מראשית הביות להנדסה גנטית

שליטה ברבייה

ראשיתו של הביות הוא בשליטה פיזית בחיות, המנתקת את האוכלוסייה הנשלטת מאוכלוסיית הבר. ניתוק זה כשלעצמו יוצר שינוי בתכונות הנורשות של החיות הנשלטות, אף אם אין מנסים לגרום לשינויים מכוונים בתכונות אלה. כבר לפני אלפי שנים היו תרבויות אנושיות, שזיהו את כוחן לשלוט בתכונות הנורשות של החיות הנתונות תחת שליטתם. לשם כך היה על בני-האדם ללמוד לשלוט באופן מלא ברבייתן של החיות: להגביל את תנועתן ולקבוע אילו חיות יורשו להזדווג ביניהן. ההגבלה הייתה כרוכה בתפיסה חדשה של החיות, כדבר-מה שניתן לשנותו לפי העדפות אנושיות מסוימות - גוף גדול ושמן, מזג נוח וקל לשליטה, מהירות ריצה גבוהה (בסוסים ובכלבים), גוונים ועיוותי איברים שונים בהתאם למושגים של "יופי", וכדומה. כלב הפקינז והסוס הערבי הם דוגמאות מוקדמות לברירה מלאכותית מכוונת; רק לקראת סוף המאה ה-18 החל מאמץ מכוון לברירה מלאכותית בקנה-מידה גדול, כפרויקט כלכלי מסודר.

מיסוד השליטה הגנטית

הגישה החדשה לברירה המלאכותית הביאה לעלייתם של מומחים לתחום - ה"משביחים". אנשים אלה בררו בקר, כבשים, סוסים וחזירים במשך עשרות שנים, ופיתחו בעלות מסוג חדש: לא בעלות על החיות עצמן בלבד, אלא על פוטנציאל ההורשה שלהן. בהדרגה עבר התחום מידיהם של חקלאים בודדים לניהולן של חברות גדולות, שהחזיקו בחיות רבות יותר ויכלו לברור מתוך מאגר גדול יותר חיות המצטיינות בתכונות נדירות. בסוף המאה ה-20 כבר הייתה השליטה העולמית ב"יצירת" הזנים המסחריים בידיהן של חברות מעטות. המדובר לא רק בשינוי תכונותיהם של יונקים גדולים כבעבר, אלא גם בשינוי תכונותיהן של חיות קטנות יותר - דגים, מכרסמים במעבדות, ובראש ובראשונה עופות. תוך עשורים מעטים עוותו החיות עד לבלי הכר באמצעות ברירה מלאכותית. כיום עומדת בפניהן סכנה חדשה: הנדסה גנטית, המאיימת להאיץ במידה ניכרת את קצב העיוות של החיות, הנתונות תחת ניצול חקלאי.

תרנגול שגופו עוות באמצעות ברירה מלאכותית עבור תעשיית הבשר 

שליטה מתועשת

במחצית השנייה של המאה ה-20 הגיעה השליטה הגנטית בחיות למידה גבוהה כל-כך של שליטה, עד כי תכונותיהן של החיות נתפסות, בעיני התעשיינים, כדבר-מה שניתן לעצבו כמו כל מוצר אחר. בתעשיית העופות ממעטים לדבר על זנים - מונח מתחום הביולוגיה - ומעדיפים את המונח התעשייתי "קווי ייצור"; המוצר שמשווקות חברות ה"טיפוח" לחקלאים אינו עופות, אלא "חומר גנטי". למשל, החברה "ענק טיפוח עופות בע"מ" מנסה למשוך את לקוחותיה לקנות את ה"מותג" החדש שלה, תרנגולים מן הזן "טיטאן", עם הכותרת "חדש" והסיסמה "תהליך שסופו שלמות". במאמר פרסומי מטעם חברה אחרת, "אפרוחי כביר", מופיע הקטע הבא:

קריסת החיות המבויתות

הברירה המלאכותית המואצת ב-60 השנים האחרונות הביאה להתמוטטות המבנה הגופני, ולעתים גם הנפשי, של החיות. חלק משמעותי מן הלחץ המופעל עליהן הוא סביבתי, אולם הגורם הגנטי משמעותי ביותר אף הוא. תרנגולים בתעשיית הבשר עוותו יותר מכל חיה אחרת ב"ייצור" מסחרי. חברות ה"השבחה" הצליחו להגדיל את שריריהן, ובעיקר שרירי החזה, בעוד שהרגליים, הלב והריאות - האמורים לתמוך במסת השריר העצומה - נותרו קטנים כשהיו. כתוצאה מכך סובלים רבים מתרנגולי-הבית ותרנגולי-ההודו (ולעתים אף כולם) מעיוותים וממחלות ברגליים; אחוזים אחדים (ובתנאים מסוימים - הרבה יותר) מכלל תרנגולי-הבית, מתים מאי-ספיקת לב ומחלות הקשורות בכך, וזאת בעודם אפרוחים! התרנגולים הללו רגישים לתנאים הסביבתיים הרבה יותר מתרנגולים, שהיו נפוצים בניצול המסחרי באמצע המאה ה-20. לפי מחקר מסוים, שיעור התמותה שלהם גדול פי שבעה משיעור התמותה של התרנגולים מהזן הוותיק יותר.

הנטייה לחלות במחלות קשות פוקדת גם את כל שאר החיות שעברו עיוות גנטי לצרכים מסחריים, בתעשיות הבשר, החלב והביצים. בכל התעשיות סובלות החיות מחולשה מכרעת של המערכת החיסונית, ובכל תעשייה קיימות מחלות, המיוחדות ללחץ הקיצוני המופעל על מערכות גוף מסוימות בתעשייה זו. במצב זה, אפילו שיפור בתנאי הכליאה, ההזנה והטיפול הרפואי אינו יכול להביא מזור מלא לסבלן של החיות, הנתונות בתנאי ניצול מסחרי. העיוות הגנטי הועיד לזנים החדשים גורל של מחלות וסבל.