הפרה שהפכה ליחצ"נית של צמחונות
סיפורה של אמילי, שברחה ממשחטה והגיעה למקלט פציפיסטי
"כאשר היא עשתה את הצעד, הלסתות צנחו כשהפועלים נעצו מבט נדהם. פתאום, אמילי – כל 720 הקילוגרם שלה – עפה באוויר, מפליגה מעבר לשער והחוצה מן הבניין."
(מתוך: מייקל ראיין, 1997)
כך נפתח, לפי תיאור בעיתון במסצ'וסטס (בצפון מזרח ארצות-הברית), סיפורה של אמילי, אחת מן הנמלטות המפורסמות ביותר בעולם, שמצאה מקלט במוסד לקידום צדק חברתי.
השלום והצמחונות
"היכל השלום" (Peace Abbey) הוא מוסד קטן בשרבורן, מסצ'וסטס, הכולל בית-ספר לחינוך מיוחד לילדים מוגבלים, אולם אירועים, בית הארחה, מרכז מידע ופעילות, מקלט קטן לבעלי-חיים שניצלו מתעשיות המזון – והכל לקידום זכויות האדם, השלום, הטבעונות וזכויות בעלי-החיים. את המקום מנהלים זוג פעילים קווייקרים, מג ולואיס ראנדה, אשר הקימו מרכז דתי ברוחו. למרות נצרותם, המרכז מכוון את פעילותו לכל הדתות, וההינדואיזם ניכר בפרסומיו יותר מאשר הנצרות. ב-15 בנובמבר, 1995, כאשר אמילי ביצעה את הקפיצה הגורלית שלה, לא היה עדיין ב"היכל השלום" מקלט לחיות.
אמילי בשלג
אמילי נמלטה ליער. עובדי המשחטה ושוטרים פתחו במצוד אחריה. הם הניחו פיתיונות חציר, אך אמילי לא נגעה בהם. אנשים דיווחו שראו אותה רצה עם עדר איילים, ומהם למדה ודאי לחפש מזון לעצמה. סיפורה של הפרה הנמלטת החל לעורר עניין תקשורתי רב. בני-הזוג ראנדה למדו מן העיתון על הפרה הנמלטת, ובשיתוף עם תושבים מקומיים החלו לגבש מבצע הצלה. התושבים למדו שלא לדווח כאשר ראו את אמילי, כדי לא לספק מידע לרודפים. הם החלו להשאיר לה חציר למאכל. בינתיים התקשרה מג לבעל המשחטה שהתרכך מול העניין הציבורי ומול כוח השכנוע של נכדתו, אנג'לה, אשר העניקה לאמילי את שמה. הנכדה גם תרמה להחלטתו של ארנה לדרוש דולר אחד בתמורה לאמילי, במקום 350$ כפי שתכנן. בינתיים השתוללה סופת שלג שכיסתה את מקורות המזון של אמילי. בני-הזוג ראנדה וחבריהם הניחו עבורה מזון, אך הפרה המבוהלת לא התקרבה אליו ולא התגלתה עד שהאנשים הסתלקו. לבסוף, לקראת סוף דצמבר, הסכימה אמילי להתגלות. למרות חברת האיילים והסיוע הנדיב, היא איבדה קרוב לשליש ממשקלה ונזקקה לטיפול רפואי.
מקלט חדש
לאחר ארבעים יממות בחופש – ובשלג – נלכדה אמילי והובלה למקלט שהוכן עבורה ב"היכל השלום". כדי לשכנע את ניצולת המשחטה שהם צמחונים, ערכו בני-הזוג ראנדה את סעודת חג המולד שלהם בחברת אמילי ברפת החדשה שלה. שם, בשטח שגודלו למעלה מעשרה דונם, ציפו לה חיים חדשים הדומים לחיים בפינת-חי ידידותית באופן חריג (אם כי אחד העיתונים מדווח שאמילי ברחה משם בשנת 2001, ושוטטה מעט חופשייה עד שהוחזרה למקלט). במשך השנים היא זכתה לחברתן של חיות שונות, וביניהן: העז בל, שברחה ממשחטה, מצאה בית שדלתו פתוחה, נכנסה והשתלטה על קערת המים של הכלב; תרנגולי ההודו Thanks ו-Giving (על שם חג ההודיה, שהאמריקנים נוהגים בו לאכול בשר של תרנגולי הודו) שניצלו ממשחטה; החזירה בייב, שזינקה מעל מעקה של משאית נוסעת במהירות 60 קמ"ש, בדרכה לקצב ונמלטה ליערות עד שנפדתה ונאספה למקלט; והעגל גבריאל, שאמילי אימצה אותו כבן לאחר ששכן החליט לחוס עליו ולא להפוך אותו ל"עגל חלב".
