ארצות-הברית 2008: בעלי-חיים בחוק ובמשפט

בעלי-חיים בחקלאות  חיות בר  משקי הרבעה לכלבים וקרבות בעלי-חיים 

בעלי-חיים בחקלאות

כליאה בקליפורניה

"חוק סטנדרטים לכליאת חיות משק" התקבל בקליפורניה ברוב גדול, במשאל עם שנערך ב-4 בנובמבר. זהו אחד מהחוקים החשובים ביותר שנחקקו אי-פעם בארצות-הברית. הוא אוסר לכלוא חיות במשקים חקלאיים באופן המונע מהן להסתובב בחופשיות, לשכב, לעמוד ולמתוח את אבריהן בנוחות. החוק מפרט שלוש פרקטיקות תעשייתיות נפוצות, שיהפכו לבלתי חוקיות בראשית שנת 2015: כליאת עגלים בתאי בידוד, כליאת חזירות בכלובי הריון, וכליאת תרנגולות בכלובי סוללה. האיסור על כלובי סוללה הוא תקדימי בארצות-הברית, ולמעשה מדובר באיסור אפקטיבי ראשון שחל על תעשיית עופות שם. החוק מתייחס ל-19 מיליון בעלי-חיים בקליפורניה. (לסקירה מפורטת על החוק)

תרנגולות בכלובי סוללה (צילום: East Bay Animal Advocates) 

כליאה בקולורדו

ב-14 במאי נחתם בקולורדו חוק האוסר על כליאת חזירות בכלובי הריון וכליאת עגלים בתאי בידוד. בניגוד לחוקים שהתקבלו בתחומים אלה בפלורידה, באריזונה, באורגון ובקליפורניה, החוק בקולורדו לא התקבל במשאל-עם אלא בהליך חקיקה רגיל: מגישי הצעת החוק הם יו"ר ועדת החקלאות של הסנאט, ג'ים איסגר, ויו"ר ועדת החקלאות של בית הנבחרים, קת'לין קארי. לגיבוש החוק תרמו גם המושל, ביל ריטר, ונציב החקלאות, ג'והן סטאלפ. מדובר אפוא בחוק שצמח לכאורה ממש מתוך הממסד החקלאי של קולורדו – בניגוד בולט לחוקי "רווחת בעלי-חיים" חקלאיים אחרים בארצות-הברית. למעשה, היוזמות הממסדיות התנהלו תוך משא-ומתן עם HSUS, שאיים להגיש למשאל-עם הצעת חוק הדומה להצעה שעברה בקליפורניה – עם איסור על כלובי סוללה. בתמורה לתמיכת הרשויות החקלאיות בחקיקה לטובת חזירות ועגלים, הסיר HSUS את היוזמה למשאל-עם. הצעת החוק עברה ברוב 4-59 בבית-הנבחרים, ופה-אחד בסנאט. בקולורדו פועלת תעשיית חזירים גדולה: כמעט 150,000 חזירות, עבורן ייכנס החוק לתוקף תוך עשר שנים. תעשיית "עגלי חלב" אינה קיימת בקולורדו, והאיסור על תאי בידוד לעגלים, שייכנס לתוקף תוך ארבע שנים, ימנע הקמת תעשייה כזו.

חזירות בכלובי הריון (צילום: Farm Sanctuary) 

חיות קורסות בקליפורניה

ב-30 בינואר חשף HSUS תוצאות של חקירה סמויה של משחטה שנבחרה באופן אקראי: Hallmark/Westland Meat Packing Co שבקליפורניה. בסרט שצילם החוקר, נראים עובדים המענים בשיטתיות פרות שקרסו ואינן מסוגלות ללכת, בניסיון לגרום להן לקום ולהגיע לנקודת השחיטה. ארצות-הברית רעשה בתגובה לחשיפה – בעיקר עקב פחד מאכילת פרות חולות – ולכן סגר משרד החקלאות את המשחטה והורה על השמדת בשר בהיקף חסר תקדים (המשחטה תיפתח מחדש בקרוב, כנראה). כתבי אישום בעוון התעללות בפרות הוגשו במהירות נגד שני העובדים שנקלטו במצלמת החוקר. בחודש מרץ נידון העובד הזוטר מביניהם לשישה חודשי מאסר; העונש מתייחס גם לשני אישומים שאינם קשורים בהתעללות. בספטמבר נגזרו תשעה חודשי מאסר על העובד השני – מנהל מכלאה במשחטה. אמנם, הוא יוכל לבחור לרצות את עונשו בסופי שבוע בלבד, או אף תחת מעקב אלקטרוני. שני המתעללים הפנו את האשמה כלפי הממונים עליהם, אולם לא ידוע לנו על פעולה משפטית נגד ההנהלה. על כל פנים, עצם ההרשעה בהתעללות ב"חיות משק" מהווה הישג משפטי חריג מאוד בארצות-הברית.

