טובת החיות

בין קניין לבעלי זכויות

משפטנים בתנועה לזכויות בעלי-חיים קובעים, שהמכשול המרכזי בפני יחס הולם לבעלי-חיים הוא סיווגם המשפטי כקניין. בשנים האחרונות חל כרסום בסיווג זה, ובשיטות משפט רבות מתגבשת העמדה, שאין דינם של יצורים חשים כדינם של מכונית, שולחן או מגרש. פסק-דין של השופט שאול שוחט מבית-המשפט לענייני משפחה בתל-אביב (18.3.2004) מהווה אבן דרך בכיוון זה בישראל. חוק צער בעלי-חיים ופסיקות שונות של בית-המשפט העליון כבר צעדו בכיוון של הכרה בבעלי-חיים כבעלי זכויות. אמנם, החקיקה עדיין מתייחסת לבעלי-חיים כאל קניין, אולם אם המערכת המשפטית נתפסה בעבר כמערכת הבאה לפשר בין אינטרסים אנושיים שונים, הרי שבשנים האחרונות נכנסו לתחשיב גם האינטרסים של בעלי-החיים. ארגונים להגנת בעלי-חיים מונו לייצגם בבית-המשפט, ואיסורים שונים מגינים על זכותם של בעלי-החיים לחופש מסבל. האיסור על פיטום האווזים הוא הדוגמה הטרייה ביותר לפסיקה מעין זו, בה נסוג אינטרס אנושי מפני אינטרס של בעלי-חיים.

הסכסוך

ישנם פסקי-דין שמתבלטים לא רק בחדשנותם המשפטית אלא גם ביופיים. נפנה את הבמה לשופט שוחט, שיתאר בשילוב של רצינות וסרקזם את הסכסוך שבא לפתחו:

חפצים או ילדים?

לאחר הפרידה חיו שיינה וג'ין אייר בבית התובעת. התובע ביקש לחלק את ההחזקה בין שני בני-הזוג לשעבר. כתבי הטענות של הצדדים מתייחסים אל בעלי-חיים כאל חפצים גרידא, ועל כך מתרעם השופט:

יצורים חיים בעלי רוח ונשמה

בית-המשפט דוחה את הכלים הללו לקביעת מקום מגוריהם של בעלי-החיים. הוא סוקר את החקיקה הנוגעת להגנת בעלי-חיים, וקובע שהמשפט שוב אינו מתייחס אליהם כאל חפצים בעלמא:

עקרון טובת בעלי-החיים

את הסכסוך על שיינה וג'ין אייר פותר השופט לא על בסיס דיני הקניין ואף לא על בסיס האינטרסים של בני-הזוג לשעבר (כגון הגעגועים שיחוש כל אחד מהם לחיות שהופרדו ממנו). השופט מכריע את הסכסוך בהיקש מהכללים שגיבש המשפט בנוגע לסכסוכים על משמורת ילדים. בהיקש מעקרון טובת הילד, פועל בית-המשפט לפי עקרון טובת בעלי-החיים. וכשם שבסכסוך משמורת ילדים היה בית-המשפט מתייעץ בעובד סוציאלי, בענייננו מינה בית-המשפט מומחה להתנהגות בעלי-חיים להביע את דעתו על טובתם.

טובת בעלי-החיים ורצון בעלי-החיים

בית-המשפט נסמך על נתונים אובייקטיביים שקשורים לטובת בעלי-החיים (שטח המחיה, סוג החצר ומידת תשומת-הלב שיכול כל אחד מהטוענים לספק לחתולה ולכלבה). אולם הוא מרחיק לכת מעבר לכך. כפי שבמשפט המודרני יש משקל גובר והולך לרצונו של הילד, כך גם בענייננו ניתן משקל רב להעדפות של בעלי-החיים - וליתר דיוק של הכלבה שיינה. המבטים שתלתה בנתבעת, הצער הגלוי שביטאה בהיפרדה ממנה ושמחת המפגש המחודש הם שעומדים בבסיס החלטתו של בית-המשפט שבעלי-החיים יישארו אצל הנתבעת.

השלכות לעתיד

בית-המשפט מודע היטב למשמעות הכרעתו על בסיס טובת בעלי-החיים ולא על בסיס דיני הקניין. ישנם בפסק-הדין אף רמזים לגבי התפתחויות אפשריות נוספות, הנגזרות מהכרתנו שבעלי-חיים עשויים להיות במעמד של בני-משפחה של בני-אדם ולאו דווקא במעמד של רכוש וחפצים. השופט שוחט מציין, למשל, שכ 12%-17% מהאנשים החיים עם חיות מחמד נוהגים לדאוג לעתידן בצוואותיהם. אולם מה לגבי מקרים, שבהם לא נקבע סעיף מעין זה בצוואה? מה לגבי אדם שמזניח את בעלי-החיים שעמם הוא חי? ומה לגבי מקרים, שבהם מבקשות הרשויות להפריד אדם מבעל-חיים שהוא חי עמו? אם נחיל על מקרים אלה את העקרונות הנוגעים ליחסים שבין אפוטרופוס לילד, נמצא שיש לדאוג ל"מזונות" מעיזבונו של האדם לכלכלתו של בעל-החיים; שהזנחת חסוי היא עבירה חמורה; ושעקרון טובת בעל-החיים יצטרך לחלוש לא רק על גורלם בעת שבני-זוג נפרדים אלא גם בעת שרשות שלטונית מתערבת ביחסים שבין בעל-החיים לבן-האדם. רעיונות אלה אינם בדיוניים. חלקם כבר הפכו לחקיקה מחייבת בשווייץ.

חיות ביתיות וחיות אחרות

הבקע שיצר פסק-הדין של השופט שוחט במעמדם של בעלי-החיים כקניין הוא רק אבן דרך בתהליך ארוך. יש לזכור, ששיינה וג'ין אייר זכו למעמד של בנות משפחה לא בזכות עצמן אלא מתוך הבחירה של בני-הזוג. לולא היו מאומצות כילדות לכל דבר, היה מעמדן ממשיך להיות מעמד של רכוש מסוג מיוחד, שלרצונותיו אין משמעות, ושלטובתו ניתנת הגנה מזערית ביותר. זוהי ההגנה המזערית שמעניק המשפט לחיות במשקים, במעבדות וברחובות הערים - הגנה שאמורה להועיל במקרים של התעללות קשה במיוחד, אך לא מעבר לזה.