4 הסתייגויות לחוק הכלבים

התקדים

את חוק הכלבים יזם משרד חקלאות במטרה להסדיר את הפיקוח על כלבים. בדיון ראשון בחוק, שנערך בסוף חודש ינואר 2002 בוועדת הכלכלה של הכנסת, הצליחו נציגי הארגונים להגנה על בעלי-חיים להפוך את הסעיף החמור ביותר בחוק על פיהו. סעיף 6(ה) בהצעת החוק המקורית חייב את המכלאות העירוניות להעביר כלבים למכוני מחקר. נציגי הארגונים הצליחו לא רק לבטל הנחיה מחייבת זו, אלא גם להכניס תחתיה איסור מפורש להעברת כלבים למכוני מחקר. השינוי המהפכני הוכנס הודות לתמיכתם של חברי הכנסת נעמי חזן, איתן כבל, נחמה רונן ואברהם פורז. ביום ב' הקרוב, 6.5.2002, יתקיים דיון נוסף בוועדת הכלכלה בנושא חוק הכלבים. בדיון הקרוב יגישו הארגונים להגנה על בעלי-חיים ארבע הסתייגויות עיקריות לחוק, שנפרט להלן.

מהי מטרת החוק?

חוק הכלבים מעניק לווטרינרים הרשותיים סמכות לפעול לפי שיקול דעתם בסוגיות רבות. רבות מהוראות החוק הן רחבות מאוד: לצד מקרים, שבהם מותרת פגיעה בכלבים בתנאים שבהם קיים צורך בכך (כדי להגן על בני-אדם וכדומה), מתפרשות ההוראות גם על מצבים רבים, שבהם אין הפגיעה בכלבים נחוצה. ניסיונם המר של הארגונים למען בעלי-חיים מלמד, כי לא כל הווטרינרים נוהגים להפעיל את שיקול-דעתם באופן דומה, ורבים מהם נוהגים בשרירות. לא פעם מפעילות רשויות מקומיות את הסמכויות הנתונות להן מעבר למטרות לגיטימיות של הגנה על הציבור, אף-על-פי שהרשויות עדיין עשויות לפעול בכך בהתאם ללשונה של חקיקה קיימת. לפיכך, קוראים נציגי הארגונים להגנה על בעלי-חיים להכניס בחוק סעיף מטרה, אשר יקבע כי "מטרת חוק זה היא לקבוע הסדר ארצי אחיד לפיקוח על החזקת כלבים, ולהבטיח כי הזכות להחזיק בכלב ותנאי החזקתו לא יוגבלו אלא למניעת סיכון מצד אותו כלב או כלפיו". בחקיקה של השנים האחרונות נוהגת הכנסת לעתים קרובות להכניס בחוק סעיף מטרה. סעיף זה מהווה בסיס לפירוש החוק, מסייע בהגדרת ההיקף של הוראות החוק ומנחה את הרשויות ואת בתי-המשפט העוסקים באכיפת החוק.

קשור ברצועה או חופשי לרוץ?

חוק הכלבים שהוצע על-ידי משרד החקלאות, קובע כי על כל הכלבים להיות מוחזקים ברצועה בעת שהותם מחוץ לבית. הארגונים להגנה על בעלי-חיים קוראים לסייג חובה גורפת זו, ודורשים להבטיח הקצאת שטחים, שבהם ניתן יהיה לשחרר כלבים לחופשי (תחת פיקוח). זאת משום שהיכולת לרוץ ולשחק עם כלבים אחרים היא צורך חיוני של כלבים. רוב מחזיקי הכלבים אינם מסוגלים לרוץ עם כלביהם במהירות ולאורך זמן כפי שנחוץ לכלב, והחזקת כלב ברצועה בעת משחק עם כלב אחר היא בלתי-אפשרית ומסוכנת. יתרה מכך, אם לא יהיה שטח זמין שבו יכולים הכלבים להתרוצץ חופשי, יהיה החוק בבחינת גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה: נישאר במצב הקיים היום, שבו יטיילו רבים מן המטפלים בכלבים עם כלביהם ללא רצועה במקומות אסורים. התנהגות כזו עלולה, על-פי החוק החדש, להביא לביטול רשיון ההחזקה ולהפרדת הכלב ממשפחתו המאמצת. השטחים המוגדרים לטיול, טוענים נציגי הארגונים להגנה על בעלי-חיים, צריכים להיות בפריסה כזו, שניתן להגיע אליהם רגלית, כדי שישרתו גם מי שאינם מחזיקים רכב ושומרי שבת וחג. לפיכך השינוי המוצע הוא, כי לכל ארבעה קמ"ר עירוניים יוגדר לפחות אזור אחד כחופשי מחובת הרצועה.

