מעצר בית במקום כלוב במכלאה
ב-28.12.2006 החליט השופט מסארווה בבית-משפט השלום בחדרה, שכלבים שנחשדו בנשיכת אדם יוחזקו בבידוד ובהסגר בתוך ביתם, תחת השגחת וטרינר פרטי. החלטה הגיונית ותקדימית זו מעלה מחדש את הליקויים הדרקוניים שיש בפקודת הכלבת.פקודת הכלבת
פקודת הכלבת, 1934 היא חוק מימי המנדט הבריטי, המקנה לשירותים הווטרינריים סמכויות נרחבות בלכידת חיות, בכליאתן ובהריגתן. סעיף 4(2) לפקודת הכלבת מתייחס ל"בעל-חי שנשך אדם" ויש לו "בעלים", וקובע:"כל בעל-חי שנעצר עפ"י הוראות סעיף קטן (1) מסעיף זה, יבודד למשך עשרה ימים מיום התחלת המעצר."
לשון ההוראה ברורה: הבידוד (כלומר הכליאה) יתקיים במשך עשרה ימים מיום התחלת המעצר – ולא מיום הנשיכה. עילה רפואית לבידוד אינה מנומקת בפקודת הכלבת, אולם הנושא ידוע ומוזכר, בין השאר, באתר המכון הווטרינרי:
"התצפית נועדה לקבוע אם בעל החיים הנושך אומנם נגוע בכלבת. [...] במידה שבעל החיים מראה סימנים קליניים של המחלה או מת במהלך 10 הימים, מוחו נבדק בקפידה בדבר הימצאות נגיף הכלבת."
ההנחה היא אפוא שהמחלה תתגלה בחיה נגועה במשך 10 ימי תצפית מאז הנשיכה. אי לכך, להוראה לכלוא את החיה בבידוד במשך 10 ימים מיום התחלת המעצר אין כל הצדקה רפואית; ההוראה עומדת בעינה גם אם החיה נלכדה חודש לאחר הנשיכה ולא נותר עוד כל ספק שהיא בריאה. בהיעדר הצדקה רפואית להוראה זו, החוק מועד לגרום פגיעה שיטתית בכלבים בריאים. יש להעיר, שפקודת הכלבת אינה מבחינה בין חיות שחוסנו נגד כלבת לחיות שלא חוסנו, עובדה המחלישה עוד יותר את התועלת הרפואית שאמורה להיות בה. אם כן, הנוסח שלעיל וסעיפים נוספים בפקודת הכלבת (למשל: הטלת תשלום על "הבעלים" עבור החזקת החיה בבידוד) עלולים להפוך את פקודת הכלבת לכלי של חיסול חשבונות, למשל: כנקמה בסכסוך בין שכנים, כדרך להיפטר מכלב נובח או מתוך שנאת חיות גרידא.
המקרה של בולט ואמרטו
ב-28.12.2006 קבע שופט בית-משפט השלום בחדרה, מוחמד מסארווה, החלטה הבוחרת להיצמד להיגיון הרפואי שעומד מאחורי החוק, תוך חריגה מלשון הפקודה המפורשת "עשרה ימים מיום התחלת המעצר". המקרה החל בתלונה שהוגשה ב-19 בדצמבר נגד עו"ד אביב אילון "בגין חשד של נשיכת ילד, דבר המוכחש על-ידו", כפי שנכתב בהחלטת בית-המשפט. המתלונן על הנשיכה, שאירעה לטענתו יומיים קודם לכן, לא זיהה מי משני הכלבים של אילון, בולט ואמרטו, הוא הנושך לכאורה. המתלונן קיבל את גיבוי השירות הווטרינרי המחוזי בחדרה, בראשות ד"ר הוידא. לדברי אילון, הוא למד על החלטת השירות הווטרינרי לכלוא את הכלבים שלו מביקור מפקח בביתו, אשר הורה לו "להוביל הכלבים למאורת בידוד ציבורית" ללא מסמך רשמי המורה על כך. אילון מיהר לפנות לבית-המשפט בבקשה לעזרה, בטענה שלאור מצבם הבריאותי של הכלבים, המחייב טיפול רפואי צמוד ואינטנסיבי תחת השגחה מלאה, הוא ביקש מהשירות הווטרינרי להכניס את הכלבים ל"בידוד אלטרנטיבי", כגון החזקת הכלבים בבית בתנאי בידוד תחת השגחת הווטרינר הפרטי שמטפל בהם לאורך השנים. לידיעות אחרונות אמר אילון: "אם היו לוקחים אותם לתחנת ההסגר של העירייה הם לא היו שורדים". ב-21 בדצמבר הסכים השופט מסארווה לבקשה בצו ארעי, בתנאים שקבע בקיצור נמרץ: "א. שהכלבים יהיו בהסגר ובידוד ביתי בבית המבקש [אילון] תוך קיום השגחה מלאה.
