"סחר חופשי": החופש להתעלל?
כיצד מסכנים הסכמי סחר חופשי את ההגנות המעטות הניתנות לבעלי-חיים
אווירה כפרית (?!)
המושג "גלובליזציה" קיבל בשנים האחרונות משמעות שלילית בעולם המונחים של קבוצות העוסקות בפעילות חברתית וסביבתית, ובפרט בקרב העוסקים בהגנה על בעלי-חיים. אולם לציבור הרחב אין משמעות המושג ברורה ביותר – לא מעט משום שהתקשורת נוטה להתעלם מבעיות שיוצרת הגלובליזציה ולהציג בתור "מתנגדי הקִדמה" את מי שנאבקים בהיבטים מסוימים של התהליך. במבט ראשון, נראה שהתופעה אינה שלילית – העולם הופך ל"כפר גלובלי" גדול: מידע על כל דבר נגיש בכל מקום, ערכי הדמוקרטיה מגיעים לארצות חשוכות, כל אחד בעולם יכול להנות מסחורות מובחרות, היקף המסחר גדל, והכל נהנים...
אסון צרכני-ערכי
תמונה אופטימית זו רחוקה ביותר מן המציאות. אפילו לגלובליזציה של ערכים ורעיונות יש משמעות שלילית מובהקת, כשמדובר בבעלי-חיים: ערכי החמלה כלפי בעלי-חיים אינם מתפשטים כמעט, ואילו הנהייה אחר מוצרים זולים מן החי עולה במהירות רבה בארצות שעד לאחרונה רווחה בהן תזונה כמעט-צמחונית, כגון הודו. אם יש אמת כלשהי בכך שרעיון הדמוקרטיה מתפשט בעולם, אז הוא כולל בתוכו את "החופש לבחור" באכילת בשר רב, כנהוג במדינות העשירות. ככל הנראה, זוהי ההשפעה החמורה ביותר שיש לגלובליזציה על בעלי-חיים, והיא ראויה לדיון נפרד.
מסחר בחיות
הקורבנות המיידיים והישירים ביותר של מסחר חופשי בין מדינות שונות הם מי שנחשבים כסחורות בעצמם – בעלי-חיים. הובלת בעלי-חיים כסחורות חיות בין מדינות שונות מאריכה את טווחי ההובלה וכרוכה לא פעם בעיכובים במעברי הגבול, כשהחיות מתייסרות ימים ואף שבועות בכלי-רכב צפופים, מחניקים ולוהטים. אחד ממסלולי ההובלה הארוכים ביותר בעולם הוא בין אוסטרליה לישראל. כמאה אלף כבשים ועגלים מובלים במסלול זה, שצליחתו באונייה נמשכת כשלושה שבועות, מדי שנה מאז תחילת שנות ה-2000. ייבוא עגלים חיים לישראל החל כבר בשנות השמונים, אולם המסחר עם אוסטרליה נפתח רק בסוף שנות התשעים והוא מנוצל בידי יזמים אחדים בלבד. הניסיון להיאבק בהובלת החיות מאוסטרליה נתקל עד כה בישראל בסירוב של משרד החקלאות להתייחס לנושא. אולם גם אילו היה משרד החקלאות נוקט עמדה אחראית, עלול הסכם סחר חופשי עם אוסטרליה לעצור את ההישג, משום שכל ניסיון להתחשב ברווחת החיות ייתפס כהפרה של ההסכם.
הסכמים פוגעים
אנו מגיעים אפוא לביקורת המוכרת יותר על הגלובליזציה: הביקורת על הסכמים, המאפשרים מסחר חופשי בין מדינות שונות – ללא איסור על העברת סחורות מסוימות, ללא תשלום דמי מכס וללא הגבלות אחרות. אין ספק שהסכמים כאלה מביאים שגשוג כלכלי בשכבות מסוימות במדינות העשירות, ולכן הם מתפשטים במהירות. אולם יש לכך גם צדדים שליליים. הנה תורת הגלובליזציה על רגל אחת:
- פתיחתם של גבולות למסחר ללא הגבלה, מאפשרת לחברות מסחריות ענקיות למוטט יצרנים מקומיים, שאינם מסוגלים להתחרות בהן.
- החברות המסחריות יכולות לחמוק מהגבלות מקומיות מוסריות / חברתיות / סביבתיות המפריעות לעסקים. תמיד אפשר למצוא מדינה שאין בה הגבלות כאלה ולמקם שם את העסק תוך פגיעה בבני-אדם, בבעלי-החיים ובטבע המקומיים.
- הסכמי הסחר החופשי מאפשרים לנקוט צעדי ענישה כלכליים נגד מדינה המבקשת להגביל את הייבוא אליה מטעמים מוסריים / חברתיים / סביבתיים.
מתחמקים מחוקים
המסחר הבינלאומי מאפשר אפוא לעקוף בקלות חוקים שנועדו להגן על בעלי-חיים. ממחישים זאת היטב דבריו של יוסף לז'ה, בעל משחטת אווזים, בדיון על פיטום אווזים שנערך בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת ב-2.1.2001:
דברים ברוח דומה עומדים מול כל ניסיון ליצור רפורמה לטובת בעלי-חיים, בארץ ובחו"ל. בעלי העסקים החקלאיים טוענים שאף חיה לא תינצל בזכות חקיקה מקומית; רק העסקים המקומיים יתחסלו, אנשים יאבדו את מקום עבודתם, ואילו מדינה אחרת תזכה בהשקעה כספית נאה ובמקומות עבודה חדשים.
איום ממשי והסתייגויות
בטיעון של בעל המשחטה יש גרעין של אמת. כאשר אין הגבלות על המסחר (כלומר, אם ייאסר רק ייצור כבד אווז אך לא ייבוא שלו), יוכלו המפטמים להמשיך בעבודתם במדינה אחרת. אולם אין זה נכון שהחוק יהיה חסר השפעה. להקמת מתקנים חקלאיים חדשים ולהובלת המוצרים שהופקו מן החיות יש מחיר כספי העשוי לגרום כשלעצמו להצטמקות התעשייה. כמו כן, אם השיטה האכזרית תהפוך לבלתי חוקית מצד אחד, והחקלאים יזכו לפיצוי הולם מצד אחר, ישמחו רובם להחליף מקצוע ולא להיות מנודים מבחינה חברתית, כפי שכבר חשים כיום כמה מהם, לפי עדותם. נוסף על כך, חקיקת חוקים לרווחת בעלי-חיים במדינה אחת יוצרת באופן עקיף לחץ על מדינות נוספות לחוקק חוקים דומים, ואפשר גם ללחוץ ישירות לקידום חוקים כאלה. לכן אם ייאסר פיטום אווזים וברווזים בישראל, ייתכן שהתעשייה לא תיעלם, ולמרות זאת האיסור רצוי ויש לו השפעה.
פחד המחוקקים
למרבה האסון, הסתייגויות אלה אינן נוטות לשכנע את המחוקקים, שרובם מתעניינים במצב העסקים המקומיים יותר מאשר בפצעים בוושט של אווזים גוססים. אם החוק אינו מסוגל להביא לתוצאות חד-משמעיות, הם נוטים למשוך את ידם מכל העניין. דברים ברוח זו ריחפו כאיום בכנסת החמש-עשרה מעל יוזמות אפשריות חדשות למען חיות. גם ברחבי העולם מהווה איום זה מכשול מכריע בדרך לחקיקה חדשה לטובת בעלי-חיים, כפי שנראה במאמר אחר, שידון בארגון הסחר העולמי ובחוקיו.