משחטות יונקים בבריטניה

אין "שחיטה הומאנית"

בינואר 2009 החל ארגון זכויות בעלי-החיים הבריטי, Animal Aid, לבצע חקירות סמויות במשחטות כבשים, חזירים ובקר בבריטניה. החקירות נועדו לערער על האמונה הרווחת בכך שהשחיטה בבריטניה היא "הומאנית" – אמונה שמטפחת תעשיית הבשר בסיוע הרשויות ואמצעי התקשורת. החקירות החלו בתגובה לשחיטות שהוצגו בטלוויזיה על-ידי התעשייה – שחיטות מבוימות בתנאים מבוקרים, שאין קשר בינם לבין המציאות התעשייתית.

מטרת החקירות אינה רק להבהיר לציבור שהשחיטה כרוכה לרוב בהתעללות ובסבל קיצוני, אלא גם לקדם חקיקה שתחייב להציב בכל המשחטות מצלמות טלוויזיה במעגל סגור ולהעביר את הסרטים לגוף בקרה חיצוני. Animal Aid מבקש גם להתנות את רישיון השחיטה באישור שתקף לשלוש שנים בלבד במקום האישור החד-פעמי שניתן כיום. בנוסף לכך, החקירות שימשו עבור פעולות משפטיות נגד המשחטות.

7 משחטות

עד אפריל 2010 צילם Animal Aid סרטי וידיאו בשבע משחטות שונות, שנבחרו באקראי (ראו קישור לכל החקירות). הצילומים בכל משחטה נערכו בחשאי במשך מספר ימים, באמצעות מצלמות נייחות שהוצבו במשך שעות מעל תאי ההימום וההרג. כמאגר מידע הנגיש לעיון הציבור, החקירות בשבע המשחטות מהוות ודאי את המקור הבלתי תלוי המפורט והמייצג ביותר שקיים כיום על משחטות מסוג מסוים במדינה כלשהי. אמנם רוב החומר לא פורסם, אולם סיכומי החקירות שפורסמו מפורטים יחסית, וגם הסרטים הערוכים מתוך החקירות ארוכים יחסית – עד 50 דקות לסרט. בסיכומי החקירות ניתן דגש רב לעבירות על החוקים והתקנות שאמורים למזער את סבלן של החיות במשחטה. עבירות שיטתיות נמצאו בשש מתוך שבע המשחטות – ביניהן שתי משחטות המשווקות בשר אורגני (דהיינו, עם הבטחה כוזבת לתנאי רווחה משופרים).

החקירות חושפות התעללות וסבל שנובעים מחמישה מקורות מובחנים:

א. שחיטה תעשייתית

האלימות הקיצונית טבועה בעצם ניצולם של בעלי-חיים לייצור בשר: הובלתן של חיות לתוך מתקן שחיטה, הימומן (גרימת אובדן הכרה), תלייתן במהופך וחיתוך גרונן. מאחר שאלימות זו חוקית לחלוטין, תיאורי Animal Aid כמעט שמתעלמים ממנה, ולצורך מעשי אף מבחינים בין פעולות "תקינות" לפעולות עברייניות. אולם בשחיטה התעשייתית החיות אנוסות תמיד לנוע בסביבה זרה ומאיימת, אפופת ריחות דם וזעקות כאב שלא ניתן לחסום אותם כליל, ולבסוף תוקף אותן אדם זר וכלי מפחיד בידו. האימה בלתי נמנעת אפוא גם בשחיטה ה"תקינה" ביותר, ומצב זה ניכר בצילומים. ניכרים היטב גם הקשיים הטכניים הגדולים לבצע שחיטה "תקינה", כך שלמעשה פחד וכאב עזים הרבה יותר הם כמעט בלתי נמנעים.

ב. שיטה לקויה

החוק הבריטי, כמו החוק במדינות אחרות, מקבל את "צורכי" התעשייה ללא סייג: שחיטת חיות רבות במהירות מרבית ועל-ידי עובדים במספר מזערי. זירוז אלים של החיות והימום מרושל אמנם אינם חוקיים בבריטניה, אך הם נובעים ישירות מכך שאין בחוק הוראות בדבר קצב עבודה מרבי, מספר עובדים מזערי ומעורבות מזערית של מפקחים.

