עגלים במשחטה, מבט מקרוב

יממה במכלאה

בתור לשחיטה, לאחר הכבשים, ממתינים למותם העגלים. המשלוח העיקרי מגיע כיממה לפני השחיטה. עין בלתי מיומנת עשויה שלא להבחין בכך שאלה הם עגלים, כי הם גדולים מאוד. רק בני שנה עד 15 חודשים, אך מכיוון שהם נמנים עם זן שעבר עיוות גנטי לייצור בשר, הם ממהרים לגדול ולפתח חזה ענקי ואזור שכמות עצום. העגלים נותרים כלואים במתחם צפוף, ללא מזון ומים. שניים מהעגלים קשורים בשרשרת ברזל סביב ראשם ללא כל יכולת תנועה. כך ממתינים העגלים כשהם מבוססים בשתן ובצואה שלהם ושל העגלים שלפניהם ושל העגלים שלפניהם...

עגלי חלב בקרון

למשחטה מגיעים לעתים גם עגלים מעטים בנוסף למשלוח העיקרי. שלושה עגלי חלב שהגיעו מעט לפנינו כלואים בתוך קרון המחובר למכונית. אלו הם עגלים צעירים ועדינים יותר. משום מה, הותירו אותם קשורים לסורגי הקרון בחבל שנכרך סביב ראשם ופיהם. מטונפים. מפוחדים. צמאים למגע אימהי. אחד מהם מלקק את ידינו בלהט. עגל אחר, מציאותי יותר, פוחד ממגע אדם.

הדרך האחרונה

בין המכלאה לבין הכניסה למשחטה מחבר שביל באורך 15-20 מטרים, תחום במעקה ברזל, המבטיח שהעגלים לא יברחו לצדדים. עובדי המשחטה פותחים בגירוש העגלים לשביל באמצעות צעקות. העגלים כל-כך מפוחדים וחסרי אונים. הם לא יודעים מה רוצים מהם, לא מבינים למה נטפלים אליהם. כל תנועת אדם מפחידה אותם. גם התנועות שלנו, המביטים בהם עם המצלמות. אנו קופאים במקומנו, שלא להוסיף למועקה שבה הם שרויים. בהתחלה הם מתקדמים בשביל בחשש. אחדים חוזרים פתאום אחורנית בבהלה. לפועלים אין סבלנות: מישהו לוקח מוט ברזל ענקי וחובט בעוצמה בחלק גופו האחורי של אחד העגלים. העגל המוכה שועט קדימה ודוחק את העגלים העומדים לפניו. אבל ככל שמתקרבים לפתח המשחטה, מתחזק רעש המכונות, והעגלים שבים ונרתעים. בשלב זה, מטרים ספורים מהכניסה, חוסם את דרך נסיגתם מוט ברזל, שהונח בזריזות לרוחב המעקה מאחוריהם. אין לעגלים כל אפשרות אלא לנוע קדימה, אל עבר התחנה האחרונה בחייהם. המבט על פניהם אומר הכל. כאב, אימה וחוסר אונים שהם לוקחים איתם אל התחנה האחרונה בחייהם.

המלכודת

בין סוף השביל שבו לכודים העגלים לבין הכניסה למתקן השחיטה, מפרידה דלת ברזל חשמלית. הדלת נפתחת ברעש, בהפתעה, ופוערת בפני העגל הקרוב אליה, העומד עדיין באור השמש, את לועו של חלל סגור, עם קולות וריחות מחרידים. העגל יוצא מגדרו מרוב בהלה, אך פועל הלופת את זנבו בצורה מכאיבה מותיר לו רק ברירה אחת: לעבור בדלת. ברגע שהוא ביצע את הצעד המכריע, נסגרת הדלת מאחורי העגל, והוא מוצא את עצמו לכוד בתוך מתקן מלבני העשוי מִשטחי ברזל, סוגר על גופו עד אפס מקום. כאן מתמהמהים הפועלים, והעגל מנצל את דקת ההפוגה להוריד את ראשו ולרחרח. הוא מרגיש שמשהו רע עומד לקרות.

