האכלת חתולים
מאכילת חתולים בתביעת דיבה (2005-2004) חוק-עזר בראשון לציון (2006-2005) מאכילת החתולים מחיפה (2006) לא רק החתולים חשובים!
לחיות בכבוד | תביעת דיבה: מאכילת חתולים נגד עיתון משמיץ (2005-2004)
הכתבה הפוגעת
ב-14.6.2005 פסקה שופטת בית-משפט השלום כפר-סבא, ניצה מימון-שעשוע, פיצויים בסך 20,000 ₪ והוצאות משפט בסך 8,000 ₪ לטובת נורית דיין. דיין תבעה את האחראים במקומון זמן השרון (מעריב) בעקבות כתבה שפורסמה ב-11.6.2004 במקומון. מדובר בכתבה בת 5 עמודים, תחת כותרת גדולה: "שלום, קוראים לי נורית ואני מאכילה כפייתית". בתמונה גדולה נראית התובעת כשהיא משתופפת ומאכילה קבוצת חתולים. בפינה הימנית התחתונה של התמונה מופיע הכיתוב: "נורית דיין, מאכילה כפייתית. 'אכפת לי מחתולים כמו שאכפת לי מבני אדם'". כותרות המשנה מקשרות בלשון מתחכמת בין האכלת חתולים ובין פסק-הדין של בג"ץ נגד חיסול חתולים, והכתבה נפתחת בסיפור על אישה המכונה "רונית המוזרה", שמתוארת בתור "המתבודדת התמהונית" ומאכילת חתולים. מאכילי החתולים מוגדרים כ"מאכילים אנונימיים". בהמשך הכתבה מופיעה לשון אוהדת כלפי המאכילים ומידע למעוניינים להאכיל חתולים.
נגד מאכילי חתולים
לפי פסק-הדין,
"התובעת טוענת לפגיעה קשה בשמה הטוב, ולהשפלתה בעיני סביבתה הקרובה, עד כי דבקו בה הכינויים 'כפייתית', 'תמהונית' ו'מוזרה'."
עם פרסום הכתבה פנתה דיין אל המקומון בדרישה לפרסום מודעת התנצלות. לאחר חודשיים פרסם המקומון מכתב מטעמה על פני חצי עמוד, תחת הכותרת "הכי רגילה שיש". דיין טענה שאין בפרסום זה כדי לצמצם את הנזק שנגרם לה, ופנתה לבית-המשפט. הנתבעים טענו בפני בית-המשפט שהכתבה "מציגה את מניעיהם התרומיים של מאכילי החתולים, לצד הקשיים בהם הם נתקלים, והכול ברוח אוהדת וחיובית כלפיהם" (הציטוט מדברי השופטת).
הכותרת בחזית הפגיעה
השופטת מימון-שעשוע מבהירה שללא כותרת הכתבה, כותרות התמונות וסיפורה של רונית בתחילת הכתבה, "ניתן היה לראות בה כתבה חיובית ואוהדת את פועלם של מאכילי החתולים". צריך להיות קורא מעמיק באופן מיוחד – ורוב הקוראים אינם כאלה, מבהירה השופטת – כדי להבחין בפער שבין חלקים אלה לשאר הכתבה, ואף כדי להבין שביטויים כגון "מאכילה כפייתית" הם תוספות מטעם העיתון ולא וידוי המצוטט מפי דיין. השופטת מרחיבה, תוך הסתייעות בתקדימים משפטיים, בדיון על השפעתה וחשיבותה העצמאית של הכותרת בעיתון; קשה מאוד, אם אפשר בכלל, לתקן רושם שיוצרת כותרת שלילית, אפילו הכתבה כולה חיובית.
העורך מול הכתבת
מסתבר שהכתבת, קרן ארגמן, התכוונה לפרסם כתבה אוהדת בעניין מאכילי החתולים, והיא אומנם זוכתה במשפט מאשמת הדיבה. את החלקים השליליים בכתבה הוסיף העורך, אלון צרפתי. כותבת מימון-שעשוע:
הנתבעים ניסו להגן על עצמם בטענות המעוררות רושם רע עוד יותר: הביטויים המשפילים הם "ביטוי מטאפורי-ציורי", למאכילי החתולים ממילא יש תדמית שלילית, פרסום הדברים הוא "מעשה של מה בכך", ועוד.