בעקבות חשיפת HSUS והשמדת הבשר, מיהר חבר האסיפה של קליפורניה, פול קרקוריאן, להגיש את הצעת "חוק הגנת החיות הקורסות של קליפורניה". החוק אוסר על משחטות, מכלאות, בתי מכירות פומביות וסוחרים – לקנות, למכור, או לקבל חיות שקרסו; נאסר גם על משחטות לשחוט חיות שקרסו או לעבד את גופן. ב-22 ביולי התקבלה ההצעה ברוב מוחץ והפכה לחוק המקיף ביותר מסוגו בארצות-הברית. האיסור הגורף שמופיע בחוק זה, סוגר פרצה שהייתה בחוק הקודם ועודדה סוחרים ומשחטות לטלטל ולגרור חיות שהתמוטטו כדי להביאן לשחיטה. החוק נכנס לתוקף בראשית 2009 ומיד הגישה תעשיית הבשר תביעה בניסיון לבטל את תחולתו על חזירים.

הנושא עלה גם בקונגרס, ונערכו שמונה דיונים בנושא "בטיחות מזון וטיפול בלתי הומאני בבעלי-חיים במשחטות". שר החקלאות הבטיח במאי לאמץ כללים חד-משמעיים לאיסור על שחיטת פרות שקרסו עבור מאכל אדם, אולם האיסור עדיין לא התקבל.

עובד במכלאת בקר מנסה להזיז בכוח פרה שהתמוטטה, על-ידי הצמדתה לגדר וניסיון להרימה בלהבי מלגזה. מתוך חקירת HSUS במשחטת Hallmark/Westland שבקליפורניה. 

עופות

ב-3 במאי הסתיים בכישלון הניסיון של מספר ארגונים להחיל את "החוק לשיטות שחיטה הומאניות" על עופות. החוק, שנחקק ב-1958, אמור להעניק לחיות הגנות מפני עינויים מתמשכים במשחטה, והוא חל על "חיות משק" (livestock) מבלי להגדיר היטב במה מדובר. הארגונים תבעו את משרד החקלאות על מדיניותו, שלפיה החוק אינו חל על עופות. אולם שופטת מחוזית אישרה את עמדת משרד החקלאות בטענה שהקונגרס לא התכוון לפני 50 שנה להחיל את החוק על עופות.

במסגרת חוק ההקצבות (appropriations bill) לשנת 2007 (חוק ההקצבות לשנת 2008 לא הושלם) התקבלה הוראה למשרד החקלאות, לבצע מחקר בהימום עופות בגז, בניסיון למצוא שיטה הגורמת פחות סבל משיטות ההימום וההרג המקובלות במשחטות כיום.

הקלות למנצלי החיות

ב-12 בדצמבר פרסמה הסוכנות להגנת הסביבה (EPA) תקנה חדשה, הפוטרת משקים תעשייתיים מהדרישה לדווח ל-EPA (דהיינו, לממשלת ארצות-הברית) על זיהום אוויר מסוכן שגורמים מתקני התעשייה. בעלי המשקים עדיין יצטרכו לדווח על הזיהום לרשויות המקומיות. כך ביטל ממשל בוש תקנה סביבתית בת 28 שנים. הפטור החדש הוא המשך למדיניות ממשל בוש, שהטיל ב-2007 על משקים תעשייתיים לעקוב אחר הזיהום שהם גורמים ולדווח על כך – במקום להפקיד את המעקב והתיעוד בידי EPA.

במהלך השנה פתח משרד החקלאות שטחים הנכללים ב"תוכנית עתודות השימור" (CRP) של ארצות-הברית לייצור מספוא ולמרעה. המדובר בשטחים שהמשרד אמור לממן את שיקומם מבחינת המאזן האקולוגי, בניגוד לניצול-היתר החקלאי. "התאחדות חיי הבר הלאומית" תבעה את משרד החקלאות, וב-24 ביולי פסק שופט פדרלי נגד המשרד. פסק-הדין אינו חד-משמעי, אך הוא הופך את ניצול השטחים למרעה ולמספוא לבלתי משתלם.

סוסים וחמורים

בשנת 2007 הופסקה שחיטת סוסים למאכל אדם בארצות-הברית. בעקבות זאת חלה עלייה (138%, לפי דיווח אחד) במספר הסוסים שנשלחו מארצות-הברית למשחטות במקסיקו ובקנדה. נתונים לא מלאים מסוף נובמבר מעידים על 76,100 סוסים שנשלחו לשחיטה בחו"ל. המאבק הציבורי השנה לא הצליח לקדם את הצעת החוק הפדרלית לאיסור על משלוח סוסים לשחיטה. הסוסים זכו בכמה הגנות צנועות מאוד:

• ברוד איילנד נאסר להוביל סוסים וחמורים ברכב המכיל יותר מקומה אחת;
  
• בהוואי הוגדרו סוסים וחמורים הוגדרו בתור "חיות מחמד", כדי להחיל עליהם את הגנת החוק האוסר עינוי, הטלת מום והרעלה.
  

