השפה הסודית של טמפל גרנדין
הערות לספר השפה הסודית של בעלי-החיים
בספר השפה הסודית של בעלי-החיים, מציעה מתכננת המשחטות האוטיסטית האמריקאית, ד"ר טמפל גרנדין, הקבלה בין עולמם המנטאלי של חיות ושל בני-אדם אוטיסטים. אריאל צבל ממליץ על הספר – בתנאי שמתייחסים בזהירות למידע המופיע בו ושמים לב לאינטרסים שמניעים את המחברת.
מבט כללי על הספר

בשירות תעשיית הבשר
על כריכת המהדורה העברית כתוב, שגרנדין "אוהבת בעלי-חיים ונלחמת לשיפור תנאיהם. היא תכננה מתקנים שונים ורפורמות שונות להבטחת רווחתם של בעלי-החיים במשק החקלאי". זהו ניסוח מטעה. גרנדין עובדת בשירות תעשיית הבשר האמריקאית. היא מצהירה בגאווה, שתכננה מתקנים המשמשים במחצית ממשחטות הבקר בצפון אמריקה. את השיפורים שלה נהוג לקשר ל"רווחה", אך בפועל אין במשחטות "רווחה" אלא לכל היותר צמצום הסבל. הסיבה להצלחתה איננה העניין של בעלי המשחטות בחיות סובלות, אלא תרומת המתקנים והשיטות שלה לרווחי המשחטה: משחטה שאימצה את הנחיות גרנדין, הורגת מהר יותר כי החיות נאבקות פחות. אמנם, חלק מהצלחת גרנדין בתעשייה נובע מגיוסה על-ידי גורמים חיצוניים לתעשייה. כך, בעקבות לחצי ארגון PETA, החלו רשתות ההמבורגר הגדולות לדרוש "תנאי רווחה" מספקי הבשר והביצים, בעזרת ייעוץ מגרנדין. כאן לכאורה נכפה על התעשייה עניין אותנטי בסבלן של החיות (עמ' 264):"ארבע שנים לאחר שהנהלת מקדונלדס דרשה מספקיה לעבור את הביקורת על-פי אמות המידה שאני קבעתי, עוברים כל המפעלים את הבדיקה בקלות רבה. ביקור במפעלי הבשר שעוברים את הבדיקה יוכיח שהדברים השתנו כבמטה קסם." [...]
"הרשו לי לומר, שכיום הם מתייחסים יפה לבעלי-החיים."
"הרשו לי לומר, שכיום הם מתייחסים יפה לבעלי-החיים."
אין ספק, שעקרונות הפיקוח של גרנדין, המבוססים על בדיקת מספר תגובות קריטיות של החיות (צליעה, נפילה, קריאות מצוקה וכו') מוצלחים יותר כעקרונות פיקוח בהשוואה לבדיקת ציוד וביקורת על ניירת. אולם טענותיה על מצב החיות תקפות בדיוק כמו כל הצהרה אחרת מטעם תעשיית הבשר. לפי גייל אייזניץ, חוקרת משחטות סמויה מטעם הארגון HFA, במשחטות פשוט למדו לביים הצגה לכבוד הביקורת של גרנדין. ברוח זו יש להתייחס גם להצהרותיה המאולצות של גרנדין בדבר צמחונות. תוך התנערות מהאצטלה המדעית שעוטפת את רוב הספר, היא מספרת (עמ' 178-177):
"אני עצמי ניסיתי להיות צמחונית, וזה לא התאים לי מבחינה גופנית [...] סבלתי מסחרחורת ולא הצלחתי לחשוב בבהירות."
"ניסיתי" – במשך שבוע? או אולי היא התבלבלה בין צמחונות לצום?!
אוטיסטים וחיות: תפיסה דומה
רוב השפה הסודית של בעלי-החיים רציני ומעניין יותר. זוהי התזה המרכזית בספר (עמ' 15):"בעלי-חיים הם כמו אוטיסטים מחוננים. למעשה, אני מוכנה להרחיק לכת ולומר שבעלי-חיים הם אוטיסטים מחוננים."

אוטיסטים וחיות: מוח דומה
את הדמיון בתודעה של אוטיסטים וחיות, תולה גרנדין במבנה המוח: בני-אדם רגילים מתייחדים בתפקוד תקין של אונות מצחיות מפותחות מאוד – שאינן מפותחות בחיות ואינן מתפקדות היטב באוטיסטים. האונות המצחיות אחראיות על היכולת לתאם פונקציות שונות של המוח ולבצע הכללות, וכשהן מתפקדות כראוי באדם – פעילותן חוסמת את התודעה לפרטים ואת החשיבה החזותית. כותבת גרנדין (עמ' 16-15):"לבעלי-חיים יש כישרונות שאין לאנשים רגילים, בדיוק כפי שלאוטיסטים יש כישרונות כאלה, ולכמה מבעלי-החיים יש ניצוצות של גאונות כמו שיש לכמה מהאוטיסטים. אני חושבת שהמקור לגאוניות של כמה מבעלי-החיים זהה למקור הגאוניות של האוטיסטים המחוננים – הבדלים מסוימים במוח."
