התקנות האורגניות: ישראל מול אירופה

התקנות בישראל ובאירופה

ב-20.10.2009 תקיים ועדת הכלכלה של הכנסת ישיבה בנושא טיוטה מתקדמת של "התקנות להסדרת התוצרת האורגנית". את הטיוטה מגיש לוועדה שר החקלאות, מתוקף "החוק להסדרת תוצרת אורגנית, התשס"ה-2005." זוהי תגובה מהירה של משרד החקלאות – יחסית לתקנות צער בעלי-חיים, שמתעכבות מזה 15 שנים. הטיוטה החדשה כוללת הנחיות רבות בעניין תנאי הגידול של בעלי-החיים המנוצלים במשקים האורגניים. באופן כללי, אלה הם תנאים פחות גרועים מאלה הנהוגים במשקים הרגילים, אם כי עדיין מדובר במשקים תעשייתיים לכל דבר, שמנוהלים בהתאם לאינטרסים כלכליים תוך עניין מוגבל בלבד ברווחת בעלי-החיים. ההשוואה בין הטיוטה הישראלית לבין התקנות האירופיות מתבקשת, בגלל העבודה היסודית שנעשתה באירופה בתחום זה. בתחילת השנה נכנסו לתוקף באירופה תקנות חדשות: Council Regulation (EC) 834/2007, ו-Commission Regulation (EC) 889/2008. ברקע תקנות אלה עומדת החקיקה האירופית בעניין רווחת בעלי-חיים, שהיא הרבה יותר מתקדמת מהחקיקה בישראל ומשמשת כמודל גם לתקנות המקומיות. בתחומים רבים יש דמיון בין הטיוטה הישראלית לתקנות האירופיות, ובהשוואה שלפניכם נתמקד בהבדלים הבולטים.

בעיית העיוות התורשתי

סעיף 14 בטיוטה קובע: "בחירת גזעים תהא לפי עקרונות אלה: (1) התאמתם והסתגלותם לתנאים המקומיים; (2) חיוניותם ועמידותם למחלות. הנושא חוזר בקיצור נמרץ גם בסעיף 40 בנושא "אמצעים לשמירת בריאות בעלי-חיים" שם נכתב שיש לשמור על בריאותם על-ידי "שימוש בגזעים ובקווי-טיפוח מתאימים". אלה הן הנחיות שטחיות להפליא בנושא שמהווה את מוקד הסבל, הנכויות והמחלות בתעשיות העופות לבשר, והוא חשוב גם בכל שאר תעשיות החי. אין ספק שתקנות להסדרת התוצרת האורגנית חייבות לכלול הגבלות ברורות יותר, כפי שנעשה באירופה.

תרנגולת הודו המתקשה לעמוד בלול אורגני בישראל, ללא טיפול. הבעיה קשורה ודאי בגדילה מהירה, אולם התקנות אינן ברורות דיין בעניין זה. (ראו כתבה מפורטת על לול זה) 

העיוות התורשתי באירופה

תקנות 889/2008 (סעיף 1.8.) מציגות דרישות זהות לאלה שהוצגו לעיל מתוך הטיוטה הישראלית, בצירוף דרישות נוספות: "תתבצע ברירה של גזעים וקווים [קו הוא קבוצה גנטית ספציפית יותר מגזע] של חיות במטרה למנוע מחלות מסוימות או בעיות בריאות הקשורות בגזעים ובקווים המשמשים בייצור אינטנסיבי."הסעיף כולל דוגמאות לבעיות בריאות כאלה: תסמונות עקה (שעלולות להיות קטלניות) בחזירים, מוות פתאומי, הפלות ספונטיות והמלטות קשות המחייבות ניתוחים קיסריים. כמו כן, התקנה דורשת לתת עדיפות לזנים ולקווים מקומיים, כלומר חיות שנבררו מתוך התאמה לטבע המקומי ולא דרך לחצים מלאכותיים קיצוניים, המקובלים בתעשייה הרגילה.

תקנות 889/2008 מפרטות עוד על בעיות תורשתיות. סעיף 12 מתמקד בעופות, והוא כולל הוראה: "כדי למנוע שיטות גידול אינטנסיביות, עופות יגודלו עד שיגיעו לגיל מינימום או שהם יבואו מקווים איטיי-גדילה." אם הלולנים בחרו שלא להשתמש בקו שגדל לאט, הם חייבים לשלוח תרנגולי בית לשחיטה בגיל 81 יום – כמעט כפול מהמקובל בתעשייה. זוהי הוראה בעייתית, כי תרנגול מקו מהיר-גדילה שנשאר בחיים בגיל זה, עלול לסבול מבעיות בריאות קשות. לכן ההוראה להשתמש רק בעופות הגדלים לאט צריכה להיות חד-משמעית (יתכן, שההוראה נועדה לעודד בעקיפין ניצול קווים הגדלים לאט, במידה שלא משתלם לגדל תרנגול מקו רגיל במשך 81 יום). התקנה כוללת גם גיל שחיטה מזערי לעופות אחרים; גיל תרנגולי ההודו אינו שונה באופן מובהק מהמקובל בתעשייה.

