ארגון הסחר העולמי והחיות
השפעת WTO על דולפינים, על תרנגולות ועל חיות רבות אחרות
WTO, קווים לדמותו
בשנת 1994 נוסד ארגון הסחר העולמי (World Trade Organization), ובקיצור – WTO. יותר מ-140 מדינות חברות בארגון, וכשלושים מדינות נוספות מבקשות להצטרף אליו. ה-WTO הפך במהרה לכוח השולט במסחר הבינלאומי, והוא חולש כיום על יותר מ-97% ממסחר זה. התפיסה המרכזית של הארגון וחוקיו היא עידוד המסחר החופשי בין מדינות, תוך קידום האינטרסים של גופים מסחריים.
חופש המסחר נגד בעלי-חיים
המדינות החברות בארגון חתומות על הסכם GATT (קיצור של General Agreement on Tariffs and Trade) שהוא גרסה מעודכנת של הסכם משנת 1947. לפי סעיף I בחוקי GATT, כל המדינות החברות ב-WTO זכאיות ליחס "מועדף" באופן דומה בייבוא ובייצוא; סעיף III אוסר העדפה של מוצרים מתוצרת מקומית על פני מוצרים מיובאים; וסעיף XI אוסר הגבלת ייבוא של מוצרים מ"טריטוריה" כלשהי החברה בהסכם. יחד, יוצרים שלושה סעיפים אלה את החזית הפועלת נגד בעלי-החיים, וכן נגד בני-אדם והסביבה הטבעית. כדי לאכוף את הסכמיו יכול ה-WTO להפעיל צעדים כלכליים נגד המדינות המפירות את ההסכמים בנסותן להגן על בעלי-חיים, על בני-אדם או על הסביבה. צעדים אלה מרתיעים אף את המדינות העשירות ביותר בעולם. כך הפך ה-WTO בשנים האחרונות לגורם משמעותי המעודד פגיעה בבעלי-חיים ומעכב שיפורים ברווחתם.
אירופה: תרנגולות תחת איום
ארגונים אירופיים להגנה על בעלי-חיים רואים ב-WTO את האיום הגדול ביותר על מפעלם. אחד מהישגי החקיקה המשמעותיים ביותר בעולם בתחום רווחת בעלי-החיים הוא החלטתו של האיחוד האירופי לאסור בהדרגה את השימוש בכלובי סוללה – אותם כלובי רשת זעירים שכולאים בהן את התרנגולות כל עוד הן מטילות ביצים. החוק האירופי, שהתקבל ביוני 1999, כולל איסור על הכנסת כלובי סוללה חדשים לשימוש החל מינואר 2003, ואיסור מוחלט על השימוש בכלובי סוללה החל מינואר 2012. אולם החוק כולל גם סעיף נוסף: בשנת 2005 יישקל האיסור מחדש, והוא עלול להידחות או אף להתבטל.
ה-WTO וכלובי הסוללה
במרכז הדיונים על עתיד התרנגולות יעמוד המסחר הבינלאומי. ביצים מכלובי סוללה זולות יותר מביצים שמקורן בשיטות חלופיות המקצות לתרנגולות מרחב גדול יותר והדורשות עבודה רבה יותר מן הלולנים; אם ייובאו לתחום האיחוד האירופי ביצים שמקורן בכלובי סוללה, הן יהיו זולות יותר מן הביצים האירופיות שמקורן בלולים המשופרים. כדי למנוע הפסדים כספיים ללולנים המקומיים יצטרך האיחוד האירופי להטיל מכס על הביצים המיובאות או לאסור כליל את ייבואן. אולם מדינות המעוניינות להציף את השוק האירופי בביצים מכלובי סוללה יוכלו לעתור ל-WTO ולטעון שהגבלת המסחר מפרה את חוקי GATT. ועדה של ה-GATT היא שתכריע אם האיחוד האירופי הפר את ההסכם. כדי להציל את התרנגולות מכלובים יידרשו המנהיגים האירופיים להפגין תעוזה בלתי צפויה מול ה-WTO. הקלף האחרון יהיה בידי הצרכנים: אם יותר ויותר צרכנים יחרימו ממילא את הביצים הזולות מכלובי הסוללה, יעמדו ממשלותיהם בפני אתגר פחות קשה.
מוצרים דומים?!
