החזיר ששר לירח

ידע ומוסר

ג'פרי מוסאייף מאסון (בתמונה) הוא מחברם או שותף בכתיבתם של כ-20 ספרים: חלקם על תחום התמחות ישן שלו – סנסקריט ותרבות הודו; חלקם על תחום התמחות אחר – פסיכולוגיה ובפרט ביקורת על הפסיכואנליזה; והאחרים על בעלי-חיים, בדגש על עולמם הרגשי. ספרו הבולט ביותר (עם סוזן מקארת'י) שתורגם לעברית הוא כשפילים בוכים. עבור מאסון, העניין בחיי הרגש של חיות שונות הוא בראש ובראשונה מוסרי:



בהתאם לגישה זו, החזיר ששר לירח: עולמן הרגשי של חיות משק (2004) עובר בחופשיות בין תיאור התנהגותן ורגשותיהן המשוערים של החיות לבין טענות מוסריות אינטואיטיביות, המוגשות בלשון פשוטה.

מקורות מגוונים

מאסון כתב את הספר בגלל מחסור בספרות למבוגרים בנושא "חיות משק". כל מה שצרכנים בוגרים נחשפים אליו בעניין "חיות משק" הוא המוצרים שמופקים מגופן. מאסון רוצה להגיע אל הקהל הזה ולפתוח בפניו צוהר לעולם הנסתר של קורבנות הצריכה. אולם היכן ניתן למצוא מידע בנושא? המחקר המדעי ממעט להתייחס לרגשות של חיות, מלבד דיווחים יבשים על "עקה" בתנאי ניצול קשים. מאסון אינו מעוניין בהכללות יבשות על תכונות מבודדות בתנאים שבהם לא נותר הרבה מן החיה. הוא רוצה לנסות להכיר את החיה השלמה, החופשייה לבטא את מלוא מורכבותה. לכן הוא פנה למקומות שבהם מוחזקות החיות במספרים קטנים ובתנאים טובים, שם צפה בהן בעצמו ושוחח עם האנשים המכירים אותן לאורך זמן. רבים מהמקומות האלה מיוחדים: בתים פרטיים עם שטח פתוח, שם מחזיקים חזיר, תרנגולות וכדומה ללא ניצול כלכלי, לעתים כ"חיות מחמד"; או מקלטים לחיות משק, שם מצילים חיות ממשקים תעשייתיים. מאסון מצא גם סיפורים מעניינים במשקים המנצלים חיות למטרות מסחריות, בקנה-מידה קטן ומתוך אמפתיה יוצאת-דופן. עם זאת, רוב מפגשיו עם חקלאים הסתיימו במפח-נפש, ומאסון מגייס שיחות כאלה כדי להמחיש לנו, עד כמה חקלאים אטומים כלפי החיות. מאסון נעזר גם במגוון גדול של מקורות אחרים מתקופות שונות – מחקרים, זיכרונות, ספרות – והתוצאה היא אוסף יוצא מן הכלל של סיפורים קטנים על חיות.

חיי הכלא בראי החופש

החזירים, התרנגולות והחיות האחרות, לפי מאסון, אינם בהכרח מובנים לבני-אדם. אבל הם מתנהגים בצורות מגוונות מאוד, ומכאן נרמזים חיי רגש עשירים. מאסון אינו נוקט בזהירות המקובלת בשיח המדעי בכל הנוגע לפענוח רגשות ומחשבות של החיות מתוך התנהגותן. אבל הוא נוקט בעיקרון אחד, שיש לגביו הסכמה גם בין חוקרים ספקנים: כדי ללמוד על עולמן הרגשי של החיות המנוצלות בתנאי תיעוש, צריך להסתכל על חיות חופשיות.