גרנדין סוקרת שורה ארוכה של כישרונות קוגניטיביים ספציפיים בחיות ממינים שונים, החל ביכולת לזכור נתיבי נדידה ארוכים לאחר יעף מודרך אחד, וכלה ביכולת של יונקים ועופות מסוימים לזכור את מיקומם של מאות פריטי מזון שהחביאו. יכולות כאלה, העולות לאין שיעור על יכולותיהם של בני-אדם רגילים, דומות לכישרונות של אוטיסטים רבים. המחיר של כישרונות כאלה הוא לא רק יכולת נמוכה לתפוס מכלול, אלא גם רגישות גבוהה לפחד לעומת אדם נורמלי, שפעילות האונות המצחיות במוחו חוסמת את תחושת הפחד. הדגש על הסבל העצום של חיות (כמו אוטיסטים) כתוצאה מפחד, בעוצמה הזרה לאדם רגיל, הוא תרומה חשובה של גרנדין להבנת בעלי-החיים.
חיפוש זהות מיוחדת
גרנדין מפגינה לעתים מודעות למגבלות ההקבלה בין חיות לאוטיסטים (עמ' 74):"יש ודאי הבדלים גדולים, ולו רק מפני שתחושות בעלי-חיים נורמליות לבעלי-חיים, ואילו תחושותיהם של אוטיסטים אינן נורמליות לבני-אדם."
אולם נראה שדבקותה בזהות שלה כ"מיוחדת “בתור אוטיסטית, גוברת לעתים קרובות על זהירותה – במיוחד בכל הנוגע לתחום פרנסתה. גרנדין מתאמצת שוב ושוב לשכנע אותנו – וודאי גם את עצמה – שהיכולת שלה להבין חיות היא פריבילגיה ייחודית של אוטיסטים. אולם למי היא משווה את עצמה? לעובדי משחטות! אמנם אין ספק, שהיא חדת-הבחנה באופן יוצא מן הכלל לעומת הרצחנות האדישה של עובדי המשחטות, אבל זו לא חוכמה גדולה. גרנדין מתלוננת, שהמפקחים במשחטות נכשלים בעבודתם בגלל נטייה להכללות. נראה שלא עלה על דעתה, שלמפקחים פשוט אין צל של עניין בחיות כשלעצמן, ולכן הם לא מבחינים במה שמפחיד אותן. הזהות שמנסה גרנדין ליצור בינה כאוטיסטית לבין חיות, מגיעה למוזרות שיא בדבריה על מתקני ריסון. גרנדין תכננה לעצמה "מתקן חובק" – מעין מלחציים מרופדים, הסוגרים על גופה ומעניקים לה תחושה מרגיעה כנגד התקפי חרדה. המתקן שלה מזכיר במבנהו מתקן ריסון, שנועד להחזיק פרות ללא תזוזה כדי לבצע בהן טיפולים אגרסיביים. גרנדין משליכה מהחוויה שלה במתקן שתכננה בעצמה ונכנסה לתוכו מבחירה כדי להירגע – וקובעת שפרות אוהבות את מתקני הריסון, שאליהם הוכנסו בכוח...
מורכבות, חכמות ולא מוכרות
ההזדהות של גרנדין עם חיות אל מול אטימות החברה האנושית, מניבה התבטאויות מופת על הבורות ההרסנית של החברה האנושית ביחס לכישורים המנטליים של חיות (עמ' 289):"אני חושבת שאנחנו מתעלמים מכישרונות חשובים רבים, גם של אוטיסטים וגם של בעלי-חיים. הסיבה לכך היא שאיננו מבינים באמת מה היו יכולים בעלי-החיים לעשות, לו רק נתנו להם הזדמנות."
כך אפילו בנוגע למעוז המקודש של האנושיות – השפה (עמ' 273-272):
"אם לשפוט לפי ההיסטוריה של חקר בעלי-החיים, ייתכן שאיננו יודעים אפילו את מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים, מכיוון שבכל פעם שהחוקרים חושבים שהצליחו להוכיח שיש משהו שבעלי-החיים אינם מסוגלים לעשות, מיד מתגלה בעל-חיים שמסוגל לעשות זאת. [...]
"ראינו כבר דברים יוצאי דופן כה רבים שבעלי-חיים עושים, שהגיע הזמן, לדעתי, להתחיל מההשערה שלבעלי-חיים יש שפה, ולא מההנחה שאין להם. השאלות שאנו שואלים מגבילות את התשובות שאנחנו מוצאים, והגיע הזמן לתת לבעלי-החיים ליהנות יותר מהספק."
"ראינו כבר דברים יוצאי דופן כה רבים שבעלי-חיים עושים, שהגיע הזמן, לדעתי, להתחיל מההשערה שלבעלי-חיים יש שפה, ולא מההנחה שאין להם. השאלות שאנו שואלים מגבילות את התשובות שאנחנו מוצאים, והגיע הזמן לתת לבעלי-החיים ליהנות יותר מהספק."
לסיכום, גרנדין מזכירה, ש"אין לנו מושג מה עושים רוב בעלי-החיים בטבע", ולכן אנו נדהמים מגילוי אקראי של יכולתם. זה קורה, כמובן, בעיקר בשבי (עמ' 283):
"העובדה שאנו נדהמים חדשות לבקרים מיכולות שלא ידענו כלל על קיומן, ממחישה עד כמה באמת איננו יודעים."
לקריאת הפרק הראשון של השפה הסודית של בעלי-החיים באתר טקסט
מה חשבתם? ספרו לנו בתגובות!
http://anonymous.org.il/art403.html
מקורות
טמפל גרנדין וקתרין ג'ונסון, השפה הסודית של בעלי-החיים, תרגום: מרים שפס, (תל-אביב: אריה ניר, 2006).האתר של טמפל גרנדין