חיות שמחות בשבדיה

הפילוסופיה החקלאית של הממשלה  משקי-חי בשבדיה לפי החוק  אתיקה בוועדות האתיקה 

הפילוסופיה החקלאית של הממשלה

לשר החקלאות הישראלי: חומר למחשבה

שבדיה היא אחת המדינות המתקדמות בעולם בתחומים חברתיים רבים, וביניהם זכויות בעלי-חיים. אומנם גם שם פוגעים בבעלי-חיים בשיטות המוכרות לנו בישראל, אך בעיניים ישראליות המציאות השבדית עשויה להצטייר כחיזיון עתידני. הממסד השבדי מתייחס לרווחת בעלי-חיים כמעט כמו ארגונים מתונים לרווחת בעלי-חיים. כמו בישראל, גם בשבדיה משרד החקלאות הוא שאחראי על רווחת בעלי-החיים לפי חוק, וגם שם יש ניגוד אינטרסים צורם ביותר בין ייצוג החקלאים והצרכנים ובין ייצוג החיות. אולם שלא כמו בישראל, בארצות-הברית וכו', משרד החקלאות השבדי איננו שופר של הלובי החקלאי, והוא אינו מהסס להגביל את החקלאים באופן משמעותי.

האכיפה

אכיפת מדיניות הממשלה מעוגנת היטב בממסד המקומי (רשויות מקומיות ומעליהן רשויות מחוזיות) בכל רחבי שבדיה. ברחבי המדינה פועלים מפקחים רשמיים לרווחת בעלי-חיים – בכל 249 הקהילות בשבדיה. יש להם ארגון מקצועי, והם עוברים הכשרה מקצועית, למשל: בקורס מיוחד באוניברסיטה השבדית למדעי החקלאות, הכוללת מחלקה לרווחת בעלי-חיים. הכנת התיקים המשפטיים מתבצעת באמצעות צוותים בין-תחומיים – מפקחים, משטרה, חוקרים, תובעים, וטרינרים. המשפטנית הלנה סטריווינג, מומחית בתחום זה, מציירת תמונה של מערכת מקצועית למדי היוצאת לבצע חקירות תוך שימוש בידע מגוון ובניסיון של תקדימים רבים כדי להתמודד עם שקרים אפשריים מטעם הנאשמים ועם נתונים בלתי מספקים לפי החוק. קיימות הרשעות רבות, אך עונשי מאסר (החוק מאפשר עד שתי שנות מאסר) נדירים. הממסד עסוק לא רק בתביעות אלא גם בהחרמת חיות רבות מידי מתעללים ומזניחים. לא תמיד יש אמצעים מתאימים לכך:

הטיפול הממסדי עלול להסתיים בהרג החיות שלא נמצא להן סידור מתאים, כפי שמאפשר החוק.

מאושרות ובריאות

משרד החקלאות השבדי הפיק חוברת בשם "חיות מאושרות ובריאות: השקפות אתיות ומוסריות על החזקת בעלי-חיים". זהו נייר עמדה של המשרד, שהופק בחודש מאי 2001 ונחתם בידי שרת החקלאות דאז, מרגרטה ווינברג. הרקע לגישה המתקדמת של משרד החקלאות השבדי כלפי בעלי-חיים מתבהר בחוברת אחרת שעליה חתומה ווינברג: "בטוח, בר-קיימא, אתי – השקפה הוליסטית על שרשרת המזון" (דצמבר 2000). מסמך זה מציג את מכלול תחומי האחריות שנוטל על עצמו המשרד: ייצור מזון בריא ובטוח למאכל, אמינות בתוויות, שמירה על איכות הסביבה, הגנה על משאבי העולם, שמירה על מגוון המינים בנוף החקלאי וכן שמירה על רווחת בעלי-חיים – נושא המשתלב במקומות שונים. החוברת מייצגת את הצרכנים בשבדיה, והיא נראית כמסמך של ארגון צרכנים לא פחות ממסמך ממשלתי. והצרכנים מתעניינים ברווחת בעלי-חיים. יש לציין שמאז הפקת החוברות מונתה שרת חקלאות חדשה, אן-קריסטין ניקוויסט. ניקוויסט לא פרסמה טקסטים מרשימים באנגלית, אך היא הובילה את המאמץ בדיוני מועצת אירופה לאיסור על ייבוא פרוות כלבים וחתולים לאירופה (בסוף שנת 2002), היא אסרה על חקלאים לפגוע בזאבים (מרץ 2003), וגם האיסור על ניסויים בקופי-אדם (apes) בשבדיה נקבע בתקופת כהונתה (אפריל 2003).