מטרות קלות?
השופטת מדגישה את ההיבט המסחרי שהביא את העורך להשתמש בניסוחיו הפוגעים. בכך מחמיץ פסק-הדין היבט מהותי של הבעיה: האם היה העורך משתמש בלשון כזו לתאר אנשים המבצעים פעילויות פילנטרופיות אחרות – למשל מאכילי בני-אדם נזקקים? קשה להאמין שהדבר היה עולה על דעתו. ככל הנראה, השיקולים שהביאו את צרפתי לנסח כותרות משפילות אינם רק "שיקולי 'רייטינג' מסחריים ויצירת רושם של כתבה 'סנסציונית'", כפי שכתבה השופטת, אלא זיהוי מאכילי החתולים בתור מטרה קלה ואולי אף כמי שראויים לזלזול. כותרת הכתבה איננה סתם מקדם מכירות – היא הצהרה אידיאולוגית נגד בני-אדם הפועלים למען חיות ממין ביולוגי אחר, והצהרה גם נגד החיות עצמן. ה"מאכילה כפייתית" של צרפתי מצטרפת לשורה ארוכה של ייצוגים שליליים בתקשורת לפעילות למען בעלי-חיים. לעיתים קרובות מייחסים כתבים ועורכים לפעילים כל תכונה דמיונית שתפגע בכבודם ותפחית מחשיבות עניינם ("תמהונות"), או שמודגשות בכוונה רבה תכונות אמיתיות אך לא רלוונטיות (גיל צעיר וכדומה). זאת במקביל להתעלמותה של העיתונות מהפגיעות ההמוניות ביותר בחיות. כלי התקשורת המרכזיים נוטים להיות העוינים או לפחות האדישים ביותר, ואילו עיתונים קטנים, מקומונים ופורטלים באינטרנט מגלים לעיתים פתיחות רבה יותר הניכרת בשנים האחרונות.
התביעה המוצלחת של נורית דיין היא אפוא יותר מניצחון אישי של התובעת ויותר מהישג למאכילי החתולים. פסק-הדין של השופטת מימון-שעשוע מסמן לכלי התקשורת בישראל שכדאי להם להתייחס ברצינות לאנשים הפועלים למען חיות – אם לא מתוך כבוד למעשיהם, לפחות מתוך יראה מפני נכונותם לעמוד על שלהם.
האכלת חתולים בראשון לציון (2006-2005)
רשויות נגד חתולים, שבוע 1
עיריית ראשון-לציון מכינה תיקון לחוק עזר עירוני, שלפיו אדם שיבקש להאכיל חתולים חופשיים ייאלץ מעתה לקבל לשם כך היתר מיוחד מהעירייה, וגם זאת רק לאחר שיביא את החתול בעצמו למרפאה הווטרינרית של העירייה כדי לעקרו. נוסף לכך ייאסר להאכיל ולהשקות חתולים מחוץ ל"תחנת האכלה" שאושרה על-ידי העירייה, ומתן אישור להאכלה יותנה בהליכים בירוקרטיים ובדרישות לגבי השטח העומד לרשות האדם. אי-ציות לחוק יגרור התראה, ולאחר מכן קנס בסך 660 שקלים. ראש העירייה, מאיר ניצן, הסביר את החוק הדרקוני: "אם מאכילים אותם בלי בקרה זה גורם לזבובים, לתולעים וזה גם מסריח."
אתר העמותה למען החתול מרכז הודעות בנושא. לפי דיווח באתר על הפגנה שנערכה במקביל לישיבת המועצה ב-16.11.2005, המועצה החליטה שלא לפתוח את עניין חוק העזק לדיון מחודש. המשרד לאיכות הסביבה החליט להתערב בנושא, ונקבעה פגישה ל-6.12.2005.
