מגפת הניוקאסל בישראל

כמו שפעת העופות

הרחק מתשומת-הלב הציבורית, בישראל מתרחשת השמדת עופות בממדים המתקרבים למבצע ההשמדה שנערך בעקבות התפרצות שפעת העופות באביב 2006. דיווח קצר מאת עמירם כהן ואלי אשכנזי (הארץ, 7.3.2007) חושף כי עשרות להקות של עופות בתעשיות הבשר והביצים שבגליל נפגעו במשך שנה ממחלת ניוקאסל האקזוטית (בקיצור: ניוקאסל):

כמו במקרה של שפעת העופות מדובר בתמותה בהיקף אדיר, שנובעת מציפוף רב של עופות בלולים תעשייתיים, מחולשת המערכת החיסונית שלהם וממדיניות ההשמדה שכופים השירותים הווטרינריים. מדובר אפוא ב"סיכון מקצועי" אינהרנטי לתעשייה, ואף-על-פי-כן כולנו, כמשלמי מסים, מממנים את הלולנים כאילו מדובר באסון טבע. לפי משרד החקלאות האוסטרלי, נגיף הניוקאסל תוקף לעיתים בני-אדם, בעיקר עובדי ענף הלול, כמחלה דמוית שפעת; אולם מאחר שהסיכון לבני-אדם נמוך, הנושא אינו עולה לשיח הציבורי. בפועל המחלה נפוצה, והיא נמצאת כמעט ללא הפסק במוקד תשומת-הלב של תעשיית העופות. בשנים 2002-3 היא עלתה לכותרות בעיתונות הכללית בעקבות מגפה גדולה בדרום-מערב ארצות-הברית. הידיעה האחרונה על מחלת הניוקאסל פורסמה ב-8.3.2007, לאחר שביפן התגלו 120 עופות נגועים והושמדו כל שאר 8,530 העופות הנותרים בלול.

לול של תעשיית הבשר במהלך התפרצות ניוקאסל (צילום: USDA - APHIS - Veterinary Services) 

חיסון

אין טיפול מקובל בעופות שחלו בניוקאסל. אך כפי שכותבים כהן ואשכנזי, "נגד המחלה, הפורצת בדרך כלל בחורף ותוקפת עופות בלבד ואינה מסוכנת לבני-אדם, קיים חיסון. ואולם, לעיתים קרובות בעלי לולים קטנים אינם מחסנים את העופות." חיסונים ניתנים בהזרקה או בריסוס – חוויה לא נעימה לעופות, בשתי השיטות. בפועל המחלה עלולה להרוג גם עופות מחוסנים. דף מידע של חברת התרופות "אביק" (פברואר 2006) מסביר כיצד זה עלול לקרות בקלות:

פונדקאים

ככל הנראה כל מיני העופות עשויים לשמש כפונדקאים לנגיף, אולם רמות התחלואה והתמותה משתנות בין מיני ציפורים שונים וזנים שונים של הנגיף. כמו במחלות רבות אחרות, תרנגולי הבית הם הרגישים ביותר, לדברי משרד החקלאות האמריקאי. משרד החקלאות האוסטרלי מוסיף לרשימה גם תרנגולי הודו, יונים ותוכים. עופות בר עלולים להדביק עופות במשקים, ואילו הם עצמם עשויים להיות עמידים לנגיף לעומת העופות המבויתים, שמתים בהמוניהם. למשל, המקור להתפרצות ב-1992 בלולים מסחריים בדקוטה הצפונית הוא ככל הנראה קורמורנים. בתוכים זוהתה הפרשת הווירוס לסירוגין במשך למעלה מ-400 יום, בלי להשפיע על התוכי; בארצות-הברית נחשבים תוכים מוברחים בתור מקור משמעותי לזנים קטלניים של הנגיף. מחלת הניוקאסל היא אחת הסיבות לבידוד עופות בהסגר במשך 30 יום במסגרת הסחר החוקי בחיות בר.

עם זאת קיים מסחר בינלאומי בהיקף ענק באפרוחי תרנגולים, שאינם עוברים הסגר. לא מצאנו ניסיונות לאפיין את מסלולי התנועה העולמיים של הזנים הקטלניים, אולם על רקע ההתעלמות הבוטה של הרשויות הווטרינריות בעולם מן המידע הבולט והסביר ביותר למקור שפעת העופות ודרכי הפצתה (לולים תעשייתיים), אפשר לשער שגם ביחס לניוקאסל ניתן דגש מופרז לסיכון מצד עופות בר. קשר הדוק אחר בין משקים תעשייתיים לנגיף נובע מכך שהלול התעשייתי הוא הקרקע האופטימלית להתפתחות מוטציות, בגלל רבבות העופות הצפופים בתוך הפרשותיהם – תנאים שאינם קיימים בשום נסיבות אחרות. כך, לפי שירותי המחקר החקלאי של ארצות-הברית, מגפת הניוקאסל הקטלנית שאירעה באוסטרליה ב-1998, התפתחה מזן נפוץ וותיק של הנגיף.

