לקראת הבחירות לכנסת ה-18

תמונה כללית

בין המתמודדות לכנסת ה-18, אף רשימה לא הציבה את ההגנה על בעלי-חיים על סדר-יומה כתנועה או כמפלגה. העניין בבעלי-חיים בכנסת מהווה יוזמה אישית של ח"כים. אמנם, איש מהמועמדים לכנסת ה-18 לא פעל מתוך הבנה מעמיקה של זכויות בעלי-חיים, המחייבת חקיקה שיטתית להגבלת פרקטיקות חקלאיות אכזריות. אולם, כמה מהח"כים הקדישו מאמצים משמעותיים לטובת בעלי-חיים. בשתיים מהרשימות הקטנות, חד"ש והתנועה הירוקה-מימד, יוזמתו האישית של ח"כ אחד השפיעה או עשויה להשפיע על הסיעה כולה. גם בשאר הרשימות יש ח"כים רבים שהצביעו פה ושם לטובת חיות ואחדים שאף פעלו ברצינות בנושא, אולם באופן כללי, כל המפלגות הגדולות מקדמות עסקים חקלאיים ומפעלים על חשבון בעלי-חיים.

העניין הסביבתי

חלק ניכר מהפעילות בעניינים סביבתיים משפיע ישירות על חיות בר, שהן הנפגעות המיידיות והעיקריות מסלילת כבישים, מבנייה על "שטחים פתוחים" ומזיהום הנחלים והימים. בנושאים אלה פורסמו סקירות מקיפות, ובעיקר סקירת אדם, טבע ודין, ונזכיר אותן כאן רק בקצרה. עם זאת, יש להדגיש שבאף אחת מן הרשימות, גם הירוקות שבהן, לא ניכרת הבנה של ההשפעה ההרסנית של משק החי וצריכת מוצרים מן החי על איכות הסביבה.

קדימה

ממשלת אולמרט הייתה גרועה לבעלי-חיים, אם כי לאו דווקא יותר מממשלות אחרות. הממשלה לא קידמה כמעט כל פעילות למען חיות. בסוף שנת 2007 קברה ועדת השרים לענייני חקיקה ואכיפת החוק 13 הצעות חוק. ההצעות היו אמורות לעלות להצבעה ביום זכויות בעלי-החיים בכנסת שיזמה אנונימוס, אולם הוועדה העבירה אותן לדיון במקום להצבעה – ובכך גרמה עיכוב הרסני.

ב-24.6.2007 קיבלה ממשלת אולמרט החלטה שעלולה לגזור עינויים על מיליוני חיות: חלוקת מענקים בסך 300 מיליון ₪ ללולנים עבור בניית לולי ביצים גדולים, וקביעת דרישות ייעול שיביאו לסגירת הלולים הקטנים, עד שנת 2012. זהו מהלך דרמטי לעידוד כליאת התרנגולות בכלובים זעירים.

מחדל בולט אחר של קדימה הוא מינויו של גדעון עזרא (מס' 12 ברשימה) לתפקיד השר להגנת הסביבה. עזרא הואשם יותר מקודמיו בתפקיד בהעדפת האינטרסים של התעשיות על פני ערכים סביבתיים. הוא אף מינה למנכ"ל המשרד איש צבא, שי אביטל, אשר העיד לטובת מנכ"ל משחטת הוד חפר במשפט על הזרמת שפכים מהמשחטה לנחל אלכסנדר. במהלך כהונתו של עזרא נקבעו מספר הגנות לחיות בר, כגון הכרזה על חוגלה וארנבת כחיות מוגנות ואיסור ציד במאגרי שפלת יהודה. במקביל לכך הוסרה ההגנה מעורב אפור ועורב הודי, ועזרא עצמו ניסה לקדם את הגדרת התנין והיען בתור "חיית בר מטופחת" ולהתיר בכך את ניצולם החקלאי.
יואל חסון (מס' 11) הוא נקודת האור הבולטת בקדימה. חסון כיהן כראש השדולה החדשה להגנת בעלי-חיים בכנסת וארגן את יום זכויות בעלי-החיים. הוא היה שותף להגשת חמש הצעות חוק לטובת חיות: שתיים בתחומים חקלאיים, אחת לטובת חתולים, אחת מנהלית ושתיים סמליות (שינוי שם חוק צער בעלי-חיים).
גם רונית תירוש (מס' 16) הפגינה עניין בבעלי-חיים, הצטרפה להצעת החוק נגד ייבוא כבד שומני, והצליחה להעביר בשיתוף עם גלעד ארדן חוק המורה לשר החקלאות לקבוע "דרכים שבהן תפעל המדינה לצמצום ההתרבות של בעלי-חיים משוטטים". הכוונה מאחורי החוק הייתה טובה, אך הצעת חוק שקוראת למשרד החקלאות לשלוט באוכלוסיית החתולים עלולה לעורר בקלות השמדה. במהלך החקיקה, כמעט שהתקבל נוסח המתיר את דמם של חתולים (הנוסח שהתקבל לבסוף שולל במפורש המתה).

