שפעת העופות: שורשי המגפה
תוכן התחקיר: מהו מקור שפעת העופות? | איך מופצת שפעת העופות?
מהו מקור שפעת העופות?
ביטחוניסטים של הלול המתועש
קשה למצוא חומר אמין על הסיבות להופעת הזן הקטלני של שפעת העופות H5N1 ועל הפצתו. חוקרי האו"ם וחוקרי המחלקות החקלאיות בעולם עסוקים בחיפוש הסיבות להתפרצות באתרים נקודתיים ברגע האחרון ולא בניסיון להבין את התמונה הכוללת. רבים מהם מאשימים במגפה את עופות הבר ואת העופות המבויתים שמוחזקים במרעה חופשי, ולאחרונה נחשד גם כל יונק המסתובב חופשי. התמונה המוצגת בפנינו היא, שהעולם הפתוח הוא מאגר של זיהומים ואיומים על האנושות, ואילו הטוהר והביטחון מצויים בחקלאות היי-טק. המושג החם בעיתונות העולמית הוא biosecurity, שאפשר להשיג – באופן דמיוני לחלוטין – רק בלולים תעשייתיים, שהם לכאורה נקיים מזיהומים ומבודדים מהעולם החיצון. ויש גם מדענים המבטיחים לנצח את הטבע המלוכלך באמצעות הנדסה גנטית של עופות עמידים ל-H5N1, שיחליפו את הזנים המנוצלים בכל העולם. ככלל, החוקרים ורשויות החקלאות והבריאות מתייחסים לעצם קיומם של לולים תעשיתיים כאילו מדובר בחוק טבע ולא בתופעה מלאכותית חדשה שאפשר להכחידה. כל עוד האיום במגפה בין בני-אדם הוא על הנייר בלבד, נראה שאף גורם בעל כוח אינו מעלה על דעתו שינוי מבני בתעשיית העופות.
הנגיף כתוצר מלאכותי
ד"ר וונדי אורנט (Orent), אנתרופולוגית שהתמחתה במגפות, פרסמה ב-12.3.2006 כתבה פופולרית שזכתה לתפוצה עצומה בעולם. אורנט מסתמכת על פרופ' ארל בראון, וירולוג קנדי המתמחה בשפעת, אשר טוען כי שפעת העופות כנגיף קטלני היא תוצר מובהק של פעילות אנושית. הנגיף התפתח לראשונה במשקי עופות מסחריים באיטליה ב-1878. הזן הקטלני של הנגיף H5N1 הופיע לראשונה בסקוטלנד ב-1959 ומשם התגלגל לסין בדרך לא ידועה. הארגון הבינלאומי Grain, העוסק בקידום חקלאות מקומית בת-קיימא על בסיס ידע ואמצעים מקומיים, פרסם בפברואר 2006 דו"ח מעולה בנושא שפעת העופות. לפי Grain, בדרום-מזרח אסיה שוררים תנאים מיוחדים: "ייצור" עופות שם הוכפל פי שמונה במשך 30 שנה, במקביל להתפשטות של לולים תעשייתיים. בסין יש משקים המחזיקים 5 מיליון עופות. זהו המצע להיווצרות הנגיף הקטלני. כדברי בראון: "גידול אינטנסיבי של תרנגולים הוא הסביבה המושלמת ליצירת נגיף אלים של שפעת העופות." אפילו האו"ם מכיר בכך פה ושם. בהודעה לעיתונות מטעם האו"ם, 24.10.2005, נמסר:
"אנו מבזבזים זמן יקר בהפניית האצבע כלפי עופות בר, בעוד עלינו להתמקד בטיפול בשורשי התפשטות המגפה הזו, שנמצאים בבירור בשיטות הכפריות לגידול עופות, בהובלת עופות מבויתים ובשיטות חקלאיות המצופפות חיות במספרים עצומים לתוך חללים קטנים."
האקולוגיה של הנגיף
קיימים עשרות זנים של נגיף שפעת העופות. רבים מהם קיימים מקדמת דנא במעיים של עופות מים מבלי לגרום להם נזק. אם מתפתח נגיף קטלני הוא יושמד עד מהרה, כי ציפור מתה או חולה אנושה, מהווה "דרך ללא מוצא" – היא אינה מספיקה להסתובב ולהפיץ את הנגיף הקטלני. לכן בעופות בר, נגיפי השפעת חיים באיזון עם הנשאים שלהם. ד"ר מייקל גרגר (Greger), רופא המשמש כמנהל בריאות הציבור וחקלאות בעלי-חיים בארגון האמריקאי הענק HSUS, מתאר בציוריות את התפתחות הנגיף בתנאים חקלאיים:
"כך הוא מוצא את הריאות.