רכב דו-קומתי להובלת סוסים. (מתוך: The Jurga Report: Horse Health Headlines). בסתיו 2007 התהפך רכב כזה באילינוי, וכתוצאה מכך מתו 18 סוסים. 

אישומים נגד מתעללים בחזירים

בספטמבר דיווח הארגון PETA על חקירה סמויה במשק חזירים באיווה, המספק חזירים לחברת הבשר Hormel. החקירה חשפה התעללות שיטתית בחזירות, ובכלל זה גילויים רבים של סדיזם. ב-22 באוקטובר הודיע משרד השריף המחוזי על הגשת כתב-אישום נגד שישה מעובדי המשק, בגין 22 עבירות התעללות, אשר 14 מהן נושאות עונש מרבי של שנתיים מאסר. מדובר באישום בהיקף חסר תקדים.

ב-3 ביולי הוגשו גם שישה כתבי אישום נגד אחד המתעללים שצולמו בחקירת PETA כשנה קודם לכן במשק חזירים של Murphy Family Ventures, LLC (ספקים של סמית'פילד) בקרוליינה הצפונית.

סימון מוצרי פרווה

ב-3 ביולי התקבל בדלאוור חוק המחייב לסמן מוצרי לבוש המכילים פרווה. החל מיוני 2010, תהיה חובה לציין על התווית שמדובר בפרווה. בשנה שעברה העבירה מדינת ניו יורק חוק דומה, בעקבות חקירת HSUS, שחשפה כי על מוצרים רבים מפרוות שנפשטו מבעלי-חיים כתוב שמדובר ב"פרווה סינתטית". במקרים רבים נחוצה בדיקת מעבדה כדי לזהות בוודאות אם הפרווה אמיתית.

הגבלת ניסויים בחיות

במדינת ניו יורק התקבל ביולי חוק האוסר לערוך מבדקי רעילות בחיות עבור פיתוח מוצרי קוסמטיקה, במידה שקיימת חלופה לניסוי זה, בהמלצת "ועדת התיאום הבין-סוכנותית לאישור שיטות חלופיות" (ICCVAM). החוק נכנס לתוקף ב-7.1.2009. חוק דומה כבר קיים בקליפורניה.

בוורמונט התקבל חוק המתיר לתלמידי בתי-הספר לסרב להשתתף בנתיחות בעלי-חיים (בשיעורי ביולוגיה) לטובת חלופות שיש להציע להם. ורמונט היא המדינה העשירית בארצות-הברית שקבעה חוק כזה.

חיות בר

עידוד הכחדה בממשל בוש

"חוק המינים בסכנת הכחדה" (ESA) האמריקאי משנת 1973 הוא אחד מן ההישגים החשובים ביותר בהיסטוריה של ההגנה על חיות בר. בימי כהונתו של ג'ורג' בוש האב כנשיא, הוכנסו לרשימת המינים המוגנים על-פי החוק 231 מינים. בשתי הקדנציות של ביל קלינטון כנשיא הוכנסו 521 מינים. לעומת זאת, במשך שתי הקדנציות של ג'ורג' בוש הבן הוכנסו לרשימה 59 מינים בלבד – המספר הנמוך ביותר לשנה מאז חקיקת ESA. שר הפנים הוא שאחראי על תחום זה, ובשתי שנות כהונתו של השר האחרון, דירק קמפת'ורן (בתמונה, עם בוש) לא הוכנס לרשימה אפילו מין אחד.

כמובן, הסיבה לשינוי במדיניות איננה שיפור פתאומי במצב חיות הבר בארצות-הברית; למעשה, בסוכנויות הממשלתיות מעריכים שיש להכניס 280 מינים נוספים לרשימה, אך אלה "נתקעו" במחסומים בירוקרטיים חדשים (זוהי הערכה שמרנית; הארגון WildEarth Guardians הגיש עתירה להכללת 681 מינים בבת-אחת תחת הגנת החוק). אפשר לסכם את ימי ממשל בוש כתקופה של חיסול הגנות בנות עשרות שנים על חיות בר לטובת אינטרסים עסקיים, תוך התעלמות מהביקורת הציבורית החריפה. ארגונים לא-ממשלתיים הקדישו תקופה זו לאינספור תביעות נגד הממשל, ובדרך-כלל ניצחו – עד שהסוכנויות הממשלתיות שבו ופרסמו תקנות הרסניות חדשות.