גם אתר ראשון אוהבת חיות מעדכן בנושא. לפי הודעה באתר, ביום ב' 21.11.2005 בשעה 15:00 תתקיים הפגנה מול משרדי העירייה ברח' הכרמל 20 ראשל"צ, ליד היקב/גן העיר. לתיאום השתתפות, מומלץ לוודא את הפרטים בארגון ולא להסתפק בהודעה זו.
רשויות נגד חתולים, שבוע 2
ב-22.11.2005 התפרסמה פנייה מטעם איגוד הרופאים הווטרינרים ברשויות המקומיות למשרד הפנים, משרד החקלאות ומנהל השירותים הווטרינריים, בבקשה "לקבוע מדיניות חוקית אחידה לגבי האכלת חתולי רחוב". המכתב מצייר תמונה מגמתית ודמיונית של החתולים כמטרד מסוכן והמוני, "בגדר מכת מדינה".
למעלה ממאה איש השתתפו בהפגנה שנערכה ב-21.11.2005 נגד עיריית ראשון-לציון, שיזמה חוק דרקוני נגד האכלת חתולים. לאחר כשעתיים הואילו היועצת המשפטית של העירייה והווטרינר העירוני להיפגש עם כמה מהמפגינים, והציגו שתי הצעות לחוקי עזר עירוניים: מיסוד תחנות האכלה וחוק שמירת הסדר והניקיון. הוחלט כי נציגי העמותות יציעו תוכנית חלופית לחוק תוך שבוע.
לפי הדר פרבר, זמן קצר לפני שפתחה העירייה ביוזמה נגד האכלת חתולים, התקבל בבית-המשפט בראשון-לציון כתב-תביעה על סך 100 אלף שקל נגד שני מאכילי חתולים ונגד העירייה. התובעים הם ישראל וויקטוריה עזיאל, משכונת וילות בעיר, הטוענים כי האכלת החתולים גרמה להם מטרד.
רשויות נגד חתולים, שבוע 3
לפי העמותה למען החתול ותנו לחיות לחיות (27.11.2005), חוק-העזר העירוני בראשון-לציון, המציב תנאים מגבילים קשים ביותר על האכלת חתולים בעיר, אמור להיכנס לתוקף תוך מספר ימים. זאת לאחר שחלפו חודשיים מיום הגשת הצעת החוק ללא תגובת משרד הפנים (שר הפנים, אופיר פינס, התפטר מתפקידו במהלך הפרשה, ולא מונה שר חדש). תל"ל פנתה לחברי-כנסת רבים; ח"כ איתן כבל הגיב בבקשה מראש עיריית ראשון-לציון לבטל את הגזרה. שתי העמותות מתכוונות לעתור לבג"ץ בעניין. אתר תל"ל מדווח על תביעת ישראל וויקטוריה עזיאל מראשון-לציון נגד שכניהם, המאכילים חתולים אחדים, ונגד העירייה. אף על-פי שההאכלה מתבצעת בחצר הפרטית של הנתבעים, הציע השופט אורנשטיין מבית-משפט השלום בראשון-לציון "פשרה" שלפיה תועבר ההאכלה לפרדס ממול, "זאת לאחר שהבין מהווטרינר של הרשות שכל פתרון אחר משמעו המתת החתולים." הווטרינר הוא ד"ר יונתן אבן צור. על-פי מידע מנוח, הדר פרבר (Nfc) מדווחת על ועדת משרד החקלאות ל"התמודדות" עם חתולים, אשר כללה וטרינרים רשותיים ואנשי משרדי ממשלה, אך רק נציג אחד מהארגונים להגנה על חיות. איגוד הווטרינרים ברשויות המקומיות חושש שיפקיעו מידי הווטרינרים את הסמכות לקבוע איזה חתול יחיה ואיזה ימות, כפי שהיה עד התערבות בג"ץ, ולכן הפעיל לחץ חיצוני על הוועדה כדי שתאפשר לאיגוד לקבוע באופן שרירותי את גורל החתולים. אייל לרמן (ידיעות חיפה) חוזר על טענות איגוד הווטרינרים ברשויות המקומיות, תחת כותרת גדולה: "הווטרינרים מזהירים: חתולי הרחוב אינם מחוסנים". טענות מופרכות אלה מתירות את דמם של החתולים תחת מסווה "רפואי".