העקדה

הרגע השקט הסתיים. בין משטח הברזל שעליו עומד העגל לבין המשטח הסוגר עליו מן הצד יש מרווח צר, שדרכו תופס אחד הפועלים את רגליו של העגל וקושר אותן בחבל עבה, המחובר לסרט ברזל נע שעל התקרה. העגל משתגע מבהלה. הוא אינו רואה דבר מלבד משטח מתכת אטום וחש את רגליו הנקשרות בחוזקה. הוא לא מבין מה קורה. הוא מנסה נואשות לברוח. להשתחרר מהקשירה. אך הוא רק מחליק על גבי משטח הברזל ונלחץ עוד יותר. הרע מכל עדיין לפניו. לפתע נשמט משטח הברזל התחתון מתחת לרגליו וגורם לעגל ליפול על צדו ולגלוש אל משטח אחר, הנע על גבי מסילה, מוצף בדמו של העגל הקודם. המשטח סוחב את העגל מספר מטרים ואז נעצר ליד קיר, אשר כולו אדום מדם שניתז מגרונותיהם המשוספים של עגלים אחרים. העגל מנסה להיאבק ולקום מן התנוחה המשונה שבה הוא נתון. תוך כדי המאבק נמתח כלפי מעלה החבל הקשור לרגליו ומותיר את העגל שכוב על הגב במהופך. העגל ממשיך במאבקו חסר הסיכוי.

הרג

האווירה בין האנשים העוסקים בהרג מבודחת. משיחה איתם עולה, שהשוחטים אוהבים מאוד את עבודתם. הם משייפים את סכיניהם מולנו בראוותנות. בגאווה. הפועלים תופסים את ראשו של העגל בעזרת לולאת ברזל המחוברת למוט, ומותחים את פיו לאחור עד שצווארו מתוח וחשוף. התמונה הזאת לא יוצאת לי מהראש: העגל מתוח ברגליו לאחור וכלפי מעלה, ופיו מתוח בחוזקה לכיוון השני. העיניים שלו כמעט יוצאות ממקומן. עד שהשוחט מגיע ומשסף את גרונו. סילונים של דם ניתזים לכל הכיוונים, בכמות אדירה, מוסיפים שכבת דם טרייה לקיר.

מוות

לאחר כמה שניות עוזבים הפועלים את הלולאה הסוגרת על פה העגל. ברגע זה הוא מתחיל להשתולל. כל גופו מתנועע. הוא מנער את עצמו, מנסה לנשום. בעודו נלחם על נשימות אחרונות, מחליפים את החבלים הקשורים לרגליו בשרשראות ברזל, הקשורות אף הן למסילה הנעה מהתקרה. העגל נגרר לאחור וכלפי מעלה, נותר תלוי ברגליו האחוריות. הוא נחבט בעוצמה במשטח, ממשיך לפרפר, לנסות לנשום, להתנגד בכל גופו. הדם ממשיך לזרום דרך הגרון החוצה. הלשון מתמלאת בדם. דם ניגר מתוך הפה. נראה שזה לא ייפסק לעולם. מסילת הברזל מושכת את העגל לאחור במהירות גוברת עד שהוא נתקל בקיר, עדיין בהכרה. מרגע השחיטה ועד שלא ניכרים עוד סימני חיים חולפות שתי דקות. לפעמים קצת יותר.

לאחר המוות

תהליך פשיטת העור וביתור הגופות מתחיל שניות ספורות לאחר שנדמה כי העגלים כבר מתים. לא נתקלנו במקרה שבו התעורר עגל (או כבש) במהלך החיתוך, אך העבודה מהירה והכל נראה אפשרי. הפועלים עורפים את ראש העגל ותולים את ראשו על אנקול ברזל ליד הגופה, עדיין מדמם. לאחר העריפה הם חותכים את העור וקורעים אותו מעל הגוף. תוך דקות נחשף הבשר לחלוטין, והעור נשמט בנפרד, חסר צורה. את הגפיים קוצצים ועורמים עם ראשים כרותים. את החלקים המיועדים למאכל אדם מעבירים לאישור וטרינר, ומשם למשאיות הקירור - ולחנויות. ובדרך החוצה - שלושת עגלי החלב עדיין קשורים בקרון, לא יכולים לזוז. אנחנו מתרחקים משם, וריח הדם ספוג בנעליים, בבגדים, בתוך הגוף. המצלמות מונחות בצד. אין מילים. אבל התמונות נשארות ולא עוזבות אותנו.