תביעות נגד ממשל בוש

369 תביעות הקשורות במינים בסכנת הכחדה הוגשו נגד ממשל בוש, לעומת 184 תביעות נגד ממשל קלינטון. הארגון WildEarth Guardians, למשל, הגיש מאז שנת 2001 25 תביעות להכנסת 45 מינים – וזכה בכל התביעות. בסוף ינואר, פסק בית-המשפט שמשרד הפנים פעל בניגוד לחוק כשלא נרתם להגנת 55 מינים המצויים בסכנת הכחדה מחוץ לארצות-הברית (בימי בוש נרשמו רק שישה מינים כאלה). דוגמה אירונית למדיניות הממשל היא ניסיונו של השר קמפת'ורן להתהדר במדיניות שימור מוצלחת – באמצעות מבצע מתוקשר להסרת העיט הקרח מרשימת המינים המוגנים בכל רחבי ארצות-הברית, בטענה שהמין התאושש. אולם שלושה שבועות לפני מחיקת המין מהרשימה, הודיעו מדענים שנותרו פחות מ-50 זוגות במדבר סונורה שבאריזונה; ב-5 במרץ הורה בית-משפט פדרלי לרשום מחדש את המין באזור זה. תגובת בתי-המשפט באה מאוחר מדי לא רק עבור פרטים רבים מכל מין, אלא גם עבור אוכלוסיות שלמות שנכחדו, כגון אוכלוסיות בצפון מערב המדינה של סלמון מהמין Ncorhynchus nerka ושל ארנבון מהמין Brachylagus idahoensis.

דוב קוטב בגן החיות של דנבר – רמז עגום לעתידו של מין זה של מרחבי מים וקרח. הדובים זכו להגנה מסוימת השנה מול למרות לחצי הממשל. (צילום: jameschipmunk) 

כרסום החוק

העיתון Washington Post פרסם ב-23 במרץ מסמכים שהשיג מתוך משרד הפנים. המסמכים, וכן תקנות שפורסמו בגלוי, מבהירים כיצד הרס הממשל את ESA:

• לפי ESA בגרסתו הישנה, העריכו מהו מצב התפוצה של כל מין בהתאם לאזורי התפוצה המקוריים של המין, לפני שהושמד בידי בני-אדם. אולם בימי בוש הוחלף קריטריון זה בהתייחסות לאזורי התפוצה הנוכחיים של המין. כלומר, שטח המחיה המצומצם שהמין עדיין לא הושמד בו, נחשב מעתה בתור אזור התפוצה ה"טבעי" של המין.
  
• ממשל בוש הפסיק להעניק הגנה למינים, שחלק ניכר מאזור התפוצה שלהם כיום נמצא מחוץ לארצות-הברית. כך, למשל, הוסרה ההגנה מהיגואר ומהגרגרן (Gulo gulo), שבעבר היו נפוצים יותר בארצות-הברית, בטענה שהם קיימים במקסיקו ובקנדה. למרבה הצער, במדינות הסמוכות לארצות-הברית ההגנה על חיות בר מצומצמת עוד יותר.
  
• ב-2001 ביטל הממשל את הזכות האזרחית לעתור בעניין הכנסת מינים חדשים לרשימת המינים המוגנים, אם שירות הדגים וחיות הבר (FWS, הכפוף למשרד הפנים) כבר הציע את המין כמועמד לרשימה. משמעות הדבר היא שהכנסת המין לרשימה תהיה תלויה לחלוטין ב-FWS, ללא הגבלת זמן הנובעת מעתירות. הוראה זו בוטלה ב-2003 בצו בית-משפט פדרלי.
  
• במאי 2005 הגביל FWS את החומר שמותר לעובדיו להשתמש בו בבואם לשקול את מעמדם של מינים נדירים. החומר המותר הוא רק מידע שהוגש בעתירות, וכן מידע שנאסף ב-FWS בתנאי שיש בו כדי לשלול את הכנסת המין החדש לרשימה; על עובדי הרשות נאסר להשתמש במידע העשוי לתמוך בהכנסת מין לרשימה.
  
• משרד הפנים התעלם באופן שיטתי מהמלצות של מדענים, מול אינטרסים של חברות נפט ובנייה. בשנת 2005 ערך הארגון Public Employees for Environmental Responsibility סקר בקרב עובדי FWS ומצא, שכמחציתם קיבלו הוראה להתעלם מממצאים מדעיים במידה שהללו תומכים בהרחבת רשימת המינים המוגנים.
  

ברגע האחרון: ריסוק החוק

קמפת'ורן לא הסתפק בכרסום החוק ובנזק המצטבר שנגרם בימי בוש. ב-11 בדצמבר, ימים מעטים לפני סיום משטר בוש, פרסם משרד הפנים תקנות חדשות, המבקשות לחסל חלק ניכר ממה שנשאר מ-ESA. מתוך התקנות החדשות:

• סוכנויות ממשלתיות שונות לא יידרשו עוד להזמין בדיקה מדעית בלתי תלויה בעניין ההשפעה על מינים נדירים לפני שהן מאשרות כריתה, כרייה או בנייה. הרשויות השונות יחליטו אפוא על דעת פקידיהן, האם פעולותיהן יגרמו סיכון למינים נדירים. במילים אחרות, ניתן יהיה לאשר ללא עיכוב הרס שטחים טבעיים לטובת עסקים.
  