נשיכה מוצדקת

סעיף 14 בחוק הכלבים קובע הוראות בדבר החרמה של כלב שנשך או תקף. ההוראות אינן מאפשרות לקחת בחשבון את נסיבות הנשיכה או התקיפה. כלב שנשך כדי להגן על האדם המטפל בו מפני תקיפה, שוד או אונס, למשל, עשוי להיות מוחרם ואפילו מומת, אף-על-פי שפעל כהלכה. הוא הדין בכלב שתקף אדם בעקבות התגרות חמורה או התעללות. נסיבות אלה ואחרות עשויות להצביע על כך, שהכלב אינו מסוכן או מוּעד לתקיפה, ויש להתחשב בהן. לפיכך, קוראים הארגונים להגנה על בעלי-חיים לסייג סעיף זה ולהגדיר בחוק מקרי נשיכה שאינם מחייבים החרמת כלב:

• התגרות בכלב מצד הננשך או המותקף.
• תקיפת הננשך או המותקף את האדם המטפל בכלב (ה"בעלים") או אדם קרוב לו.
• הסגת גבול של הננשך או המותקף בשטח השייך לאדם המטפל בכלב.

פקודת הנזיקין (בסעיף 41ב) מבחינה במקרים שבהם לא יהיה האדם המטפל בכלב חייב לפצות את מי שנפגע על-ידי כלבו. רשימת הנסיבות, שבהן לא יהיו התקיפה או הנשיכה עילה להחרמת הכלב, מבוססת בעיקרה על הוראה זו בפקודת הנזיקין.

רשיון להרוג

סעיף 15 בחוק הכלבים, עניינו המתה של כלב שקיימת סמכות לתופסו, כאשר ביצוע התפיסה אינו אפשרי או כרוך בסכנה. סעיף זה הוא מהחמורים ביותר שבהצעת החוק, שכן הוא נותן לגיטימציה להמתה אכזרית ורחבת-היקף של כלבים "משוטטים" מצד רשויות שונות, כגון ההמתות האכזריות של כלבים בבסיסי צה"ל, שנחשפו לאחרונה במוסף הארץ. בעקבות החשיפה הורה השר לאיכות הסביבה להגביל את ההמתה של כלבים על-ידי הרשות לשמירת הטבע למקרים חריגים וקיצוניים בלבד, כגון סבירות גבוהה שהכלב חולה בכלבת, ואף זאת באישור פרטני של מנכ"ל הרשות. בסעיף זה, אם כן, יוצר החוק מצב שבו קלה מדי האצבע על ההדק, שכן לא כל כלב שלא ניתן לתפסו יש להמית. אם הכלב אינו מהווה סכנה לציבור, אין הצדקה להמיתו, תוך פגיעה בזכותו לחיים ובזכות של האדם המטפל בו להחזיקו. הסמכות לתפוס כלב מוגדרת כיום במקרים רחבים מאוד - למשל, כשיש "יסוד סביר לחשד כי כלב אינו מסומן לפי חוק זה" או "כשיש יסוד סביר לחשד כי אין לבעליו רשיון בר-תוקף" [אולי לא שילם את האגרה] ועוד. מצבים אלה ואחרים, ודאי שאינם מצדיקים שכלב יומת במסגרת הניסיון לתופסו. בנוסף לכך, קוראים נציגי הארגונים להגנה על בעלי-חיים, כי לפני המתתו של כלב, על הרשויות למצות את האמצעים לתפיסתו מבלי שיומת. הדבר מחייב גם היערכות מראש לתפקיד באמצעות צוותים עם הכשרה ועם ציוד מתאימים.

כתבה זו מבוססת על נייר עמדה שכתב עו"ד יוסי וולפסון לקראת הדיון בוועדת הכלכלה.

עדכון: בוטל הסעיף בחוק המאפשר העברת כלבים ממכלאות למעבדות

ההחלטה התקבלה ביום ד' 27.11.2002, במהלך דיון בוועדת הכלכלה על ניסוחו הסופי של חוק הכלבים. זאת לאחר שח"כ נעמי חזן (מרצ), חברת הוועדה, הביעה התנגדות לאישור הסעיף, שלפיו מורשה וטרינר עירוני להעביר כלבים נטושים מהמכלאות בתום 30 יום לשהותם במקום למעבדות ניסויים. בסיום הדיון אושרה טיוטת הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית, ללא הסעיף האמור.
לקריאת כתבה בנושא בוואלה!

עדכון, נובמבר 2004

ב-17.11.2004 אישרה ועדת הכלכלה של הכנסת את התקנות להסדרת הפיקוח על כלבים. מעיקרי התקנות:

• יופעל מרכז רישום ארצי למידע על כלבים, וטרינרים ומחזיקי הכלבים.
• אחזקת כלב בן למעלה מ-2.5 חודשים מחויבת ברשיון.
• כל כלב חייב בסימון באמצעות שבב.
• וטרינרים עירוניים יחויבו לדווח למרכז הארצי על מתן רשיונות חדשים, הכנסת/הוצאת כלבים ממכלאות, תקיפת אדם וכלב שאבד או מת.
• וטרינרים עירוניים רשאים לבטל רשיון להחזקת כלב אם לדעתם הכלב מסוכן.
• מחוץ לחצר הבית, יוחזק הכלב ברצועה שאורכה לא יעלה על 5 מטרים.
• בכניסה לחצר עם כלב, חובה לשים שלט אזהרה.
• כל וטרינר יוכל לחסן נגד כלבת במידה שקיבל הרשאה לכך ממנהל השירותים הווטרינרים וללא קשר למקום מגוריו של האדם המטפל בכלב.