הקלה בתנאי כליאת התרנגולות

משרד החקלאות וההתעלמות מהחוק

חוק צער בעלי-חיים, שנחקק ב-1994, הטיל על משרד החקלאות את האחריות להתקין תקנות להסדרת תנאי ההחזקה של בעלי-חיים בתעשיות השונות בהן הם מנוצלים – בין השאר, של תרנגולות בתעשיית הביצים. עם זאת, במשך 18 השנים שחלפו מאז, משרד החקלאות לא מילא את חובתו, ועד היום לא הותקנו תקנות בתחום. כתוצאה מכך, דחוסות תרנגולות בתעשיית הביצים בישראל בכלובי סוללה חשופים בהן אין להן אפשרות אפילו למתוח את הכנפיים לרוחב, באופן שברוב מדינות המערב הולך ומוצא מהחוק.

ב-2007 אישרה הממשלה תקציב ל"רפורמה" בתעשיית הביצים שהציע משרד החקלאות, במסגרתה ביקש להשקיע כ-350 מיליון ש"ח של כספי ציבור בהקמת לולי כלובים חדשים. חוק צער בעלי חיים כלל לא נלקח בחשבון על-ידי משרד החקלאות בתכנית הרפורמה – דו"ח של ועדת ביקורת ברשות השופט זיילר מעיר בחריפות על כך שאת חוות הדעת של הממונה על חוק צער בעלי-חיים, נזכר משרד החקלאות לבקש רק לאחר שתוכנית הרפורמה כבר גובשה.


בעקבות הביקורת שספג משרד החקלאות מארגונים להגנת בעלי-חיים על ההתעלמות של תכנית הרפורמה מההתעללות בתרנגולות, החל משרד החקלאות להציג את הרפורמה כמיועדת גם לשיפור מצב התרנגולות. בין השאר, מינה משרד החקלאות "צוות מקצועי לבחינת רווחת המטילות" – שבפועל, הורכב מאנשי תעשיית הביצים ואנשי משרד החקלאות, ללא מומחים חיצוניים ונציגי ארגונים כמקובל באירופה. הצוות פרסם דו"ח הממליץ על הרחבה מזערית של שטח המחייה המוקצה לכל תרנגולת: 550 סמ"ר במקום 400 סמ"ר. משרד החקלאות ניסה להציג המלצה זו כ"רפורמת רווחה", על-אף שהיא הייתה נמוכה הרבה מתקן הרווחה המינימלי הקיים בעולם. הדו"ח אמנם המליץ לעודד מעבר "הדרגתי" למרחב הנדרש על-פי התקן האירופאי המינימלי – 750 סמ"ר לתרנגולת – אבל הוא לא פירט את האמצעים בהם ייושם מעבר הדרגתי זה, וברור שהשקעה של מאות מיליוני ש"ח מכספי הציבור בבניית לולים מהסוג הקיים, תעכב כל מעבר עתידי לשיטת כליאה אכזרית פחות.

המאבק בתעשיית הביצים

ב-2009 הוגשה לבג"ץ עתירה בשם אנונימוס, נח וחי-משק, בדרישה שלא לאפשר לתכנית הרפורמה בתעשיית הביצים לצאת לפועל כל עוד לא הותקנו תקנות המסדירות את תנאי ההחזקה של תרנגולות בתעשיית הביצים. שופטי בג"ץ הוציאו צו המקבל את דרישתנו. משרד החקלאות נאלץ לגבש תקנות, אך בחר לנסח תקנות שיתאימו בדיוק לתוכניותיו המקוריות, מבלי להציע כמעט כל שינוי במצב. התקנות שהציע משרד החקלאות נדחו פעם אחר פעם על-ידי ועדת החינוך של הכנסת – ועדת הכנסת האחראית על אישור תקנות לחוק צער בעלי-חיים – תוך כדי שחברי הוועדה מבהירים למשרד החקלאות שיש צורך בהתקנת תקנות שעומדות בסטנדרטים בינלאומיים ראויים. חלק מהח"כים אף דרשו לאסור על כל סוגי הכלובים כפי שעשו מספר מדינות מתקדמות, המובילות את המגמות בנושא. עם זאת, כוחה של הוועדה מוגבל – היא יכולה רק לאשר או לדחות תקנות שמשרד החקלאות מציע, ואין באפשרותה להעלות הצעה אלטרנטיבית לתקנות.

הפגנת אנונימוס מול ועדת החינוך של הכנסת, במחאה נגד התקנות שניסה לקדם משרד החקלאות, 24.5.2010 

לאחר שניסיונות להביא לאישור התקנות בוועדת החינוך של הכנסת נכשלו בפעם השביעית ברציפות, הועבר הנושא לדיון בקבינט הכלכלי-חברתי של הממשלה. בדיון זה גובשה מעין "פשרה" (על בסיס פשרות אינספור שכבר נעשו קודם לכן על גב התרנגולות), בין עמדות משרד החקלאות והמשרד להגנת הסביבה. לפי ההחלטה שגובשה, תיאסר החל מתחילת 2013 הרעבת התרנגולות הנהוגה בתעשיית הביצים. עוד הוחלט כי לולים חדשים שיוקמו במסגרת הרפורמה יעמדו לפחות בתקן האירופאי המינימלי לרווחת בעלי-חיים תוך ארבע שנים, ושכלל הלולים בישראל יחויבו לעמוד בו תוך שבע שנים.

למרות ניסיונות משרד החקלאות למנוע שיפור ממשי בתנאי הכליאה של התרנגולות (ומאבק להכשלת ההחלטה על איסור ההרעבה, בו החל המשרד מייד עם תום ישיבת השרים), פרסמה שרת החקלאות, אורית נוקד, בדף הפייסבוק שלה זמן קצר לאחר ההחלטה הודעה המנסה להציג את מעט ההקלה לה יזכו (אם וכאשר) התרנגולות – כהישג אישי שלה:

שרת החקלאות, אורית נוקד, בביקור בלול סוללה. תמונה שהתפרסמה בדף הפייסבוק של השרה, נובמבר 2011. 

כיום, יותר מתמיד, יש למשרד החקלאות אינטרס להעמיד פנים כמי שדואג לאכיפת חוק צער בעלי-חיים - לאור תמיכת הממשלה בהצעת חוק להעברת סמכויות האכיפה של חוק צער בעלי-חיים ממשרד החקלאות למשרד להגנת הסביבה. כישלון משרד החקלאות בהתקנת תקנות להפחתת הפגיעה בתרנגולות, ממחישה שוב את הצורך להעביר את הטיפול בחוק לגורם שלא יעמוד בניגוד אינטרסים מובנה בהיותו נציג האינטרסים של תעשיות המזון מהחי.

כיום, יותר מתמיד, יש למשרד החקלאות אינטרס להעמיד פנים כמי שדואג לאכיפת חוק צער בעלי-חיים. בתמונה משמאל: אורית נוקד בסיור מתוקשר בנושא הפרת חוק צער בעלי חיים בשוק העופות בכפר קאסם. לתמונה בפייסבוק 

עדיין רק צעד קטן

למרות ההתקדמות שהושגה, יש לזכור שעדיין מדובר בהישג ביניים חלקי. כשהתקן האירופאי לאחזקת תרנגולות הותקן לראשונה, לפני 13 שנים, הוא היה מהפכני בשינוי המשמעותי שנועד לחולל במתקני תעשיית בעלי חיים ענקית על פני עשרות מדינות – משיקולי סבל החיות הכלואות בה. אך ב-13 השנים שחלפו מאז התקנתנו, חלה התקדמות גדולה בתחום: מדינות אירופאיות רבות – כגון הולנד, אוסטריה, גרמניה ושוויץ – קיבלו על עצמן תקן מחמיר יותר מהתקן האירופאי המינימלי, שאינו מחייב רק הגדלה של הכלובים, אלא אוסר לחלוטין על כליאת תרנגולות בכלובים לכל חייהן. כיום התקן האירופי המינימלי הוא התקן הנמוך בעולם מסוגו. הוא אינו אוסר על כליאת תרנגולות בכלובים, אלא רק דורש הגדלה מועטה של מרחב המחיה, ו"אבזור" הכלובים במספר מתקנים מיניאטוריים המאפשרים מימוש חלקי של כמה צרכים טבעיים חזקים.

גם במדינות ארצות הברית בהן התקבל תקן לאחזקת תרנגולות בתעשיית הביצים – קליפורניה ומישיגן – התקן שהתקבל מחייב מתן מרחב גדול יותר לתרנגולות מאשר מה שדורש התקן האירופאי. אפילו הצעת חוק פדרלית שהועלתה על שולחן הקונגרס בינואר 2012 בתמיכת איגוד יצרני הביצים (החושש מאיסור כלובים גורף) קובעת תקן מחמיר יותר מזה האירופאי.

התקן האירופאי הוא, אפוא, התקן הנמוך ביותר לרווחת בעלי-חיים הקיים בתחום, ולמרות שמדובר בהתקדמות ביחס למצב בו לא קיים כלל תקן להחזקת תרנגולות – זהו רק צעד ראשון. אנונימוס תמשיך לפעול במטרה לאסור על כליאה תמידית של תרנגולות בכלובים, לסוגיהם השונים. חוק צער בעלי חיים מחייב לבחור באפשרות הפוגענית פחות, ולולים ללא כלובים הם כאלה (מבלי להיות יקרים יותר או לצרוך יותר שטח). יש לזכור כי הפחתת הסבל שניתן להשיג באמצעות חקיקה היא תמיד מצומצמת, ולעתים נראה כי כמעט בטלה בשישים לעומת הסבל שהיא עדיין מאפשרת. הכוח לעשות שינוי מהותי ולצמצם את היקפי התעשיות האכזריות, נותר כתמיד בידי הצרכנים.