שרת החקלאות כפילוסופית

משרד החקלאות השבדי עסוק להפליא בענייני מוסר. "חיות רבות חיות, עובדות ומתות למען האנושות. האם זה מוצדק או שזהו עוול?" בשאלה זו פותחת השרה ווינברג את "חיות מאושרות ובריאות". גם אם התשובות שניתנות בחוברת בעייתיות, עצם העלאת השאלה מבטיח המשך דיון בנושא. ממשיכה השרה:

ווינברג משיבה, שהמין האנושי "נבדל מחיות", אולם "אף-על-פי-כן אני מאמינה שזו תהיה טעות מוחלטת להסיק מכך שלאנושות יש זכות או קדימות על פני החיות". לדבריה, לאדם יש "חובה מוסרית ליטול אחריות עבור הטבע וצורות החיים שלו", וכן:

מהי חיה?

אם חוק צער בעלי-חיים הישראלי מגדיר "בעל-חיים" כבעל חוליות (מלבד האדם, לענייני החוק), החוק השבדי חסר הגדרה כזו. בחוק עצמו כמעט שלא מוזכר המושג "בעל חוליות". המשפטנית סטריווינג טוענת שאומנם זהות בעלי-החיים שהחוק יחול עליהם נתונה לפרשנות בתי-המשפט, אך אין ספק שהחוק חל על דגים. עם זאת, בחוק עצמו ובחוברת "חיות מאושרות ובריאות" קשה למצוא רמז ברור לכך שהחוק חל על דגים. למעשה, הממסד השבדי חס בעיקר על יונקים גדולים. לדוגמה, החוק מחייב (סעיף 14) ש"חיות מבויתות יעברו אלחוש לפני שיגרמו להן דימום טרם השחיטה". אולם לאחר מכן מתיר החוק לממשלה לאמץ כללים אחרים שיאפשרו להימנע מהגבלה זו בשחיטת עופות וארנבונים.

במגמת שיפור

הצניעות של הממסד השבדי ב"חיות מאושרות ובריאות" מפתיעה. מוזכר בחוברת שמבחינות רבות החוק השבדי הוא המתקדם בעולם, אולם מודגש הרבה יותר שאין להסתפק בו. לאורך כל המסמך מפורטות נקודות חולשה בחוק הקיים והצעות לשיפורים נוספים – עד כי לעיתים לא ברור על מי מוטל לבצע שינויים אלה, מתי ובאיזו סמכות. החוברת נקראת כמסמך עבודה, מעין סיכום ביניים של חזון עתידי. גם חוק רווחת בעלי-החיים השבדי מנוסח ברוח זו: רוב סעיפיו הרבים והמפורטים מסתיימים בנוסח "הממשלה רשאית לאמץ חוקים נוספים..." ביחס לסעיף הנדון. כלומר, החוק הקיים לא נועד להיות סופי אלא הוא מסמיך את הממשלה לחוקק חוק חזק יותר להגנה על החיות; רק במיעוטם של המקרים, הממשלה מוסמכת לאשר חריגות המחלישות את החוק.

ביטול תעשיות?

כמה רחוק תלך ממשלת שבדיה במימוש הצהרותיה הנעלות? כידוע, פיטום אווזים אסור בשבדיה – אך האיסור הושג בלי שהייתה בשבדיה תעשייה כזו. גם האיסור על ניסויים בקופי-אדם הושג בלי שנערכו במדינה ניסויים בקופים כאלה. האיסור על תעשיות אחרות מתמהמה. אולם לדברי ווינברג ("חיות מאושרות ובריאות", עמ' 2):

בהמשך החוברת (עמ' 5) שבה הצהרה זו ביתר החלטיות: "קיים צורך בשינוי תחיקתי שיאסור טיפוסים מסוימים של חקלאות בעלי-חיים וטיפול בחיות משק".