בבריטניה, התווספה לכך בשנת 2004 בעיה ספציפית (לאחר דיון ממושך). עד אז, אסור היה לשחוט חיות בנוכחות חיות אחרות, כדי למנוע מהחיות הנוכחות את הפחד האיום שכרוך בצפייה בחברותיהן העוברות הימום, נתלות ונדקרות. אלא שהסתבר כי בתנאים התעשייתיים, הפרדת חיה מהקבוצה כדי להמם ולשחוט אותה בנפרד, מביאה להארכת משך הזמן שבין ההימום לדקירה. כתוצאה מכך, גדלה הסכנה שחיות שעברו הימום ייתלו ויידקרו לאחר שהכרתן שבה אליהן. הגוף המייעץ לממשלה בעניין רווחת בעלי-חיים (FAWC) המליץ להתיר שחיטה בקבוצה ולהגביל את משך הזמן שבין ההימום לדקירה ל-15 שניות. בתגובה לכך, ביטלה הממשלה את האיסור על שחיטת חיות לעיני בנות מינן, אך לא קבעה הגבלת זמן בין ההימום לשחיטה. התוצאה ניכרת בחקירות Animal Aid: הכבשים, החזירים והעגלים נדחסים בקבוצות לחלל ההימום. שטחם של חללים אלה הוא מטרים רבועים אחדים. החיות שסופגות אחרונות את ההימום, חוזות במשך דקות רבות בחברותיהן הצונחות לידן ממרחק אפסי – לעתים עליהן ממש – כתוצאה ממכות חשמל, צורחות מכאבים, מנסות לברוח, מפרפרות, נתלות, נדקרות ושותתות סילוני דם. זהו כיום הסטנדרט המותר בחוק.

פועל מנסה להצמיד לראשה של כבשה מלקחי הימום בזמן שטלה עדיין יונק ממנה. הטלה הלך אחר הגופה שנתלתה וברח לחיקה של כבשה אחרת, שגם היא עברה הימום כשהוא צמוד אליה. (Animal Aid) 

ג. ציוד לקוי

למרות ההיסטוריה הארוכה של שחיטה תעשייתית והמחקר המפורט בנושא, חלק מהציוד במשחטות פוגם ביעילות תהליך ההימום ומגביר בכך את סבלן של החיות. ב-Animal Aid מדגישים את הליקוי בתאי הריסון לבקר בחלק מהמשחטות. המדובר בתא קטן מאוד, שהפרה (או הפר) מובלת לתוכו ושער נסגר מאחוריה; עובד העומד מעל לתא אמור להצמיד לראשה אקדח הימום ולירות מסמר לתוך מוחה. אם הראש זז, הירייה אינה מדויקת והפרה נפצעת מבלי לאבד הכרה. מדף שקבוע בקצה תא הריסון, שעליו יכולה הפרה להשעין את ראשה, אמור לסייע לקבע את הראש ברגע ההימום ולמנוע החטאות בירי. אולם בחלק מהמשחטות אין מדף כזה (בניגוד לנדרש בחוק) ובתיעוד ניתן לראות את הפרות מנענעות את ראשיהן בבהלה ואת עובדי המשחטה מחטיאים בירי. במקרה אחד, פר המום-למחצה אף צנח לתחתית התא והעובד נתלה מעליו במהופך כדי להגיע לראשו לירייה נוספת.

פרה או פר במתקן ריסון, ללא מקום להנחת הראש. הפועל אמור להצמיד אקדח הימום לראש החיה הנע בבהלה. (Animal Aid) 

הציוד המקובל בבריטניה להימום כבשים וחזירים הוא מלקחיים חשמליים ענקיים, שהעובד תופס בהם את ראש החיה ואז אמור לעבור דרך מוחה זרם חשמלי שיגרום לה לאבד את הכרתה. היעילות של שיטה זו נמוכה במיוחד בתוך תא מלא בחיות, אולם גם בתנאים "מיטביים" העובד מתנפל על החיה עם המלקחיים בתוך חלל שבו היא עלולה להתרוצץ. התוצאה, שניכרת היטב בסרטי החקירה, היא שהעובדים אינם מצליחים לדייק בתפיסת הראש של חלק מהחיות וגורמים להן מכת חשמל מכאיבה ביותר, בהכרה מלאה.