הדבקה

ניוקאסל היא אחת ממחלות העופות המדבקות ביותר. ההדבקה נעשית דרך הפרשות מחיה נגועה, ובמיוחד לשלשת. לכן לעוף בלול תעשייתי נגוע אין כמעט סיכוי שלא להידבק. הזיהום עלול לעבור גם דרך מזון, מים, מתקנים, בגדים, נעליים, כלי רכב וכו'. לפי משרד החקלאות האמריקאי,

הנגיף רגיש לחום, אך הוא יכול לשרוד כמה שבועות בהפרשות לחות שנותרו באקלים חם. בחומר קפוא הוא שורד ללא הגבלה. הוא נהרס מהר בהתייבשות ותוך 30 דקות בחשיפה לשמש, והוא גם רגיש לחומרי ניקוי וחיטוי.

סימנים קליניים

תקופת הדגירה הטיפוסית של מחלת הניוקאסל היא 6-4 ימים, והיא עשויה להימשך 15-2 ימים. חלק מהעופות מתים בפתאומיות ללא סימנים מקדימים, אולם עבור רובם מדובר בסבל קשה, המתמשך באופן טיפוסי על פני כיומיים. אלה הם הסימנים קליניים:

• התנשמות, קוצר נשימה ושיעול
• כנפיים שמוטות, רעד שרירים, רגליים נגררות, סיבוב מעוות של הראש והצוואר, תנועה במעגלים, דיכאון, חוסר תיאבון, שיתוק מלא
• שלשול ירקרק מימי הגורם במהירות התייבשות וקריסה
• התנפחות הרקמות סביב העיניים ובצוואר
• הפסקה חלקית או מלאה של ההטלה, הביצים מעוותות או בעלות קליפה דקה

רמות התחלואה והתמותה תלוית בזן הנגיף, ברמת החיסון, בתנאים הסביבתיים ובמצב הלהקה. לפי משרד החקלאות של קווינסלנד, התמותה בעופות בוגרים הרבה יותר נמוכה מאשר בצעירים. אולם מאחר שבתעשיית הבשר הורגים את כל העופות בעודם כמעט אפרוחים, הם רגישים מאוד למחלה.

סימנים קליניים של מחלת הניוקאסל: מימין התרנגולת אינה מסוגלת לעמוד, ומשמאל הכנפיים שמוטות
והראש נשמט בתנוחת סיבוב. (צילום: R.Reece, New South Wales Agriculture, מתור אתר DEFRA)

השמדה

בהיעדר טיפול רפואי למחלה, ממהרים לבודד כל להקה נגועה, להשמיד את העופות הנגועים ואת כל החשודים בסיכון הדבקה, בלולים הסמוכים. קיימות שיטות הרג שונות, וביניהן הרעלה דרך מי השתייה, שעלולה להיות מייסרת לא פחות מהמחלה. לאחר ההשמדה נערך חיטוי מקיף, ובאופן כללי משתדלים למנוע מגע של הלול עם עופות בר ועם "ציפורי נוי".

כמו שפעת העופות, גם מחלת הניוקאסל עלולה לשמש ככלי בידי תעשיות העופות לחסל לולים בלתי מתועשים וכל ציפור אחרת. באופן כזה הגיעה המחלה לתודעה הציבורית, לאחר שבאוקטובר 2005 התגלו בלול מסחרי בקיבוץ חצרים כמה תרנגולות נגועות בניוקאסל. בתגובה, אילצו השירותים הווטרינריים את הקיבוץ להרוג את כל 200 העופות שבפינת החי. המוציאים להורג לא ידעו כיצד לפעול והם חיסלו עופות ממינים שונים בשיטות מאולתרות ואכזריות.

200 הציפורים "האקזוטיות" בחצרים זכו לעניין ציבורי רב יותר ממיליון ההרוגות במשך כל השנה האחרונה. ההתעלמות מקורבנות הניוקאסל היא חלק מההתעלמות השיטתית של צרכני הבשר והביצים מכלל הקורבנות של התעשיות שהם מממנים.

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 297, 10.3.2007.