משקי-חי בשבדיה לפי החוק

הצהרות כלליות

חוק רווחת בעלי-החיים השבדי הנוכחי נכנס לתוקף ב-1.3.2003, והוא מהווה עדכון ושיפור של חוקים ישנים. החוק מורכב משני חלקים: חוקים (Animal Welfare Act) ותקנות (Animal Welfare Ordinance). החוק נפתח בהוראות:

בהשוואה לניסוח זה, סעיף 2 (א) הכללי בחוק צער בעלי-חיים הישראלי – "לא יענה אדם בעל-חיים, לא יתאכזר אליו ולא יתעלל בו בדרך כלשהי" – הוא ניסוח מיושן, משום שבמרכזו עומדת הכוונה הפוגענית של האדם הפוגע, והוא מרמז לפגיעה ממוקדת בחיה אחת. בית-המשפט בישראל נזקק לעבודה פרשנית משמעותית (כפי שעשתה השופטת שטרסברג-כהן ב"משפט האווזים") כדי להתאים את החוק לבעיות בחקלאות. לעומת זאת, בהצהרה הכללית של החוק השבדי יש הכרה בתנאי ניצול המוניים של בעלי-חיים ובבעיות הנובעות מעצם החזקת החיות בתנאים אלה. הדגש הוא על מצב החיות: הן על סכנות החולי, הרעב, הצמא, הצפיפות ופגעי מזג-האוויר, והן על הסבל שעלול להיגרם לחיות בתנאים אלה. לפי החוק השבדי האדם נועד להיות מטפל ומגונן, והפגיעות הצפויות בחיות הן תוצאה של הזנחת תפקידיו אלה. כלומר לא הכוונה הפוגענית עומדת במוקד החוק אלא מעשיו של האדם המופקד על שלום החיות, יהיו כוונותיו אשר יהיו.

התנהגות טבעית

החוק השבדי כולל סעיף מרחיק-לכת במיוחד:

הוראה זו מהפכנית בהשוואה לסעיפים 3-2 שלעיל. ניקיון ובריאות אינם ניתנים להשגה בתנאי תיעוש ממשיים, וכך לכאורה החוק אוסר לקיים חקלאות תעשייתית. אולם הלכה למעשה משמעותם של "ניקיון" ו"בריאות" לא הוגדרה במפורש, ולכן להוראה הזו אין כוח משפטי. גם הניסוחים "סבל בלתי הכרחי" ו"די מרחב" עמומים ומאפשרים התחמקות. לעומת זאת, אין כל ספק שלחיות אין אפשרות לקיים התנהגות טבעית במשק תעשייתי. בעלי אינטרסים יכולים לנסות להגדיר "התנהגות טבעית" לפי דרישות מינימליות – אך אפילו הם אינם יכולים להמציא מחדש את המושג כך שיעלה בקנה אחד עם שיטות החקלאות התעשייתית.

טבעית – בעירבון מוגבל

מי שיחפשו בחקיקה השבדית הוראות מפורטות להסדרת תנאים טבעיים באמת לחיות – יתאכזבו. התקנות מחייבות תנאים מזעריים בלבד:

ולכך נוסף סעיף מתוך החוק:

יותר משהוראות אלה מבטיחות רווחה לחיות אם החקלאים יצייתו לחוק, הן מלמדות על סבלן בתנאים התעשייתיים: צפיפות עצומה, אקלים קשה, רעש עז, חשיכה ונטייה לקשור חיות לתקופות ממושכות. עם זאת, יונקים רבים זכאים לתנאי רווחה ממשיים לפי התקנות (סעיפים 16-10): חובה לאפשר לרוב הפרות והפרים בתעשיות החלב והבשר, ולחלק מהחזירים, לצאת למרעה בקיץ (מן הסתם, בחורף השבדי קר מדי). נוסף לכך, מותר להחזיק חזירים רק באסמים (כלומר, לא בתאי כליאה ליחידים) ויש לרפד את רצפת רבים מן הדירים והרפתות בקש או בחומר דומה. תקנות אלה מבטלות למעשה היבטים משמעותיים של התיעוש החקלאי.

כלובים "טבעיים"

החוק השבדי נרתע מן הצעד המתבקש ביותר: איסור על החזקת חיות בכלובים. התקנות מחייבות לספק לתרנגולות בתעשיית הביצים מקום קינון, מוטות לעמידה ואמבטיות חול, ואילו לשועלים בתעשיית הפרוות חובה לספק מגע עם שועלים אחרים, חופש תנועה מסוים, תעסוקה ואפשרות לחפור (סעיף 9). כלומר עדיין מותר להחזיק תרנגולות ושועלים בכלובים – אומנם כלובים "מועשרים", אך עדיין זוהי סתירה בוטה להוראה שיש לאפשר לכל החיות התנהגות טבעית. אין להתפלא על כך שאחד הקמפיינים החזקים בשבדיה בשנים האחרונות מבקש לאסור החזקת חיות במשקים עבור תעשיית הפרוות.