העבודה

גם מפלגת העבודה אינה מפלגה אוהדת לבעלי-חיים והיא אחראית לרבים ממחדלי ממשלת אולמרט, כשותפתה הגדולה של קדימה. משרד החקלאות בראשות שלום שמחון (מס' 12 ברשימה) סחב במשך שנתיים וחצי נוספות את תקנות צער בעלי-חיים מבלי להשלימן. שמחון מתגאה במבצעי עיקור וסירוס כלבים שיזם משרדו (בשיתוף המשרד להגנת הסביבה), בהצלת כלבים במלחמת לבנון ובהצלת סוסים.

נקודת אור במפלגת העבודה היא אופיר פינס-פז (מס' 3 ברשימה) שהיה אחד הח"כים המצטיינים בעניינים סביבתיים, וניצל לשם כך את תפקידו כיו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה. למשל, הוא קידם את האיסור על ציד במאגרי שפלת יהודה וניסה לקדם איסור על ציד למטרות ספורט ושעשוע. פינס-פז הגיש לפחות 5 הצעות חוק סביבתיות בעלות השלכות משמעותיות על חיות בר.
איתן כבל (מס' 7) שותף להצעת חוק המעודד שיפור תנאים לחיות בחקלאות. כבל הצטרף להצעת חוק איסור העבדת בהמות בערים, וסייע בתיקון נזקי הצעת החוק "לצמצום ההתרבות של בעלי-חיים משוטטים".

הליכוד

גם הליכוד אינו מפלגה אוהדת לבעלי-חיים, אך מס' 2, ו-3 ברשימה, גדעון סער וגלעד ארדן, הם בין הח"כים המצטיינים בכנסת ה-17 בתחום בעלי-החיים.
סער יזם את החוק המובהק ביותר לטובת בעלי-חיים שהתקבל בכנסת ה-17 – האיסור על ניסויים בחיות לבדיקת מוצרי קוסמטיקה וחומרי ניקוי (אמנם בפועל זהו חוק סמלי כי בישראל לא נערכים ניסויים כאלה). סער הגיש הצעת חוק נוספת בעניין ניסויים בחיות והצטרף להצעה שלישית בתחום זה, והגיש עוד שתי הצעות חוק, האחת מנהלית והאחרת חקלאית.
גם ארדן הצליח להעביר חוק (בשיתוף עם רונית תירוש) – החוק הבעייתי "לצמצום ההתרבות של בעלי-חיים משוטטים". כיו"ר ועדת הכלכלה, ניצל ארדן את מעמדו לטובת בעלי-חיים – למשל, כשדרש לפטור מניתוחי עיקור וסירוס כלבים "מסוכנים" שהניתוח עלול לסכנם. ארדן היה שותף לחמש הצעות חוק נוספות: שתיים חקלאיות, ושלוש בנושאים אחרים. מעבר לכך, ארדן הגיש הצעות חוק סביבתיות, קידם עניינים סביבתיים בוועדת הכלכלה, ויזם פורום ירוק בליכוד.

יולי-יואל אדלשטיין (מס' 12) הגיש הצעת חוק להגנה על בעלי-חיים ימיים והצטרף להצעת חוק נגד ייבוא כבד שומני.

חד"ש

ד"ר דב חנין (מס' 3 ברשימה) שכיהן בעבר כיו"ר ארגון הגג של ארגוני הסביבה בישראל, הוביל בכנסת ה-17 את "המהפכה הירוקה" בחקיקה. הוא היה חבר בשדולת בעלי-החיים בכנסת ויו"ר שותף של השדולה הסביבתית-חברתית. לפחות ארבעה חוקים שהתקבלו ביוזמת חנין משפיעים ישירות על חיות בר, ולפחות חמש הצעות נוספות שלו קשורות ישירות בתנאי הקיום של חיות בר. חנין גם הגיש ארבע הצעות חוק הממוקדות ישירות בבעלי-חיים והצטרף לחמש אחרות (אף אחת מהצעות אלה לא התקבלה). חנין בלט בפעילותו גם מעבר להגשת הצעות חוק, בהשתתפות פעילה בדיוני ועדות הכנסת בענייני חיות, ובהגשת שאילתות על החקירות נגד וטרינרים רשותיים, על מרוצי סוסים ועוד.
חברי סיעתו של חנין, מוחמד ברכה וחנא סוייד, הצטרפו לחלק מיוזמותיו הסביבתיות. סוייד גם הצטרף לשלוש הצעות חוק של חנין בעניין בעלי-חיים, וברכה לשתיים.