• יישום החוק לא יוכל עוד להתייחס להשפעת גזי חממה על שינוי בתי-הגידול של מינים שונים, ולכן לא תהיה עוד הגנה למינים שנפגעים מההתחממות הגלובלית. בין הנפגעים יהיו מינים ארקטיים כגון דוב הקוטב וניבתן.
  

תקנות אלה פורסמו למרות התנגדות ציבורית גורפת לשינוי ESA. כעת נשואות העיניים אל ברק אובמה, שהביע התנגדות לשינוי ESA וממטהו נמסר שהנשיא הנכנס יבחן מחדש תקנות שהתקבלו בבהילות לפני עלייתו לשלטון.

רישיון להרס היערות

פגיעת ממשל בוש בחיות בר נערכה לא רק באמצעות התקפה ישירה על ESA. למשל, ב-10 באפריל פרסם הממשל "תקנות תכנון היער", המבקשות לבטל הגנה על חיות בר שנקבעה בימי רייגן. לפי התקנות החדשות, כריתת עצים, כרייה וקידוח יהיו מותרים ביערות הלאומיים, כמעט ללא התייחסות לחיות הבר ולקרקע. תקנות דומות כבר קבע הממשל בעבר, ובמרץ 2007 פסק שופט פדרלי ששירות היערות כשל בשיקול ההשלכות הסביבתיות של שינוי התקנות, לא סיפק לציבור אפשרות להגיב ולא שקל את ההשלכות על מינים בסכנת הכחדה. הממשל נדרש לבצע בדיקה סביבתית ולהתייעץ עם FWS על הערך הסביבתי של התקנות; אך התקנות החדשות חוזרות על הבעיות הקודמות.

פסיונים בחווה שבה משחררים אותם מול רובי ציידים. רק המשבר הכלכלי הביא להפסקת סבסוד הטבח. (צילום: 3plains) 

היונקים הימיים בקליפורניה

אין מאבק בין ממשל בוש לחיות הבר שזכה לחשיפה רבה יותר בשנה האחרונה מפרשת אימוני הצי במימי האוקיינוס ליד דרום קליפורניה. באזור חיים כ-37 מיני יונקים ימיים (בעיקר לווייתנים ודולפינים). הצי מעדיף לערוך שם אימונים הכוללים השמעת רעש בעוצמה אדירה, הגורמת ליונקים הימיים חירשות זמנית, ואולי גם קבועה, וכן פציעות אחרות – לאחר אימונים כאלה נמצאו לווייתנים מתים כשאוזניהם מדממות. בשנים האחרונות התנהל מאבק בין ארגונים סביבתיים לבין הצי בעניין אמצעי הזהירות שיש לנקוט כדי להגן על היונקים הימיים במהלך האימונים. ב-3.1.2008 פסק בית-משפט פדרלי שיש לשמור על רצועה נקייה מרעש לאורך החוף ולהעמיד על כלי השיט צופים לאיתור היונקים. במקרה שאותר יונק במים במרחק כ-2 קילומטרים מכלי השיט – יש להפסיק את האימון. הצי פנה לנשיא בוש, שביטל אישית את צו בית-המשפט. הארגונים הסביבתיים פנו לבית-המשפט לערעורים – וזכו. אולם הצי המשיך לערער, וב-12 בנובמבר התקבלה החלטת בית-המשפט העליון נגד היונקים הימיים. הנימוק המשונה של בית-המשפט התייחס לפגיעה בחיות בתור נזק ספקולטיבי שייגרם לקבוצות סביבתיות, לעומת ה"סיכון" לצי אם יערוך שינויים באימוניו.

לווייתן גדול-סנפיר במפרץ מונטריי, קליפורניה. הלווייתנים הפסידו במאבק המשפטי על אימונים קטלניים של הצי. (צילום: Tim Parkinson) 

כמה הצלחות

שנת 2008, כשנה המסכמת את ממשל בוש, הייתה שנה עגומה לחיות הבר בארצות-הברית – וההחלטות שנסקרו לעיל הן רשימה חלקית בלבד. אולם נסיים את הסקירה בכמה אירועי חקיקה חיוביים שאירעו השנה:

• הרשויות במספר מדינות פעלו ברצינות נגד "גידור חיות בר" (wildlife penning). פרקטיקה זו מתחילה בציד קויוטים ושועלים באמצעות מלכודת פלדה הננעלת בעוצמה על רגל החיה. החיות הפצועות מובלות בכלובים צפופים ללא מזון ומים על פני מאות קילומטרים, ואלה שנותרו בחיים – נקנות ומשוחררות בשטח מגודר. אז משסים בהן כלבים, הקורעים את השועלים והקויוטים לגזרים. במהלך השנה חשפו הרשויות הברחת אלפי חיות עבור עסקים אלה, והוגשו כתבי אישום בשבע מדינות. בחודש יולי הוחלט באינדיאנה לאסור על ציד קויוטים במדינה במשך שבעה חודשים בשנה – וצופים שאיסור זה יצמצם באופן משמעותי את "גידור חיות הבר".
  