"כדי לתפוס טרמפ על הפרשות נשימתיות, הנגיף צריך להתחיל לתקוף תאים כדי לגרום שיעול יבש בפונדקאי החדש. הוא לא מעוניין להתחיל להרוג תאים, כדי שלא לעורר את תגובת המערכת החיסונית. לכן, בייאושו, הוא נאלץ למצוא דרכים חדשות להתפשט. ככל שהנגיף אלים יותר, כך השיעול עז יותר והנגיף יכול להמם מהר יותר את המערכת החיסונית. עם זאת, הוא לא יכול להיות קטלני מדי. אם הנגיף הורג את הפונדקאי מהר מדי, עשויה שלא להיות לו הזדמנות לעבור לפונדקאי אחר."
התיאור של גרגר מתמצת מנגנון ידוע ומקובל (ומדובר כמובן בשכפול עצמי של מנגנון מכניסטי, ואילו תיאורי ה"התכוונות" מצד הנגיף הם לתפארת המליצה בלבד).
אקולוגיה ואבולוציה של צפיפות
ההסבר שלעיל כבר טומן בחובו את אחת ההנחות המקובלות לגבי עתיד המוטציה הקטלנית כשהיא מופצת מהחקלאות בחזרה לחיות בר – התנוונות. אולם במציאות, הנגיף מתגלגל בלולים תעשייתיים. כאן הפונדקאים מתבוססים זה בלשלשת ובנזלת הנגועות של זה, והנגיף ממש נשפך מגוף לגוף. אם בטבע נגיף קטלני מדי נקלע ל"דרך ללא מוצא" ונכחד, הרי שבין רבבות עופות הצמודים זה לזה – המוות כלל אינו מעכב את ההתפשטות, והנגיף אף יכול להגביר את קטלנותו ללא הגבלה. כך, תקופת הדגירה הידועה של H5N1 היא בין יומיים לחמישה ימים, אשר בתומם הוא עלול לחסל את כל העופות בלול.
הקורבנות הפגיעים ביותר
התנאים בלול התעשייתי ייחודיים בשלושה היבטים נוספים:
- העופות נמצאים במצוקה קשה ("עקה", העגה המקצועית) ולכן הם פגיעים במיוחד למחלות;
- המערכת החיסונית שלהם חלשה מאוד כתוצאה מברירה מלאכותית לתכונות רווחיות בלבד – תוך התנוונות תכונות אחרות;
- והם כמעט זהים זה לזה מבחינה גנטית, ולכן חולשה מיוחדת לנגיף, שקיימת בתרנגול אחד – קיימת בכולם ואין לאוכלוסייה אפשרות להתאושש.
שלושת המאפיינים האלה של תעשיית העופות מוכרים היטב ממקומות אחרים בספרות המקצועית על תרנגולי-בית ועל "חיות משק" בכלל, ומפליא עד כמה נדירה ההתייחסות אליהם בדיון הציבורי והמקצועי על שפעת העופות. למעשה, גורמים סמכותיים נוהגים להזכיר את חולשתם של העופות המבויתים בעקיפין בלבד – כשאותם גורמים מבקשים לבשר לנו שעופות הבר הם הסכנה הגדולה ליצירת המגפה העולמית, כי יש חשד שהם מסוגלים לשאת את הנגיף הקטלני בלי למות, ולהפיצו בחזרה לעופות שעדיין רגישים לנגיף, בלולים התעשייתיים. לפי Grain, מנהלת "שירותי ייצור בעלי-חיים" בארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO) הבהירה ששמירה על גיוון ביולוגי (biodiversity) של חיות במשקים היא "ביטוח" נגד מגפות. מדובר בגיוון שנוצר בחיות מבויתות לאורך דורות רבים של הסתגלות והתאמה ביולוגית לתנאים המקומיים, וגם כתוצאה מניצול חיות ממוצא שונה; זאת לעומת האחידות הביולוגית המוחלטת שמנהיגים בכל העולם תאגידים חקלאיים, בעיקר בתחום העופות. השנה אמור FAO להגיש דו"ח רשמי בעניין הצעדים הדרושים לשמירה על גיוון ביולוגי ב"חיות משק". אולם, לפי Grain,
תרנגולי בית חולים בשפעת העופות: מימין פרט מחלים, משמאל פרט הסובל מאחד הסימפטומים של המחלה: חוסר קואורדינציה.