חיתוכים

החוק קובע:

לכאורה זהו הישג גדול לחוק השבדי. אולם התקנות סותרות את המילים האלה ממש(!):

פגיעות כירורגיות מקובלות בעופות, כמו קיטום המקור, אפילו אינן מוזכרות, ומן הסתם הן נחשבו כלגיטימיות לחלוטין. התקנות מגינות במפורש רק על בקר ועל עזים, והן מתירות לגדוע את קרניהם תחת הרדמה בלבד.

ברירה מלאכותית

הברירה המלאכותית האינטנסיבית לתכונות גוף רווחיות אחראית לפגיעה בחיות לא פחות מתנאי הסביבה. התקנות כוללות סעיף מפורש ומבטיח בעניין זה:

אם הוראה זו תזכה ליחס רציני, היא תחולל בחקלאות השבדית מהפכה גדולה לא פחות מכל שאר התקנות גם יחד. בשלב הראשון אמורות להיאסר המניפולציות הגנטיות שנערכות בעופות בתעשיית הבשר. אולם מאחר שאין תקנה המגבילה במפורש את הרבעתם של חיות מזנים מסוימים, נראה שהתקנה המהפכנית לכאורה תישאר על הנייר בלבד (כזכור, בשנת 2003 נכשל בבריטניה ניסיון משפטי לממש את החוק האירופי נגד הרבעה פוגענית). החלטיות רבה יותר קיימת בחוק בתחומי מניפולציה שבהם ברורה הסכנה לצרכנים: בחקלאות-החי בשבדיה אסור להשתמש בהורמונים ובאנטיביוטיקה בתור זרזי גדילה.

הובלה

בעלי-חיים באירופה סובלים ביותר במהלך הובלה ממושכת. משרד החקלאות השבדי מבהיר שכל עוד האיחוד האירופי מעניק תמריץ כלכלי ליצואני בעלי-חיים (מתחומי האיחוד החוצה), לא יהיה ממש בחוקים המגבילים את ההובלה למרחקים ארוכים. החוק (סעיף 8) כולל הוראות כלליות – ולכן, מן הסתם, לא מחייבת ביותר – להשתמש רק במתקני הובלה מוגנים ולא פוגעניים, עם הוראה "נועזת" אחת – "במידת ההכרח, החיות יוחזקו זו בנפרד מזו". ניסוח מהפכני מופיע גם בתקנה המחייבת "להבטיח שהחיות לא פצועות או נתונות לכל סבל במהלך ההעמסה, ההובלה והפריקה" (סעיף 22). התייחסות להוראה זו כלשונה תחייב הפסקת ההובלה; לכן בהיעדר פירוט, סביר להניח שאין להוראה משמעות רבה.

בדיקת מתקנים

נסיים בתקנות שבדיות ייחודיות (8-5) אשר מחייבות את הרשויות לבדוק לפני השימוש כל מתקן וציוד הקשורים בטיפול בחיות. הרשות צריכה לאשר או לדחות אותם, במטרה למנוע מראש פגיעה בחיות. יישום הוראות אלה כרוך בעימות עם הסכמי סחר בינלאומיים, והשבדים מבקשים להכניס הוראות דומות לחקיקה הכלל-אירופית.

אתיקה בוועדות האתיקה

היקף הניסויים

בשבדיה נערכים ניסויים רבים בבעלי-חיים. מספר החיות המנוצלות בניסויים מדי שנה נע בין 400 ל-700 אלף, על-פי הקריטריונים השבדיים. הרשויות השבדיות מחשיבות בתור "ניסוי" לא רק ניסויים מובהקים אלא גם הרג חיות כדי להפיק מגופן רקמות ותאים, וכן ניסויים התנהגותיים, ניסויי תזונה ועוד. הקריטריונים של האיחוד האירופי אינם מחשיבים ניסויים כאלה לניסויים בבעלי-חיים, ולכן לפי האיחוד האירופי מספר הניסויים הנערכים בשבדיה מדי שנה מסתכם בכ-300,000 חיות "בלבד". מאז תחילת שנות השמונים אין בשבדיה מגמה ברורה של עלייה או ירידה במספר החיות המנוצלות לניסויים.

