מאוזן הים עד תרנגולת הבית
מאה החיות האהובות על ג'פרי מאסון
הסנטימנטליסט
ד"ר ג'פרי מוסאייף מאסון הוא אחד מהכותבים הפופולריים ביותר בעולם בנושא בעלי-חיים ורגשותיהם. לקוראים העבריים מוכרים ארבעה מבין 11 ספריו בתחום זה: "כשפילים בוכים", "כלבים לא משקרים באהבה", "חיבוק הקיסר" ו"תשע הנשמות של החתול" (בין ספריו החשובים שלא תורגמו: "החזיר ששר לירח", והספר החדש "הפנים על הצלחת שלך"). גם שניים מספריו המבוססים על ניסיונו כפסיכואנליטיקן, תורגמו לעברית.
"מאוזן הים עד תרנגולת הבית: ביבר של מאה בעלי-חיים אהובים" הוא ספר נוסף על בעלי-חיים. הספר יצא לאור בעברית בשנת 2010, ארבע שנים לאחר פרסומו באנגלית תחת הכותרת Altruistic Armadillos, Zenlike Zebras. הספר ערוך כלקסיקון לפי סדר הא'-ב', כשכל ערך מציג מין ביולוגי מסוים – או קבוצת מינים שיש ביניהם קרבה ביולוגית. כל ערך כולל 5-3 עמודים, עם צילום שחור-לבן אחד. אצל מאסון, כרגיל בספריו, בעלי-החיים מוצגים בסנטימנטליות טובת-לב ונעימה לקריאה, תוך נטייה כבדה לייחס להם תכונות אנושיות. זאת במקביל להכרה עמוקה בחשיבות המוסרית שלהן.
בחירת המינים
"מאוזן הים עד תרנגולת הבית" איננו לקסיקון שיטתי. בחירת המינים שזוכים לייצוג בספר נעשתה לפי טעמו האישי של מאסון. רוב החיות שבחר נחשבות כמוכרות ואהודות, כגון: אריות, גורילות, זברות ולוטרות. מאסון השכיל לזרוע בין אלה גם מינים פחות מוכרים ואהודים, וביניהם גם 16 חסרי חוליות. כתושב ניו זילנד, בולטת הבחירה שלו במינים רבים החיים באזור זה של העולם; למעשה, בתור מי שחי במשך השנים בארצות וביבשות שונות, גם רבים מהמינים האחרים מוכרים לו מהתנסות אישית.
מאסון בחר במאה המינים שלו אף על-פי שהוא חש התנגדות להעדפת מינים מסוימים על פני אחרים. הוא מסביר בהקדמה לספר:
הקול האישי
כמו הבחירה ברשימת המינים, כך גם הנתונים שנכתבו על כל מין נבררו לפי טעמו האישי של מאסון. המקורות העיקריים שלו הם ספרים שכתבו זואולוגים, אך לא מדובר בלקסיקון זואולוגי סטנדרטי. מסביר מאסון:
בהתאם לתוכנית זו, מאסון העניק דגש מיוחד למקורות חוץ-מדעיים, כגון ספרים המתעדים את רשמיהם וחוויותיהם של אנשים שהכירו מקרוב חיות מסוימות. "מאוזן הים עד תרנגולת הבית" אף זרוע בפרטים על מקומן של החיות בתרבות האנושית ועל ניצול החיות בידי בני-אדם, וכן ברשמים ממפגשים אישיים של מאסון עם חיות שונות במשך כל חייו. למשל, בסקירתו על חולדות הוא מספר, ששכר חדר בבומביי כשמתחת למיטתו חיה חולדה ענקית – לשמחתו של בעל הבית, שראה בכך סימן למזל טוב. מאסון מסכם את המפגש: "בכל זאת לא נהיינו, החולדה ואני, חברים. לא הצלחתי להתרגל לריצותיה המהירות על גופי באמצע הלילה, ואני מניח שהיא לא אהבה את הנחירות שלי" (עמ' 150). דוגמאות אישיות כאלה שזורות בין דיווחים אנציקלופדיים סטנדרטיים. אמנם, בהיעדר שיטה לברירת החומר, מי שמחפש בספר תכנים הערוכים לפי תבנית מוגדרת, כנהוג בלקסיקון – יתאכזב. אולם כספר קריאה, מדובר בחומר מהנה ומפתיע תמיד.