בחוקי GATT יש דקויות העשויות, באופן עקרוני, לסייע להצלת בעלי-חיים. סעיף 4:III קובע שמדינה אינה רשאית לתת עדיפות כלשהי למוצרים מתוצרת מקומית על-פני "מוצרים דומים" מתוצרת זרה, שמקורה בחבֵרת WTO. אך מה הם "מוצרים דומים"? ודאי רובנו נסכים לכך שביצים שמקורן בכלובי סוללה אינן דומות כלל לביצים שמקורן בשיטות חלופיות, כי במקרה אחד מדובר בשיטה אכזרית ביותר, ובמקרים אחרים מדובר בשיטות אכזריות פחות. הגיוני? לא לפי ועדות שהתמנו לפרש את חוקי GATT, והמתפקדות למעשה כבית-דין עולמי עצמאי. הוועדות קבעו שתהליכי העיבוד והייצור של מוצרים כלל אינם רלוונטיים לסוגיית הדמיון בין מוצרים – הדמיון הרלוונטי הוא אך ורק במוצר הסופי. לפי עיקרון זה ביצה היא ביצה, ואין זה משנה אם היא נגזלה מתרנגולת בריאה הרועה בחצר או מתרנגולת גוססת בכלוב.
טונה היא טונה
הסירוב של WTO להכיר בכך שתהליכי עיבוד וייצור שונים רלוונטיים לסוגיית ה"דמיון" בין מוצרים כבר פעל נגד בעלי-חיים. המקרה הבולט הוא המאבק על השיטות לדיג טונה בשנות התשעים. שיטה נפוצה לדיג טונה היא הקפת להקת הדגים ברשת ענקית שמניפים אותה לאחר מכן וחונקים כך כל חיה ימית שהייתה בשטח זה. באזורים הטרופיים המזרחיים של האוקיינוס השקט נוהגות הטונות לשחות מתחת לדולפינים. הדייגים מאתרים את הטונות לפי הדולפינים, ואז מכתרים והורגים את כולם. לדגי הטונה, שאינם יונקים חביבים ואינם בסכנת הכחדה, אין סניגורים. אולם ממשלת ארצות-הברית מבקשת להגן על הדולפינים. חוק משנת 1972 מתיר להשתמש רק בשיטות דיג המאפשרות כמעט לכל הדולפינים להימלט; החוק האמריקני גם התיר ייבוא רק ממדינות שאימצו חוק דומה והשיגו תוצאות דומות. כך אסרה ממשלת ארצות-הברית בשנים 1990 ו-1991 לייבא מוצרי טונה ממקסיקו. ממשלת מקסיקו פנתה לעזרת חוקי GATT, בטענה שמדובר בהגבלה אסורה על הייבוא. האמריקאים טענו להגנתם – ולהגנת הדולפינים – שטונה אשר נידוגה תוך הרג דולפינים היא מוצר שונה מטונה שנידוגה ללא הרג דולפינים. ועדת ה-GATT דחתה נימוק זה וטענה ששיטת הדיג אינה יכולה להשפיע על המוצר עצמו. טונה היא טונה, ולא חשוב איך לכדו והרגו אותה. תביעה דומה הוגשה נגד ארצות-הברית בעקבות חרם שערכה על מוצרי טונה מאיטליה ומספרד – ושוב פסקו שופטי ה-GATT נגד ארצות-הברית – ונגד הדולפינים.
ניצוץ של תקווה?
ה-WTO מקיים בית-דין לערעורים, שהגיע בשנים האחרונות לכמה הכרעות פחות דרקוניות מאלה של בית-הדין הרגיל, אולי בהשפעת המחאה העממית החריפה נגד ה-WTO. בהחלטה משנת 2001 (בעניין דרישתה של קנדה לשווק לאירופה אזבסט, הידוע כחומר מסרטן) קבע בית-הדין לערעורים שלא רק תכונות המוצרים הסופיים יקבעו מהי מידת הדמיון ביניהם אלא גם אופן השימוש הצפוי בהם וכן טעמם והרגליהם של הצרכנים, אשר משתנים מארץ לארץ. לפי החלטה מעודדת זו, יש משקל מכריע לסירובם של הצרכנים להחליף מוצר אחד במוצר הדומה לו לכאורה. במילים אחרות, אם האירופים מחרימים ביצים שמקורן בכלובי סוללה, יכיר ה-WTO הבדל שבינן לבין ביצים משיטות חלופיות ולא יתערב בחרם. זוהי, על כל פנים, עמדה עקרונית חדשה למדי, שעדיין לא עמדה במבחן המציאות מול הגישה הוותיקה יותר ב-WTO.
מקורות
http://www.worldtradecruelty.com
"Legislation in force on animal welfare on the farm: Laying Hens", The European Union Website.
"The WTO in Brief", "WTO Legal Texts", The World Trade Organization Website".