"צמצום התרבות" ללא הרג

התיקון

ב-8.7.2008 התקבלה בכנסת "הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון מס' 7) (צמצום ההתרבות של בעלי חיים משוטטים), התשס"ח–2008" של חברי הכנסת גלעד ארדן ורונית תירוש. החוק החדש כולל תוספת לחוק צער בעלי-חיים:

הצעת החוק הראשונה

ראשיתו של החוק בהצעה של הח"כים ארדן (ליכוד) ותירוש (קדימה) לחוק הקובע במפורש תקציב של 4.5 מיליון ש"ח לעיקור ולסירוס חיות. סכום זה נקבע כי חוק שעלותו 5 מיליון שקלים ומעלה, טעון אישור ברוב של 50 חברי כנסת לפחות. הצעה זו נחסמה בקריאה ראשונה ב-18.12.2007 על-ידי ח"כים דתיים. ח"כ אורי אוריאל (מפד"ל) הסביר לכתב ynet שעל פי ההלכה, "אסור לבצע סירוס המוני וגורף גם לא לבעלי-חיים. יש מקרים פרטניים שבהם הסירוס נדרש כדי למנוע הפצת מחלות, אז ניתן לבצע אבל לא בצורה גורפת. לדעתנו, ניתן לדון בכל מקרה פרטני כדי להתמודד עם הריבוי המוגזם של אוכלוסיית החתולים." לדבריו, לפני שמחליטים על עיקור וסירוס בעלי-חיים, "יש למצוא פתרונות אחרים כדוגמת מניעת היריון או הברחה באמצעות אמצעים כימיים שירחיקו את בעלי-החיים מאיזורים מאוכלסים." ח"כ ניסים זאב מש"ס אמר: "הלכה קובעת במפורש בהלכות פרייה ורבייה כי אסור למנוע את המצווה של פרו ורבו. מדובר בהלכה שאינה נוגעת רק לאדם, אלא גם על האדם אסור למנוע מן הבהמה ובעלי-החיים לפרות ולרבות."

הנוסח המסוכן

ארדן ותירוש הגישו בינואר 2008 את הצעתם בניסוח חדש. השינוי הותיר את הצעת החוק ללא הוראה ברורה כיצד ישמש התקציב ל"צמצום ההתרבות של בעלי-חיים משוטטים". הנוסח החדש נתן למשרד החקלאות יד חופשית לעסוק ב"צמצום התרבות" לפי שיקול דעתו, וזאת אף על-פי שווטרינרים רשותיים רבים משמידים חיות במשך שנים. בנוסף לכך, לאחרונה הצהיר המשרד רשמית שהוא מעדיף להרוג חתולים. בתגובת משרד החקלאות לעתירת 17 ארגונים בעניין הרג חתולים חופשיים, מסר המשרד שהוא "מעודד את שינוי החוק כך שיובהר כי המתת בעלי-חיים אינה אסורה כשלעצמה", ולטענתו עיקור וסירוס המוני של חתולים עשוי להפחית את מספרם רק אם יכסה 80 אחוז מאוכלוסיית החתולים – דרישה לא ריאלית מבחינה תקציבית; לכן "פינוי והמתה של חתולים, ללא גרימת סבל, מהווים את האמצעי היעיל היחיד, ועל כן יש לראותו כלגיטימי וראוי."

דברים אלה אינם רק בלתי מוסריים, אלא גם מנוגדים לפסיקת בג"ץ 4884/00, שקבע: "המתה של חתולי רחוב חייבת להיעשות במשורה, תוך תחימתה לגבולות ברורים ככל האפשר, של זמן ומקום והגבלת הנסיבות בהן ניתן להוציאה אל הפועל. עליה להיות הצעד האחרון הננקט רק כשלא ניתן להגן ביעילות על שלום בני האדם באמצעים שעלותם סבירה". דבריו העדכניים של משרד החקלאות אף מנוגדים להנחיות השירותים הווטרינריים בעניין "טיפול בחתולי-רחוב", שנכתבו ברוח בג"ץ.

