ועדות מדעיות לרווחת בעלי-חיים

"רווחת המטילות" בישראל

ב-19.7.2009 הודיע משרד החקלאות על השלמתו של "דוח הצוות המקצועי לבחינת רווחת המטילות במסגרת תכנית שדרוג לולי ההטלה". בסקירת תוצאותיו המוזרות של הדו"ח, ראינו שהבעיות בדו"ח מתחילות בהרכב "הצוות המקצועי" של מחבריו: מנהל אגף בעלי-חיים בשירות ההדרכה והמקצוע (יו"ר הצוות); הממונה על חוק צער בעלי-חיים; רופא וטרינר ראשי למחלות עופות; מנהל תחום ענפי החי, לשכת סמנכ"ל לייצור; נציגת מינהלת ההשקעות; נציגת הלשכה המשפטית; ומנכ"ל המועצה לענף הלול.

חסרונות הצוות זועקים לעין: 6 מבין 7 חברי הצוות עובדים ביחידות שונות במשרד החקלאות; 4 מבין החברים הם אנשי ענף הלול; אין מדענים בצוות (יש בו שני דוקטורים לרפואה וטרינרית, שאינם חוקרים); ולאיש מחברי הצוות אין רקע מקצועי מוכר במדע רווחת בעלי-חיים.

צוותי מחקר באירופה

מינויו של צוות כזה נוגד לא רק את ההיגיון הפשוט, אלא גם את המסורת שהתגבשה באיחוד האירופי. כשהנציבות האירופית ממנה אנשים לביצוע משימה מן הסוג שעמד בפני הצוות של משרד החקלאות, הרכב הצוות שונה לחלוטין. הנציבות האירופית מפעילה ועדות מדעיות לנושאים שונים; באופן מוצהר, כולן מורכבות ממומחים עצמאיים, שכמעט כולם בעלי ניסיון מחקרי עשיר מאוד והכרה בינלאומית כמדענים. בעשורים האחרונים פעלו באירופה ועדות מדעיות קבועות, שאחראיות לייעץ לנציבות האירופית הן בעניין מחלות בעלי-חיים (מתוך עניין כלכלי או חשש לבריאות האדם) והן בעניין רווחת בעלי-חיים. ועדות אלה נשלטות על-ידי חוקרים וטרינריים, אך יש בהן מיעוט גדול של מדענים שפרסמו מחקרים בולטים במדע רווחת בעלי-החיים (6 מתוך 19 בוועדה שפעלה עד שנת 2003, ו-7 מתוך 20 בפאנל שפועל כיום). הוועדות עצמן אינן מנסחות מסמכים מקצועיים, אלא ממנות צוותי עבודה מיוחדים לכל עניין. בידי הוועדה נותרת הזכות לבצע שינויים לפני הגשת המסמך הסופי, וככל הנראה השינויים מעטים. הפאנל שפועל מאז 2004 הגיש כ-34 חוות-דעת העוסקות ברווחת בעלי-חיים. הוועדה שפעלה לפניו, הגישה דו"חות בתכיפות נמוכה יותר. נסקור כאן 9 דו"חות כאלה, שרובם השפיעו על החקיקה באיחוד האירופי.

מדע רווחת בעלי-החיים

לפני הסקירה יש להעיר, שהשימוש במושג "רווחה" בהקשר הנוכחי אינו דומה לשימוש היומיומי במושג. מדע רווחת בעלי-החיים אינו מתעניין ביצירת תנאי רווחה לחיות, אלא בשיפורים זעירים ומקומיים במצב החיות במסגרת התעשיות החקלאיות ותעשיות אחרות. זה איננו תחום עצמאי, אלא תחום הכבול לתעשיות בעלי-החיים. הכשרת החוקרים מתבצעת בדרך-כלל באותן מחלקות שבהן מלמדים כיצד לנצל חיות באופן תעשייתי, ורבים מהחוקרים עובדים גם בפיתוח התעשיות, לצד מחקריהם שנועדו לסייע לחיות.

מדע רווחת בעלי-החיים משלב בהכרח עבודה מתחומים מרוחקים, כגון אתולוגיה ואפידמיולוגיה, ומתקיים בו שיח תיאורטי ייחודי וכתבי-עת ייעודיים. למרות חסרונותיו הרבים, רק מי שעוסקים בתחום מדעי זה יכולים להיחשב כמומחים לרווחת בעלי-חיים. וטרינרים או אתולוגים מן השורה יכולים לתרום ממומחיותם במסגרת קבוצת עבודה, אך הם בהחלט אינם מומחים למדע רווחת בעלי-החיים. הכשרתם הצרה פוסלת אותם אפוא מכהונה בראשות צוות עבודה לרווחת בעלי-חיים.