"ב. חתימה על כתב התחייבות כספית ע"ס 10,000 ש"ח להבטחת קיום הצו."
"ב. חתימה על כתב התחייבות כספית ע"ס 10,000 ש"ח להבטחת קיום הצו."
שימוע נקבע ל-27 בחודש. למחרת אשרר השופט את החלטתו הראשונה, ומכיוון שחלפו עד אז בדיוק 10 ימים ממועד הנשיכה, לפי התלונה, ובמהלכם לא אובחן כל סימן לכלבת, הפך הצו הארעי לקבוע: הכלבים ניצלו סופית מסכנת המכלאה. השופט הורה לאילון לאפשר לרופאת נפת חדרה לראות את הכלבים כדי להחליט אם יש צורך לתת טיפול לנשוך.
נימוקי השופט מסארווה
בהחלטתו מ-28.12.2006, הביא השופט מסארווה נימוקים מפורטים, המחזקים את חשיבותה של החלטתו כתקדים בעניין פקודת הכלבת. לדברי השופט (סעיף 5):"מטרת ההסגר במאורת בידוד היא לגלות באם הכלב נגוע במחלת הכלבת, הואיל ולא קיימת בדיקה רפואית כלשהי – למעט בדיקה פולשנית למוח המחייבת המתת הכלב – ואשר באמצעותה ניתן לגלות באם הוא נדבק במחלת הכלבת, באשר לתקופת ההסגר, ברור והובהר בפני כי באם הכלב חי במשך תקופה של 10 ימים ממועד הנשיכה ולא מתגלים בו סימנים חיצוניים של מחלת הכלבת, הדבר מסיר כל ספק כי הוא חולה באותה מחלה;
"אין מחלוקת שבאם כלב שנכלא חי במשך 10 ימים ולא מת המסקנה המתחייבת מכך היא שהוא לא חולה במחלת הכלבת.
"המסקנה היא שמטרת הכליאה היא לבודד הכלב מכל מגע עם אנשים, ולצפות בו באם הוא המשיך לחיות, ללמדנו כי אין הוא נגוע במחלת הכלבת."
"אין מחלוקת שבאם כלב שנכלא חי במשך 10 ימים ולא מת המסקנה המתחייבת מכך היא שהוא לא חולה במחלת הכלבת.
"המסקנה היא שמטרת הכליאה היא לבודד הכלב מכל מגע עם אנשים, ולצפות בו באם הוא המשיך לחיות, ללמדנו כי אין הוא נגוע במחלת הכלבת."
בדברים אלה מסכם השופט את טענות הווטרינר המחוזי, הכוללים הנחות רפואיות ידועות. חשיבותם היא בכך שהם מגדירים במפורש את מטרת הבידוד: לא הרתעת אנשים המחזיקים כלב תחת חסותם, אלא בטיחות רפואית בלבד. קביעה זו מאפשרת לבחון מחדש את הוראת החוק לפי ההיגיון הרפואי שעומד מאחוריו – ולא לפי שיקולי סמכות גרידא. מוסיף השופט וכותב (סעיף 6):
"פסיקת בתי המשפט בערכאותיהם השונות מצביעה על כי גם אם בחינת הוראת החוק הראשונית היא עפ"י נוסחו המילולי, אך יש לבחון את הוראת החוק גם עם תכלית החקיקה, התכלית הסובייקטיבית והאובייקטיבית לרבות התכלית המוחזקת כמובנת בפרשנות, תוך כדי הגנה על הערכים המשפטיים, הדמוקרטיים, האתיים והחברתיים."
ולפיכך, מסכם השופט:
"הוראת חוק יש לפרש לפי מטרת החקיקה, ומשהוברר לנו כי מטרת החקיקה היא בידודו של הבעל חי, ושלא יבוא במגע עם אנשים, ולוודא שבעל החי, ממשיך לחיות ואינו נגוע במחלת הכלבת, הרי שהמטרה הושגה. [...]
"מטרתו הבסיסית של החוק – פ"ק הכלבת היא לבודד הכלב הנושך לתקופה שעפ"י המומחים – הווטרינריים, יש בה כדי לוודא שהכלב אינו נגוע במחלת הכלבת, ומשמטרה זו הושגה, אין להשתעבד למילותיו של החוק ולהמשיך להורות אחרת."
"מטרתו הבסיסית של החוק – פ"ק הכלבת היא לבודד הכלב הנושך לתקופה שעפ"י המומחים – הווטרינריים, יש בה כדי לוודא שהכלב אינו נגוע במחלת הכלבת, ומשמטרה זו הושגה, אין להשתעבד למילותיו של החוק ולהמשיך להורות אחרת."