הזדמנות להעלות הסתייגות

כך הפכה הצעת החוק, שנוצרה במקור מתוך כוונותיהם הטובות של ארדן ותירוש, לאיום גדול על חייהם של החתולים בישראל. דיונים על הנוסח הסופי של הצעת החוק נערכו בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת. ח"כ דב חנין (חד"ש) (והצטרפו אליו החכ"ים ארדן וזהבה גלאון ממר"צ) ביקש בישיבה מיוחדת של הוועדה (24.6.2008) להוסיף להצעת החוק מילים שיבהירו במפורש, כי הכסף שיקבל משרד החקלאות ל"צמצום ההתרבות" לא ישמש להרג חיות. נגד הצעת ההסתייגות דיברו נציגת משרד החקלאות, ח"כ משה גפני, מנהל בית-הספר לרפואה וטרינרית באוניברסיטה העברית ונציג אגודת "צער בעלי-חיים תל-אביב" (לאגודה אין כמובן סמכות רשמית, אולם בפועל היא הורגת מדי שנה אלפים רבים של חיות).

עניין אחר עלה באותה ישיבה: הסתייגות של משרד האוצר מהקצאת התקציב ל"צמצום ההתרבות" של חיות, בטענה שהצעת החוק כפי שהוגשה בשלבים קודמים, לא כללה פירוט של התקציב. הצעות חוק הכרוכות בתקציב ממשלתי אמורות לעבור למשרד האוצר לתגובה. לישיבה בוועדת החינוך והתרבות מסר משרד האוצר הודעה, שהמשרד לא יעלה התנגדות בעניין התקציב במקרה שלא יוכנס שינוי להצעת החוק, אבל אם יתקבל התיקון של ח"כ חנין – משרד האוצר יתנגד לתקציב (וללא תקציב, אין לחוק משמעות מעשית). הדיון הסתבך. לבסוף, קיבלו הח"כים חנין, ארדן וגלאון הזדמנות להעלות את הצעת התיקון שלהם ברגע האחרון, בהצבעות על קריאה שנייה ושלישית של הצעת החוק.

יום ההצבעה

ההתנגדות של משרד האוצר לתקציב שקובע החוק לא נפתרה עד הרגע האחרון, והשר או סגנו היו אמורים להגיע להצבעה ולהעלות את הסתייגותם מהתקציב. ענת רפואה, שהייתה בכנסת ביום ההצבעה כאחת מנציגות "תנו לחיות לחיות", מספרת שהמשא-ומתן עם משרד האוצר נערך על-ידי ח"כ יואל חסון במסגרת תפקידו כמצליף סיעת קדימה. חסון הוא גם ראש השדולה למען בעלי-חיים בכנסת, ומאמציו מול משרד האוצר הניבו פשרה: המשרד יאשר תקציב כולל של 9 מיליון ש"ח לשנתיים הקרובות בלבד, בתור "פיילוט", ואז תיערך בדיקה מחודשת של העניין. ח"כ ארדן התנגד לפשרה, מתוקף סמכותו כמגיש הצעת החוק. בכך נפתח פתח להתנגדות של משרד האוצר לתקציב שמופיע בהצעת החוק. אולם למרבה המזל, המשרד לא העלה לבסוף את התנגדותו, אולי בזכות המאמצים שניהלו הח"כים חסון, ארדן ואיתן כבל (העבודה).