רשויות נגד חתולים, שבוע 4
בדף מידע שפרסמה התארגנות בשם תושבים למען חתולי הרחוב נמסר (8.12.2005) מידע על התיקונים לחוקי-העזר שהתקבלו בראשון-לציון. המסמך מדגיש שלכאורה החוק אינו אוסר האכלה אלא רק מתנה אותה בהליכים מסוימים, אולם בפועל הוא דן חתולים רבים לרעב, בין השאר כי הוא אוסר האכלה בשטחים ציבוריים, מצמצם מאוד האכלה באזורי תעשייה, מסחר ומשרדים, ולא מאפשר לאדם להאכיל חתולים ביותר ממקום אחד. עם זאת, נכון ל-4.12.2005, החוק מתעכב במשרד הפנים בשלב הקליטה וטרם החלה ספירת 60 הימים שבהם יכול שר הפנים לבטלו. לכן החוק לא הגיע למשרד המשפטים, לא פורסם ב"רשומות" ומכאן שאינו בתוקף.
בהודעה לעיתונות מאת תנו לחיות לחיות (7.12.2005) נמסר על פגישה שהתקיימה בין נציגי הארגון וראשון אוהבת חיות ובין ראש עיריית ראשון-לציון, מאיר ניצן, שם "התברר שהוא דאג לגבות את מדיניותו החדשה – הגבלת האכלת חתולי הרחוב – בתמיכתם של אגודת צער בעלי-חיים ת"א, עמותת הכול חי, סטודנטים לזואולוגיה מאוני' ת"א, הממונה על חוק צב"ח במשרד החקלאות ווטרינרים המתמחים בחיות בר.
כפי שמציינת ההודעה, דברים אלה
עורכי וואלה! בחרו להעניק במה נרחבת לדובר צער בעלי-חיים תל-אביב המצהיר, בין השאר, ש"אנו לעולם לא דוחים בעלי-חיים הזקוקים למקלט והגנה". הדובר משמיט עובדה שהודה בה במקומות אחרים: "מקלט והגנה" משמעותם השמדה ברוב הגדול של המקרים. לעצומה נגד חוק היתרי ההאכלה
חתולים חופשיים בסכנה
בטור "חתול רחוב, יש חיה כזאת?" (nrg מעריב, 14.12.2005) עושה הווטרינר העירוני של ראשון-לציון, ד"ר יהונתן אבן צור, יחסי-ציבור להגבלות החמורות להאכלת החתולים, שיזמה העירייה. נקודת המוצא שלו: "הימצאותו של חתול הבית ברחוב הוא עוול ואיוולת". משיב לו שאול לפיד.
הרעבת חתולי ראשל"צ
בכתבה "רעב הוא רעב, גם אם זה רעב של חתול" (ynet, 25.1.2006) (25.1.2006) מסוקר גילוי הדעת שפרסמו ארגוני הווטרינרים הפרטיים, המביע התנגדות לאיסור האכלת חתולים.
חתולי ראשון – עצרת הזדהות
כאלף איש הגיעו ב-27.1.2006 עצרת ההזדהות למען חתולי ראשון-לציון והמדינה כולה. זאת בתגובה לחוק-העזר העירוני החדש בראשון.