הדו"חות

לפניכם תיאור תמציתי של הצוותים שכתבו דו"חות עבור הנציבות האירופית במשך כעשור, עד שנת 2003. כל הדו"חות נועדו לבדוק את מצב החיות ("רמת הרווחה") בתעשיות ספציפיות.

"דו"ח על רווחת עגלים" (1995) נכתב על-ידי 9 חברי צוות, אשר 7 מהם פרסמו מחקרים ברווחת בעלי-חיים (בצוות זה, כמו בצוותים הבאים, רווחת בעלי-חיים תופסת משקל שונה בעבודתם של חוקרים שונים, מעיסוק מרכזי ועד למאמרים בודדים). בצוות נציג חריג – אדם אחד שאינו פעיל באופן אקדמי. היו"ר הוא דונלד ברום (Broom), שכיהן מאז 1986 כפרופסור לרווחת בעלי-חיים באוניברסיטת קיימברידג', ובין 1990 ל-1997 כיהן כיו"ר תת-הוועדה לרווחת בעלי-חיים של הנציבות האירופית. ברום פרסם כמה מהספרים הבולטים ביותר במדע רווחת בעלי-החיים, בנוסף למאמרים רבים על מכלול הבעיות בחייהם של חזירים ובקר במשקים, וגם חיות במעבדות, בגני חיות, בפינות ליטוף ובבית.

הדו"ח "שחיטה והרג של חיות" (1996) נכתב על-ידי 7 חברים. 6 מהם פרסמו מחקרים על צמצום הסבל של חיות בהובלה ובשחיטה. היו"ר, יאן לדוויג (Ladewig), הוא פרופסור להתנהגות "חיות בית" ולרווחתן באוניברסיטת קופנהאגן. לדוויג מתמחה בזיהוי סימני עקה (סבל) לפי סימנים פיסיולוגיים והתנהגותיים, בפרות, בחזירים, בסוסים ועוד.

"דו"ח על רווחת תרנגולות מטילות" (1996) נכתב על-ידי 7 חברים. 5 מהם הרבו לפרסם מאמרים על רווחת בעלי-חיים. יו"ר הצוות, הארי בלוקהאוס (Blokhuis), הוא בוגר אוניברסיטה חקלאית בהולנד, שהתמחה באתולוגיה יישומית (כלומר, התנהגות חיות בתנאי ניצול) ופיסיולוגיה. החל מ-1979 הוא מפרסם מאמרים על התנהגות בעלי-חיים ועל רווחתם, והוא כיהן במחלקות לרווחת בעלי-חיים בתוך גופי מחקר שונים. בלוקהאוס מגדיר את התמחותו כ"התנהגות עופות, ורווחת בעלי-חיים בכלל," אולם הוא פרסם מחקרים גם בנושא רווחת חזירים, עגלים וסייחים, בנוסף על דיונים בעניין שיטות לאומדן רווחה ולפיקוח.

תרנגולות בכלוב סוללה בתעשיית הביצים, ישראל, מרץ 2009 

הדו"ח "רווחת חזירים המוחזקים באופן אינטנסיבי" (1997) נכתב על-ידי 8 חברים, ש-4 מהם פרסמו מחקרים ברווחת בעלי-חיים. חוקר נוסף מתמחה בחיות בר, ושני אחרים במחלות חזירים. היו"ר, פר ינסן (Jensen), הוא פרופסור לאתולוגיה משבדיה והעורך הראשי של כתב-העת המרכזי בעולם למדע רווחת בעלי-החיים (Applied Animal Behaviour Science). ינסן כיהן כיו"ר תת-הוועדה לרווחת בעלי-חיים של הנציבות האירופית, ופרסם עשרות מאמרים וארבעה ספרים על רווחת "חיות משק" והתנהגותן.

הדו"ח "רווחת התרנגולים המוחזקים לייצור בשר (פטמים)" (2000) נכתב על-ידי 8 חברים, אשר 6 מהם פרסמו מאמרים על בעיות רווחה של עופות. חבר חריג בצוות הוא כלכלן המתמחה בתעשיית העופות. ינסן עמד גם בראש צוות זה.

