מאה שנים של חיכוך

על הסופר

אורי ניסן גנסין הוא סופר עברי, שנולד באוקראינה בשנת 1881. עוד כנער החל לכתוב שירים, ובהיותו תלמיד ישיבה הוציא עיתון בכתב-יד ובו פרסם את שיריו. כתביו – רשימות, שירים, תרגומים וסיפורים – פורסמו בין השאר בכתבי-העת העבריים "הצפירה", "ספרות" ו"הדור". גנסין השתתף לזמן קצר בעריכת כתב-העת "המעורר". בשנת 1907 בא לארץ ישראל אך לא מצא בה את מקומו, וב-1908 שב לרוסיה. הוא נפטר ב-1913 בווארשה. גנסין נחשב למחדש הגדול של הפרוזה העברית במפנה המאה ומראשוני סופרי "זרם התודעה" בספרות האירופית. בין סיפוריו המפורסמים: "בגנים" ו"אצל".

על הסיפור

את הסיפור הקצר "סעודה מפסקת" כתב גנסין בשנת 1905. עלילתו מתרחשת בערב יום כיפור בעיירה במזרח אירופה בתחילת המאה העשרים, ובמרכזו יחסים בין אב אלמן לבתו המתבגרת. מול רבי נוח ניצבת ביתו גיטל, תלמידת גימנסיה רוסית, אשר כרבים מבני דורה, נמשכת לאידיאלים רוסיים בני-הזמן ורואה עצמה כחלק מעולם חדש, יפה וצודק יותר. כמו בסיפורים עבריים אחרים, כגון "לאן" של פיירברג (1839) ו"מעבר לנהר" של ברדיצ'בסקי (1899), גם ב"סעודה מפסקת" מהווה יום הכיפורים רקע להתפרצות המרד של בנות ובני הדור החדש נגד הדור הישן.

קונפליקט הבשר: סיפור ישן

חלק מרכזי בקונפליקט בין האב לבתו מהווה החלטתה הטרייה של הבת להפסיק לאכול בשר. הצמחונות בסיפור מוצגת כחלק מההוויה הרוסית, העומדת בניגוד ליהדות, כי מקור השפעה מרכזי לצמחונות במזרח אירופה במפנה המאה היה התנועה הטולסטויאנית, שהוקמה ברוח הפציפיזם והצמחונות של טולסטוי (משמאל). העלילה הקצרה של "סעודה מפסקת" מתרחשת באווירה של אבל כבד והתפוררות הסדר הביתי, קרוב לשנה לאחר מות אם המשפחה. עבור גיטל, הפתיחות כלפי העולם החיצון, ובכלל זה רעיון הצמחונות, היא הדרך להיחלץ מתוך שרידי הבית החונקים ולבנות את עצמה מחדש כאדם חופשי; ואילו עבור רבי נוח, האחיזה במנהגים הישנים, ובכלל זה אכילת הבשר, היא הדרך היחידה שנותרה להציל משהו מתוך הריסות חייו. כך מתואר בסיפור החיכוך הבין-דורי על רקע הפיכתה של גיטל לצמחונית:

