כיבוש פולין, הגרסה הקפיטליסטית

חקלאות מסורתית

פולין היא נווה המדבר האחרון בחקלאות האירופית. רוב הנחלים והאגמים צלולים ונקיים, השמירה על הקרקע נערכת באמצעות מחזור זרעים ללא כימיקלים, וחיי הבר משגשגים בהשוואה לשאר אירופה. על גגות המבנים הכפריים יש 50,000 קיני חסידות לבנות – רבע מהאוכלוסייה העולמית. החסידות כמעט שנכחדו במדינות המתועשות, שם חוסלו מקורות המזון שלהן בעקבות זיהום המים והרס בתי הגידול הטבעיים. שטחו של משק פולני ממוצע הוא 100x500 מטר, ויש בו סוס, שתי פרות וכמה חזירים ותרנגולות. עד לפני שנים אחדות חיו כמעט כל 18 מיליון החזירים בפולין במרעה חופשי, בסביבה מגוונת ועם חיי חברה טובים. מותם של החזירים היה ונותר אלים, אולם מה שמצפה להם עם התיעוש נורא הרבה יותר.

הפלישה

סמית'פילד (.Smithfield Foods Inc), תאגיד בשר החזיר הגדול בעולם, פלש לפולין. התאגיד, שמחזור המכירות השנתי שלו עולה על 8 מיליארד דולר, הכחיד את משק החזירים המסורתי ברוב ארצות-הברית והרס את הסביבה ואת המרקם החברתי בקרוליינה הצפונית ובאיווה. בשנים האחרונות פושט התאגיד על פולין, שהוא רואה בה שער להשתלטות על שוק החזירים האירופי. התוצאות קטסטרופליות לחזירים, ומהוות סכנה לעתיד רוב חיי הבר והקהילות הכפריות במדינה. ב-1999 קנה התאגיד את השליטה באנימקס (Animex), רשת משחטות ומפעלי עיבוד בשר בבעלות ממשלת פולין, והחברה הגדולה במדינה לבשר חזיר. ארגונים אמריקניים להגנה על החברה, על הסביבה ועל רווחת בעלי-החיים מיהרו להזהיר את הפולנים מפני הצפוי להם. בשנת 2001 אכן נראה היה שהפלישה נעצרה על-ידי ממשלת פולין.

השתלטות על ממשלת פולין

בספטמבר 2001 ניצחה בבחירות המפלגה "ברית השמאל הדמוקרטית", שבתוכה אנשים בעלי אינטרס אישי בסמית'פילד. במועצת המנהלים של אנימקס חברים שרים לחקלאות לשעבר ואישים המכהנים במשטר הנוכחי. סמית'פילד גם שיחד פוליטיקאים באמצעות טיולים בארצות-הברית כדי "להראות את התנאים הידידותיים לאדם ולסביבה שבהם מצטיינים משקי החזירים של סמית'פילד".

ממשלת פולין נהפכה לכלי בידי התאגיד. הממשלה מנעה תיקון לחוק רווחת בעל-החיים שהיה עלול לפגוע בעסקי התאגיד, ואישרה תיקון לחוק המגדיר את השפכים ממפעלי החזירים בתור "מוצר חקלאי" (ולא "פסולת"). את ההשתלטות על הממסד השלים "הבנק האירופי לשיקום ולפיתוח" (BRED) בסיוע בנקים פולניים, שסידר לאנימקס הלוואה בסך 100 מיליון דולר. לבנק האירופי, שמימונו מגיע מכספי משלמי המסים האירופיים, אחריות מוצהרת לאיכות הסביבה; הכסף ניתן לשיפור "בטיחות המוצר" ולא לפתיחת מפעלים חדשים, אך בפועל הוא שימש להקמת מפעלים הרסניים. המקורות אינם מוסרים מה מניע את הבנק האירופי לממן את התאגיד.

השתלטות דרך חוות ממשלתיות

80% מן הקרקע בפולין נמצאת בבעלות פרטית, לאחר היסטוריה של התנגדות איכרים ללחצי ההלאמה מטעם המשטר הקומוניסטי. ריכוז גדול של קרקעות בבעלות ממשלתית נמצא בצפון מערב המדינה (מערב פומרניה). שטח זה היה בשליטת הגרמנים עד 1945, ועבר לפיכך לידי הממשלה עם הכיבוש הסובייטי ובריחת/גירוש הגרמנים. קיים בפולין איסור למכור נכסים ממשלתיים לגורמים מחו"ל, אך סמית'פילד עקף את האיסור ביד קלה כשהקים חברה בשם Prima Farms – בבעלות רשמית של שני פולנים אך בשליטה מלאה של סמית'פילד.