נגד "ניסויים מיותרים"

חוק רווחת בעלי-החיים ותקנות רווחת בעלי-החיים של שבדיה כוללים כמה סעיפים המקובלים במדינות רבות, כולל ישראל. למשל:

• פעילות הכוללת שימוש בחיות תאושר רק אם אי אפשר להשיג את מטרתה באמצעים אחרים שאינם כוללים בשימוש בחיות (לפי סעיף 19 (1) בחוק).
• הפעילות תבוצע כך "שלא ייגרם לחיות סבל רב יותר ממה שהכרחי לחלוטין" (לפי סעיף 19 (2)).
• החיה תורדם או תקבל תרופות לשיכוך כאבים – אם הדבר אינו פוגע בניסוי או גורם לה סבל רב יותר. לשון התקנה מעניקה הכרה ברורה לצורך להקל באמצעים אלה גם על סבל נפשי, כגון חרדה, ולא רק על כאב (לפי סעיף 53 בתקנות).

המחוקקים מיאנו לאסור במפורש סוגי ניסוי מסוימים. למשל, אין בחוק השבדי איסור על עריכת ניסויים לפיתוח מוצרי קוסמטיקה וניקיון, אף על-פי ששבדיה תומכת בצעדים האיטיים שעורך האיחוד האירופי לאיסור על ניסויים כאלה. בולט גם היעדר איסור על ניסויים מסוימים למטרות הוראה. המחוקקים השבדיים הסתפקו במנגנונים אחרים להגבלה על ניסויים מיותרים בעליל. אומנם יש לציין שהמועצה הלאומית לחיות מעבדה (גוף שקיבל את סמכותו מתוקף החוק) קבעה כללים לביצוע הליכים מסוימים, כגון חיסון ומבדקי רעילות חריפה. רצינותו של הממשל בעניין השימוש בחלופות לניסויים בבעלי-חיים מתבטאת במתן מענקים לפיתוח חלופות, החל מ-1980. במענקים אלה צעדה הממשלה בעקבות "הקרן השבדית למחקר ללא ניסויים בבעלי-חיים" – קרן פרטית מייסודו של ארגון זכויות בעלי-החיים הגדול במדינה (שנקרא כיום "זכויות בעלי-חיים שבדיה"). קרן זו הייתה בין החלוצות בעולם כשהחלה ב-1971 לחלק מענקים לפיתוח חלופות. כיום היא מעניקה כמיליון וחצי אירו בשנה.

ועדות אתיקה

המנגנון העיקרי להגבלת הפגיעה בחיות בניסויים הוא ועדות האתיקה. החוק מחייב שהשימוש בחיות למטרות מחקר יעבור אישור של ועדה אתית לניסויים בבעלי-חיים (סעיף 21). הליך האישור חייב להקדים את הפעילות (דרישה מובנת מאליה, אך בישראל מוכרים לנו אישורים בדיעבד). התפקיד המרשים של ועדות האתיקה הוא עצם היותן ועדות אתיקה. כדאי להזכיר שבישראל (בדומה לארצות-הברית) אישור הניסויים נערך באמצעות ועדות שאינן עוסקות בשיקולים אתיים אלא אמורות לוודא שבניסוי המתוכנן ימוזער סבלן של החיות, ימוזער מספר החיות בניסוי, לא ייערך ניסוי שיש לו חלופה, וכדומה. לעומת זאת, בשבדיה מחייבות התקנות (סעיף 49):

1. כשהיא בוחנת מקרים ספציפיים, הוועדה תשקול את חשיבות הניסוי מול הסבל שנגרם לחיות.

2. הוועדה תדחה בקשות לשימוש בחיות למטרות מדעיות אם שימוש כזה אינו נושא עניין ציבורי להערכתן.

אם כן, הוועדות מחויבות במפורש לברר בכל מקרה ומקרה אם גרימת הסבל מוצדקת לפי ערכים ציבוריים ומדעיים. זוהי התקדמות ברורה ביחס לחוק הישראלי ודומיו, שאינם מותירים מקום לסימני שאלה ביחס לערכו של המחקר. לפי התקנות בשבדיה הדבר כלל אינו מובן מאליו.

הוועדות – חיצוניות

גולת הכותרת של החוק השבדי בעניין ניסויים בחיות הוא הרכב ועדות האתיקה. כידוע, בישראל הוועדות כושלות במילוי תפקידן כי אישור הניסויים בפועל נערך בידי ועדות מטעם המוסדות עצמם. בתנאים אלה הוועדות מתפקדות כחותמת גומי. לעומת זאת, בשבדיה הוועדות הן אזוריות (קיימות שבע כאלה במדינה) והן אינן קשורות במוסדות המחקר. ההרכב שלהן מוגדר בתקנות (סעיף 43):

1. לכל ועדה יהיה יושב-ראש וסגן יושב-ראש והיא תכלול הדיוטות, עובדי מחקר ונציגים של הצוות שמטפל בחיות המעבדה.

