ההסכם האירופי-ישראלי
ישראל מתחייבת בפני האיחוד האירופי לקדם רווחת בעלי-חיים
רווחת בעל-חיים: ההיבט הכלכלי
האיחוד האירופי מחוקק חוקים לרווחת בעלי-חיים מאז 1974. אף על-פי שחוקים אלה נועדו להקל רק במידה מוגבלת על סבלן של חלק מהחיות המנוצלות בידי בני-אדם, הם החוקים המקיפים ביותר שיש מסוגם. האיחוד האירופי משקיע בהפצת ערכיו בעולם, ובכלל זה ערכים של רווחת בעלי-חיים, ומדיניותו הבינלאומית בתחום זה נובעת במידה רבה גם משיקולים כלכליים. במסמך שהפיקה לאחרונה הנציבות האירופית בנושא "אסטרטגיית האיחוד האירופי להגנה על רווחת בעלי-חיים 2015-2012," נכתב:
משיקולים כלכליים, הנציבות האירופית מבקשת אפוא למנוע ייבוא מוצרים זולים מן החי, שמחירם הנמוך נובע מסטנדרט רווחה נמוך יותר מהמותר באירופה (למשל, ביצים מכלובי סוללה). דרך אחת להתמודד עם הבעיה היא סימון המוצרים בהתאם לסטנדרט הרווחה; שיטה זו מצויה בשימוש חלקי, ויעילותה מוגבלת ותלויה בתגובת הצרכנים. דרך נוספת היא איסור על ייבוא מוצרים מסטנדרט רווחה נמוך, אולם איסור כזה מתנגש לכאורה בהסכמי סחר חופשי. שיטה שלישית היא הפעלת לחץ על המדינות החוץ-אירופיות להעלות את סטנדרט רווחת בעלי-החיים שלהן לרמה האירופית.
המקרה הטורקי
השיטה השלישית מיושמת במידת ההצלחה הגדולה ביותר בתוך אירופה. 10 המדינות שהצטרפו לאיחוד ב-2004 ושתי האחרונות שהצטרפו ב-2007, נאלצו לאמץ חקיקה מתקדמת יותר לרווחת בעלי-חיים מזו שהייתה בהן. גם במדינות המעוניינות להצטרף לאיחוד, נדרש שדרוג של החקיקה לרווחת בעלי-חיים. ב-2004 התקבל בטורקיה חוק מפורט למדי לרווחת בעלי-חיים, זמן קצר לפני שפתחה טורקיה בניסיונות רשמיים להתקבל לאיחוד. החוק הטורקי אמנם אינו דומה לחקיקה של האיחוד האירופי; זהו יותר חוק נגד התאכזרות לחיות ופחות חוק רווחת בעלי-חיים, וחסרים בו ההבנה של הבעיות המיוחדות לחקלאות התעשייתית והוראות ספציפיות ביחס לתעשיות בעלי-החיים. עם זאת, הוא כולל רשימת עקרונות מתקדמים למדי (כגון הצהרה מפורשת על זכות החיים של בעלי-חיים) וכמה הוראות ספציפיות מתקדמות (כגון איסור מפורש על האכלת בעלי-חיים בכפייה).
רמת האכיפה של החוק הטורקי נמוכה, והאיחוד האירופי מפגין מעורבות במצב שם, החל במימון עיקורי כלבים בטורקיה (בעקבות הרג כלבים המוני ובלתי חוקי) וכלה בלחצים שמפעילה לאחרונה קואליציית ארגוני רווחת בעלי-חיים אירופית להפסיק את המשלוחים החיים לטורקיה עקב תנאי ההובלה הקשים והבלתי חוקיים.
