חיות משק בישראל

על המחבר

אבי פנקס (בתמונה) הוא אחד מהפעילים הוותיקים והעקביים למען בעלי-חיים בישראל. ב-1995 הוא הקים את "חי-משק – העמותה למען חיות המשק", ובמשך השנים שחלפו מאז הוא כיהן כיו"ר העמותה ונשא בעול העיקרי של פעילותה. פנקס נטל על עצמו תפקיד שבאירופה ממלאים ארגונים ענקיים, כגון CIWF ו-RSPCA בבריטניה, הפועלים במטרה למתן את העינויים הקשים ביותר שעוברות החיות בתעשיות החקלאיות. הספר "חיות משק בישראל: מחקר, הומאניות ועשייה", בעריכת פנקס, מתייחס לחלק משמעותי מפעילות חי-משק.

הישגי פנקס וחי-משק

פנקס הוא חלוץ הפעילות למען חיות המנוצלות בחקלאות בישראל. ההישגים שרשמה אנונימוס בהפסקת פיטום עופות המים ובביטול השיטות האינטנסיביות להחזקת "עגלי חלב", נפתחו ביוזמות של פנקס ועמותתו. פנקס אף כיהן במשך 5 שנים כיו"ר נוח (ארגון הגג של הארגונים להגנה על בעלי-חיים בישראל) ותחת הנהגתו סייע נוח לאנונימוס במאבק להפסקת פיטום עופות המים. פנקס וחי-משק הקדימו את אנונימוס גם במאבק נגד כלובי סוללה בתעשיית הביצים. חי-משק הפך לגוף המפקח על תרנגולות המוחזקות בלולים ללא כלובים ("ביצי חופש") לפי תקן שניסח עם משרד החקלאות. כיום פנקס שותף פעיל למאבק אנונימוס ברפורמה שיזמה הממשלה בתעשיית הביצים. פנקס גם הוביל יוזמות שקיצרו באורח דרמטי את מסכת העינויים שהייתה נהוגה בדקות (ולעתים אף שעות) האחרונות לחייהם של כ-4 מיליון אפרוחים בשנה וכ-4 מיליון תרנגולות בוגרות בשנה. מכונות שפותחו ביוזמתו בתוך הממסד החקלאי (במכון וולקני) מחשמלות כיום למוות כהרף-עין את הקורבנות האלה של תעשיית הביצים, לעומת ההשמדה באמצעות מעיכה איטית שהייתה נהוגה קודם לכן. פנקס הצליח אפוא לצמצם סבל בהיקף עצום – הישגים עגומים שעליהם הוא מספר בלב כבד, ללא גאווה.

פיטום אווזים במושב בן זכאי, 2000: אבי פנקס ועמותתו הם חלוצי המאבק בפיטום; פנקס גם סייע לאנונימוס במאבק במסגרת כהונתו כיו"ר עמותת נוח. 

"חיות משק בישראל"

הספר "חיות משק בישראל" יצא לאור לאחרונה בהוצאת חי-משק, והוא ניתן לרכישה דרך העמותה בלבד. הספר כולל פרקים על 8 פרקטיקות של פגיעה בחיות ותקליטורים עם 9 סרטונים ו-5 מצגות. בספר ובתקליטורים ניתן למצוא חומר רב על תעשיות בעלי-החיים, שאינו קיים בשום פרסום אחר בעברית. עם זאת, לא מדובר במבוא שיטתי לתחום אלא במסמך כמעט פנימי, החושף את עבודתה המורכבת של אחת מהעמותות הפחות מוכרות והיותר משפיעות על בעלי-חיים בישראל. מומלץ לקרוא את "חיות משק בישראל" מתוך אמפתיה ביחס לטעויות הלשוניות ולבעיות הניסוח, שהן טיפוסיות לספר בהוצאה עצמית. רוב הספר מורכב מעבודות שנכתבו באמצע שנות ה-90, וברוב המקרים הוסיף פנקס עדכונים קצרים (שאמנם גם הם התיישנו בחלקם) על שינויים שחלו בישראל.

תאי בידוד ל"עגלי חלב", 14.12.2007 (כיום שיטה זו אינה חוקית): גם במאבק זה היו פנקס וחי-משק החלוצים, לפני שאנונימוס נכנסה לתמונה. 