מתקנים לקויים נוספים, שתועדו בחלק מהמשחטות, הם: רצפה משופעת בתאי הריסון לבקר – שגורמת לפרה חרדה כשאינה מצליחה לעמוד היטב; מיקום שרשראות התלייה באופן שגורם לעתים לחיות ליפול מהסרט הנע על חיות אחרות; מחסור בשרשראות שגורם לעיכובים בין ההימום לתלייה; וכמות גדולה של ציוד מתכתי מרעיש מאוד – ומפחיד את החיות – ללא אמצעים לצמצום הרעש.

ד. בורות

עבור הקורבן, אין הבדל בין מכות חשמל מכאיבות מידיו של עובד שאינו יודע לבצע הימום, לבין מכות חשמל שנובעות מלחץ בעבודה, מאדישות או מאכזריות. אולם מבחינה משפטית וניהולית, בורות היא בעיה במערכת ההכשרה, בעוד שליקויים אחרים תובעים טיפול מסוג אחר. באחת המשחטות, נדמה שהפועל שצולם אינו יודע מה לעשות עם מלקחי ההימום: נראה שהוא משתדל להשתמש בהם כדי לעבוד ביעילות אך פשוט אינו יודע שעליו לתפוס את ראש החיה במלקחיים. שוב ושוב הוא תופס כל חלק אפשרי בגוף מלבד הראש, אפילו כשהראש נגיש בקלות למלקחיים. התוצאה היא חיות שמתפתלות מייסורי תופת, בהכרה מלאה.

ה. אדישות, אכזריות ולחצים

צילומי Animal Aid גדושים באלימות שחורגת מן המותר בחוק ומן הרצוי לפי הסטנדרטים המוצהרים של התעשייה. פעולות לא חוקיות, כגון גרירת חיות תוך אחיזה בצמר, באוזניים או בראש וזירוז באמצעות בעיטות – הן מראה נפוץ. בדרך-כלל מדובר בפעולות עצבניות שנועדו לזרז את עבודת ההרג, אבל במצלמה נקלטו גם מקרים של בעיטות פראיות, ובאחת המשחטות תועדו בעיטות בראש החזירים כנוהג שגרתי.

שימוש דומה הרבו עובדי רוב המשחטות לעשות גם במלקחיים החשמליים. במתחם ההימום וההרג אין שוקר חשמלי המיועד להכאיב לחיות ולזרזן תחת הלחץ לעבוד מהר, אך הפועלים עושים שימוש כזה במלקחיים החשמליים, ובתכיפות גדולה. מעבר לכך, לפועלים פשוט לא אכפת אם המלקחיים תפסו את הראש ויגרמו לאובדן הכרה, או שלפיתת המלקחיים אינה במקום והזרם החשמלי יחמיץ את המוח ורק יגרום כאב עז. האדישות ניכרת בכך שחלק מהפועלים מיעטו להפעיל את המלקחיים לזמן מספיק. הזמן הנחוץ להימום הוא 4-3 שניות, אולם לעתים קרובות הסתפקו הפועלים בהפעלת המלקחיים לזמן קצר יותר ולכן החיות לא איבדו את הכרתן (באחת המשחטות הופעלו המלקחיים ל-1.9 שניות בממוצע). במקרים מתועדים רבים, נראה פועל דוחה בעצלתיים את ניסיון ההימום הנוסף לאחר שמכת החשמל הראשונה לא גרמה לחיה לאבד הכרה: הפועל הניח לחיות להתפתל ולצרוח מכאבים תוך שהוא פונה להמם חיות אחרות קודם שישוב לחיה המתפתלת. באחת המשחטות אף תועד נוהג שיטתי לבצע בחזירים הימום חלקי, לתלות את החזיר ורק אז לבצע הימום מלא.

