"כשפילים בוכים"

על המחברים

הפסיכואנליטיקאי ג'פרי מאסון והביולוגית והעיתונאית סוזן מקארתי חברו יחד לכתיבת "כשפילים בוכים: חיי הרגש של בעלי-החיים", ספר שיצא לאור ב-1995 וזכה מיד להצלחה רבה. לאחר שנה תורגם הספר לעברית. בראיון שהעניק אז מאסון לעיתון אנונימוס, הוא סיפר:

"מאז שאני זוכר את עצמי אני מודע לסבלם של בעלי-חיים. כבר מגיל שש שנאתי גני-חיות, כיוון שבעלי-חיים שם נראו כה אומללים. הפכתי לצמחוני בגיל צעיר מאוד, כיוון שחשבתי שאין זה צודק להרוג בעלי-חיים לצורכי מאכל. המעבר לטבעונות, שעשיתי לא מזמן, הוא בהחלט צעד בכיוון הנכון."

מאסון סיפר כיצד הגיע לכתיבת ספר העוסק בחיי הרגש של בעלי-חיים:

"בהתחלה פשוט רציתי לקרוא ספר טוב על הנושא. דונלד גריפין, שמכיר ובקיא במחקרים על התנהגותם של בעלי-חיים אמר לי שאם ברצוני לקרוא ספר על נושא זה איאלץ לכתוב אותו בעצמי, היות שאין ספרות על נושא זה. עד כדי כך פוחדים המדענים מהתמודדות עם רגשותיהם של בעלי-חיים."

התפיסה השלטת

העיסוק המדעי ברגשות של בעלי-חיים נדיר משום שהממסד המדעי מעדיף להתמקד בהתנהגות שניתן לתעדה במדויק ובמצבים גופניים שניתן למדוד אותם תוך ניסיון לספק הסברים אבולוציוניים לתופעות אלה. במקביל לכך מתרחקים החוקרים מעיסוק במצבים הנפשיים של בעלי-חיים, ואף מוקיעים מחקר בתחום זה כ"לא מדעי" ו"רגשני". מאסון ומקארתי חושפים את האידיאולוגיה העומדת מאחורי גישה זו:

רגשות בעלי-חיים

רוב הספר מכיל תיאורים יפים ומרגשים של התנהגות חיות. כל פרק עוסק ברגש אחר, כגון פחד, אהבה וידידות, עצב, שמחה, חמלה ובושה. הממצאים השונים מציגים מציאות מורכבת, והם השומטים את הקרקע מתחת לטענה כי בעלי-חיים לא-אנושיים מוּנעים על-ידי אינסטינקטים גרידא. לתופעות התנהגותיות רבות קשה למצוא יתרון אבולוציוני מיידי ואפשר לראות בהן עדות לחשיבותן של המערכות החברתיות בהתפתחות האישיות וההתנהגות, ולמורכבות נפשית והייחוד האישי של כל פרט.

תורת המשחקים

כך, למשל, בפרק על היכולת לשמוח עוסקים המחברים בהנאה ששואבים בעלי-חיים ממשחק, ומתארים, בין היתר, תאואים באלסקה:

התנהגות כזו, הכרוכה בסיכונים - מציינים מקארתי ומאסון - אינה מתיישבת עם התפיסה השלטת שלפיה התנהגות בעלי-החיים נגזרת מתרומתה הישירה לשרידתם. הסברים אבולוציוניים פשטניים למשחקים (לימוד מיומנויות חברתיות, פיתוח כשרים גופניים וכדומה) פשוט אינן מספקים. החיות מתגלות כמורכבות הרבה יותר.

פגישה לאין קץ

תיאור אחר מתייחס לגילויי השמחה בפגישתם של שתי קבוצות פילים, בראשותן של שתי פילות, תרזיה וסליט איר:

מסקנות זהירות

תיאורים אלה ואחרים דורשים פרשנות זהירה. למרות המחוות הדומות, אין זו מסקנה הכרחית שהפילים שמחים זה לקראת זה כשם שבני-אדם שאנו מכירים שמחים זה לקראת זה. גם בתוך המין האנושי קיימים הבדלים בין המשמעויות שמייחסות תרבויות שונות לאירועים, להתנהגות ואף לרגשות דומים לכאורה. אם כך בתוך המין האנושי, קל וחומר שיש להיזהר כאשר מדובר בפירוש התנהגותן של חיות ממינים אחרים. הקושי לערוך פרשנות זהירה ניכר בשימוש של מאסון ומקארתי במושגים כגון שמחה, התאבלות, אהבה וקנאה, אשר טעונים, עבורנו, במשמעות המקובלת של מושגים אלה ביחס להתנהגות אנושית המוכרת לנו. הכותבים עצמם מגלים לא פעם מודעות לבעיה של השלכת הפרשנות האנושית המקובלת על תיאורי התנהגותן של חיות שונות - פרשנות המבוססת על הדומה בינינו לבעלי-החיים ומתעלמת מהשונה בינינו. כפי שמציינים מאסון ומקארתי לגבי מפגש הפילים:

ההשלכות

רוב הספר עוסק בחייהן של חיות בר, אך יש בו התייחסות גם לפגיעות ההמוניות והממוסדות בבעלי-חיים בתעשיות שונות, כגון מזון וניסויים, וכן דיון בהשלכות המעשיות שיש לתגליות בתחום חיי הרגש של בעלי-החיים. בניגוד לפילוסופים כמו סינגר ורייגן, מאסון ומקארתי אינם פוסקים חד-משמעית מהי ההתנהגות האנושית הראויה כלפי בעלי-החיים. תחת זאת הם פונים לרגשותיהם של הקוראים:

השורה התחתונה

העיסוק ברגשות בעלי-חיים והפנייה לרגשות הקוראים, יוצרים ספר קריא מאוד ומתאים לכל גיל. אין זה ספר מקצועי ולא כל ההבחנות שבו מגובות מבחינה מדעית או פילוסופית, אך נראה כי השינוי ביחס כלפי בעלי-החיים עובר אצל רוב האנשים דרך לבם, ולפיכך מדובר באחד הספרים המומלצים בתחום. הספר מסתיים במילים: