המדריך לשליטה רכה

המחברת והספר

טמפל גרנדין היא חוקרת במחלקה למדע בעלי-החיים באוניברסיטת קולורדו והיא ודאי המתכננת המצליחה בעולם של מתקנים במשחטות. ספרה "בעלי-החיים הופכים אותנו לאנושיים", כמו קודמו, "השפה הסודית של בעלי-החיים", נכתב בשיתוף עם קתרין ג'ונסון ותורגם לעברית זמן קצר לאחר שפורסם המקור, בשנת 2009. זהו ספר פופולרי בתחום מדע רווחת בעלי-החיים, המגלם את היתרונות והחסרונות של תחום מחקר יישומי זה. בחלקו הקטן, הספר פונה לקהל הרחב של מגדלי כלבים וחתולים, ואילו רובו מגיש הצעות מעשיות לחקלאים, לווטרנרים ולמאלפים. אחד הפרקים ("חיות בר") פונה בעיקרו לחוקרי התנהגות בעלי-חיים. עם זאת, סגנון הכתיבה בכל הספר קולח ונגיש לקהל הרחב.

ספר מומלץ מאוד – לחקלאים

לכותרת הספר החדש אין קשר ברור לתוכנו. ההוצאה לאור בעברית השמיטה את כותרת-המשנה המקורית, שמייצגת טוב יותר את כוונת המחברת: "ליצור את החיים הטובים ביותר עבור חיות." ומדוע זקוקות חיות שמישהו ייצור עבורן חיים כאלה או אחרים? מאחר שהן שבויות בידי בני-אדם השולטים ממילא באיכות החיים שלהן. עצם השליטה בחיות וניצולן מקובלים על גרנדין ללא סייג וכמעט ללא הרהור בעניין (רק בפרק האחרון היא מנסה לתרץ את עבודתה בתעשיית הבשר – באוסף של קלישאות ריקות ומבולבלות). עמדה זו הופכת את הספר למסוכן. אמנם, מי שעובדים בניצול בעלי-חיים יכולים ללמוד ממנו כיצד למתן את השימוש בכוח אלים נגד החיות ולכן הספר מומלץ ביותר עבורם. אך עבור רוב הקוראים, השיטות שמציעה גרנדין להקל על חיי השבי של החיות – מלבד כלבים וחתולים – הן לא יותר מסיפור רחוק ותיאורטי. הספר מציע לבחור בין שיטות פוגעניות יותר ופוגעניות פחות לשליטה בחיות, ללא כל התייחסות לאפשרות של צמצום בהיקף הניצול של בעלי-חיים באמצעות חרם צרכנים (כגון טבעונות).

אולי אין לצפות מחוקרת של התנהגות בעלי-חיים במחלקה חקלאית שתגיש ניתוח חברתי-כלכלי של המערכות הפוגעת בחיות. אולם ההתעלמות המוחלטת מתפקידו המרכזי של חרם הצרכנים ב"יצירת החיים הטובים ביותר עבור חיות" היא בעייתית. קוראים "אוהבי חיות" עלולים להסיק שהם יכולים להמשיך לצרוך מוצרים מן החי באין מפריע, ולהשאיר את הדאגה לחיות למדענים טובי-לב כמו גרנדין, שכבר יעשו את העבודה בשביל כולם. המחברת אפילו תוקפת את החקיקה לרווחת בעלי-חיים משום שחוקים אחדים בארצות-הברית גרמו לכאורה יותר נזק לחיות מתועלת. לקהל הרחב הספר מומלץ אפוא רק אם הקורא נכון למאמץ מתמיד להשלים את החסר – ולהכיר בכוחו כצרכן/מחרים וכאזרח בעל השפעה משפטית ופוליטית.

ידע וכוח

גרנדין משלבת בדבריה בקיאות במצב המחקר על התנהגות בעלי-חיים וניסיון אישי רב. מחברים אחרים היו עשויים לגייס ידע כזה בעיקר לשם המלצה על תנאי שטח סביבתיים שישפרו את חיי החיות. גרנדין, לעומת זאת, מניחה שרבות מהמצוקות העיקריות בחייהן של חיות תחת שליטת אנשים נובעות מטיפול כוחני בהן, ולכן היא מגייסת את הידע שלה לגיבוש המלצות כיצד לרכך טיפולים אלה. ריכוך כזה, לפי גישתה, מחייב לבצע בחיות מניפולציות התנהגותיות. החל בחינוך כלב להתמודדות עם תסכולים, עבור בכינוס ותמרון בקר, וכלה בהרגלת אנטילופות לטיפולים וטרינריים – גרנדין מפרטת עשרות רעיונות שממחישים כיצד יכולים האנשים השולטים בחיות לגרום להן לעשות כרצונם. ההצדקה לדגש זה ברורה: ללא מניפולציות התנהגותיות שמבוססות על חיזוקים חיוביים, על התרגלות אטית לחידושים, על סילוק הגורמים שמפחידים את החיה וכדומה – ללא אמצעים אלה יפעילו אנשים כוח ישיר עד שיכריעו את החיה. לכן עדיפה המניפולציה המעודנת יותר.

עם זאת, קשה שלא לחוש אי-נוחות לנוכח ההתייחסות האחידה של גרנדין לכל סוגי הקשרים בין אנשים לבין חיות. אימון חתולים בעזרת חיזוק חיובי הנלווה להשמעת צליל קבוע – שיטה שנועדה לאתגר חתולי בית ולספק להם גירויים מנטליים בחיי הבית – נכרך במסגרת אחת עם סילוק גורמים מפחידים במשחטה, במטרה להקל על פרות לצעוד בשקט בדרכן לחטוף מסמר בראש. אופי החקירה של גרנדין, כמקובל במדע רווחת בעלי-החיים בכלל, נותר זהה לאורך כל הדרך בין שני הקצוות האלה; חיים טובים יותר של חתול הבית שקולים לכאורה לתנועה זורמת של בקר במשחטה (תוך חיסכון בהוצאות כספיות לבעלי המשחטה). השימוש בידע על התנהגותן ונפשן של חיות ללא מצפן מוסרי, מטיל צל גדול על פרויקט המחקר כולו. ללא הגדרת מטרות ראויות ומטרות בלתי ראויות להפעלת הידע, אפילו השיטות של גרנדין לטיפול בכלבים ובחתולים מעוררות חשד של כוחנות מופרזת.

בין כלבים לתרנגולים

מעבר להסתייגות שלעיל, יש להדגיש שגרנדין פוסלת כמה שיטות טיפול בחיות ללא הצעות לרככן. רוב הספר "בעלי-החיים הופכים אותנו לאנושיים" עוסק במיני בעלי-חיים המצויים כיום תחת מערכות שונות של שליטה וניצול, כשהפרקים מסודרים לפי מידת כוחנות גוברת: כלבים, חתולים, סוסים, פרות, חזירים, תרנגולי בית ותרנגולי הודו (שני פרקים נוספים חורגים מרצף זה ועוסקים בחיות בר בגני חיות). הדיון בפרות, בחזירים ובעופות מחייב אפילו את גרנדין להתחיל לחשוב ברצינות על פגמים שטבועים בתעשיות החקלאיות, אם כי ביחס לתעשיית הבקר היא מפגינה רגשות מעורבים. לדבריה,



בהקשר זה מעלה גרנדין הצעות רבות למניפולציות התנהגותיות לא בחיות אלא בעובדים –כיצד לגרום להם לטפל היטב בחיות ולהימנע מהתאכזרות. לא פעם היא מודה שמניפולציות כאלה לא עובדות היטב, אך מצד אחר היא מהללת את מערך הביקורת על טיפול חיות במשחטות, שהיא הנהיגה בזכות לחצי ארגון זכויות בעלי-החיים PETA (בפועל מדובר בביקורות נדירות וככל הנראה לא אפקטיביות ביותר).

עגל במתקן ריסון, לקראת הימום (ירי מסמר בראשו). (צילום: האתר של ד"ר טמפל גרנדין) 

חזירים: דרישה לשינוי מהותי

האופטימיות של גרנדין מתמתנת כשהיא מגיעה לדיון בתעשיית החזירים. יש לה רעיונות רבים כיצד לשפר את הטיפול בחזירים הכלואים במכלאות ללא כלובים, אך היא אובדת עצות מול כלובי הריון (כלובים הגדולים מעט מגוף החזירה, שבהם כולאים חזירות במשך כל הריונן). השימוש בכלובים אלה מקובל ברוב התעשייה האמריקאית והוא נפוץ גם בישראל. בהיעדר רעיונות לשיפור הכלובים, גרנדין קוראת להפסיק להשתמש בהם. היא מסבירה שהשימוש בהם נפוץ לא בגלל יתרונות מהותיים לתעשייה, אלא מכיוון שקבלני הבניין שפעלו בשנות ה-90, כשתעשיית החזירים גדלה במהירות, הרוויחו ממון רב מבניית כלובים אלה עקב כמות המתכת הגדולה שהם מכילים. את התפתחות התעשייה היא מסכמת כך:

עופות: כמעט ללא מוצא

לגרנדין יש הצעות לשיפור גם בתעשיות העופות (לבשר ולביצים) אולם כאן הפסימיות שלה מגיעה לשיא. לאחר שתיארה שיטות טיפול וברירה מלאכותית שפוגעות בעופות באורח קיצוני, היא מסכמת:



גרנדין מסבירה שהקושי לצמצם את סבלם של העופות נובע גם ממבנה התעשייה. בתעשיות הבקר והחזירים מייצרים מוצרים בשר מחלקי גוף שמקורם במשחטות רבות, לעומת שימוש בבשר ממשחטות בודדות בלבד בתעשיית בשר העופות. רשת מסעדות או מרכולים יכולה אפוא לאיים ללא קושי שתפסיק לקנות בשר בקר או חזיר מידי ספק שמסרב להכניס שיפורים בטיפול בחיות, כי היא יכולה בקלות להחליף ספק זה באחרים. אולם הרשת לא תאיים על ספק בשר עופות מכיוון שאין לה גישה למשחטות חלופיות. רשתות המסעדות, המגיבות ללחצים ציבוריים, משתמשות בכוח הקנייה שלהן להפעלת לחצים על ספקי בשר בקר ובשר חזירים, אולם כוחן מול תעשיית העופות מוגבל. עם זאת, גרנדין טוענת שאפילו בתחום זה הייתה השפעה גדולה ללחצים הנדירים שהפעילה אחת מרשתות המסעדות האמריקאיות (בעקבות הפגנות נגדה). לדבריה, דרישות הרשת הצליחו לצמצם במידה ניכרת שבירת כנפיים וצליעה בלולים המספקים בשר לרשת.

טמפל גרנדין (צילום: Jonathunder) 

סיכום

מהי מטרתו של פרסום פופולרי בתחום מדע רווחת בעלי-החיים? מלבד יישומים ישירים וחריגים ביחס לחיות שמתגוררות בבתים, השימוש העיקרי שיכול הקהל הרחב לעשות בחומר כזה הוא ללמוד אילו רפורמות רצויות במתקנים חקלאיים ובמתקנים אחרים שמחזיקים חיות בשבי. רפורמות כאלה יושגו על-ידי חקיקה ולחץ ישיר על החברות שמחזיקות חיות. הגישה של גרנדין, שמתמקדת בטכניקות התנהגות נקודתיות שקשה מאוד לפקח עליהן, אינה מכוונת בדרך-כלל לרפורמות כאלה. מסיבה זו, ובגלל התעלמותה של המחברת מהאפשרות של חרם צרכנים, הספר אינו מומלץ במיוחד לקהל הרחב. אבל אם יש לך קרובים או חברים שעוסקים לפרנסתם בניצול בעלי-חיים, כדאי מאוד לתת להם עותק של הספר.