"שכנות" והתקדים האוקראיני
דרך משמעותית שבה מפיץ האיחוד האירופי את גישתו לרווחת בעלי-חיים היא "מדיניות השכנות האירופית." המדובר בתוכנית שגובשה בשנת 2004, והיא כוללת הסכמים נפרדים עם 16 מדינות סמוכות לאירופה: 3 מדינות צמודות במזרח, 3 בקווקז, והשאר מדרום וממזרח לים התיכון, וביניהן ישראל. לפי הנציבות האירופית, התוכנית "מציעה לשכנינו מערכת-יחסים מועדפת, המושתתת על מחויבות הדדית לערכים משותפים;" אולם מכיוון שכל מערכת-יחסים כזו נקבעת בין האיחוד הענק לבין מדינות בודדות, הקשר אינו סימטרי. כאשר האיחוד האירופי מחליט להכניס את נושא רווחת בעלי-החיים להסכמים, משמעות הדבר היא אפוא שדרוג החקיקה בתחום זה במדינות השכנות.
האיחוד האירופי מצניע את נושא רווחת בעלי-החיים בין שלל נושאים אחרים המופיעים בהסכמים עם המדינות השכנות. במסמך על התוכניות לשנים 2015-2012, שהוזכר לעיל, מצוין שהנושא נכלל בהסכמי סחר דו-צדדיים עם מדינות חיצוניות, ושמספר הסכמי הסחר שיש בהם התייחסות לרווחת בעלי-חיים הוכפל בשנת 2011. אולם הנתונים המתפרסמים על כך דלים למדי, עדות להשקעה מעטה בתחום זה.
אוקראינה – אולי המדינה החשובה ביותר לאיחוד מבין "השכנות", חתמה בפברואר 2005 על "תוכנית פעולה", הכוללת התקרבות הדרגתית שלה לסטנדרט האירופי בנושא רווחת בעלי-חיים. ההתקרבות כוללת תוכנית המשלבת חקיקה ויישום, שאוקראינה נועדה להגיש תוך שלושה חודשים בלבד. ביוני 2011 הסתיים פרויקט נוסף ("פרויקט תאומות") שנועד לקרב שיטות אוקראיניות לסטנדרט האירופי, והפעם נכללו בו הליכים שנועדו למזער את סבלן של החיות במשחטות (תוך התאמה לחוק האירופי: Council Directive 93/119/EC). האוקראינים פיתחו והחלו לבצע בתקופה זו תוכניות הכשרה בתחום רווחת בעלי-החיים עבור מפקחים ועבור וטרינרים רשותיים. נושא רווחת בעלי-החיים באוקראינה מחובר לשורה של נושאים אחרים: בטיחות מזון לבני-אדם ולחיות, ובריאות בעלי-חיים. חלוקה זו הולמת את סיווג רווחת בעלי-החיים באיחוד האירופי בתחום האחריות של הרשות האירופית לבטיחות המזון (EFSA).
הסכם בין האיחוד האירופי לישראל
ישראל והאיחוד האירופי קשורים בהסכמי סחר מזה שנים רבות, כולל שותפות ב"מדיניות השכנויות האירופית" מאז 2005, והסכם להגברת הסחר במוצרים חקלאיים, שנכנס לתוקף בינואר 2010. מאוחר יותר באותה שנה ערך משרד המזון והרפואה הווטרינרית של האיחוד (FVO) ביקורת בישראל על שאריות מסוכנות וזיהומים במוצרים מן החי, ללא התייחסות לרווחת בעלי-חיים.
הסכם חדש, שנקרא "פרויקט SIVIA" כ"פרויקט תאומות" של האיחוד האירופי, הושק ב-6.2.2012 בשירותים הווטרינריים במשרד החקלאות, במעמד מנהל השירותים הווטרינריים, שרת החקלאות, ראש משלחת האיחוד האירופי לישראל ושגריר איטליה. לפי הודעת משרד החקלאות בישראל ומשלחת האיחוד האירופי לישראל,
התאמת "תקני האיכות" לרווחת בעלי-חיים בישראל לתקנים האירופיים היא אפוא את משלוש מטרותיו הראשיות של הפרויקט, אולם לא ברור עד כמה מתכוונים האירופים להשקיע בכך. "הרמוניזציה בנוהלי הביקורת הווטרינרית" לא תועיל הרבה לקידום רווחת בעלי-חיים תחת החקיקה הקיימת, והליכי ההכשרה המובטחים אינם כוללים יעדי חקיקה מחייבים. כמו כן, הנציג האירופי אשר מונה לעבוד במשך שנה וחצי עם השירותים הווטרינריים בישראל, אינו מתמחה ברווחת בעלי-חיים.
