יוסגרו למכלאות אך לא לניסויים

כלבים מסוכנים?

הצעת החוק שנדונה ביום ב' ידועה גם בשם "חוק הכלבים המסוכנים", בשל פרק ג' בהצעה, המגביל את ההחזקה של כלבים מגזעים מסוימים. בישיבה הקודמת על הצעת החוק השתררה הסכמה - גם בקרב נציגי משרד החקלאות - שההסדר בנוגע לכלבים ה"מסוכנים" הוא חסר ערך, וכי נחוץ לקבוע הסדר אחר. הסדר אחר לא נמצא, אבל גם ההצעה הנוכחית לא בוטלה. כך, ייתכן שיאושר חוק, שאיש אינו סבור כי הוא ראוי.

הווטרינרים הרשותיים מקבלים כוח

על-פי ההצעה, יצטרך מחזיק הכלב להצטייד ברשיון חדש מדי שנה. סירוב של הווטרינר הרשותי להעניק רשיון יביא להפרדת הכלב ממטפליו ובדרך-כלל גם להמתתו. הצעת החוק מעניקה שיקול-דעת נרחב ביותר לווטרינר הרשותי, שלא להעניק רשיון או לבטלו. לקראת הדיון ובמהלכו דרשו הארגונים למען בעלי-חיים להגביל את שיקול-הדעת באמצעות רשימה מוגבלת של עילות להחרמת כלב (למשל, הרשעה בהתעללות בבעל-חיים או בשימוש בבעל-חיים למטרות עברייניות). הארגונים דרשו גם להתנות את אי-מתן הרשיון בכך, שבנסיבות הקיימות נוצרת סכנה לכלב או לציבור כתוצאה ממתן הרשיון. הסתייגויות הארגונים לא התקבלו.

שיפור ביחס להצעת החוק

בהצעת החוק המקורית נקבע, שאדם אשר נשלל רשיונו להחזיק כלב יהיה חייב להסגירו למכלאה הרשותית. בדיון ביום ב' נקבע, שיוּתר לאדם להעביר את הכלב לידי אדם אחר, או לארגון למען בעלי-חיים.

סעיפים שטרם נדונו

בהצעה המקורית יש שורה של הוראות דרקוניות נוספות. כך, למשל, מאומצת לתוכו הוראה מפקודת הכלבת, האוסרת ללכת עם כלב ללא רצועה. הפרת ההוראה עשויה להוביל לשלילת רשיון ההחזקה בכלב, להחרמתו ולהמתתו. הוראה אחרת מאפשרת המתה של כלב, שיש "יסוד סביר לחשד" שאינו מסומן בשבב או שאין לו רשיון, אם לא ניתן לתופסו. זאת גם אם לא נשקפת מפניו סכנה כלשהי. הוראה אחרת מביאה להחרמה (ועל-פי רוב: המתה) של כלב שנשך או תקף פעמיים, בלי קשר לנסיבות האירוע. לביצוע החוק ניתנות לרופאים הווטרינריים סמכויות רחבות אפילו מאלה של שוטרים - למשל, זכות כניסה וחיפוש בכל מקום (למעט בית מגורים) ללא צו שופט.

המתנגדים להעברת כלבים לניסויים

סעיף 6(ה) בהצעת החוק המקורית מחייב את המכלאות העירוניות להעביר כלבים לניסויים. אך קרא פורז את מספר הסעיף, ושלוש ידיים התרוממו באוויר: חה"כ אבשלום וילן (מרצ) הציג מכתב שהעבירה חה"כ נעמי חזן (מרצ) בדיון קודם, ובו היא מציעה לאסור העברת כלבים ממכלאות עירוניות למעבדות ניסויים. חה"כ נחמה רונן (המרכז) ואיתן כבל (העבודה) הציעו הצעות דומות. תמכו בהצעה גם ד"ר חגי אלמגור (הממונה מכוח חוק צער בעלי-חיים במשרד החקלאות), אשר דרש להפריד בין חוק צער בעלי-חיים לחוק הניסויים, והזכיר כי התביעה להשקיע בכלבים - ולא לקבלם בקלות ממכלאות עירוניות - תתרום לשיקול-הדעת של מכוני המחקר, בבואם להשתמש בכלב. הוסיף לכך צחי דותן (ראש מערך ההגנה על בעלי חיים במשרד לאיכות הסביבה), את הטענה, שהסירוב של רשויות רבות להעביר כלבים לניסויים צמצמה את השימוש בהם. עו"ד חגי אשלגי (העמותה למדע מוסרי) גיבה את הסירוב להעברת כלבים בחקיקה באירופה ובארצות-הברית.

