נגד חברה אחת

HLS

במרץ 1997 שידר ערוץ 4 באנגליה תוכנית תיעודית בשם "חיי כלב". עיתונאית צילמה בהיחבא עובדי חברת Huntingdon Life Sciences המכים באגרופים שוב ושוב בפניהם של גורי כלבי ביגל, מנערים אותם באלימות, צורחים עליהם וזורקים אותם על הקירות. השידור עורר צעדים משפטיים ומחאה ציבורית נגד HLS.

מדובר באחת החברות הגדולות בעולם (והגדולה באירופה) לביצוע ניסויים בחיות עבור גופים אחרים: בדיקת קוטלי עשבים וקוטלי חרקים, צבעי מאכל ותוספי מזון כגון ממתיקים מלאכותיים, אורגניזמים שעברו שינוי גנטי, מוצרים למשק הבית ותרופות (התרופות מהוות נתח קטן מכלל המוצרים הנבדקים). במתקני HLS מוחזקות 70,000 חיות, וכ-500 מהן נהרגות מדי יום.

מאז 1997 נערכו ארבע חדירות נוספות למעבדות HLS, ובכולן נחשפו עבירות חמורות ומתמשכות: התאכזרות מכוונת לחיות ובכלל זה התעללות מינית "היתולית", עינוי חיות מתוך הזנחה ובכלל זה חיתוך בגופן של חיות בהכרה, גרימת מוות מתוך הזנחה, שימוש בחומרים בלתי חוקיים, עובדים שיכורים במעבדה וזיוף תוצאות נתונים במטרה לאשר הפצת חומרים לשוק. (לסרטון הכולל תמונות מן החקירה הסמויה – הסרט קשה לצפייה!)

שיטות SHAC

• מכתבים וטלפונים: SHAC שכלל באופן חסר תקדים את השימוש במחאה באמצעות הדואר, הדואר האלקטרוני, הטלפון והפקס. הארגון מפרסם את פרטי ההתקשרות של חברות ושל האנשים העומדים בראשן, ולעיתים גם של עובדים מן השורה, של חברת HLS עצמה ומשקיעיה, של לקוחות המזמינים מ-HLS ניסויים בחיות, ושל ספקי הציוד ונותני השירותים של החברה. הנחת המוצא האסטרטגית היא שקיום החברה תלוי בגורמים שעבורם ההתקשרות עם HLS אינה חשובה מספיק כדי לספוג בעטיה מחאה חריפה. באתר SHAC מודגש שוב ושוב שהארגון אינו מעודד פעולות לא חוקיות אלא פשוט: "טלפן אל החברות ובקש מהן להצדיק את המעורבות שלהן בהתאכזרות לבעלי-חיים ובהונאה מדעית." אולם לפי תלונות שזכו לתהודה תקשורתית רבה, איומים על אנשים המעורבים ב-HLS אינם תופעה נדירה כלל. הלחץ העיקרי מתבצע באמצעות הצפת הטלפון, כתובת הדואל וכו' בהמוני פניות. הדבר עשוי להתבצע על-ידי הודעות בודדות שמצטברות מהמוני המתנגדים לניסויים בחיות, אך התפרסמו עדויות להצפה מכוונת של כלי התקשורת האלקטרוניים בניסיון לשתקם.
• הפגנות: אתר SHAC כולל דיווחים על אירועים כמעט יומיומיים ברחבי העולם. משמרות מחאה נערכות בתקופות מסוימות ברציפות, יומם ולילה. מלבד מעט הפגנות המוניות, רוב ההפגנות נערכות בקבוצות קטנות וניידות – המחאה עשויה להופיע בכל מקום הקשור ל-HLS ולכן קשה להיערך לקראתה. גם כאן מדגישים SHAC שאינם מעודדים הפרת חוק בהפגנות. אולם העיתונות מדווחת על השחתת ציוד, ובכלל זה פיצוץ מכוניות, ודווח אפילו על תקיפה פיזית חמורה של מספר אנשים. כל זאת לצד פעילות חוקית, כגון הפגנה מול בית פרטי או חלוקת עלוני הסבר לשכנים – וגם אלה מוצגים בעיתונות בדרמטיות כאילו מדובר בפעולת טרור מסוכנת.
• פרס: SHAC ארה"ב מציעים 10,000 דולר פרס לכל אדם מתוך המערכת הקשורה ב-HLS, שיספק מידע אשר יוביל למעצר ולהרשעה של עובד HLS שהורשע בהתאכזרות לחיות. טרם דווח על הצלחה בפרויקט זה.

לפני SHAC

כאמור, המצור על HLS החל לפני SHAC. חשיפה ראשונה של מעללי החברה אירעה כבר ב-1981. ב-1997, בעקבות החשיפה ששודרה בטלוויזיה, הורשעו שני עובדי החברה בעבירה על החוק הבריטי להגנה על בעלי-חיים. הממשלה איימה לשלול את רישיון החברה אם לא תמלא 16 תנאים. HLS לא מילאה דרישות אלה כיאות, אולם הממשלה לא סגרה את החברה. ב-1997 גם נקנסה החברה על-ידי משרד החקלאות האמריקני ב-50,000 דולר בעקבות חשיפה אחרת, שבה תועדו עובדי החברה חותכים בגופו של קוף בהכרה.