התנועה הירוקה-מימד

הרב מיכאל מלכיאור (חבר בסיעת העבודה-מימד בכנסת ה-17, מתמודד בראש התנועה הירוקה-מימד לכנסת ה-18) הוא אחד מהחכ"ים המצטיינים בחקיקה הסביבתית ויו"ר שותף של השדולה הסביבתית-חברתית בכנסת ה-16 וה-17. לפחות שני חוקים שהתקבלו ביוזמת מלכיאור משפיעים ישירות על חיות בר, ולפחות חמש הצעות נוספות קשורות ישירות בתנאי הקיום של חיות בר. מלכיאור כיהן כיו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט, אשר בה נערכת העבודה העיקרית בליטוש חוקים להגנת בעלי-חיים. בתפקיד זה הוא קידם את הצעות החוק שהגיעו לדיון בוועדה ולחץ על משרדי הממשלה לבצע במהירות את עבודתם לקראת החקיקה. מלכיאור היה בין יוזמי הצעת החוק להגברת הפיקוח על ניסויים בחיות והצטרף להצעת החוק נגד ייבוא כבד שומני.
לשותפיו של מלכיאור ברשימה לכנסת אין ניסיון פרלמנטרי, אך יש להם רקורד עשיר ביותר במאבקים סביבתיים, ואגב כך הם תרמו רבות לחיות בר. מס' 2 ברשימה, ערן בן ימיני, ייסד ב-1997 את מגמה ירוקה ומילא תפקיד חשוב במאבקים נגד הרס שטחי בר, כגון כביש חוצה ישראל ותוכנית ספדי. מס' 3, פרופ' אלון טל, הוא אקולוג ועורך דין המתמחה במשפט סביבתי. ב-1990 הוא הקים את אדם טבע ודין, ובמסגרתו יזם מאות מאבקים משפטיים למען הסביבה וקידם חקיקה סביבתית. בן ימיני וטל אינם מפרסמים מידע על מאבקים הממוקדים בהגנה על חיות (אמנם ראוי לציין, שמגמה ירוקה מפרסמת דף עמדה המכיר בנזקים האקולוגיים של משק החי).

הירוקים

מפלגת הירוקים מתבלטת בכך שהציבה במקום הרביעי (שאמנם אינו ריאלי) מועמד שהתמחותו המוצהרת היא הגנה על בעלי-חיים, הווטרינר ד"ר רפי קישון. המועמדים במקומות הראשונים לא פרסמו מידע על מאבקים הממוקדים בחיות. ראש הרשימה ומקים המפלגה, פאר ויסנר, כיהן במשך עשור בתפקידים שונים בעיריית תל-אביב, ודורג שלישי בין חברי מועצת העירייה מבחינת תרומתו לעניינים סביבתיים. מס' 2, דרור עזרא, פעיל במפלגת הירוקים מאז שנת 2000 וחבר מועצת העיר הרצליה, עסק בהגנה שטחים פתוחים כנגד יוזמות בנייה וסלילה.

מרצ

למרצ יש מועמדת עם רקורד משמעותי בפעילות למען כלבים וחתולים (מחוץ לכנסת), ד"ר צביה גרינפילד, אולם היא במקום השמיני ברשימה. במקומות הגבוהים יותר, רק זהבה גלאון (מס' 4) פעלה ברצינות בתחום, עם מספר הצעות חוק (שתיים בכנסת ה-17) שנועדו למנוע פגיעה בחיות במהלך מופעים. גלאון קיימה פעילות פרלמנטרית נוספת לטובת חיות, ובכלל זה הגשת שאילתה בעניין ניסויים בחיות במערכת הביטחון.
בתחום הסביבתי, בולטים מס' 3 ברשימה, ניצן הורוביץ, שכעיתונאי פעל רבות בתחום. מס' 5, מוסי רז, היה מעורב בכמה יוזמות סביבתיות משמעותיות שיש להן השפעה על חיות בר.

הבית היהודי (מפדל החדשה)

כמה מחברי המפד"ל הגישו הצעות חוק לטובת בעלי-חיים. מס' 2 ברשימה, זבולון אורלב, השתתף בהצעת החוק להגברת הפיקוח על הניסויים בחיות, והצטרף להצעה נגד ייבוא כבד שומני. אורלב הגיש הצעת חוק להגנה על כלבים, והצעה לאיסור המתת עופות בשיטות מסוימות – שמאחוריה עומדת ודאי כוונה טובה אך בפועל היא יוצאת דווקא נגד שיטות ההרג המהירות ביותר שמקובלות בתעשיית הביצים.
מס' 4 ברשימה, ניסן סלומיאנסקי, הגיש הצעת חוק להחמרת הענישה נגד מתעללים בחיות. גם יצחק לוי הגיש הצעת חוק רלוונטית, אולם הוא פרש מהחיים הפוליטיים.

רע"מ-תע"ל

השני ברשימה, ד"ר אחמד טיבי, הגיש הצעת חוק להעברת האחריות לביצוע חוק צער בעלי-חיים מידי משרד החקלאות למשרד לאיכות הסביבה. טיבי הצטרף לשתי הצעות חוק נוספות להגנה על חיות.

לסיכום

יתכן שחד"ש והתנועה הירוקה-מימד הן הרשימות המבטיחות ביותר לעתידם של בעלי-החיים בבחירות לכנסת ה-18. אולם בפועל, בכל הסיעות – גם אלה שלא הוזכרו כאן – ניתן למצוא תומכים בהגנה על חיות. כל עוד העניין בנושא אינו עומד על סדר-היום של המפלגות, תפקודה של הכנסת ה-18 בתחום זה תלוי יותר בלחץ ובהידברות של הציבור עם הח"כים בסיעות השונות, ופחות בהרכב הרשימות שייכנסו לכנסת.