קשרים אישיים

למרות האמור לעיל, מאסון כמעט שלא מתאר את החיות בתנאי בר. אחת הסיבות לכך היא הנדירות של "חיות משק" בתנאי בר, וכתוצאה מכך נדירות התצפיות בהן. אולם נראה שסיבה מהותית יותר היא חוסר העניין של מאסון בתצפיות מרחוק, והעדפתו ליצור קשר אישי עם החיות וללקט סיפורים על אנשים שיצרו קשרים אישיים כאלה. כך, החזיר ששר לירח מרכז לקט מרשים של סיפורים קצרצרים על היכרויות אישיות בין אנשים לחיות אינדיבידואליות. רוב הסיפורים מתייחסים לחייה של חיה מסוימת בין בנות מינה, למשל: תהליך ההשתקמות של חיות שחולצו ממתקנים חקלאיים, וחברויות בין חיה פגועה לחיה בריאה. אולם מספר מפתיע של סיפורים עוסק בחברויות בין חזיר, תרנגולת, או אווז וכו' – לבין יצור ממין אחר – "חיית משק" אחרת או אדם. קשרים כאלה מרגשים לקריאה – ולכן, מן הסתם, מאסון נמשך לסיפורים כאלה. כמובן, הם אינם דומים כלל למעקב אחר חיות בר חופשיות, כפי שהובטח בראשית הספר, אך הם מעידים על גמישות התנהגותית/רגשית מפתיעה של החיות.

משקים תעשייתיים כחור שחור

כספר שנוצר מתוך ביקורת על הפגיעה הרגשית בחיות הנתונות במשקים תעשייתיים, חזיר ששר לירח דווקא ממעט לגעת בנושא זה. בניגוד לסיפורים האינדיבידואליים המרתקים על החיות בתנאים של חופש יחסי, מאסון כאילו נגרר באי-רצון לתאר פה ושם את המתרחש במכלאות צפופות והמוניות, בתיאורים לאקוניים של מאפייני התעשייה בכללה – כמו בעלון הסברה. לעומת המאמץ הנלהב שהוא עושה לשער מה מרגישות חיות חופשיות, הוא אינו מרחיב בהשערות לגבי רגשותיהן במכלאות המוניות ומזוהמות. חוויית התרנגול בלול התעשייתי, למשל, אינה מתוארת בפני עצמה, אלא היא מצטיירת בתור שלילת מהותו של התרנגול החופשי. הרגשות במשק התעשייתי נבלעים במעין חור שחור: כשמביטים לשם לא רואים דבר, וניתן לדעת על רגשות כאלה רק כשמתבוננים בנסיבות פחות קיצוניות. זוהי לאו דווקא עמדתו של מאסון כמתעד אובייקטיבי, אלא יותר תגובת-בטן לנורא מכל.

הצצה למפעל לבעלי-חיים

אחד משיאי הספר הוא ביקור של מאסון בלול "פטמים" – תרנגולי בית בתעשיית הבשר. תרנגולים אלה רגישים באופן קיצוני למחלות כתוצאה מהברירה המלאכותית, ובדרך-כלל לא מאפשרים להיכנס לשם. מאסון הצליח לארגן ביקור כזה דרך "חבר של חבר של חבר".





הריחוק של מאסון מהלול התעשייתי ניכר בכך שהביא למתקן כזה ילד בן שש, כאילו מדובר בעוד סיור מרתק למשק ביתי קטן. מאסון כותב בקלילות בדרך-כלל, אך מול המוני העופות הוא כאילו חדל מלראות או שנגמרו לו המילים לתאר את מראה עיניו. לא נותר לו אלא להתבונן פנימה לתאר מה הוא עצמו מרגיש.

סיפורים מהלב

הקטע שצוטט לעיל חריג בספר. מאסון מעדיף להתבונן ב"חיות משק" בשיאן, לא באסונן. זהו כוחו הגדול של החזיר ששר לירח: אף על-פי שמטרתו קשורה בזוועה, כיף לקרוא אותו – בניגוד גמור לחומר ההסברה הסטנדרטי שמפיצים ארגונים נגד משקים תעשייתיים. הוא פורש עולם מרתק של חזירים, תרנגולות, כבשים, עזים, פרות, אווזים וברווזים – חיות בעלות אישיות ייחודית, שמחת משחק, חיבה לנוחות ולפינוקים, חברים קרובים, יכולת להבחין בין אנשים מסוכנים למיטיבים, הקרבה גדולה בדאגה לצאצאים, ועוד ועוד. סיפורים מהלב, השזורים במסר חשוב, והופכים את החזיר ששר לירח לספר על בעלי-חיים המומלץ ביותר כיום לתרגום לעברית – בתקווה שתימצא הוצאה לאור שתרים את הכפפה!