מחקרי תודעה ורווחה של דגים
דגים מרגישים כאב ופחד ממש כמו יונקים ועופות - כך הוכיחה סדרת מחקרים שנערכה בראשית שנות ה-2000 בבריטניה. מחקרים אלה לא הסתפקו בראיות אנטומיות, הורמונליות והתנהגותיות לתחושת כאב בדגים - ועשו שימוש מתוחכם ביכולת של דגים לבחור להשתמש במשככי כאבים, ובמחיר שהם היו מוכנים לשלם עבורם.
הראיות לכך שדגים מרגישים כאב (ואפילו דיכאון) הן רבות ומגוונות, והן הלכו והצטברו בעיקר כתגובה לספקות שהעלו מדענים מתעשיית הדגים בנוגע ליכולתם של דגים להרגיש כאב. הראיות הבסיסיות ביותר הן אנטומיות: הפיזיולוגיה של הדגים כוללת קולטני כאב, מערכת עצבים ומנגנונים מוחיים דומים לאלה של עופות ויונקים. ראיות גופניות נוספות מושגות על ידי מדידות משתנים גופניים בשעת מצוקה ובשעת רוגע (מדופק ועד הפרשת הורמוני מצוקה או חומרים טבעיים לשיכוך כאב). ראיות מסוג נוסף הן ראיות התנהגותיות, כגון איבוד עניין באוכל בשעת כאב, עוויתות והתנהגות לא נורמלית, ניסיון לשפשף את המקום הכואב, ועוד. אבל הראיות החזקות ביותר לתחושת כאב בדגים הושגו אולי מניסויים שבהם ניתנה לדגים עצמם האפשרות לבחור אם להשתמש במשככי כאבים בשעת כאב - לעתים במחיר שלא היו מוכנים לשלם במצב רגיל.
בניגוד למיתוס המוכר, דגים גם לא סובלים מזיכרון גרוע או קצר יותר ביחס לחיות יבשתיות.