תרנגולים בתעשיית הבשר, ישראל, מרץ 2009 

הדו"ח "רווחת בקר המוחזק לייצור בשר בקר" (2001) נכתב על-ידי 6 חברים, שכולם פרסמו מחקרים על רווחת בעלי-חיים. היו"ר הוא פייר לה נדר (Neidre), האחראי במכון הלאומי לחקלאות בצרפת (INRA) על שאלות הנוגעות לרווחת חיות במשקים ובמעבדות. לה נדר מעורב בפרויקטים שונים של רווחת בעלי-חיים בצרפת, והוא הרבה לחקור את הסביבה החברתית של בקר וצאן, ואת השלכותיה על רווחתם.

הדו"ח "רווחת בעלי-חיים המוחזקים לייצור פרווה" (2001) נכתב על-ידי 8 חברים, אשר 5 מהם פרסמו מאמרים הקשורים ברווחת בעלי-חיים. בצוות השתתף איש תעשיית הפרווה. היו"ר המפתיע הוא רובר דנצר (Dantzer), נוירוביולוג צרפתי, שמחקריו קשורים רק באופן קלוש למדע רווחת בעלי-החיים, וודאי שלא לתעשיית הפרווה. לפי עיתון פיני, הדו"ח הסופי שפורסם, מציג עמדה ביקורתית כלפי תעשיית הפרווה, בהשוואה לטיוטה שהגיש הצוות בניהול דנצר. את שינוי הטיוטה ערכה הוועדה המדעית שממונה על הצוות, וזאת בתמיכת חברי הוועדה, פר ינסן ודונלד ברום. השינויים עוררו את כעסם של חברי הצוות של דנצר במידה כזו, שהם התלוננו בפני הנציבות האירופית על סילוף עבודתם.

הדו"ח "רווחתם של פרימאטים לא-אנושיים, המשמשים במחקר" (2002) נכתב על-ידי 7 חברים, שביניהם 3 שכתבו על רווחת קופים במעבדות ושני מומחים להתנהגות קופי בר. בצוות השתתף גם מנהל אדמיניסטרטיבי של משק לגידול קופים. יו"ר הצוות הוא דייויד מורטון, חוקר וטרינרי שהתמחה בהפחתת הסבל של חיות במעבדות ובשיטות לזיהוי הסבל. מורטון כיהן בוועדות לרווחת בעלי-חיים בבריטניה, והוא נאמן של ארגונים לרווחת בעלי-חיים, כגון הקרן להחלפת בעלי-חיים בניסויים רפואיים (FRAME).

הדו"ח "רווחת בעלי-חיים במהלך הובלה (פירוט על סוסים, חזירים, כבשים ובקר)" (2002) נוסח בעיקרו על-ידי 6 חברים, שכולם הרבו לפרסם על בעיות שבעלי-חיים סובלים מהן בהובלה. יו"ר הצוות הוא דונלד ברום.

פרה מתעשיית החלב במתקן ריסון בישראל, מרץ 2009 

בחזרה לישראל

לסיכום, צוותי העבודה האירופיים שמנסחים דו"חות על רווחת בעלי-חיים, מורכבים בעיקרם ממדענים בולטים במיוחד בתחומם, עם רוב עקבי למדענים שפרסמו מחקרים על בעיות ברווחת בעלי-חיים. ראשי הצוותים האלה נמנים כמעט תמיד עם בכירי המומחים בעולם למדע רווחת בעלי-החיים – אנשים שהקדישו עשרות שנים ללימוד התחום, תוך חקירת בעיות רווחה רבות בחיות ממספר מינים. בישראל אין מדענים עם מומחיות כזו, ונדירים הם אפילו חוקרים שכתבו פה ושם מאמרים רלוונטיים. אולם הרכבו של "הצוות המקצועי לבחינת רווחת המטילות" אינו מתקבל על הדעת אפילו בישראל. יש בארץ אנשים מתאימים למשימה יותר מהצוות כולו. למעשה, משרד החקלאות עצמו הצליח למצוא חברי צוות מתאימים יותר לכתיבת טיוטות לתקנות צער בעלי-חיים. בשלוש מהוועדות הללו כיהן פעיל זכויות בעלי-חיים, עו"ד יוסי וולפסון. ללא רקע מדעי, וולפסון לא היה מתקבל לוועדה מקבילה באירופה. אך בישראל נדרש פיצוי על היעדר מדענים מתאימים, ומחויבותו המיוחדת של אחד מחברי הצוות לנושא אפשרה, לכל הפחות, לייבא את סיכומי הידע האירופי לישראל.

צילום עליון: Xavier Häpe; צילום שני: CRV Arnhem