על רקע הסגנון האישי של הספר, יש לציין שהערות המתרגם והעורך המדעי של המהדורה העברית רבות מדי ומתערבות בתוכן הספר במידה מטרידה. תוספות עריכה סבירות ומקובלות הן הערות שוליים על תפוצתם בישראל של המינים הנדונים וביאור מושגים קשים שלא פורשו בטקסט. אולם המתרגם והעורך המדעי הוסיפו גם הערות שוליים אינפורמטיביות רבות לפי טעמם האישי, ולא פעם הם אף "מתקנים" בסמכותיות בלתי מנומקת את דברי המחבר. תוספות אלה פוגמות בחוויית הקריאה של ספר אישי זה, שממילא אינו מתיימר לדיוק רב.
הסוכן לשיפור התדמית
בניסיון לעורר בקוראים התפעלות מייחודן של החיות, רבים מן התיאורים שמגיש מאסון לאורך הספר מרכזים את הנתונים המפתיעים ביותר שמצא על כל מין. לצד נתונים אלה, מעניק המחבר דגש מיוחד – מתוך שילוב בין נאיביות מביכה לבין ביקורתיות מפוקחת – לתדמית של החיות כחיות "טובות". למרות שאיפתו העקרונית לקבל את כל החיות כפי שהן, בפועל הוא מרבה לשפוט את מנהגיהן לטוב ולרע. לכן חשוב לו להדגיש כל ביטוי של אלטרואיזם וטבע נוח שהתגלו בחיות. במקביל לכך, עדויות על תוקפנות יתירה מוצגות תוך הסתייגויות והצדקות. כך, למשל, הוא כותב על לוויתן קטלן (אורקה):
הסניגור המסויג
מה שמייחד את מאסון לעומת כותבי ספרים אחרים על התנהגות בעלי-חיים ורגשותיהם הוא נכונותו להתייחס בביקורתיות לניצול החיות בידי בני-אדם. כמעט כל המינים שנסקרים ב"מאוזן הים עד תרנגולת הבית" נפגעים באופן משמעותי מידי בני-אדם. מאסון מזכיר פגיעות שונות ומבקר אותן, אם כי דבריו שונים מהביקורת הנהוגה בספרים שמתמקדים בזכויות בעלי-חיים: אין לו שיטה מוסרית ברורה, הוא מתייחס לחסרי חוליות כפי שהוא מתייחס ליונקים ולעופות, והפגיעות המקובלות בחיות מוצגות באופן אקראי.
עם זאת, עצם בחירת המינים מבטיחה התמודדות עם הנושא. לצד ערכים על חיות בר, שכל אדם מערבי יכול לבקר את הפגיעה בהן מבלי לחוש כל אחריות אישית – כמו פנדה ענקית וטיגריס בנגלי – כולל הספר גם ערכים על מינים שרוב הקוראים שותפים במימון הפגיעה בהם – חזירים, כבשים, פרות, תרנגולי הודו ותרנגולי הבית. הביקורת על הפגיעה בחיות אלה מתונה ואינה מרתיעה לקריאה, אך גם לא מאפשרת להתחמק כליל מאחריות אישית.
מאסון אינו מתייחס לנושא המשקים התעשייתיים ולשאלת הצמחונות (או הטבעונות). בהתחשב בכך שהפגיעה הנרחבת ביותר בחיות נערכת בחקלאות התעשייתית לשם ייצור מזון, ההתעלמות מכך היא ללא ספק חיסרון של הספר. אולם יש למאסון כישרון לזרוע זרעים של רגישות מוסרית. נסיים אפוא בציטוט הבא מתוך הערך "פרות", הממחיש את יכולתו של ג'פרי מאסון לגעת באופן בלתי מרתיע בנושא מוסרי שמרתיע רבים:
