חולים ותקועים בלב ים
עיכוב משלוח של 22,000 כבשים מאוסטרליה, ספטמבר 2012
אוסטרליה היא היצואנית הגדולה בעולם של כבשים ועגלים חיים לתעשיית הבשר, ומדי שנה נשלחים ממנה כמה מיליוני בעלי-חיים. המשלוחים מאוסטרליה יוצאים בעיקר לאינדונזיה ולמדינות המזרח התיכון (ביניהן גם לישראל). לבעלי-החיים המיוצאים במסגרת המשלוחים החיים צפוי מסע ארוך ומפרך, הנמשך על-פני שבועות, במהלכם הם סובלים מהחזקה בצפיפות, בחום קשה, ובתנאי היגיינה לקויים. בעלי-חיים רבים מתים במהלך המסע – שיעורי התמותה של בעלי-חיים במהלך מסע אונייה מאוסטרליה למזרח התיכון מגיעים לעתים עד ל-10%. במהלך הטעינה והפריקה של בעלי-החיים, הם לעתים קרובות נאלצים לשהות במשך שעות תחת השמש הקופחת, ללא מזון או מים. על-מנת לדרבן אותם לנוע, משתמשים לרוב בהלקאות באמצעות מוטות, ובמקרים חמורים יותר – אף בשוקרים חשמליים או בדוקרנים.
בראשית אוגוסט יצאה מאוסטרליה האונייה "Ocean Drover", כשבבטנה מועמסים כ-75,000 כבשים. 53,000 נפרקו בשתי התחנות הראשונות של הספינה, בקטאר ובעומאן. עם זאת, לפני שהספיקה האנייה להגיע ליעדה הסופי, בבחריין, התעורר חשש שהכבשים באונייה נגועים בפרצית מדבקת (ecthyma contagiosum) – מחלה נגיפית המתבטאת בעיקר בנגעים בעור, לרוב בסביבות הפה, אך יכולה להוביל גם לסיבוכים קשים יותר, ביניהם גם קשיים בנשימה, ירידה במשקל וצליעות.
אמנם קיים חיסון למחלה, אך לא נהוג להשתמש בו אלא במקרים בהם כבר הופיעו בעדר התפרצויות של המחלה. כאשר המחלה מתגלה בלב ים, על אונייה שבה מוחזקים עשרות אלפי כבשים הנמצאים תחת השגחת צוות וטרינרי מצומצם, אין אפשרות לחסן את הכבשים, והתפשטות מהירה של המגיפה היא בלתי נמנעת – בפרט לאור הצפיפות בה מוחזקים הכבשים במהלך ההובלה (עד לפני שנים מעטות, לא הייתה קיימת אפילו חובה לנוכחות של וטרינר על אוניות המובילות בעלי-חיים. הנחייה של משרד החקלאות האוסטרלי המחייבת נוכחות וטרינר באונייה – כשמדובר במסעות ארוכים – התקבלה ב-2004 לאחר תקרית בה 5,581 כבשים מתו במהלך מסע אחד, כתוצאה מהתפשטות מחלות מדבקות באונייה, בצירוף השהות הממושכת בלב ים).
פרצית מדבקת היא מחלה העלולה להיות מועברת גם לבני-אדם – לא רק על-ידי מגע עם כבשים חיות, אלא גם דרך בשרם של כבשים שנשחטו בעודם נגועים במחלה. החברה המייצאת אמנם טוענת בתוקף שכבשים מעטים בלבד אובחנו כנגועים, וששיעור התמונה על האונייה אינו גבוה יותר משיעורי התמותה המקובלים במשלוחים – אך בשל החשש להתפשטות המגיפה, החליטו הרשויות בבחריין שלא לאשר את פריקת המשלוח.
המשלוח היה אמור, במקור, להסתיים ב-29.8.2012. בעקבות סירובה של בחריין לאפשר את פריקת הכבשים, המשיכה האונייה לשהות בים במשך שבועיים נוספים, כשהכבשים סובלות לאורך זמן נוסף זה את תנאי ההובלה – האכזריים בין כה וכה. בסופו של דבר, לאחר מאמצים מצד היצואנים למצוא מדינה שתסכים לרכוש את משלוח הכבשים, הסכימה פקיסטן לאפשר את פריקת הכבשים בתחומה, אם כי גם כאן לא תמו ייסוריהם: מיד לאחר שנפרקו בנמל קראצ'י בפקיסטן, נשלחו הכבשים להסגר, שגם בו הן נתונים לתנאי החזקה גרועים מאוד: צילומים שנחשפו מתחנת ההסגר בפקיסטן חושפים כבשים כלואים בצפיפות קשה כשהם מבוססים בבוץ עד לגובה הברכיים.
על אף הנכונות הראשונית של פקיסטן לרכישת משלוח הכבשים, לאחר בחינת הכבשים מסתמן כי לא תאפשר את הוצאתם מההסגר, והשמדה המונית של הכבשים, במטרה למנוע התפשטות המחלה, כבר החלה (אך אין להניח שהיא גרועה יותר מהשחיטה לה היו זוכים לו היה מתאפשר להם להשתחרר מההסגר ולהמכר לתעשיית הבשר).
Animals Australia, ארגון הגנת בעלי-החיים הגדול באוסטרליה, מנהל מזה שנים מאבק נגד המשלוחים החיים. לאחר מספר חשיפות תקשורתיות בנושא (ביניהן, בין השאר גם חשיפה של קטע וידיאו שצולם על-ידי אנונימוס, שחושף את ההתעללות בעגלים הנפרקים במשלוח שהגיע מאוסטרליה לישראל) הצליח הארגון לקדם חקיקה חדשה על-פיה יצואנים אוסטרליים יהיו אחראים משפטית לבעלי-החיים שהם מייצאים לאורך כל המסע שלהם, ויהיה ניתן להעמיד אותם לדין על עבירות על חוק צער בעלי-חיים גם אם הן מתבצעות מחוץ לגבולות המדינה. היכולת לאכוף את החוק החדש מוגבלת מאוד, בשל הקושי לחשוף את המידע הדרוש כדי להעמיד לדין את היצואנים. על אף שאין בכוחו של החוק החדש למנוע את ההתעללות המתחייבת בהכרח מעצם קיומם של המשלוחים החיים – אולם מקרה מבחן זה יראה עד כמה בכוחו להביא לצמצום ההתעללות.
