הסמיתס: מוות בלי סיבה הוא רצח

יללות של עגלות היו יכולות להיות צרחות אנושיות
הסכין הצורחת מתקרבת
היצור היפה הזה צריך למות
היצור היפה הזה צריך למות
מוות בלי סיבה
ומוות בלי סיבה הוא רצח
והגוף שאתם מטגנים בתאווה
הוא לא עסיסי, לא טעים, לא נחמד
הוא מוות בלי סיבה
ומוות בלי סיבה הוא רצח

והעגל שאתם חותכים בחיוך
הוא רצח
ותרנגול ההודו שאתם פורסים בחגיגיות
הוא רצח
אתם יודעים איך חיות מתות?

ניחוחות מטבח הם בכלל לא ביתיים
הם לא "מנחמים", עליזים או נחמדים
הם דם רותח וצחנה טמאה
של רצח

זה לא "טבעי", "נורמלי" או נחמד
הגוף שאתם מטגנים בתאווה
הבשר בפה שלכם
כשאתם מתענגים על הטעם
של רצח

לא, לא, לא, זה רצח
לא, לא, לא, זה רצח
הו… ומי שומע כשחיות בוכות?

עד היום

קשה להעריך עד כמה השפיעו על חיות המילים הפשוטות הללו, בקולו המיוסר של מוריסיי. מתופף הסמיתס, מייק ג'ויס, היה אחד הראשונים שעברו לצמחונות לאחר ששמע את מילות השיר, והוא נותר טבעוני גם לאחר שניהל קרב משפטי מר נגד מוריסיי. מוריסיי הצליח לזרוע רעיון שנותר בחייהם של רבים שנים לאחר שהסמיתס אולי נשכחו. למשל, הסופרת מאיה ערד (מחברת "מקום אחר ועיר זרה", "שבע מידות רעות", "אמן הסיפור הקצר" ועוד) שב-1985 עדיין הייתה נערה, נזכרת שנים אחר-כך:

מוריסיי והסמיתס קיבלו המוני פניות מצעירות ומצעירים ששיר יחיד זה שינה את חייהם – וכתוצאה מכך גם את חייהן של חיות רבות. מוריסיי שמע סיפורים רבים על נוער שנאלץ להיאבק בהורים שהביעו חשש מפגיעה בתזונת ילדיהם, בתקופה שההכרה ביתרונות התזונה הצמחית הייתה פחות נפוצה מכפי שהיא היום. לדברי מוריסיי, ההתנגדות שקעה במשך הזמן כשאנשים נוכחו ביתרונות האלה.

הפעיל המתמיד

מאז ימי הסמיתס ועד היום ממשיך מוריסיי להופיע, ונושא הצמחונות נמצא תמיד במקום בולט בהופעות. למשל, מוריסיי מתאר בסיפוק שהטלוויזיה הספרדית תרגמה את המלים "בשר זה רצח" על המסך כששידרה הופעה שנערכה מול 350,000 איש במדריד. אומנם בשנים האחרונות מוריסיי אינו מופיע עוד באצטדיונים אך הוא בהחלט ממלא אולמות, והוא מוודא שבשר לא יימכר בהופעותיו ונהנה לסרב לחברות בשר גדולות. גם הצוות שלו מנהל מסע הופעות צמחוני, כדבריו: "אתה מגיע למלונות כאלה ואתה מזמין 20 חדרים, כולם חדרים צמחונים, ואתה דואג שיידעו את זה כל הזמן..."

אולם ההשפעה העיקרית היא במגע עם הקהל. נושא השיר "בשר זה רצח" חריג בין שירי הבדידות ואי-הנחת הרבים שכתב מוריסיי, אך השיר עדיין נכלל בהופעות, לרוב כשיא לקראת סוף ההופעה. ב-19 הופעות שערך בבריטניה ובאירלנד בסוף 1999 ביצע מוריסיי את השיר בכל ההופעות, ומעריציו המסורים מדווחים על מנהגו לדבר לפני הביצוע על התאכזרות לחיות ועל אכילתן. באותה תקופה סירב הפרלמנט האנגלי (שוב!) לאסור ציד שועלים בעזרת כלבים, ומוריסיי התייחס לכך בכמה הופעות. לדבריו, מסורת הציד של האצולה מונעת את השינוי; הוא הציע מעל הבמה להשיב על כנה מסורת אחרת, של עריפת ראשים בבית המלוכה. בהופעה אחרת חזר מוריסיי כמה פעמים על הקישור בין "סחר העבדים, השואה ותעשיית הבשר". בהופעה בצרפת בספטמבר 2002 הוא הגדיל לעשות, ולפני השיר דרבן את הקהל לומר במקהלה: I will become vegetarian. מוריסיי ממשיך להוות השראה לצמחונות עבור דור שנולד לאחר פרסום "בשר זה רצח". אולי הדוגמה המרגשת ביותר היא חולצות לילדים קטנים הנמכרות באינטרנט (בתמונה), ועליהן הדימוי מעטיפת התקליט ובו הכיתוב MEAT IS MURDER.

קל להיות צמחוני

סטיבן פטריק מוריסיי נולד ב-1959. אימו הייתה צמחונית ופעילה נגד ציד, והשפעתה עליו ניכרת. מוריסיי אהב חיות, וצפייה בתיעוד טלוויזיוני נדיר מתוך משחטה עוררה בו שינוי. הוא נהפך לצמחוני בגיל 11 או 12. ככל הנראה הוא אינו טבעוני – נושא שמראייניו האוהדים מתחמקים ממנו בדיפלומטיות. בעיני מוריסיי, הצמחונות היא עניין פשוט:

בעיני מוריסיי, הכול פשוט גם מבחינה מעשית. הוא מדגיש שמעולם לא היה לו כל קושי לשמור על צמחונותו, והוא אוהב את המזון שהוא אוכל. לדבריו,

תודות לטלי קונס על תרגום השיר והעזרה בתחקיר, ולמאיה ערד.

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 158, 9.7.2004.