התומכים בהעברת כלבים לניסויים

עו"ד בני רובין ממשרד המשפטים התנגד להצעתם של חברי הכנסת ממרצ, המרכז והעבודה, וטען כי מדובר בניסיון לגרוע ממעמדם של הניסויים בבעלי-חיים, שהם, לדבריו, חיוניים וראויים. ד"ר תומי שדה (הווטרינר העירוני של ירושלים, המתמיד בהעברת בעלי-חיים מההסגר העירוני לניסויים) התנגד להצעה אף הוא, וטען שהיא תגדיל את מספר הכלבים שיומתו: גם יומתו כלבים במכלאה, וגם יומתו כלבים אחרים בניסויים.

הכרעה: נגד העברה!

חברי הכנסת רונן, כבל ופורז השיבו למתנגדים, והשינוי בהצעת החוק המקורית התקבל: ייאסר על המכלאות הרשותיות להעביר כלבים לניסויים.

איך הצליח התיקון בעניין הניסויים?

שני חלקי הדיון בוועדת הכלכלה מדגימים את ההבדל בין הכנה ראויה לדיון, להכנה שאינה ראויה. בעניין הניסויים, הבעיה שבהצעת החוק זוהתה בזמן. גורמים מקצועיים עבדו היטב על איסוף חומר משיטות משפט אחרות, ובניית טיעונים. איילת סלעי-רייז (העמותה למדע מוסרי) גייסה מבעוד מועד חברי-כנסת, שיגיעו לדיון, יציגו את הנוסח שגובש ויהוו חזית אחידה לאישורו. להופעה בוועדה נשלח עו"ד חגי אשלגי, המצטיין בנוכחותו המרשימה וברהיטותו.

איך קיבלו הווטרינרים הרשותיים כוח?

נושא הסמכויות המופלגות של הווטרינרים טופל באופן רשלני. הארגונים לרווחת כלבים וחתולים לא תרמו את חלקם. את העבודה המשפטית ואת הייצוג בוועדה עשה עו"ד יוסי וולפסון מאנונימוס - עמותה שאין עיסוקה המרכזי בכלבים ובחתולים. עו"ד וולפסון פעל מבעוד מועד על הכנת חומר משפטי וניירות עמדה מקצועיים ונוחים לקריאה, שהוגשו לחברי-הכנסת עם תחילת הדיון, אולם מאחר שלא נערכו שיחות הכנה עם חברי-הכנסת לפני הדיון, הגיעה עבודתו מאוחר מדי. עו"ד וולפסון אף נותר כדובר כמעט יחיד בנושא זה מטעם הארגונים, אף על פי שנציגי ארגונים רבים הגיעו לישיבה.

לאן נעלמו חבריהם הטובים ביותר של הכלבים?

הדיון בוועדת הכלכלה חשף (ולא בפעם הראשונה) את ההכרח לתפוס את ההגנה על בעלי-חיים כתחום ציבורי, פוליטי, התובע מחשבה לטווח ארוך וניהול אסטרטגי. הגנה על כלבים וחתולים עשויה לקבל תמיכה ציבורית הרבה יותר מהגנה על תרנגולות, פרות, עכברים ואפילו קופים. אולם המוני האנשים, החיים עם כלבים וחתולים ואוהבים אותם, תופסים זאת כעניין פרטי לחלוטין. מדי פעם הם נתקלים בנחת זרוען של הרשויות - ומוכים בתדהמה. הארגונים לרווחת כלבים וחתולים, הנהנים ממתנדבים רבים ומתקציבים העולים עשרות מונים על תקציב אנונימוס או האגודה נגד ניסויים בבעלי-חיים, עוסקים בעיקר בפתרון בעיות בוערות בשטח. כך נותר המאבק בחוק הכלבים, שהוא תחום עיסוקם הטבעי של ארגוני רווחה אלה, בידי העמותה למדע מוסרי (עמותה חדשה, הנשענת במידה רבה על מי שעבדו באגודה נגד ניסויים בבעלי-חיים) ובידי אנונימוס. החפיפה החלקית בתחומי העניין עם העמותה למדע מוסרי שיחקה לטובתם של הכלבים, אך כפי שהוכח ביום ב', לא די בזה.