פרה עובדת
בני-הזוג ראנדה הפכו את מקלט החיות veganpeace לפרויקט לקידום צמחונות. למקום מגיעים כמאה מבקרים בשבוע, רבים מהם ילדים עם הורים, ולפי התרשמותו של כתב בעיתון מקומי, עבור כמחציתם הצמחונות היא נושא חדש. הם פוגשים בצוות מדריכים המספק להם פעילויות כגון טעימה, הכנה של מזון טבעוני, הדרכה לרכישת מוצרים שאינם עשויים מעור, וכמובן – ביקור אצל אמילי, המחלקת ליקוקים ידידותיים, לצהלת הילדים. סיפורן של החיות הנמלטות מחייב חשיפת עובדות שיש המעדיפים להדחיק אותן: חלק מן הילדים אינם יודעים מהי משחטה, והצוות אינו מסתיר מהם את האמת. כך לומדים לראשונה ילדים רבים, ולמעשה לא רק ילדים, מה באמת הם אוכלים. "אנשים באו לפגוש את אמילי ונדהמו מכך שהיא התעניינה בהם מאוד," אמרה מג בראיון. "היא הייתה מלאת חיבה רבה והפגינה מידה דומה של אישיות ואינטליגנציה כמו, נאמר, הכלב שלהם. איש מעולם לא היה מעלה על דעתו לאכול את הכלב שלו, ולכן, אולי, נוצר קשר ואכילתה של חיה לא הייתה מקובלת עליהם עוד." מבקרים במקום נשבו בקסמן של העיניים החומות והגדולות של אמילי, ורבים הפכו לצמחונים לאחר המפגש איתה. מג מסכמת: "זה קל ללכת למכולת, אבל אמילי שמה פנים על חבילת הבשר."
כבוד אחרון
בפברואר 2003 נראתה אמילי חולה. בבית-החולים הווטרינרי אבחנו סרטן ברחם. ריפוי פרות חולות סרטן הוא תחום רפואי בלתי מוכר – "בעליהן" של פרות אינן מעוניינים להשקיע בריפוין מסרטן, וממילא הן נשחטות צעירות. במקרה של אמילי מיהרו תורמים להציע לממן ריפוי ניסיוני הכולל ניתוח וכימותרפיה. בני-הזוג ראנדה החליטו לבסוף לוותר על הטיפול, מחשש שהטיפול ותוצאות-הלוואי שלו יגרמו לאמילי סבל רב. ב-30.3.2003 נפטרה אמילי, בגיל עשר. ב"היכל השלום" ערכו הלוויה גדולה, בניהול כוהן דת הינדי, ואמילי נקברה מאחורי פסלו של מהאטמה גאנדי, שם מתכננים להציב פסל ברונזה בדמותה.
מורשת אמילי
ב-2.10.2002 קפצה ונמלטה ממשחטת ארנה פרה במבצע דומה לזה שערכה אמילי. הפעם הייתה זו המשחטה שיצרה קשר עם מג ראנדה, עם הצעה להפקיד את הפרה בידי "היכל השלום" תמורת מחיר החיה השחוטה – אילו הייתה נשחטת. בעקבות אמילי, נוצר במקום מנהג של חנינה לחיות שברחו. הפרה, קאסי, הגיעה למקלט לאחר יומיים. סיפורה של אמילי צפוי להדהד רחוק יותר ממשחטת ארנה, בעולם כולו, לאחר שתסריט המתאר את סיפור חייה כמעט נשלם בידי חברת הפקות הוליוודית. ככל הנראה, הסרט יופק בשנה הבאה, וכך, לאחר מותה, תעורר אמילי אנשים רבים לעבור לצמחונות – רבים אף יותר מששכנעה בימי חייה.
פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 95, 25.4.2003.