בעקבות SHAC

בינואר 2000 השיגו ב-SHAC רשימה של בעלי המניות הגדולים ב-HLS. בין בעלי ההון היו כמה גופים ציבוריים ומסחריים ששמם הטוב יקר להם. המידע נמסר לעיתון Sunday Telegraph, שפרסם על כך כתבה בעמוד הראשי; תוך מספר ימים התנער מהמניות שלו אחד מבעלי ההון, מפלגת הלייבור, וכעבור שבועיים מכרו שני בעלי מניות גדולים את מניותיהם במחירי הפסד. מ-3.60 ליס"ט בתחילת שנות ה-90 ירד מחיר מניית החברה ל-4 פני בלבד באוקטובר 2002. בסוף דצמבר 2000 סולקה HLS מהבורסה של ניו יורק. הבנק המלכותי של סקוטלנד, שמימן אותה, דרש בחזרה הלוואה על סך 12 מיליון ליס"ט.

הודות ללחצים שהופעלו על כל גוף שיצר קשר עם HLS, מנהלי החברה לא הצליחו למצוא לעצמם מממן חלופי. אולם בינואר 2001, בעקבות התערבות מתוך ממשלת בריטניה, נמצא בנק אמריקני שיחליף את הבנק המלכותי של סקוטלנד, והאחרון פשוט ביטל את החוב. עד לתחילת שנת 2002 העבירה HLS את כל פעילותה העסקית לארצות-הברית, לאחר שלמעשה נדחקה מבריטניה. גם בארצות-הברית התקשתה החברה להשיג מימון, והמנהלים נאלצו להשקיע בעצמם בחברה שלהם. לפי נתוני SHAC, באפריל 2005 HLS חייבת 89 מיליון דולר.

מהו המחיר?

הפעילויות האלימות והמאיימות ביותר שהתבצעו במסגרת קמפיין SHAC סימנו את המאבק לשחרור בעלי-חיים בבריטניה כמאבק אלים ופסול, אפילו בעיני תומכים במטרות המאבק. באתר הקמפיין מסבירים אנשי SHAC מדוע זה לא אכפת להם: "אתם יכולים לבזבז את זמנכם בדיבורים עם שקרנים בעלי אינטרסים סמויים אם אתם רוצים, אבל אנחנו נמשיך להציל חיים, לסגור מקומות, לחסל מתעללים בבעלי-חיים ולנצח." התבטאויות כאלה מעידות על חוסר הבנה של תהליכים חברתיים מתמשכים החורצים את גורלן של חיות רבות יותר לאין שיעור מקורבנות HLS.

היחס לרשויות כאויב שאין טעם לדבר איתו עורר עוינות דומה מצידן. במרץ 2004 הוקמה במשטרת בריטניה יחידת NETCU ("היחידה הלאומית לתיאום טקטי בעניין קיצונות") המקדישה באופן מוצהר חלק ניכר מכוחה נגד "קיצונים" בנושא זכויות בעלי-חיים. פעילותה ניכרת בריבוי מעצרים והרשעות, ולאחרונה היא מנסה למוטט את התשתית הכלכלית של קבוצות פעילות. ביולי 2004 פרסמה הממשלה מסמך עמדה בתגובה לפעילות SHAC, ובו היא מפגינה נאמנות אין-קץ לעסקים העורכים ניסויים בחיות, מכריזה שמטרתה היא לחסל כל פעילות "קיצונית" לקידום זכויות בעלי-חיים, ומציעה החמרות בחקיקה שיגבילו את אפשרויות המחאה, נוסף על עידוד מערכת המשפט להחמיר בענישה וחיזוק עבודת המשטרה. המסמך כולל גם נימה אפולוגטית בניסיון להבהיר את יעילות החוקים להגנה על בעלי-חיים בבריטניה.

הניתוק המוחלט בין SHAC ובין הרשויות ניכר בכך שאין בדברי הממשלה התייחסות לעבירות החוזרות ונשנות שנחשפו ב-HLS, וגם לא לאוזלת היד שגילו הרשויות בטיפולן בכך. מבחינה ציבורית, הטקטיקה של SHAC שחררה את השלטון מהצורך להתגונן בכל הנוגע למחדליו בהגנה על חיות. ומשעה שקבע השלטון כמטרה חיסול גורמים המפריעים לעסקי הפגיעה בחיות ואף ייסד מנגנון שייעודו להגשים מטרה זו, נראה שהתנועה לשחרור בעלי-חיים בבריטניה תיאלץ לספוג את השלכותיהן של הפעולות התקיפות שהניב קמפיין SHAC.

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 200, 29.4.2005.