רווחת בעלי-חיים

אי-אפשר לסקור את "חיות משק בישראל" מבלי להתייחס לבעיות שעולות מתוך גישתו של פנקס לחקלאות (הידועה במונח המטעה "רווחת בעלי-חיים"). פנקס לא עוסק בקידום הטבעונות או הפחתת הצריכה של מוצרים מהחי, אולם עיקר יוזמותיו ממילא אינן מופנות לצרכנים אלא למנגנון החקלאי. אין בישראל "איש של בעלי-חיים" שהצליח כמוהו להתקרב לחקלאים בשטח, לארגוני חקלאים ולמשרד החקלאות. הישגי חי-משק נובעים ישירות מיכולתו לבנות קשרים טובים עם מנצלי החיות ומנכונותו לעסוק בתחומים מעיקים במיוחד.

מצד אחר, הקירבה למנגנון החקלאי היא היבט מעיק ב"חיות משק בישראל". רוב הספר מבוסס על עבודות שכתבו עבור חי-משק סטודנטיות וסטודנטים לביולוגיה ולרפואה וטרינרית. ניכר שאיש מהסטודנטים/יות אינו בקיא במדע רווחת בעלי-החיים. התחום מפותח בחו"ל ומשגשג בכתבי-עת מתמחים, שכותבי המאמרים בספר כמעט שלא השתמשו בהם. לכן המתודולוגיה של העבודות שבספר מקנה לעתים קרובות עדיפות בעייתית למדדי מצוקה גופניים מוגבלים על-פני תצפיות בהתנהגות. יתרה מזאת, תיאורי הפרקטיקות החקלאיות שבספר, מערבים כמעט ללא הבחנה בין הגישה שעניינה מניעת סבל מחיות – לבין נקודת-המבט החקלאית, הנצלנית. הספר מלא באופן לא ביקורתי במונחים חקלאיים רומסניים, כגון "מגדל", "מטילה" ו"ביצועים" (כלומר: "בעל משק המנצל חיות", "תרנגולת המנוצלת בתעשיית הביצים", "כמות הבשר, הביצים, החלב וכו' שמפיק גוף החיה בהתאם לערך הכלכלי שמקווים מנצליה להפיק ממנה").

כלוב סוללה בכפר הנוער שפיה, 22.3.2009: פנקס וחי-משק מקדמים מזה שנים את הניסיון לפתח שיטות חלופיות הן לכלובים והן להשרה הכפויה בתעשיית הביצים. 

מסמך עבודה

היבטים אלה של "חיות משק בישראל" יהיו בלתי נסלחים אם נתייחס לספר כאל חיבור עבור הקהל הרחב, אולם הם מובנים ורצויים כשמכירים בספר כבסיכום מסמכי עבודה של עמותה הפועלת בקרב המערכת החקלאית. מפרספקטיבה זו, "חיות משק בישראל" מספק לנו הצצה לסוג מיוחד זה של פעילות למען בעלי-חיים, והוא אף יכול לשמש כחומר עזר למפגש עם חקלאים ועם אנשי הממסד החקלאי. עבור קהל זה, אכן אין טעם בהפרדה בין הדיון בבעלי-חיים כיצורים בעלי תחושות, רצונות ומעמד מוסרי, לבין הדיון בהם כמרכיבים במנגנון תעשייתי-כלכלי. כאן חשוב לזכור מהי השורה התחתונה בכל אחד מפרקי הספר: בידיכם – החקלאים, אנשי הממסד החקלאי והמחוקקים – האפשרות לצמצם את סבלן של החיות הנתונות בשליטתכם לפי רשימת המלצות סבירות, מבחינתכם!

השמדת אפרוחים זכרים במדגרת פאלק בפתח תקווה, 2001: פנקס וחי-משק יזמו שיטה להשמדה מהירה מאוד, שהחליפה את השלכת האפרוחים לפח. 

תוכן הספר

בתחילת הספר מופיע תרגום של האמנה הלאומית לרווחת בעלי-חיים שמנסה הארגון WSPA לקדם כהצהרה מטעם האו"ם.

הפרק פיטום אווזים מבוסס על עבודה של משה עזר מ-1996 בנושא שיטות הפיטום ונזקיהן לעופות. עזר מוסיף חישוב המראה שכבר אז היה מדובר בענף מפסיד, ששרד ככל הנראה בזכות סבסוד ממשלתי. העורך הוסיף נקודות ציון במאבק נגד הפיטום עד אוקטובר 2003 (מאז חלו התפתחויות חשובות). עוד בפרק: סיכום וניתוח של פסק-הדין של בג"ץ בעניין פיטום האווזים, מאת עו"ד יוסי וולפסון. התקליטורים כוללים מצגת של וולפסון בנושא זה (השימושית שבין המצגות עבור המעוניינים להשתמש בהן להרצאות) וסרטון של אנונימוס על הפיטום.