(מקור: FAO)
איך מופצת שפעת העופות?
מי אשם?
שלוש קבוצות עיקריות חשודות בהפצת נגיף השפעת הקטלני H5N1: עופות מבויתים במרעה חופשי; עופות בר נודדים; ותעשיית העופות על העופות, הציוד והאנשים שלה. תגובת הרשויות: מאיימים, כולאים ומשמידים ציפורים – ומעניקים הטבות לתעשיינים. הנגיף הקטלני H5N1 מתפשט למרות ההסגרים וההשמדות. אין ויכוח שהנגיף נמצא במינים רבים של עופות ויונקים, שהודבקו במעבדה או שנדבקו בחשיפה עצמאית. אולם כיצד עובר הנגיף ממקום למקום בפועל? כדי לענות על כך דרושות חקירה המשלבת נתונים מתחומי הווירולוגיה, האנתרופולוגיה והאורניתולוגיה, בקיאות במבנה של תעשיית העופות, עבודת בילוש סמויה, ועוד. לאור מורכבות המשימה, אין פלא שמתפרסמות תיאוריות מופרכות בנושא.
העולם מבעד למבחנה
בשנים האחרונות גנטיקאים ווירולוגים חוקרים את מקור הנגיף הקטלני ואת דרכי הפצתו, ומחקריהם זוכים בהד תקשורתי רעשני. החוקרים גילו שברווזים שנדבקו בנגיף יכולים לשרוד – בניגוד לתרנגולי בית – ולפלוט אותו לסביבה. לכן לכאורה ברווזים מהווים סכנה לענף הלול. אחד החוקרים, רוברט וובסטר, הכריז בעיתונות שלפי ניתוח גנטי של הנגיף, הוא עבר מדרום סין בתחילת שנת 2005 מרחק 1,700 קילומטרים צפונה לאגם קינגחאי, ומשם התפשט למונגוליה, לסיביר ולאירופה – וכל זה ודאי באמצעות עופות בר נודדים ושווקים לעופות חיים. אולם הקשר בין ממצאי המחקר למסקנותיו רעוע ביותר. ככל הנראה, לאדם במעבדה נדמה שהציפורים בחוץ צצות ונעלמות באופן אקראי בכל מקום בעולם, וכך יכול הנגיף להגר אפילו מסין לטורקיה! גישה זו אומצה בדו"חות רשמיים, שהתמקדו בגנטיקה ולכל היותר באורניתולוגיה, ללא בדיקה השוואתית עם דגמי התפשטות של הנגיף ממקורות אחרים.
צירי נדידה ומפות התפשטות
ציפורים לא עפות מסין לטורקיה, כפי שמבהיר הארגון להגנה על ציפורי בר, BirdLife International. הן נודדות באופן כללי בציר צפון-דרום לפי העונה, עוקפות בדרך-כלל מכשולים גיאוגרפיים גדולים ומתרכזות בבתי-הגידול שלהן. התפרצות המחלה בעופות בר, שרובם מהמין אווז הודי, אירעה באגם קינגחאי בסוף אפריל 2005. לפי נוהגי הנדידה של המין, הנגיף היה "אמור" להתפשט באוקטובר לדרום-מערב – ולא לצפון-מערב כפי שקרה בפועל. ארגון החקלאות והמזון של האו"ם (FAO), במסמך "עופות בר ושפעת העופות", משרטט "מסלולי נדידה" ברוחב רבע הגלובוס. "מסלולים" כה רחבים הם כמעט חסרי משמעות, כי לאוכלוסיות מקומיות בכל מין נודד יש מסלולים מקומיים מדויקים התופסים רק חלק צר מתוך ה"מסלול" של המין הנודד בכללו. אולם FAO מתעקש להצביע על התאמות מקומיות בין "מסלולי הנדידה" הכוללניים לבין אתרי ההתפרצות של המחלה. FAO אמנם מודה שלעתים אין התאמה, אלא שגם זהו ניסוח מטעה מאוד: בפועל, ההתאמות הן לא יותר מטיפה בים – ים של נדידה, שרובה הגדול מתרחש במסלולים אחרים ומדויקים ובעונות אחרות בהשוואה לדגמי ההתפשטות של הנגיף. אפילו לפי מפת הנדידה שמפיץ FAO, המגפה הייתה צריכה להשתולל דווקא בעיקר בין צפון-מזרח אסיה לאוסטרליה, לאור העובדה שמוקד המגפה הוא באמצע ציר הנדידה שבין אזורים אלה. זה לא קרה, והמגפה גם לא התמקדה כלל במסלולי נדידה מועדפים (למשל: בישראל). קיימות גם מספר התפרצויות (למשל: במרכז אסיה, בטורקיה ובניגריה) באזורים המרוחקים אלפי קילומטרים מכל מוקד אחר של המחלה, בעוד שאילו המקור היה עופות בר – היה חייב להופיע שובל של התפרצויות בדרך ממוקד התפרצות אחד למשנהו.