צו-מניעה נגד האכלת חתולים בחיפה (2006)
ב-9.8.2006 פסקה שופטת בית-משפט השלום בחיפה, ר. למלשטריך-לטר, נגד מאכילת חתולים. הנתבעת האכילה בחצר הבית המשותף עד 18 חתולים, במשך 11 שנים. דייר הבית הגיש תביעה נגדה בטענה שההאכלה גורמת מפגעי לכלוך, ריח ורעש, ושנמנע ממנו לפתוח תריסים מחשש שחתולים ייכנסו לדירתו. המחלוקת בין העדויות נסבה על משך נוכחות החתולים במקום, עיקור החתולים, נוכחות ריחות ולכלוך, וסגירת תריסי התובע. השופטת מצאה שהשימוש שעשתה הנתבעת בחצר המשותפת איננו שימוש סביר לפי חוק המקרקעין (תשכ"ט-1969). עוד היא קבעה שנוכחות החתולים מהווה "מטרד ליחיד" לפי פקודת הנזיקין (תשכ"ח-1968). זאת תוך התעלמות ובניגוד לעמדת הפיקוח העירוני והמחלקה הווטרינרית העירונית. השופטת הזכירה גם את בג"ץ 6446/96 (העמותה למען החתול נ. עיריית ערד) ובג"ץ 4884/00 תנו לחיות לחיות נ. מגן לחתול). היא בחרה במגמתיות מתוך פסיקות אלה הערות על "מטרד חמור" ו"סכנה" שעלולים חתולים לגרום בנסיבות חריגות. השופטת מזכירה בקיצור רב את "החובה להגן על בעלי-חיים", ומייד קובעת ש"הפסיקה המודרנית מאמצת את עקרון האיזונים". היא מאריכה יותר בדיון על הצורך הרגשי של אדם להאכיל חתולים, ומסכמת:
"לעולם פתוחה הדרך בפני הנתבעת להאכיל חתולי רחוב מחוץ לתחומי הבית המשותף ומחוץ לתחומי החצר האחורית שדירת התובע פונה אליה [...] באופן כזה תשמר זכותו של התובע מחד, ולא תפגע הנתבעת מאידך. [...]
"ניתן בזאת צו מניעה לפיו הנתבעת מנועה מלהאכיל חתולים כלשהם בתחומי החצר המהווה רכוש משותף, ולרבות על גדר הבטון וכן במרחק של מטר מגדר הבטון והחוצה."
השופטת מוצאת שבכך לא ייגרם נזק – לא לנתבעת וגם לא לחתולים "המצויים בשכונת מגורים פעילה, שפחי האשפה שבה עולים על גדותם". עוד היא פסקה שהנתבעת תשלם לתובע 9,300 ₪ (כולל מע"מ) לכיסוי הוצאות המשפט. פסק-הדין מהווה תקדים מסוכן לחתולים ולמאכיליהם.
חתולים בחיפה – עדכונים
בכתבה "להאכיל חתולי רחוב? לא בחצר שלנו" (הארץ, 22.9.2006, עמ' 16) מדווח אלי אשכנזי על פסק-הדין של בית-משפט השלום בחיפה נגד מאכילת חתולים חיפאית. הכתבה כוללת שורה של עדויות לכך שהחתולים לא גורמים מטרד לשכנים במקרה הנדון.
בכתבה "נזרקה לרחוב: מאבקה של מאכילת חתולי חיפה" (ynet, 25.10.2006) מתארת תמר דרסלר את מאבקה של טניה קגן, שבית-משפט השלום גזר עליה שלא להאכיל חתולים בחצר הבניין המשותף שהיא גרה בו. כגן הגישה ערעור לבית-המשפט המחוזי.
לא רק החתולים חשובים!
זוהי ההזדמנות להזכיר למאכילי החתולים שאפשר להאכיל חתולים בלי לממן פגיעות מחרידות בבעלי-חיים אחרים. זאת על-ידי שימוש במוצרים מן הצומח שהוכרו כבעלי ערכים תזונתיים מעולים עבור חתולים (לכתבות בנושא). מוצרים אלה עדיין אינם משווקים בישראל ויש להזמינם באופן אישי מחו"ל. לכלבים אפשר לקנות מזון צמחי בחנויות בישראל. לאתרים המוכרים מזון צמחי לחתולים ולכלבים בחו"ל:
פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 209, 233-229, 240-239, 271, 273, 278, 1.7.2005, 16.12.2006-18.11.2005, 3.2.2006-27.1.2006, 9.9.2006, 23.9.2006, 23.10.2006.