הפרק עגלי חלב מבוסס על עבודה של יעל גרינברג מ-1996 על שיטות החזקת "עגלי חלב", תוך השוואה בין שיטות שונות שהיו נהוגות באנגליה ובישראל. הכותבת ממליצה על העברת התעשייה למכלאות קבוצתיות (במקום כלובים אינדיבידואליים) ואספקת מזון ראוי, הכולל ברזל וסיבים. הפרק כולל תוספת של וולפסון מיולי 2006, ובה סיכום תקנות צער בעלי-חיים בעניין "החזקה של עגלי חלב". בתקליטורים מופיע סרטון של אנונימוס בנושא.

הפרק המתת אפרוחים זכרים של מטילות מבוסס על עבודה של אמנון כץ מ-1996, על רקע הנוהג שרווח אז לזרוק את האפרוחים החיים לזבל. כץ משווה בין הרג בגז CO2 לבין הרג באמצעות חיתוך מהיר, מגיע למסקנה שפיתוח מכונה להרג בחשמל יניב תוצאות שימושיות יותר, ומקווה שביום מן הימים תפותח שיטה שתמנע את הדגרת הזכרים מלכתחילה. הפרק כולל גם פירוט על ניצול כלכלי של האפרוחים החיים והמתים. העורך הוסיף התייחסות לפיתוח מכונת ההרג החשמלית, שהשימוש בה הפך לדרישה סטנדרטית מן המדגרות בישראל. בתקליטורים מופיע סרטון על ההרג בשיטה הישנה לעומת ההרג במכונה.

הפרק מטילות בסוף דרכן מבוסס על עבודה של שרון שורץ מ-1996(?), המתארת את השיטות שהיו נהוגות להרג תרנגולות בתעשיית הביצים: החל בהוצאה מהכלובים, עבור בנסיעה ובפריקה, וכלה בהרג. שורץ משווה בין טכניקות שונות המשמשות בשלבים אלה, ומסיקה שרוב הסבל הכרוך בהן יימנע אם התרנגולות יישחטו במשק. העורך מוסיף הערה בעניין פיתוח המכונה הניידת להרג באמצעות חשמל, אשר השימוש בה (בתוך המשקים) הפך לסטנדרט מטעם המועצה לענף הלול. בתקליטור מופיעה תוכנית כלבוטק, שחשפה את ההרג המחריד של התרנגולות על-ידי מעיכה. עוד בתקליטור: תיעוד הרג באמצעות המכונה.

הפרק לולי חופש, ביצי חופש כולל תיאורי תרנגולות בכלובי סוללה ובלול ללא כלובים מאת פנקס ושורץ (2007), ואת עיקרי "תקן לגידול ולשיווק ביצי חופש" שהוכן על-ידי חי-משק בשיתוף עם משרד החקלאות ולולנים. בתקליטורים יש שני סרטונים ומצגת בנושא.

הפרק השרה כפויה מבוסס על עבודה של רינה ששון מדצמבר 2004, ובו היא סוקרת שיטות שונות להשרה כפויה (הרעבה שנועדה לגרום לחידוש ההטלה המוגברת). ששון בוחנת את הפגיעה בתרנגולות ואת הכדאיות הכלכלית של כל שיטה, וממליצה להמיר את ההרעבה בתוספת אבץ וסידן למזון התרנגולות. לפרק נלווית מצגת.

הפרק רווחת פרות חולבות בישראל מבוסס על עבודה של מיכל לביא מנובמבר 2002, שעיקרה תוצאותיו של שאלון שמילאו מפעילי 53 רפתות בישראל. התוצאות מתמקדות במרחב המחיה, המצע ברפת, כמות החלב, תכיפות החליבות, הפרדת הפרות מהעגלים, צינון הפרות בקיץ, כריתת זנב, סימון, פיקוח רפואי ועוד. לפרק נלווית מצגת.

הפרק רווחת היונים וצמצום נזקיהן מבוסס על עבודה של אסף נבות מ-1996, והוא סוקר שיטות להרחקת יונים, להריגתן וללכידתן, בדגש על השיטות לסילוק יונים משדות תעופה.

לסיכום

, הספר והתקליטורים "חיות משק בישראל" יעניינו כל אדם שאכפת לו ממצב החיות שמנוצלות בחקלאות, ויש לו נכונות להתמודד עם חומר טכני שעבר עריכה מעטה בלבד. עניין מיוחד יעורר הספר בקרב המבקשים לפעול מול חקלאים או מחוקקים, וכן בקרב המתעניינים בהתפתחות ההגנה על חיות בישראל.