ביצים באיחוד האירופי

חוקים באיחוד

באיחוד האירופי קיימת חקיקה להגנה על בעלי-חיים, וזו מקצועית ברמה שאינה מוכרת ברוב מדינות העולם, ובכלל זה ישראל וארצות-הברית. חוקים המגבילים במידת-מה את הפגיעה בחיות בתעשיות גדולות, נחקקו לפני שנים והם נכנסים לתוקף בהדרגה, כשבתחילת כל שנה אפשר לציין שלב חדש במימוש כמה מהם. שנת 2003 הייתה השנה האחרונה שמדינות שההגנה על חיות בתחומן היא מתקדמת, באופן יחסי, היו המדינות הדומיננטיות באיחוד. בשנת 2004 הצטרפו ל-15 המדינות הוותיקות באיחוד עשר מדינות נוספות, מזרח אירופיות. עובדה זו, בצירוף פעולתו של ארגון הסחר העולמי נגד רווחת בעלי-חיים, עלולה לפגוע בהמשך החקיקה להגנה על חיות, אך היא גם עשויה להרחיב את תחולתם של החוקים למדינות אלה.

חוק ה"מטילות": היסטוריה

חוק (דירקטיבה) ההגנה הראשון על תרנגולות בתעשיית הביצים נחקק בשנת 1986. לאחר שנתיים הוא עודכן, עם דרישה לנסח דו"ח על רווחת התרנגולות בשיטות כליאה שונות. בשנת 1993 הוצג הדו"ח ובו נאמר (כצפוי!) שכלובי סוללה – שהם כלובי הרשת הזעירים שרוב התרנגולות בתעשיית הביצים מוחזקות בהם – אינם מאפשרים לספק את צורכיהן. הדו"ח דרש שינוי בתעשייה. חמש שנים לאחר מכן (1998) התקבל חוק כללי להגנה על רווחת "חיות משק" המחייב לספק לחיות תנאי שיכון, מזון, מים, וטיפול בהתאם לצורכיהן הגופניים וההתנהגותיים. כמובן, כלובי הסוללה אינם עומדים בדרישות החוק הזה. עד מהרה עודכן חוק ה"מטילות" (יולי 1999). לחוק זה חשיבות היסטורית גדולה כי הוא מגביל באופן משמעותי את אחת מתעשיות בעלי-החיים הגדולות ביותר, מטעמים של רווחת בעלי-חיים בלבד. גולת הכותרת של החוק היא איסור על השימוש בכלובי סוללה באיחוד האירופי, החל מ-1.1.2012. אך הדרך עד 2012 ארוכה ורבת מכשולים, וכל איסור שנכנס לתוקף הוא הישג בפני עצמו.

2002: ללא כלובים

החוק החדש מבחין בין שלוש שיטות לכליאת תרנגולות: כלובי סוללה (אלה עברו שיפורים אך השימוש בהם ייאסר בשנת 2012), כלובים "מועשרים" (אין לבלבל בינם ובין כלובי סוללה עם שיפורים! השימוש בכלובים "מועשרים" לא ייאסר!) ולולים ללא כלובים. ב-1.1.2002 נכנסו לתוקפן הגבלות על התנאים הדרושים לתרנגולות המוחזקות ללא כלובים. החוק מחייב לספק להן (נקודות עיקריות):

• "קן" לכל שבע תרנגולות לכל היותר (לתרנגולות יש דחף עז לקנן במקום מסתור. תיבה סגורה ברובה עם מעט ריפוד היא המינימום שהן זקוקות לו כדי להטיל ללא רתיעה ותסכול, אך החוק מגדיר "קן" בניסוח עמום כ"חלל" עם רצפה שאינה עשויה רשת);
• מוטות לעמידה (לתרנגולות יש דחף לנוח ולישון כשהן עומדות מוסתרות על ענפי שיחים ועצים. גם רגליהן מותאמות לאחיזה בענף. ללא מוטות מוגבהים לעמוד עליהם, נראה שהן חשות חשופות וגם רגליהן נפגעות);
• מרחב: לא יותר מתשע תרנגולות למטר רבוע.

2002: כלובים "מאובזרים"

בינואר 2002 נכנסו לתוקפן גם הוראות לשימוש בכלובים "מאובזרים" (המושג המקורי שהשתמשו בו היה "מועשרים"). כלובים כאלה יהיו מותרים לשימוש באיחוד האירופי ללא הגבלת זמן, אם כי מספר מדינות ביטלו או מתכננות לבטל את השימוש בהם לטובת לולים נטולי כלובים. חובה לספק בתוך הכלוב:

• 750 סמ"ר לתרנגולת (בלולים רבים בישראל מקובל שטח של 400 סמ"ר לתרנגולת, כגודל מרצפת 20x20 סנטימטרים, ולעתים פחות מכך. שטח זה קטן עד כדי כך שהתרנגולות אינן יכולות לרבוץ בו-זמנית ולעתים הן נאלצות לדרוך זו על זו כי אין די מקום עמידה);
• שטח נוסף בכלוב ובו "קן";
• משטח עם רפד שהתרנגולות יכולות להתפלש בו (לתרנגולות יש צורך נפשי וגופני להתפלש בעפר וכדומה, וכשמימוש הדחף נשלל מהן הן מתחככות אפילו ברשת הפוצעת את גופן);
• מוטות לעמידה.