הפצה חד-סטרית: מהתעשייה לטבע
הכלל הוא אפוא חוסר התאמה בין התפשטות המחלה ובין תנועת ציפורי בר, ואילו התאמה היא המצב החריג. מובן מאליו שזו איננה הוכחה חותכת שעופות בר לא הפיצו אף פעם את הנגיף או שלא יפיצו אותו בעתיד, אולם מדובר בהוכחה שעד כה הם היו לכל היותר גורם שולי בהפצה, ובמקביל לכך חייבים להיות גורמי הפצה אחרים ואולי אף בלעדיים. במסמך FAO נמסר בקצרה שההתפרצות באגם קינגחאי נערכה במקום מבודד ממשקים, ולכן ברור שעופות הבר הביאו את הנגיף מרחוק. אולם BirdLife מביא נתונים מפורטים יותר, ולפיהם האגם דווקא מוקף בלולים תעשייתיים, ובקרבת מקום יש גם בריכות דגים. האכלת דגים בזבל עופות מלולים תעשייתיים נהוגה בסין ובמזרח אירופה (וגם בישראל), וזהו מקור סביר להופעת הנגיף במקומות חדשים ומנותקים, לפי BirdLife ולפי Grain. ככל הנראה, המקרה הטיפוסי של עופות ויונקים מתים בטבע מ-H5N1 הוא תוצאה של הדבקה מלולים תעשייתיים סמוכים. ייתכן שחלק מעופות הבר הנגועים באירופה לא נדבקו בלולים סמוכים, אך זהו היוצא מן הכלל.
עופות "פרימיטיביים"
גידול עופות בחצרות סומן על-ידי זרועות האו"ם ועל-ידי הממשלות בעולם בתור מקור מרכזי אחר להפצת המגפה. רוב המדינות שבהן זוהתה התפרצות הטילו הגבלות על החזקת עופות מבויתים במקומות פתוחים – אפילו שבדיה ושווייץ, שם הייתה נפוצה במיוחד החזקת עופות במרעה חופשי מטעמי מוסר. הסיבה להגבלות היא לכאורה הסכנה שהעופות בחצר או בשדה יבואו במגע עם זיהום שמקורו בעופות בר, ובהיותם עמידים למדי לנגיף (בדומה לעופות בר), יעבירו אותו לעופות החלשים בלול תעשייתי – למשל דרך שווקים לעופות חיים. אולם דגמי התפשטות כאלה של הנגיף מוטלים בספק גדול. Grain מצביע על כך שלאוס, הגובלת ברובה בווייטנאם ובתאילנד הנגועות, נותרה נקייה מהנגיף, באופן יחסי. בניגוד לשכנותיה המתועשות, בלאוס יותר מ-90% מהעופות המבויתים מוחזקים במשקים ביתיים קטנים במרעה חופשי, והם עשויים אפוא לבוא במגע עם עופות בר. למעשה, בלאוס אירעו עד מרץ 2006 לפחות 45 התפרצויות של המחלה, מתוכן 42 בתוך פחות ממאה הלולים התועשייתיים שיש במדינה, ושאר ההתפרצויות אירעו בלולים מסורתיים הנמצאים ליד לולים תעשייתיים. הממשלה הגיבה בהשמדה ובהסגר בלולים התעשייתיים. בעקבות זאת נעצרה המחלה במהירות, וזאת בלי מצוד אחר עופות במשקים משפחתיים.
