איך הורגים 25 מיליון בחודשיים

קללת המשקים התעשייתיים

עופות בר נושאים זנים חלשים של שפעת העופות. הם כמעט שאינם נפגעים מן המחלה, שלא כמו תרנגולים ותרנגולי הודו. כאשר מגיעה המחלה ללול צפוף, היא מתפשטת במהירות עצומה דרך הפרשות מזוהמות. הווירוס, שזכה לתפוצה המונית, עובר מדי פעם מוטציות, לעתים קטלניות. הנחת החוקרים ההולנדיים היא שבסוף שנת 2002 נמצא זן חלש של וירוס שפעת העופות במשקים שונים. ממנו התפתח ככל הנראה הזן הקטלני H7N7.

המחלה

פגיעתה של שפעת העופות אינה אחידה. ידועים לפחות 15 זנים של הווירוס, ולכן קשה לחסן נגדה ביעילות. במקרים מסוימים, אין המחלה משפיעה על בריאות העופות, אך היא עלולה לפגוע במערכות הנשימה, העיכול, הרבייה או העצבים. בשלב הראשון אפשר להבחין בירידה בצריכת המזון או בקצב הטלת הביצים. הסימנים הבאים כוללים שיעול, עיטוש, נוצות פרועות, שלשול ועצבנות. לעתים הציפורים מתות מהר, לפני שאנשים הנמצאים בקרבתן מבחינים בסימנים קליניים. ההערכה היא שהזן H7N7 השמיד כ-80% מהעופות במשקים הנגועים בהולנד, בטרם נכנסו הרשויות לפעולה.

ראשית המגפה

ב-28 בפברואר 2003 נודע לרשויות ההולנדיות על מחלה קטלנית של עופות בשישה משקים. משרד החקלאות פעל במהירות. כבר למחרת הוטל סגר על הובלת עופות, ביצים וזבל עופות בטווח עשרה קילומטרים מהמשקים הנגועים; החלו גם להטיל הגבלות, שהתהדקו עם התפשטות המגפה, על הובלה בכל רחבי הולנד ועל הייצוא. ה"טיפול" שהוצע הוא השמדה מהירה של העופות במשקים הנגועים וברדיוס של קילומטר סביבם. אף על-פי שבהולנד היו באותה עת למעלה ממאה מיליון עופות, שאת כולם תכננו להרוג בשלב כלשהו של חייהם, הכריז שר החקלאות ורמן (Veerman) על קושי לוגיסטי להרוג את העופות – בגלל הניסיון להימנע מהובלתם למשחטות תוך הסתכנות בהפצת המחלה. כך החלו ההולנדים לייבא שיטות הרג חדשות ולנסות שיטות חדשות.

הורגים ברכות

בין אם מוות משפעת כרוך בסבל רב יותר בין אם לאו, הרג העופות ודאי שאיננו בגדר טיפול. על תרופה לא דובר כלל וגם חיסון נפסל, הן בגלל חוסר היעילות היחסי שלו הן בגלל מחירו הגבוה. עם זאת, שלא כמו בישראל או בארצות-הברית, השיקול הכלכלי כמעט שלא הוזכר בדיווחיו של שר החקלאות לפרלמנט. השר אף מיהר למנות ועדת רווחה, בראשות הווטרינר פרופ' וונסינסג (Wensing), כדי "לפקח על הטיפול הזהיר בעופות במשך תהליך השחיטה." הוועדה החלה לעבוד ב-4 במרץ, והיא מגישה דו"ח שבועי. בעקבות הדו"ח הראשון כתב השר בדו"ח שלו לפרלמנט: "אני לוקח ממצאים אלה ללב ואעשה כל שאוכל כדי למצוא פתרון לבעיות שצוינו." אולם הבעיות המשיכו, כמובן.