2003: סוללות

ב-1.1.2003 נכנסו לתוקף הוראות המשפיעות על חייהן של עשרות מיליוני תרנגולות בכלובי סוללה. אם כן, כלובי הסוללה באירופה (המותרים בחוק) כבר אינם "כלובי סוללה" במובן הישראלי אלא הם מעט פחות פוגעניים. לפי ההוראות, חובה לספק:

• 550 סמ"ר לתרנגולת;
• מזון ללא הגבלה, באבוס שאורכו 10 סנטימטרים לכל תרנגולת (הוראה זו באה לא רק למנוע הרעבה בוטה אלא גם למנוע רעב בתרנגולות חלשות שאינן מצליחות להגיע למזון);
• אספקת מים רציפה תוך הקצבת מקום מרווח לשתייה או נקודות שתייה מספקות;
• גובה מזערי של הכלובים – 40-35 סנטימטרים לפחות (הוראה זו באה למנוע "חיסכון במקום" הנהוג בלולים על-ידי סידור סוללות הכלובים בקומות נמוכות עד כדי כך שהתרנגולות נידונות לעמוד כפופות כל חייהן);
• רצפת הכלובים חייבת לתמוך בכל אחת מהאצבעות הקדמיות של התרנגולת (בכלובים שהרשת מרווחת מדי בהם, אצבעות נותרות באוויר בעוד משקל הגוף כולות נשען על אצבעות בודדות הנלחצות לחוט ברזל מכאיב);
• הגבלת השיפוע של רצפת הכלוב – עד 14% (השיפוע נהוג כדי לגרום לביצים להתגלגל אל מחוץ לכלוב, וכמו הרשת, גם הוא גורם לפגיעה ברגליים);
• מתקנים לקיצור הציפורניים (בטבע, הציפורניים נשחקות באופן טבעי ואילו בכלובים הן גדלות ללא הגבלה וגורמות לתרנגולות להסתבך ברשת הכלוב).

חשוב לציין שהחל מ-1.1.2003 כלובים אלה מותרים לשימוש באירופה רק כגרסה משופרת של כלובים קיימים: אסור לבנות ואסור להכניס לשימוש לראשונה כלובים כאלה – לקראת איסור מלא על השימוש בהם בשנת 2012. כדאי להזכיר הוראות נוספות של החוק, לגבי כל סוגי הלולים, שאף הן נכנסו לתוקף: יש לבדוק את התרנגולות לפחות אחת ליום; יש למזער את עוצמת הרעש במבנה; יש להאיר את המבנה כך שהתרנגולות יוכלו לראות (ולזהות) היטב זו את זו; יש לספק להן חשכה רציפה (ואפשרות לישון) במשך שליש מן היממה לפחות; יש לשמור על ניקיון במבנה; ויש להשתמש בכלובים בעלי דלתות שיאפשרו הוצאת תרנגולות ללא פציעה. כל ההגבלות הללו מרמזות על הפגיעות שהתרנגולות סובלות מהן בהיעדר הוראות מפורשות בחוק.

יולי 2003: תביעה לפי החוק

לא כל מדינות האיחוד האירופי מצייתות לחוק החדש. ארבע מדינות – אוסטריה, בלגיה, יוון ואיטליה – לא מילאו את הדרישות לינואר 2002 (היה עליהן לאמץ את החוק האירופי במסגרת חוקי המדינה). הוועדה האירופית (European Commission) הכריזה בחודש יולי 2003 שהיא תובעת אותן בבית-הדין של אירופה.

2004: סימון ביצים

אחד מן השלבים החשובים ברפורמה בתעשיית הביצים הוא סימון אמין של הביצים, שיספק לצרכנים מידע על חיי התרנגולות שהטילו ביצים אלה. ב-1.1.2004 נכנסה לתוקפה באיחוד האירופי תקנה המחייבת לסמן כל ביצה (למאכל אדם) ש"יוצרה" בתחומי האיחוד בסימנים המצביעים על מקור הביצה ושיטת הכליאה של התרנגולות:

0 – אורגני (עם גישה לחצר וללא כימיקלים - לעתים על חשבון רווחת התרנגולות);
1 – מרעה חופשי (free range, עם גישה לחצר);
2 – אסם (barn, סככה ללא כלובים אך ללא גישה לחצר);
3 – כלוב.

התקנה התקבלה בזכות העניין של הצרכנים ברווחת העופות, ומטרתה היא לאפשר לצרכנים המעוניינים בכך לקנות ביצים שייצורן כרוך בפגיעה מעטה יחסית, מבלי לחשוש שהתווית מטעה אותם.

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 132, 9.1.2004.