פתח לשיפורים בישראל
עם זאת, מסגרת פרויקט SIVIA מאפשרת, באופן עקרוני, קידום של שינויים מרחיקי-לכת בישראל. באיחוד האירופי יש דירקטיבה כוללת על הגנת חיות המנוצלות למטרות חקלאיות (Council Directive 98/58/EC) וכן דירקטיבות מפורטות בנושאי הובלת בעלי-חיים, שחיטה, עגלים, חזירים, תרנגולות בתעשיית הביצים, תרנגולים בתעשיית הבשר, חיות בניסויים וחיות בגני חיות. מבין כל אלה, בישראל הותקנו תקנות מפורטות רק בעניין הובלת יונקים ועופות והחזקת עגלים, ונחקק חוק בעניין ניסויים בחיות.
ספק עד כמה פעולות ישראליות בולטות, כגון ייבוא בקר וכבשים מאוסטרליה או הדיפת חלופות לניסויים בבעלי-חיים, אכן עומדות בתקן האירופי. אולם אין ספק, שהיעדר כל חקיקה שהיא בישראל בשאר התחומים יגרום, מנקודת מבט אירופית, תחרות בלתי הוגנת עם החקלאים של האיחוד. מובן מאליו שייצוא ביצים מכלובי סוללה מישראל לאיחוד האירופי אינו עומד בקריטריון זה, וגם לא ייצוא מוצרי בשר, ובמיוחד בשר עופות – שמשרד החקלאות הישראלי אף לא החל בעבודה על תקנות לתנאי החזקתם. בישראל גם אין מקבילה תחיקתית לדירקטיבה בעניין שחיטה (מעבר לדרישה האירופית להמם חיות לפני שחיטתן, שכמובן לא תתקבל בישראל, הדירקטיבה כוללת גם הוראות למזעור סבלן של החיות לפני השחיטה – ואלה רלוונטיות ללא ספק גם לשחיטה הפולחנית). למעשה, גם ייצוא מוצרים מן החי שהחקיקה האירופית הספציפית לגביהם מתעכבת, כגון מוצרי חלב, ייצור תחרות בלתי הוגנת מנקודת מבט אירופית, כי הפרות האירופיות מוגנות על-ידי דירקטיבה כללית, שאין לה מקבילה בישראל.
מעבר להגנה על החיות עצמן, האירופים אמורים להגן על הצרכנים שלהם מפני ייבוא מוצרים מן החי לפי השיטות הנהוגות בישראל. לכן רווחת בעלי-החיים נמצאת בטיפול "הרשות האירופית לבטיחות המזון" – גוף שנועד להגן על הצרכנים – ולא ברשות שמייצגת את התעשיות החקלאיות. סקר אירוברומטר משנת 2010 על "סיכונים הקשורים במזון" הראה שהאירופים רואים ברמת רווחה נמוכה "סיכון" משמעותי, ובפינלנד, שבדיה ובריטניה זהו אף ה"סיכון" המרכזי בעיני הצרכנים – חשוב יותר מרעילות, מאי-טריות, או משאריות חומרי הדברה ואנטיביוטיקה במזון. לאירופים האוכלים מוצרים מן החי יש אפוא אינטרס למנוע ייבוא מוצרים מישראל כל עוד החקיקה לרווחת בעלי-חיים מוזנחת כאן.
המפתח למיתון כמה מצורות הפגיעה האכזריות ביותר בחיות בישראל נמצא כיום בידי שותף הסחר הגדול ביותר שלה, האיחוד האירופי. משלחת האיחוד האירופי לישראל עדיין לא שמעה מישראלים על הצורך לשים דגש משמעותי על רווחת בעלי-חיים, והרשות האירופית לבטיחות מזון עדיין לא קיבלה מסר דומה מתוך אירופה. לחץ ציבורי מבית ומחוץ עשוי להניע את התהליך המסורבל, שבסופו חיות בארץ יסבלו מעט פחות.