מובילי עופות ונגיפים
הרעיון שתעשיית העופות היא האחראית להפצת הנגיף איננו מהפכני. לפי "כרטיס המחלה" של שפעת העופות מטעם FAO,
אולם האו"ם מדבר בכמה קולות. בעקבות גילוי המחלה בניגריה אמר ראש השירותים הווטרינריים של FAO שאינו מבין איך היה הנגיף יכול לעבור אם לא דרך עופות בר. זאת אף על-פי שמדובר בהתפרצות מבודדת אלפי קילומטרים מהאחרות, בלי שנרשמה תמותת עופות בר, ובשעה שהשלטונות הניגריים עצמם הצהירו שמקור הזיהום הוא בתעשייה. ב-BirdLife מצטטים את שר החקלאות הניגרי, שאמר כי מדינתו מייבאת עופות מסין ומטורקיה בהיקף גדול, והעופות מוברחים תוך הפרת האיסור שהוטל כבר ב-2005. המבריחים הם בעלי לולים תעשייתיים. יש לציין שהברחות נפוצות גם במסחר ב"חיות מחמד אקזוטיות" ובתרנגולים לקרבות – גורמים משוערים נוספים להפצת המגפה.
שווקים של עופות חיים בדרום-מזרח אסיה (מימין) הם מקור אפשרי להעברת הנגיף. אולם צילומים כאלה נפוצים בתקשורת לא בגלל חשיבותם, אלא כי השווקים מצטלמים היטב ובקלות – לעומת צילומי משאיות הובלה תעשייתיות, המוניות וסגורות או אף אטומות לגמרי (בתמונה השמאלית: משאית להובלת אפרוחים).
הקשר התאגידי
התאגיד Charoen Pokphand התאילנדי מחזיק בבעלותו חלק ניכר משוק העופות באסיה. CP שולח למדינות שונות אפרוחים ומזון, ושולט גם במכירת עופות לצרכנים. לפי Grain במקור שהוזכר לעיל, "CP נוכח למעשה כמעט בכל מקום שבו התפרצה שפעת העופות". כבר בספטמבר 2004 זיהו שלטונות קמבודיה את CP בתור המקור למגפה בארצם דרך משלוח אפרוחים נגועים, ואחר-כך זוהה דגם התפשטות דומה בלאוס ובבורמה. CP מחזיק מדגרה גדולה במחוז המוכה בנגיף בסין, שולט בתעשיית העופות באינדונזיה ובחצי מהענף בווייטנאם, ואפילו ב-12% מענף הלול בטורקיה. ב-Grain מדגישים שאף על-פי ש-CP הוא "החשוד העיקרי", הבעיה רחבה יותר. מדינות מזרח אירופה, בין האחרונות שהנגיף הופיע בהן, מייבאות עשרות מיליוני אפרוחים בשנה; וטורקיה היא אחת מיצואניות האפרוחים וביצי הרבייה הגדולות למזרח אירופה ולמזרח התיכון. ההגבלות המוצהרות על המסחר מעטות, ובפועל נפוץ מסחר בלתי חוקי. למעשה, כפי שראינו בישראל, הריכוזיות של ענף הלול מאפשרת הפצה של הנגיף ממוקד הזיהום למשקים אחרים. נוסף על כך, במדינות רבות, מתאילנד ועד ניגריה, התעשיינים הגיבו על המחלה בניסיונות הסתרה ובמשלוח מוגבר של עופות, ובכלל זה עופות חולים, לשחיטה עבור מאכל אדם, וזאת כדי להספיק לגרוף רווחים לפני שהידיעה על הנגיף תתפרסם.
בונוס לתעשייה
דו"ח Grain מציג רשימה של מדינות שתעשייני העופות זכו בהן לחסות ממשלתית. למשל, באינדונזיה הסתפקה הממשלה ב"פיקוח פנימי" מטעם תעשייני העופות; בתאילנד ידעה הממשלה על המגפה חודשים לפני שהודתה בכך תחת לחץ ציבורי; ובאוקראינה סירבה הממשלה לאשר תוכנית חיסון לעופות – בעצת ראשי התעשייה. במקביל לכך, הממשלות, בחסות האו"ם, ממוטטות את התשתית הכלכלית של משקי עופות במרעה חופשי, ובכלל זה משקים ביתיים זעירים. התוצאה: חיסול התחרות ללולים התעשייתיים במדינות המתפתחות. כך תעשיות העופות ניזוקות מהמגפה באופן זמני בלבד, וזוכות בשליטה כלכלית מוחלטת לטווח הארוך. אם לא די בזה, הממשלות מסדרות לתעשיינים "פיצויים" – מכיסם של האזרחים – כפי שעשתה גם ממשלת ישראל.
פורסם לראשונה בזכויות בעלי-חיים השבוע 249-248, 7.4.2006-31.3.2006.
.jpg)