דרוש: שינוי מהותי
התקדים שקבע השופט מסארווה הוא צעד בכיוון הנכון, אולם השינוי צריך להיות בחוק עצמו. עד כה, המאמצים בנושא נכשלו, אם כי הצעת החוק האחרונה שהוגשה בנושא, על-ידי ח"כ זבולון אורלב (10.7.2006) עדיין לא הוכרעה. לפי ההצעה, יוחלפו בפקודת הכלבת המילים "מיום התחלת המעצר" במילים "מיום אירוע הנשיכה". מסמך מטעם מרכז המחקר והמידע של הכנסת (דצמבר 2005) מגלה שהשירותים הווטרינריים "אינם מתנגדים לתיקון הפקודה", תוך הסתייגות שלפיה "אם יתברר שההמלצות להארכת משך הבידוד חיוניות ומדינות אחרות יאמצו אותן, יבקשו השירותים הווטרינריים להאריך את משך הבידוד גם בישראל." המדובר בהארכה אפשרית ל-15 יום ממועד הנשיכה. גופים אחרים, וביניהם משרד הבריאות, סקציית הרופאים הווטרינריים הרשותיים וארגון "צער בעלי-חיים תל-אביב", מתעקשים לדבוק בחוק הקיים מטעמים שאינם קשורים בשיקולים רפואיים אלא רק בהנחות בדבר אכיפה. לדבריהם, הדרישה לכלוא את הכלב ל-10 ימים מיום לכידתו ואילך, מהווה גורם הרתעה נגד אנשים האחראים לכלב שנשך ומעוניינים להימנע מהסגרתו המיידית כנדרש בחוק: הסתרת הכלב לאחר הנשיכה לא יכולה להצילו מעשרת ימי הכליאה. שמירת פקודת הכלבת בנוסחה הנוכחי נועדה אפוא להבטיח ציות של אנשים לחוק באמצעות איום בפגיעה קשה בכלבים. כמובן, זוהי גישה דרקונית ומיותרת, שניתן להמירה בענישה אפקטיבית ישירה נגד האדם שנמנע במתכוון מלהסגיר כלב שנשך.
תמונה זו והתמונה התחתונה צולמו בקיץ 2006 על-ידי מתנדבת גלבוע אוהבת חיות בתחנת ההסגר של המועצה האזורית גלבוע, ונלווה אליהן תיאור מפורט של הזנחה חמורה במקום.
פתרון הגיוני: מעצר בית
למעשה, אפילו המרת הפגיעה בכלבים בענישה אפקטיבית לאנשים האחראים להם לא תפטור את החוק מבעיות מהותיות. השופט מסארווה הגיב בהחלטתו לא רק לאבסורד הרפואי שבנוסח "עשרה ימים מיום התחלת המעצר", אלא גם לסכנה הנשקפת לשלומם ולחייהם של הכלבים שנחשדו בנשיכה בעקבות כליאתם במכלאה רשותית. עו"ד אילון טען שנשקפת סכנה לחייהם של בולט ואמרטו עקב מצב רפואי מיוחד; אולם 10 ימים בכלוב של מכלאה רשותית, לעתים קרובות בתנאים פיסיים קשים ביותר, הם מקור לסבל קיצוני ולסכנת מוות גם לחיות בריאות. כל עוד זהו המצב במכלאות הרשותיות, אין פלא שאנשים חוששים לפעול כחוק. השופט מסארווה בחר לתמוך בפיתרון הגיוני, שגם אם אינו ניתן ליישום בכל מקרה ומקרה, עדיין מן הראוי שייקבע בחוק כפתרון אפשרי ורצוי.
מה חשבתם? ספרו לנו בתגובות!
http://anonymous.org.il/art473.html
מקורות
רענן בן צור, "תקדים: הכלבים נשארו להסגר בבית בעליהם", ynet (ידיעות אחרונות), 2.1.2007.בש"א 004419/06 אביב אילון נ' הרופא הווטרינר המחוזי בחדרה ואח', 28.12.2006.
הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (בידוד בעלי חיים), התשס"ו-2006, 10.7.2006.
יובל וורגן (הכנסת: מרכז המחקר והמידע), "הנדון: הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (בידוד בעל-חיים) התשס"ה-2005" (מכתב ליו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט), 4.12.2005.
"תצפית על בע"ח שנשך", המכון הווטרינרי ע"ש קימרון, בית דגן, 29.1.2000.
פקודת הכלבת, 1934 [תיקון אחרון: 31/3/93]
.jpg)