תרנגול בית בתעשיית הבשר אינו מסוגל לעמוד בגלל ברירה מלאכותית לגדילה מהירה ושרירי חזה מוגדלים. התקנות בישראל אינן מתייחסות במפורש לבעיות אלהו. (צילום: HUHA; לכתבה מפורטת בנושא) 

מהי גדילה אטית?

בפרשנות של משרד החקלאות הבריטי (DEFRA) להוראת האיחוד האירופי להשתמש בעופות הגדלים לאט, נקבע שתרנגול בגידול אורגני לא יעלה במשקלו יותר מ-45 גרם ליום. זאת לעומת עלייה של כ-100 גרם ליום בימי השיא של קווים נפוצים בתעשייה. אם כן, קצב הגדילה של תרנגולים במשק האורגני צריך להיות פחות ממחצית קצב הגדילה בתעשייה הרגילה (יש לזכור שגם זהו קצב מזורז ביותר; קצב הגדילה של תרנגולי בית הוכפל למעלה מפי ארבעה מאז תחילת המאה שעברה). בתרנגולי הודו, גדילה איטית נחשבת עד 55 גרם ליום – פי 2.5 בערך משיא קצב הגדילה של תרנגולי הודו בלולים רגילים. מאחר שגדילה מהירה כרוכה בבעיות בריאות רבות וקשות, הפרשנות של DEFRA לגדילה איטית היא משמעותית מאוד. זהו מודל אפשרי לתקנה מקבילה בישראל.

זירוז גדילה

האצה הרסנית של הגדילה נערכת גם על-ידי הלעטה במזון ובתרופות שנועדו לזרז את הגדילה. בטיוטה מגיבים על כך בסעיף 26 (ב): "לא ישתמש אדם בזרזי גידול, הורמונים ורכיבים המשמשים לשליטה בקצב גידול בעלי-חיים והפקת תוצרתם." זהו איסור חשוב, אולם האיסור המקביל בתקנות 889/2008 מפורט יותר, שם (סעיף 2.23.) נאסר במפורש השימוש באנטיביוטיקה ובקוקצידיוסטטים, וכן נאסר לגרום מניפולציות במועד הייחום של החיות.

רבייה

סעיף 15 לטיוטה קובע, ששיטות הרבייה המותרות הן רבייה טבעית והזרעה מלאכותית (בחקלאות התעשייתית, ההזרעה מלאכותית שולטת בתעשיות החלב ותרנגולי ההודו, והיא קיימת גם בתעשיות אחרות). הזרעה מלאכותית מותרת במשקים אורגניים באירופה, אולם בתקנות 834/2007 נכתב שאסור לגרום רבייה בעזרת טיפול בהורמונים ובחומרים דומים. נאסרו גם צורות אחרות של רבייה, כגון שיבוט והעברת עוברים. הוראה זו שבה לעסוק בבעיית סבל שגורמת ברירה מלאכותית: יש לבחור רק "זנים מתאימים", והבחירה בהם "תתרום למניעת כל סבל ולהימנעות מצורך להטיל מום בחיות."

הטלת מומים

הטלת מומים בחיות נפוצה במשקים חקלאיים, וגם באירופה היא לא נאסרה. סעיף 29 לתקנות הישראליות קובע: "לא יבצע אדם בבעל-חיים טיפול כירורגי, למעט טיפול בידי רופא וטרינר שנדרש לבריאותו של בעל-החיים." עם זאת, ניתן היתר כללי לסמן חיות בתוויות אוזן, לקצץ זנב טלאים, להסיר קרניים, להתקין נזם באף פרים ולסרס חיות.

הוראה מקבילה קיימת בתקנות 889/2008 (סעיף 1.18.) אולם שם נאסר לקצוץ באופן שגרתי זנבות של כבשים, לקצוץ שיניים (פרקטיקה נפוצה בחזירים) ולקטום מקור (פרקטיקה נפוצה בתרנגולות). מותר לבצע ניתוחים כאלה תוך חובה להפחית את סבל החיה למינימום על-ידי שימוש בהרדמה ו/או אלחוש, בגיל המתאים ביותר ועל-ידי צוות מוסמך," וההחלטה בעניין זה תתבצע על-ידי הרשות האחראית "על בסיס בדיקת כל מקרה לגופו." באירופה עומדים אפוא על כך שהטלת מומים לא תהיה פעילות שגרתית במשק האורגני, ודגש זה חסר בטיוטה הישראלית.