• במאי החליט FWS להכניס את דוב הקוטב לרשימת המינים המוגנים לפי ESA, למרות מהלכים שנקט הממשל נגד הדובים. האיסור סוגר פרצה שנפערה בחוק ב-1994, ובעקבותיה ייבאו ציידים לארצות-הברית גופות של כ-800 דובי קוטב.
  
• ולסיום – המשבר הכלכלי הוא האירוע המשמח ביותר עבור הפסיונים בארצות-הברית. המדובר בעופות בר מסין שמגודלים כיום בארצות-הברית בתנאים שבי קשים. מדגירים אותם, ומונעים מהם לנקר זה את זה בלולים הצפופים על-ידי קיטום המקור והרכבת "משקפיים" על המקור כדי לחסום את שדה-הראייה שהם. ביום האחרון משחררים אותם מול רובי ציידים. פעילות זו נערכת מטעם הרשויות הממונות של חיות הבר ב-19 ממדינות ארצות-הברית. המשבר הכלכלי הביא בדצמבר את הרשויות להחלטה על הפסקת "אכלוס" שטחים בפסיונים שבויים. החלטה זו עשויה למנוע חיי סבל מ-260,000 פסיונים בשנה.
  

קויוט: קורבן של ציד במלכודות רגל ושיסוי כלבים (צילום: Gregory Scott Clarke) 

משקי הרבעה לכלבים וקרבות בעלי-חיים

משקי הרבעה לכלבים

גידול "חיות מחמד", ובעיקר כלבים, הוא תחום חקלאי בארצות-הברית. רוב משקי ההרבעה קטנים ומאולתרים; הם מכילים עשרות כלבים, אך יש גם משקים המאכלסים למעלה מאלף כלבים. הכלבים נמכרים לחנויות בעלי-חיים או ישירות לקהל הרחב. כמו בענפי חקלאות אחרים, כך גם במשקי כלבים נוהגים לכפות על הקורבנות צפיפות קשה, זוהמה וטיפול לקוי; רבות מהכלבות מוחזקות כל חייהן בכלובי תיל ומעוברות עד מוות. אמנם, בכל 50 המדינות יש חוקים נגד הזנחה וטיפול לקוי בחיות, אך החוקים קובעים הגבלות שוליות בלבד על עצם קיומם של משקים כאלה. ההרשעה מסובכת, ולכן פועלים כמעט כל משקי הכלבים באין מפריע. עם זאת, בציבור הרחב ובקרב המחוקקים יש רתיעה מהיחס החקלאי לכלבים, ונראה שבשנת 2008 עלה הנושא על סדר-היום האמריקאי יותר מאי-פעם. התוצאות ניכרות בחקיקה; אמנם החוקים אינם מתנגדים כלל להרבעה מסחרית של כלבים, אך הם משפרים את אפשרויות הפיקוח וקובעים תנאי מינימום להחזקת החיות, המאפשרים לרשויות לסגור מתקני כליאה ולהגיש כתבי אישום נגד מרביעי כלבים.

משק הרבעה לכלבים (puppy mill). (צילום: HSUS) 

וירג'יניה

ב-23 באפריל נחתם בווירג'יניה חוק למרביעי כלבים מסחריים, לאחר חשיפות תקשורתיות של הזנחה וצפיפות במשקי כלבים במדינה ומחאה ציבורית עזה. וירג'יניה הפכה למדינה הראשונה בארצות-הברית שמגבילה את מספר הכלבים שמותר למרביע מסחרי אחד להחזיק: עד 50 כלבים בוגרים. החוק מגדיר "מרביע מסחרי" בתור אדם שמחזיק 30 נקבות ומעלה בשנה, למטרות רבייה. החל מתחילת שנת 2009, המרביעים המסחריים מחויבים לבקש רישיון עסק, לשתף פעולה עם מפקחים, לנהל רישום אחר מכירות, רכישות, הרבעה וטיפולים. הריגת כלבים מותרת רק בידי וטרינר מוסמך. את המשקים המסחריים חייבות הרשויות לבדוק לפחות פעמיים בשנה, בנוסף לבדיקות בעקבות תלונה.

מיין

ב-25 באפריל התקבל במיין התקבל חוק בעניין כלבים וחתולים, הדורש שכל אדם המחזיק לפחות 5 כלבים וחתולים למטרת מכירה או מוכר 16 חיות בשנה, יעשה זאת ברישיון בלבד. החוק קובע תנאים לטיפול הולם בחיות, ובכלל זה טיול יומי, ניקיון ואיסור על הזנחה. הרשויות קיבלו סמכות להחרים חיות במקרה של הפרת החוק.