רפואה מספרת על המולה ובלבול לקראת ההצבעה. נציגי "תנו לחיות לחיות" ו"נוח" פעלו בניסיון לגייס את חברי הכנסת להצביע הן בעד הצעת החוק בכללה והן בעד תוספת ההוראה שהתקציב לא ישמש להרג חיות. גם נציגי אגודת "צב"ח ת"א" היו שם, וגם הם ביקשו מחברי הכנסת להצביע בעד הצעת החוק, אולם הם גם ביקשו מהח"כים להתנגד להוראה האוסרת הרג חיות. הדבר יצר בלבול בקרב חברי הכנסת, אשר שם האגודה "צער בעלי-חיים" מטעה אותם, מבלי שיידעו שהאגודה הורגת את הרוב הגדול של החיות שמגיעות אליה (כפי שמשתמע מדברי המנכ"ל הקודם שלה בנובמבר 2004 וביוני 2006).

ההצבעה

לדברי רפואה, מתח רב שרר במליאת הכנסת לקראת ההצבעה, ובמקום נשמעו צעקות לרוב. עיקר המתח היה סביב הצעת חנין-ארדן-גלאון להוסיף את המילים "סכום זה לא ישמש במישרין או בעקיפין להמתה של בעלי-חיים." הצעה זו עברה ברוב של 18 מול 16. בכך נסללה הדרך להסכמה רחבה יותר בעניין הצעת החוק כולה. רק שישה חברי ש"ס ויהדות התורה התנגדו להצעה, לעומת 28 תומכים מכל קצווי הקשת הפוליטית מלבד הדתיים.

השלכות החוק

לדברי תירוש וארדן ל-ynet, התקציב שנקבע ישמש לא רק לסירוס ולעיקור בעלי-חיים, "אלא גם למימון פעולות שיסייעו לצמצום ההתרבות – חינוך, הסברה וטיפול במפגעים סביבתיים." כמו כן, "במשרד החקלאות מקווים כי בעזרת התקציב שיוקצה לנושא, ניתן יהיה לקיים מבצעי עיקור וסירוס ארציים של חתולים וכלבים, כפי שהתקיים לפני כשנה" (בשנה שעברה ערך המשרד מבצע ניסיון ליישום החוק ובו עוקרו וסורסו 10,000 כלבים). בעיתונות הוצגו תגובות נלהבות לתוצאות ההצבעה, תוך הצנעת העובדה שהחוק החדש מעודד את המדינה לפעול באלימות על גופם של בעלי-חיים: חטיפה, כליאה, ריסון, הרדמה כללית והתערבות כירורגית, שתותיר את החיה פצועה ותשנה לתמיד את אופיה ופעילותה. כניראה שניתוחי עיקור וסירוס במימון המדינה הם אכן התשובה המעשית ביותר להתערבויות אחרות של בני-אדם בחייהם של חתולים וכלבים. אולם תשובה מעשית זו נותרת מטרידה.

מעבר לכך, הצגתם של בעלי-חיים "משוטטים" בתור "בעיה" שדורשת ניהול על-ידי המדינה, ממסדת נורמה של ניהול כוחני של אוכלוסיות בעלי-חיים. זאת בשעה שמבצעי המדיניות מאמינים בקנאות, שהשמדה היא התגלמות הניהול ה"מקצועי". לזכותם של ארדן ותירוש ייאמר, שלחוק שלהם לא חדרה כלל הרטוריקה של הפחדה מפני "התרבות בלתי מבוקרת" של חיות – הטקטיקה הנפוצה מטעם משמידי החיות. אדרבה, החוק מצהיר על הכוונה למנוע מהחיות סבל. אולם כדאי לזכור שההכרעה בעניין ההרג עברה בכנסת ברוב דחוק, ואין ספק שהרשות המבצעת רואה בחתולים ובכלבים חופשיים מטרד שיש לחסל אותו בכל אמצעי שהוא.

עדכון

ב-12.8.2008, במסגרת חוק ההסדרים, הגיש משרד האוצר המלצה לבטל את סעיף 14א(ב) לחוק צער בעלי-חיים – תיקון שאושר ב-8 ביולי ומקצה תקציב שנתי בסך 4.5 מיליון ש"ח למימון פעולות לצמצום ההתרבות של בעלי-חיים שלא בדרך של המתה.