קשה להרוג, קשה יותר למות

הרג להקות החל כבר בשבוע הראשון למגפה. ב-5 במרץ כתב שר החקלאות לפרלמנט שאף על-פי שההרג מתבצע יומם ולילה, הקצב אינו מספק – רבבות עופות "בלבד" ליממה – והוא מקווה כי אפשר יהיה להרוג בקרוב רבע מיליון עופות ביממה. הלולים הנגועים ואלה הסמוכים להם הפכו למעבדות ניסוי ענקיות להרג ציפורים. מדווחת ועדת וונסינג, בשבוע השני למגפה:

"נסערוּת" (agitation) ו"בעיות רווחה" הם שני המושגים הצנועים שהוועדה מציינת בהם סבל מחנק, כאבי תופת ופחד מוות של הציפורים. מסתבר שאי-אפשר להרוג מבלי לגרום "נסערוּת". כאשר אוטמים את הסככה כדי שתתמלא במהירות בגז CO או CO2, הציפורים "נסערות"; כאשר מזרימים עליהן CO2, הן "נסערות"; כאשר מרססים אותן ב-CO2 נוזלי (שמתאדה במהירות) הן "נסערות" מן הריסוס, בורחות לפינת הלול ורומסות שם זו את זו. וכאשר דוחסים אותן לתוך קופסה אטומה והורגים אותן תוך דקה או שתיים ב-CO2 – עשירית מזמן הגסיסה בהרעלה כללית של הלול – הן "נסערות מאוד".

הניסוי שנכשל

ועדת וונסינג סיכמה שהרעלה כללית של הלול בגז היא "מקובלת". התנגדותה העיקרית – שהתקבלה על-ידי השר – הייתה כלפי זיהום מזונם של העופות ברעל נאוסידול (neocidol) שאמור להרוג מהר. אולם מסתבר שאם העופות לא אכלו מספיק, הם עלולים לגסוס במשך יותר משעה. בדו"ח השבוע השלישי מתארת ועדת וונסינג את הניסוי:

חיים ארוכים מדי

אסון נוסף שנגרם על-ידי המגפה נובע מהאיסור על הובלת בעלי-חיים, שהלך והחמיר עם התפשטותה. באמצע חודש מרץ בחנה ועדת וונסינג לול של תרנגולים שנועדו לתעשיית הבשר וחיו שבוע אחד בלבד מעבר למועד השחיטה המתוכנן, כי נאסר להובילם למשחטה. לפי דו"ח השבוע השני למגפה, כבר בשלב זה הופיעו "בעיות בריאות חמורות" ומוות המוני, כתוצאה ממחלות הטיפוסיות לזן זה של תרנגולים שעבר עיוות קיצוני על-ידי ברירה מלאכותית לגדילה מהירה ולהגדלת נפח החזה. מעבר לדיווח על מחלות בקרב התרנגולים, הוועדה דיווחה גם על "בעיות רווחה" כתוצאה מכך שחיות גדלו מעבר לשטח שהוקצב להן: אפרוחים במדגרות, ברווזים, פרגיות בתעשיית הביצים, תרנגולי הודו, עזים בתעשיית החלב, עגלים ובמיוחד חזירים – כולם התגלו במצב קשה מאוד משום שממדי גופם גדלו בשטח בלתי מספיק, ללא אפשרות להובילם ללולים אחרים, לדירים אחרים או למשחטות; לדברי הוועדה, השחיטה הפכה להיות פתרון הכרחי של "רווחה" בחלק מן המקרים.

עדיף שלא להיוולד

שר החקלאות ההולנדי, במכתב שלו לפרלמנט מ-15 באפריל, הציע דרך לפתור חלק מן המשבר: "עלינו להימנע בכל מחיר מלהביא לעולם מספר גדול של חיות, שיהיה צורך לשחוט אותן מאוחר יותר." דברים אלה נכונים, למרבה האירוניה, לא רק תחת אימת שפעת העופות, כי הרי כל החיות בתעשיות הבשר, הביצים והחלב נשחטות במוקדם או במאוחר, בריאות או חולות.

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 96, 2.5.2003.