לואיזיאנה

ב-9 ביולי התקבל בלואיזיאנה חוק הקובע הגבלה על מספר הכלבים הבוגרים שמותר למרביעים להחזיק: 75. החוק החדש גם קובע דמי רישוי להחזקת כלבים וחתולים על-ידי מרביעים מסחריים.

פנסילבניה

ב-9 באוקטובר נחקק בפנסילבניה חוק חשוב – בעקבות חשיפות ומחאה ציבורית. פנסילבניה מהווה את אחד מהריכוזים הגדולים של משקי כלבים בארצות-הברית – ככל הנראה מאות אלפי כלבים. החוק קובע קטגוריה חדשה של "מלונות הרבעה מסחריות" – המוכרות מעל 60 כלבים בשנה. על מלונות אלה חלות דרישות חדשות: הכפלת שטח הכלוב, גישה לשטח גדול יותר להתעמלות, איסור על שימוש ברשת כרצפה לכלוב, איסור על הצבת כלובים זה על גבי זה, וקביעת סטנדרטים של מזון, מים, טמפרטורה, תאורה ואוורור. כמו בווירג'יניה, גם כאן נדרשת בדיקה חיצונית פעמיים בשנה, ורק לווטרינר מותר להרוג כלב.

משק הרבעה נוסף לכלבים. (צילום: HSUS) 

בבתי-המשפט

מדי חודש נערכות פשיטות על כמה משקי כלבים ברחבי ארצות-הברית, והכלבים (ולעתים גם חיות אחרות) מוחרמים. פשיטה טיפוסית חושפת כלבות הכלואות בכלובי רשת זעירים ומטונפים. הפרשותיהן דבוקות לפרווה, ולעתים מדווחים שהמזון מעורבב בהפרשות. רבות מן הכלבות רזות מאוד, ואפילו מים לא מספקים להן כראוי. מחלות עור, עיניים ודרכי הנשימה נפוצות במקומות אלה, בנוסף לטפילים רבים. לעתים קרובות מוצאים גוויות של כלבים לצד הכלבים החיים.

ברוב המקרים לא עוצרים את מפעילי המשקים אך מגישים נגדם כתבי אישום, שמתועדים באתר pet-abuse.com. מעט מאוד הרשעות מתקבלות, ומפעילי המשקים מתחמקים בקלות מעונש בזכות בעיות בריאות, שיתוף-פעולה עם הרשויות וכדומה. העונשים הם, בדרך-כלל, תקופת מבחן וקנסות מגוחכים (יש לזכור, שכלב נמכר במאות דולרים ויותר). בשנת 2008 הגיעו רק 12 מקרים לכדי ענישה של ממש. הקנסות נעים בין 150 ל-1,500 דולר בלבד, אם כי אישה מאורגון, שממשקה המזוהם הוחרמו 177 חיות, חויבה לשלם 10,000 דולר לכיסוי הוצאות הטיפול בחיות. עונש אחר הוא עבודות שירות; השיא הוא 500 שעות שנגזרו על אישה מוויסקונסין, שממשקה חולצו 84 כלבים, רבים מהם חולים ופצועים. בין גזרי-הדין יש גם עונשי מאסר קצרים, בדרך-כלל חלקיים (למשל: יציאה יומית מהכלא לעבודה). עונש המאסר הממושך ביותר הוא 45 יום בכלא, שנגזרו על אישה מוושינגטון, אשר במשק שלה נמצאו 47 כלבים מורעבים ומוצמאים.

קרבות בעלי-חיים

בשנת 2007 הייתה חשיפה גדולה לקרבות בעלי-חיים (כלומר, שיסוי מכוון של חיות זו בזו). הקונגרס העביר חוק המחמיר את הענישה על שיסוי חיות, ובמקביל לכך נערכה פשיטה על משק כלבים של אחד מכוכבי הפוטבול האמריקאיים הגדולים, מייקל ויק. האיש נידון ל-23 חודשי מאסר, וכיום יש האומרים באירוניה, שהוא עשה יותר מכל אדם אחר לטובת הכלבים והתרנגולים הסובלים בקרבות. בעקבות פרשת ויק, פתח הקונגרס מחדש את החוק מ-2007 והגדיל את העונש המרבי על החזקת כלבים ואימונם לקרבות עד חמש שנות מאסר. התקבלו גם תיקונים הנוגעים לקשר שבין קרבות בעלי-חיים לבין סחר בין מדינות וסחר בינלאומי. באוגוסט 2008 הורשע לראשונה אדם לפי סעיף חדש זה: העבריין נתפס כשהבריח להוואי סכינים המיועדים להצמדה לרגלי תרנגולים (כדי שיוכלו להרוג זה את זה ביתר קלות). הוא נידון ל-60 ימי מאסר.