התמונה הכללית

Animal Aid סיפק בסיכומי החקירות כמה נתונים סטטיסטיים על כלל החקירה, מעבר למקרים שמופיעים בצילומי הווידיאו הערוכים. למשל, בשתי משחטות שצולמו בראשית שנת 2009, עברו הימום יותר מפעם אחת 14.6-12.2 אחוזים מתוך 1111 כבשים שתועדו (כלומר, הכבשים ספגו מכת חשמל מבלי לאבד הכרה). באחת מהמשחטות האורגניות צולמו פרות רבות יחסית (114); מבין אלה, 12% עברו הימום יותר מפעם אחת. בחזירים, באחת משתי המשחטות שהוזכרו לעיל היה ההימום יעיל בניסיון הראשון כמעט בכל החזירים, ואילו במשחטה השנייה כמעט כולם (99.6%) עברו הימום יותר מפעם אחת, עד ארבע פעמים במספר מקרים. במשחטה זו נהג הפועל לעמוד על החזיר המפרפר כדי לקשור אותו. הימום בלתי מספק תועד גם במשחטה האחרונה שנחקרה, כמעט בכל 767החזירים שצולמו שם.

ב-Animal Aid סיכמו גם את משך הזמן שעבר בין ההימום לבין הדקירה בכמה משחטות; ההמלצות, כאמור, הן לבצע זאת במשך 15 שניות לכל היותר. באחת המשחטות חילקו שני פועלים ביניהם את ההימום והתלייה-דקירה, ובתנאים אלה הם עמדו ב-52% מהמקרים במהירות העבודה המומלצת. כשנותרה העבודה כולה בידי פועל אחד בלבד, הוא הצליח לעמוד בזמן המומלץ רק באחוז אחד מכלל הכבשים ששחט. כאן מדובר ללא ספק באחריות של ההנהלה לעינוי המתמשך.

חזיר מנסה לברוח בזינוק על הדלת (מימין) בעוד שקודמו כבר תלוי לקראת דקירה. (Animal Aid) 

השלכות החקירות

החקירות זכו לחשיפה משמעותית בכלי התקשורת, אם כי תעשיית הבשר הצליחה להטיל צנזורה תמוהה דרך "הרשות לסטנדרטים פרסומיים" (ASA, רשות לא ממשלתית, אך כלי התקשורת מכבדים את החלטותיה). לאחר שפרסם Animal Aid בעיתונות מודעה, המציגה אחדות מתוצאות החקירות הסמויות, ב-28.7.2010 פרסמה ASA החלטה, המונעת מהארגון להמשיך לפרסם מודעה זו. ההחלטה התקבלה בעקבות תלונה נגד טענות Animal Aid במודעה, וביניהן: "משחטות מתעלמות מהחוק ונוהגות בחיות בברוטליות באופן שגרתי," וכן "לא קיימת [במשחטות] מערכת בקרה אפקטיבית." ASA החליטה שטענות אלה מטעות כי החקירות נערכו רק במספר קטן של משחטות, ומשום שקיימת מערכת בקרה רשמית. הרשות התעלמה מהעובדה שצילומים סמויים מתוך שבע משחטות מהווים מדגם חסר תקדים בגודלו, כמו גם מהעובדה שמערכות הבקרה הרשמיות לא נראו באופק בחקירות הסמויות.

מעבר לכך, צעדים משפטיים או מנהליים כלשהם ננקטו נגד עובדי שש המשחטות שבהן זוהו עבירות, אם כי ללא תוצאות בינתיים.

המטרה הבולטת של החקירות היא התקנת מצלמות טלוויזיה במעגל סגור בכל המשחטות. החקירות סייעו לגייס מנהלי שתי רשויות ממשלתיות כתומכים ביוזמה זו: "הסוכנות לסטנדרטים של המזון" ו"שירות היגיינת הבשר." לתומכים ביוזמה הצטרפו גם הארגון שאחראי לסימון בשר אורגני בשתיים מהמשחטות שנחקרו, Soil Association, ושני ארגוני רווחת בעלי-החיים החזקים במדינה, RSPCA ו-CIWF. ליוזמה אין עדיין גיבוי מעשי.

לסיכום, מזכירים ב-Animal Aid, הצילומים החשאיים ממחישים ש"שחיטה הומאנית" אינה קיימת בפועל – גם כאשר התווית "אורגני" מבטיחה זאת – ולצרכנים נותרה רק דרך אחת למנוע התעללות בחיות במשחטות: לא לצרוך בשר.