פרימה החלה לרכוש חוות חזירים מסורתיות ולהמיר אותן במפעלי חזירים תעשייתיים. לאחר שלושה-ארבעה חודשי בנייה ושיפוץ מביאים לחוות אלפי חזירים מחו"ל. הקמת המפעל מתחילה בשורה של הפרות חוק: בבנייה, באכלוס-היתר של חזירים ובפליטת שפכים. לעיתים קרובות ניתנים רשיונות בדיעבד. לא פעם מצליחים לשחד את הרשות: בכפר אחד, למשל, העניק ראש הכפר לסמית'פילד רשיונות להקמת שני מפעלים ענקיים לאחר שהתאגיד שילם לאשתו 4,000 דולר לביצוע "הערכה סביבתית". במקרה אחר הודתה המועצה המקומית שאינה יכולה להיאבק בתאגיד כי פרימה נהפכה למשלמת המיסים הגדולה ביותר באזור. עם זאת, הסיפור הנפוץ יותר בסביבותיהם של כ-35 מפעלי החזירים שהקים סמית'פילד בפולין הוא התנגדות נחרצת של הרשות המקומית (ושל האיכרים) למתן רשיונות לסמית'פילד – וביטול ההתנגדות על-ידי התערבות ממשלתית.

שבירת האיכרים הפולניים

סמית'פילד מתגאה בחוזים שנחתמו עם 1,600 איכרים לקניית חיות לשחיטה במשחטות אנימקס, ובתכניות מימון ל"שיפור" משקי איכרים. למעשה, התאגיד מפתח מונופול על המשחטות במדינה, ובעקבות זאת על השווקים. פגישה בין ראש ממשלת פולין לנציג התאגיד הביאה ליוזמת הממשלה לסגירה המונית של משחטות קטנות בתואנה – המנוגדת לעובדות – שהמשחטות הגדולות נחוצות לעמידה בתקני האיחוד האירופי. האיכרים מאבדים את האפשרות לבחור היכן לשחוט את החיות והיכן למכור אותן, והם נאלצים להסכים למחירי סמית'פילד.

במקביל לכך, החוזים שחותמים איכרים ל"שיפור" משקים מותירים אותם בחובות שיביאו בעתיד לאיבוד המשק – כפי שקרה בצפון קרוליינה. מאז 2001 כבר הספיק סמית'פילד להתחיל בשלב ההשתלטות הבא: הרבעה המונית של חזירים המביאה ל"ייצור עודף" ולהורדת מחירים. האיכרים שאינם יכולים לעמוד בתחרות פושטים את הרגל. מפעלי סמית'פילד בתקופת ההשתלטות ממומנים מבחוץ: לפי נתוני התאגיד, אנימקס הפסידה 43 מיליון דולר מאז 1999, וסמית'פילד הזרים לחברה 240 מיליון דולר. הממשלה, בצעד אבסורדי במיוחד, סבסדה את סמית'פילד במענק על ייצוא בשר, בעקבות בעיית ה"עודפים".

לחיות ליד מפעל חזירים

כמות השפכים שמייצר חזיר אחד מגיעה עד פי עשרה מכמות השפכים שמייצר אדם. מפעלי החזירים של סמית'פילד בפולין מכילים עד 30,000 חזירים. החזירים חיים על רצפת בטון, והשפכים מצטברים כנוזלים ואמורים לזרום לאגני חמצון. בפועל הם דולפים בכל מפעלי החברה, ובעלי המפעלים אף מפזרים שפכים על השדות שמסביב. הצחנה נישאת למרחק קילומטרים רבים, והיא מחסלת את העסקים ואת האפשרות למגורים בסביבה. מי הנחלים והאגמים מזדהמים בשפכים המכילים כ-400 חומרים מסוכנים, וביניהם מתכות כבדות, הורמונים וחיידקים קטלניים. השכנים סובלים מהקאות, ממחלות במערכות העיכול והנשימה, מזיהומי עיניים, מפריחות ועוד.

חיי החזירים

צוות של פעילים אמריקניים יצא למספר מפעלי חזירים בפולין. המפעלים מגודרים בתיל ונשמרים על-ידי כלבים. כשהצליחו הפעילים לחדור פנימה, הם מצאו אלפי חזירים בתאים זעירים, ברעש אדיר (90 דציבלים) ובאוויר הדחוס בגזים רעילים עד כדי כך שתקלה במערכת האוורור עלולה להביא במהירות למוות המוני. בפח פלסטיק גדול, שהיה ריק בביקור אחד, נמצאו 20 חזירים מתים ביום שלמחרת. חזירים מתים נמצאו בין החזירים החיים או שנערמו בחוץ. נמסר לצוות שבמפעל אחד מתו 1,760 חזירים תוך חצי שנה בלבד. אם לא די בתנאי החיים המחרידים, התאגיד מנצל חזירים שהורבעו במיוחד כדי שאפשר יהיה להפיק מגופם "בשר רזה" – שכבת השומן הטבעית שלהם אינה גדלה כמעט, והם תלויים לחלוטין בתנאים המלאכותיים, ללא יכולת לשרוד בחוץ.

לפי נתוני סמית'פילד, אנימקס מעבדת כיום פחות מ-4% מהחזירים שנשחטים בפולין. רובה הגדול של המדינה חופשי עדיין משלטון התאגיד, אולם לאור ההתדרדרות המהירה, נראה שרק התקוממות עממית תקיפה מאוד תוכל לעצור את הפיכת פולין למדבר של משקים תעשייתיים.

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 155, 18.6.2004.