השר אריאל מתנגד לסירוס? ספרו לעגלים

"טרנספר" לא יהיה - אך החתולים עדיין בסיכון

למרות הסיקור הסנסציוני בתקשורת, "טרנספר חתולים" אינו צפוי לצאת אל הפועל: הרעיון המופרך אמנם עלה, כהצעה לאלטרנטיבה לסירוס חתולים, אך נגנז כמעט מיד לאחר מכן. ועדיין, אין להסיק מכך  שהחתולים מחוץ לכלל סכנה: התכנית לשלוח אותם לארץ אחרת אמנם לא עומדת על הפרק, אבל התכנית להפסיק לתמוך בסירוס עדיין בתוקף, דבר המעמיד אותם בסיכון חמור לא פחות. ברשויות מקומיות נהוג להרוג חתולים בסיטונות כאשר הם מתרבים לכמויות המפריעות לתושבים, וסירוס חתולים הוא האפשרות המעשית היחידה  למנוע התאכזרות זו.

על אף שהשר אריאל מסביר את התנגדותו לסירוס בנימוקים הלכתיים, ניתן למצוא בקרב הפוסקים גם דעות שונות: הרב אפרים זלמנוביץ, רב היישוב מזכרת בתיה, הוציא לפני מספר שנים פסק הלכה הקובע כי סירוס חתולי-רחוב לא רק שאינו אסור הלכתית, אלא במקרים מסוימים הוא אף חובה הלכתית, זאת לאחר שהתגלעה מחלוקת סביב נושא סירוס החתולים, כשהועמד להצבעה בעיריית ירושלים (יצחק טסלר, "פסק הלכה: חובה לסרס חתולי רחוב", מעריב, 8.2.1011). 

הבעיה האמיתית: סירוס בעלי-חיים בתעשיית הבשר

בעקבות הסערה התקשורתית שחולל השר אריאל עם הרעיון לשלוח חתולים לארץ אחרת, הוא התראיין לערוץ 7 וטען כי לדעתו סירוס החתולים אכזרי יותר מאשר שליחתם לארץ אחרת: "מי שמציע לסרס חתולים או כלבים לא מבין מה זה צער בעלי חיים וזה הצער הכי גדול". לאור עמדה הזו, קשה עוד יותר להבין את התעלמות משרד החקלאות מסירוס בעלי-חיים בתעשיית המזון, המתבצעות באופן שגרתי, ובניגוד לסירוס חתולים כרוך במידה עצומה של סבל לבעלי-החיים: בעוד שסירוס חתולים מתבצע בהרדמה מלאה, ועל-ידי וטרינר, סירוס של בעלי-חיים בתעשיות המזון מתבצע ללא כל הרדמה (גם לא הרדמה מקומית) ואפילו ללא משככי כאבים, ולרוב גם ללא נוכחות וטרינר.

אמנם, בישראל סירוס עגלים אינו נפוץ, מסיבות הלכתיות, אבל בין כה וכה רוב בשר הבקר והצאן הנצרך כאן מגיע מבעלי-חיים שגודלו בחו"ל, ומדינת ישראל מייבאת הן בשר קפוא מעגלים וטלאים שעברו סירוס, והן עגלים וטלאים חיים שעברו סירוס. העובדה שבעלי-החיים עברו סירוס לא מונעת את מכירת בשרם כבשר כשר – העובדה שהסירוס במקרה זה אינו מתבצע על-ידי יהודים משמשת כתירוץ לדחיקת הסוגיות ההלכתיות שעשויות לפסול את כשרות הבשר.   

סירוס בעלי-חיים בתעשיות המזון מקובל הן כאמצעי לגרום לבעל-החיים להיות פחות תוקפני, והן כדי לגרום לו לעלות במשקל מהר יותר, ובכך להגדיל את ערכו הכלכלי. בנוסף, מינים מסויימים של בעלי-חיים נהוג לסרס גם כי צרכנים נוטים להעדיף פחות את ריח הבשר של זכר לא מסורס. הסירוס מתבצע כשבעלי-החיים בהכרה מלאה, וכך הם מתפתלים ונאבקים. לעתים חותכים את שק האשכים שלהם בסכין כאשר הם מרותקים לארץ, ולעתים משתמשים בשיטה אכזרית עוד יותר, שבה שק האשכים נקשר ברצועת גומי החוסמת את זרימת הדם וגורמת לנמק, עד שבסופו של דבר שק האשכים נושר, בכאבים איומים וממושכים.  

אבל לא רק בחו"ל מתקיימות זוועות אלו: סירוס חזירים מתקיים בארץ, גם הוא ללא הרדמה או שימוש במשככי כאבים, ובאישור משרד החקלאות: לפני כשנה קבע המשרד תקנות לתעשיית החזירים, המתירות לסרס חזירים עד גיל שבעה ימים ללא הרדמה.

השר אריאל אמנם אינו אשם ישירות בתקנות המאפשרות לסרס חזירים ללא הרדמה - הן הותקנו על-ידי קודמו בתפקיד, יאיר שמיר; אך עם זאת, בתור השר האחראי כיום על חוק צער בעלי-חיים, הוא המחזיק בסמכות וביכולת ליזום תקנות חדשות, שיחליפו את התקנות הקיימות ויאסרו על סירוס חזירים ללא הרדמה. כמו כן, בתפקידו הוא יכול למנוע ייבוא עגלים וטלאים מסורסים או בשר מעגלים וטלאים שעברו סירוס. אם השר רואה בסירוס בעלי-חיים בעיה, מן הראוי שייאבקבתופעות אכזריות ומיותרות אלו, אשר המשרד שלו מאפשר כשגרה, ולא בסירוס חתולים, המתבצע בהרדמה, על-ידי וטרינרים, ובמטרה למנוע סבל מיותר מבעלי-חיים.

עדכון (11.11.2015): לאחר שעמותת "תנו לחיות לחיות" הגישה עתירה לבג"ץ נגד החלטת השר אריאל, הורה היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין לבטל את ההחלטה ולהחזיר את התקציב לסירוס חתולים.