2. המועצה הלאומית לחיות מעבדה תמנה יושב-ראש וסגן יושב-ראש, שיהיו חסרי פניות ועדיף שיהיו בעלי הכשרה משפטית וניסיון כשופטים.

3. מחצית משאר חברי הוועדה יהיו הדיוטות. מספר ההדיוטות שמייצגים ארגוני רווחת בעלי-חיים יהיה פחות ממחצית מהמספר הכולל של ההדיוטות שבין חברי הוועדה.

הנחיות אלה יוצרות תמונה שונה בתכלית מן המצב בישראל ובמדינות רבות אחרות. המצב הרווח הוא השתלטות הצוות המדעי – ושיקוליו המקצועיים – על התחום האתי כולו, ואילו המחוקקים השבדיים קבעו באמצעות הרכב ועדות האתיקה הפרדה ברורה בין הסוגיה האתית לסוגיה המדעית. מינוי היושב-ראש וסגנו כאנשי משפט ולא כאנשי מדע, נוסף על ההבטחה שמחצית מחברי הוועדה לא יהיו אנשי מדע המקורבים לניסויים בחיות, מבטיחים להפוך את דיוני הוועדה למעין משפט ציבורי, בשיתוף מומחים רבים. במילים אחרות: החוק השבדי אינו מבטיח שהחיות יזכו בהגנה מוסרית חסרת פניות; ואומנם הגבלת מספר אנשי הארגונים להגנה על בעל-חיים בין חברי הוועדה (לרוב שניים מתוך תריסר) מרחיקה את הוועדות מדיון מוסרי "נועז" מדי. אולם החוק מבטיח שהדיון בגורל החיות ייערך לפי הנורמות המוסריות של החברה בכללה, ולא לפי הנורמות של הקהילייה המדעית, אשר עבורה החיות הן כלי מחקר ותו לא.

פיקוח חיצוני מבפנים

הפיקוח על הניסויים בשבדיה לא נעצר בוועדות האתיקה. כאשר הוועדה מעניקה אישור לבצע ניסוי בחיות, מתמנים שני בעלי תפקידים שילוו את הניסוי: מפקח מטעם המועצה הלאומית לחקלאות, ווטרינר (סעיף 20 בחוק). תפקידם של המפקח והווטרינר הוא לוודא שהפעילות נערכת לפי חוק רווחת בעלי-החיים, ובסמכותם לחייב את החוקרים לפעול לפי הנחיות ועדת האתיקה, ואף להטיל עליהם קנסות במקרים של עבירות.

תוצאות בשטח

עד 1998 הייתה לוועדות האתיקה סמכות ייעוץ בלבד, אולם לפי דיווחים שונים כבר אז צייתו להן תמיד. כיום יש להחלטותיהן גם סמכות שמדענים יכולים לחלוק עליה רק על-ידי פנייה לבית-משפט גבוה יותר. ניתוח עבודתן של שלוש ועדות אתיקה בין השנים 1989 ל-2000 העלה את הנתונים הבאים: מתוך 10,432 בקשות שהוגשו בעניין עריכת ניסויים בחיות, 7,895 אושרו, 1907 אושרו לאחר שינויים, 427 עוכבו, 105 נדחו, ו-98 בוטלו על-ידי מגישי הבקשה. אם כן, ועדות האתיקה דוחות בקשות לניסויים, ודורשות שינויים בקרוב לחמישית מהן. קיימת מגמה של הגדלת שיעור הבקשות שמקבלות אישור רק לאחר שינויים. בשלושה מתוך כל ארבעה מקרים, השינויים הנדרשים מתייחסים לענייני רווחת החיות, כגון: שינוי שיטות ההרג או ההרדמה, הגבלת מספר החיות ושיפור תנאי הכליאה. נראה אפוא שהמחקר בחיות ממשיך בשבדיה ללא הפרעה ממשית, אך לוועדות האתיקה בהחלט יש השפעה על הנעשה במעבדות. כדאי גם להזכיר שכל הבקשות לעריכת ניסויים, וכן נתונים נוספים על החיות, פתוחים לעיון לכל דורש, לפי חוק חופש המידע השבדי.

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 145, 146, 149, 9.4.2004, 16.4.2004, 7.5.2004.