חילוץ תרנגולים מזירת קרבות בסן דייגו (צילום: HSUS) 

חקיקה מקומית

בעקבות פרשת ויק, פנו למעלה מ-25 מדינות לשפר את החקיקה שלהן בעניין קרבות בעלי-חיים. בכל מדינות ארצות-הברית יש חוקים כלשהם בתחום, אך החוקים שונים מאוד זה מזה. האפקטיביות של החוק תלויה במידה רבה בשני גורמים. ראשית כל, חשוב שרשויות האכיפה לא יצטרכו להתמקד רק באדם שארגן קרב בין בעלי-חיים, אלא יוכלו לעצור ולהרשיע כל אדם שנכח באירוע (ואגב כך מימן את השיסוי, בדמי צפייה או בהימורים). הרשעת הצופים מהווה מקרה מיוחד, שבו צרכנים נושאים באחריות משפטית להתאכזרות שהם אינם מבצעים במו ידיהם. השנה קיבלו 12 מדינות חוקים הקובעים איסור או מחמירים באיסור קיים על עצם הנוכחות בקרב בעלי-חיים. האפקטיביות של החוק תלויה גם בזה שאינו מחייב לתפוס את העבריינים "על חם". בהתאם לכך, בשש מדינות לפחות עוסקים החוקים החדשים בהגבלות על עצם ההחזקה של חיות או של ציוד קרבות מתוך כוונה להשתמש בהם לקרבות.

בראשית 2008 עדיין היו בארצות-הברית שלוש מדינות שהגדירו קרבות כלבים בתור עוון (misdemeanor). בחודש מרץ, הפכה וואיומינג למדינה האחרונה שהחמירה את הגדרת העבירה מעוון לפשע (felony). כמובן, שינוי ההגדרה כרוך בעונשים כבדים יותר. שיפורים נוספים בחקיקה כוללים, למשל, איסור להרשות לקטין לצפות בשיסוי חיות (וירג'יניה וג'ורג'יה), והכנסת איסורים על קרבות כלבים למסגרת החוקים בעניין סחיטה ופשע מאורגן (וירג'יניה). יש לציין, שעד 2008 היו וירג'יניה וג'ורג'יה בין המדינות המפגרות ביותר בחקיקה בתחום זה.

שיסוי תרנגולים זה בזה מסתיים לעתים קרובות במוות בגלל אילוף לתוקפנות ושימוש בסכינים על רגלי העופות. (צילום: HSUS) 

בבתי-המשפט

מספר מקרים של שיסוי חיות נחשפים מדי חודש על-ידי הרשויות ברחבי ארצות-הברית. בפשיטה טיפוסית מוחרמים כ-200 תרנגולים, או כ-20 כלבי פיטבול. הן התרנגולים והן הכלבים מוחזקים בתנאים קשים, כשהם פצועים ולעתים אף מורעבים. לא פעם הרשויות הורגות את החיות בטענה שהן תוקפניות מדי לאימוץ.

גם בתחום הקרבות ההרשעות מעטות, אבל הטיפול בעבריינים הרבה יותר קשוח מהטיפול במפעילי משקי כלבים. הקשיחות מתחילה בעצם הפשיטה, הכרוכה לרוב במעצרים. ההרשעות מעטות והקנסות מגוחכים, אבל עונשי המאסר רציניים. באתר pet-abuse.com רשומים בשנת 2008 שמונה מקרים שבהם נגזרו על הנאשמים עונשים משמעותיים. גבר ממרילנד, שבביתו נמצאו 6 כלבים שנוצלו לשיסוי, נידון בנובמבר לשלוש שנות מאסר באשמת קרבות כלבים, בנוסף על 5 שנים בעוון החזקת נשק לא חוקית ו-15 שנות מאסר על החזקת סמים. האיש הורשע כבר ב-1997 בהתעללות בפיטבולים. עונש מאסר כבד נגזר גם על גבר מניו יורק, שבביתו נמצאו 15 כלבים שנוצלו לקרבות ושתי גוויות כלבים. לפי המידע המשפטי, האיש נידון לשנתיים עד שש שנות מאסר על עבירות הקשורות בכלבים, בנוסף לשלוש שנות מאסר על החזקת סמים. העונש הכבד ביותר על עבירות הקשורות בחיות בלבד הוטל על אדם מלוס אנג'לס, שנעצר ביולי בחשד שניהל זירת קרבות תרנגולים. הוא נידון ל-360 ימי מאסר.

לסיכום, בארצות-הברית ניכרת תנופת חקיקה וענישה נגד אנשים שהפכו גידול כלבים לענף חקלאי, ונגד המעורבים באופן כלשהו בשיסוי חיות זו בזו. הרשויות מתייחסות למתעללים אלה יותר ויותר כמו לסוטים חברתיים. אולם בתמונה הכוללת, החוקים עדיין חלשים מאוד והאכיפה עלובה. אין להתפלא על כך; עסקים אלה זוכים להגנה נמרצת בבתי המחוקקים מצדם של גורמים מסחריים, הפוגעים בחיות בתחומים אחרים.