כישלון לגשר על הפער

המצב המתואר בסיפור משקף נאמנה דינמיקה משפחתית טיפוסית ורלוונטית גם לימינו. הספר שקראה לאחרונה ו"האמת הקדושה" שנגלתה לה, ממלאים את לבה של הנערה אושר – וגם התנכרות למי שהייתה במשך כל חייה. בעיני האב, שכמובן לא ליווה אותה במהפך המהיר להפליא, מדובר בהפרעה חולפת ובלתי מובנת ברצף החיים המשפחתיים הרעוע ממילא. במבט מבחוץ קל להבחין, שאם הבת מתנכרת למי שהייתה עד לאחרונה – קצרה הדרך גם לנתק מן האב. ואמנם, בלבה של גיטל מתחולל מאבק דרמטי, בניסיון להחזיק בו-זמנית הן בערכים החדשים שרכשה והן בהערכתה הישנה לאביה כבעל "לב טהור". האב, השקוע בעצמו ובניסיונו לאחוז בסדרי המשפחה הישנים, אינו מבין את עומק המשבר והוא מבצע שורה של צעדים שגויים. במקום להכיר בצורך של בתו בשינוי וללוותה בדרך החדשה, הוא פוטר את הצמחונות כ"שטויות" ומנסה לשדל את הבת לחזור לאכול בשר. הוא אינו מגיב לתוכן הדברים, דהיינו לעניין "החיות העניות" שעוררו את חמלת בתו, אלא מתייחס ל"בשר". בכך הוא מציג את עצמו כאדם אטום, דוחק את הבת לעמדת מגננה ומקבע את הפער בתוך המשפחה. הבת נאלצת להבהיר לו שמדובר בעניין רציני, "חובה קדושה". הבחירה במונחים דתיים לאפיונו של ציווי בלתי דתי היא אולי ניסיון של גיטל, ביתו של רב, לדבר על לב אביה בעולם המונחים המוכר לו; אולם עירוב הדתי בחילוני בדבריה, מעיד דווקא עד כמה היא התרחקה מן המסורת. בתגובה, רבי נוח "התאנח" – רמז להשלמה עם צמחונותה של הבת, גם אם מתוך חוסר שביעות רצון. והוא חדל להציק לה.

זלזול ופטרונות

האב אינו הדמות היחידה שמייצגת את עולם המבוגרים, בני הדור הישן. רבי קלמן, שותפו של האב, מגיב בזלזול ובפטרונות כלפי גיטל. תגובתו הגסה והסטריאוטיפית של קלמן מובאת כניגוד לתגובתו המשלימה-עצובה של האב:



על רקע העוינות האטומה של קלמן, מתגלה יתרונו היחסי של האב, נוח. לא זו בלבד שניסיונות הכפייה ממנו והלאה, אלא נראה שהוא פיתח, בדרכו, הערכה להחלטתה של גיטל. גם אם יש בדבריו אירוניה, הוא משתמש באוצר מילים מוסרי מובהק: "היודעת כבר להטיל חובות על נפשה". ה"ילדה" כבר איננה ילדה, ואולי על כך הוא מתאנח.

בסוף כולם בוכים

הסיפור מסתיים בחיכוך בין האב לבת על רקע אכילת בשר בסעודה המפסקת בערב יום כיפור:



אף על-פי שלאורך הסיפור מוצג האב כמי שהשלים עם בחירתה של בתו בצמחונות וכאדם סובלני יחסית, בערב יום הכיפורים מתחדד הקונפליקט ומסתיים בבכי האב ובתו. הלכות הדת היהודית – "מנהג ותיקין" שבו אוכלים בסעודה המפסקת את בשר תרנגול הכפרות או בשר שנקנה בכסף שווה ערך – מעומתים עם הערכים המוסריים של הבת. חרף האהבה וההערכה ההדדית ששוררת בין האב לבתו, המשבר מוצג כבלתי נמנע, והקונפליקט – כנטול פתרון. בנקודה קריטית זו, ניתן להצביע על שינוי תפיסה, שאירע במהלך מאה השנים שחלפו מאז כתיבת הסיפור. לצד התפתחות שיח על צמחונות ברוח היהדות, ניכרת התפתחות גם בתוך הזרם המרכזי ביהדות – יותר ויותר פוסקים מגלים רגישות למניעת סבל בעלי-חיים. מעבר לכך, בהקשר של צמחונות בעולם החילוני, הסיפור חושף כמה כשלים נפוצים בתקשורת המשפחתית – מהפתאומיות והטוטאליות של השינוי בנערה ועד להתעלמות האב מתוכן הרעיונות של בתו. הבנתם של כשלים אלה מאפשרת למתן את הקונפליקט המשפחתי.

כתבות נוספות על קונפליקטים במשפחה סביב הצמחונות:
לנוער: על הימנעות מאכילת מוצרים מן החי כשגרים עם ההורים
"מכתב להורים לנער/ה צמחוני/ת"

כתבות נוספות על צמחונות ויהדות:
סקירת ספרו של ריצ'רד שוורץ: "יהדות וצמחונות"
"חזון הצמחונות והשלום במשנתו של הרב קוק"
"צער בעלי-חיים: רצוי מול מצוי"