גדיעת קרניים של עגלה בתעשיית החלב: קיטום אלים ועצירת הדם בעזרת ברזל מלובן. התקנות האורגניות יגבילו גדיעה בשיטה זו רק במידה מעטה. (צולם בקיבוץ גת, 2001) 

שטח מחיה

הטיוטה כוללת "תוספת שנייה" לתקנה 11, ובה פירוט של השטח המזערי שמוקצב לחיות בענפים החקלאיים השונים. ההוראות דומות למדי להוראות שבנספח III בתקנות 889/2008 האירופיות, מלבד הבדלים גדולים לרעת העופות. השטח המוקצב לעופות בתוך מבנה הלול דומה בטיוטה הישראלית ובאירופה, אולם החצר נותרת זעירה בטיוטה הישראלית. אם באירופה יש לספק לתרנגולת אחת בתעשיית הביצים 4 מ"ר חצר, בישראל מתכוונים לדחוס 3 תרנגולות למ"ר אחד, כלומר צפיפות גבוהה פי 12. בתרנגולי תעשיית הבשר (פטמים) ובתרנגולי הודו אף מותרת צפיפות גבוהה פי 20 מהתקנה האירופית. הנחיות אלה תמוהות וללא ספק טעונות תיקון.

חוסר תשומת-הלב של המחוקקים הישראלים לחצר הלול ניכרת גם בסעיף 12 לטיוטה, שם נכתב: "רוחב פתחי כניסה ויציאה מלול לשטחי מרעה או אימון [כלומר שטח פתוח שאין בו מרעה] (pop holes) לא יפחת משני מטרים במצטבר, לכל 100 מטרים רבועים של שטח הלול." באירופה נדרשים הלולנים לקבוע פתחים באורך כפול מכך (תקנה 889/2008, סעיף 12.d.). חשיבות הוראה זו היא בכך, שפתחים מעטים מדי עלולים לגרום לכך שהעופות לא ינצלו את החצר ויישארו כלואים בתוך המבנה.

בנוסף לכך, קיימת באירופה חובה (המופיעה בנספח III) לספק לתרנגולות בתעשיית הביצים מקלות לעמידה, ונושא זה הושמט בטיוטה הישראלית. התרנגולות זקוקות לאפשרות לטפס ולנוח במקום מוגבה, ולכן מקלות כאלה חיוניים עבורן.

תרנגולות, בעיקר מהזנים המנוצלים בתעשיית הביצים, מרבות לעופף ולטפס, עדות לעברן כעופות יער. התקנות האורגניות באירופה מתייחסות לכך בהוראה להתקין להן מקלות לעמידה ואילו התקנות בישראל מתעלמות מכך. (צולם ברמת צבי, 10.9.2008) 

דגים ודבורים

כמה נושאים הנידונים בהרחבה בתקנות האירופיות, לא מוזכרים כלל בטיוטה הישראלית. למשל, הטיוטה מתייחסת ליונקים ולעופות בלבד, אף על-פי שיש גידול אורגני של דגים בישראל, וחוק צער בעלי-חיים חל על כל בעלי-החוליות. באירופה, לעומת זאת, תקנות 834/2007 (סעיף 15) מתייחסות בשיטתיות לדגים, ודורשות להתחשב ברווחתם ולמזער את סבלם, הן בשיטות הגידול והן באמצעות השימוש בזנים מתאימים. אין ספק שההתעלמות מהנושא אינה מוצדקת בתקנות בישראל.

דגים בגידול אינטנסיבי: צפיפות איומה, עיוותים תורשתיים ועוד. שלא כמו באיחוד האירופי, התקן האורגני בישראל מתעלם כליל מבעיות אלה. (צילום: PETA) 

בתקנות האירופיות יש אפילו התייחסות לדבורים. אף על-פי שעניין רווחתן שנוי במחלוקת ואינו מעסיק את מערכת החקיקה לרווחת בעלי-חיים, התקנות אוסרות לתלוש את כנפיהן ומחייבות להשאיר להן די מזון בחורף.

לסיכום, המשקים האורגניים בישראל ובאירופה מנצלים חיות בתנאים קשים מאוד, אולם במספר תחומים המשקים האורגניים גרועים פחות ובמידה ניכרת. התקנת תקנות בעניין "תוצרת אורגנית מן החי" היא הזדמנות היסטורית להכניס שיפורים כאלה לפלח שוק המתרחב במהירות. אולם טיוטת התקנות מאכזבת וטעונה מספר לא קטן של שיפורים, ולו כדי לעמוד בסטנדרט האירופי.