מחלות: חלק מהעסק

החולי מובנה בשיטה

החיים במשק התעשייתי מייצרים בעלי-חיים חולים. במרבית המקרים, מדובר במחלות אשר כלל אינן נתפסות כמחלות בשיח החקלאי. הדוגמאות הידועות ביותר לכך הן תהליכי הייצור של כבד אווז ובשר "עגל חלב", הכרוכים בהכרח בגרימת מחלות קשות – ניוון שומני של הכבד באווזים ואנמיה חמורה בעגלים. גם התעשיות הגדולות וההמוניות ביותר מבוססות על פגיעות קשות בבעלי-החיים שהן מנצלות: למשל, את בעלי-החיים בתעשיות הבשר מאלצים להגדיל מהר ככל הניתן את משקל גופם, על חשבון התפתחותן התקינה של מערכות חיוניות בגופם, וביניהן הריאות והשלד. התפתחות לקויה זו גורמת מחלות ומצוקות קשות לכ-200 מיליון תרנגולים מדי שנה בישראל. תרנגולות ופרות בתעשיות הביצים והחלב מאולצות להטיל ולהפיק חלב בכמויות גדולות משגופן יכול לעמוד בהן לאורך זמן, והן נוטות לחלות ולקרוס בגיל צעיר, עוד לפני שליחתן לשחיטה או לחשמול.

מחלות ורווחים: איזון עדין

מחלות רבות נגרמות לבעלי-החיים שלא במתכוון, כתוצאה מתנאי הכליאה בהם מצויים בעלי-החיים - תנאים הנקבעים לפי שיקולים כלכליים. למשל, הצפיפות הגדולה בלולים הופכת את ה"עסק" למשתלם יותר ללולנים, אך פוגעת קשה בתרנגולים. אמנם, הצפיפות מגבירה את התמותה, אך היא גם מאפשרת להפיק רווחים גדולים יותר מכל יחידת שטח; הרווחים כתוצאה מן הציפוף עולים, עד גבול מסוים, על ההפסדים הכרוכים בתחלואה ובתמותה המוגברות. כאשר עולים ההפסדים הכספיים על הרווחים המופקים כתוצאה מתנאי החיים הקשים, אז – ורק אז – מנסה המחקר הכלכלי-חקלאי לנסות ולטפל בתנאים הקשים ובמחלות. הטיפול נועד להשיב את היקף התחלואה לתחום הרווחיות - ולא יותר מכך.

מדביקים במחלות

כדי לטפל במחלה, יש תחילה ללמוד עליה. בנוסף למידע המושג מתצפיות שטח, משקיעים החוקרים מאמץ לגרום למחלה להתפתח באופן מלאכותי ובתנאים מבוקרים בבעלי-חיים בריאים. זהו "פיתוח מודל מחקר למחלה", בלשון החוקרים. נדגים זאת באמצעות מחקר חקלאי טיפוסי – מחקר שנועד לבחון את הגורמים להתפרצות המחלה כלמידיה פסיטצ'י בתרנגולי הודו – מחלה קטלנית, הגורמת שלשול, קשיי נשימה, הפרשה מהעיניים והאף, רעידה, עוויתות ועוד. בניסוי נלקחו אפרוחים בריאים, ובגיל 39 יום הדביקו אותם "בבידוד אלים של כלמידיה". כעבור מספר ימים החלו להופיע באפרוחים הפרשות הטיפוסיות למחלה.

הרווחים מן הציפוף עולים על ההפסדים הכרוכים בתחלואה ובתמותה המוגברות 

מחלה סתם אינה מספיקה

במחקר בכלמידיה פסטיצ'י, המחלה שנגרמה לאפרוחים בשלב הראשון לא סיפקה את החוקרים, והם החליטו להוסיף לניסוי "הכבדה מתונה", הכוללת הזרקת חומרים, המחלישים את המערכת החיסונית. בנוסף לכך, הורעבו האפרוחים, הושמו בחושך מוחלט וצופפו בכלובים "ציפוף יתר", כהגדרת החוקרים. הטיפול, שמטרתו הייתה "דיכוי מערכת החיסון", אף הוא לא הביא עדיין להתפרצות של המחלה ברמה המצופה. לפיכך עברו החוקרים ל"הכבדה אמיתית", על-ידי "ערפול העופות במינון גבוה של נגיפי תרכיבים חיים". התוצאות לא איחרו לבוא:

ניסויים רבים ממציאים שיטות איומות ומשונות במטרה להפוך את בעל-החיים לפגיע יותר למחלות, שמנסים לגרום לו ללקות בהן: באמצעות חשיפה לטמפרטורות קיצוניות, ל"עקות" ולכאבים, לחומרים מזיקים, ועוד.

בוררים חיות עמידות

פתרון אחר לבעיית המחלות במשק החקלאי הוא "טיפוח גנטי", במטרה להביא ליצירתם של בעלי-חיים, העמידים יותר בפני מחלה מסוימת. אחת השיטות הנפוצות להשגת מטרה זו היא ברירה של החיות העמידות ביותר למחלה הנבדקת, מבין חיות רבות, שעמידותן למחלה זו היא רגילה. שיטה זו כרוכה בהריגתם של מאות ולעתים אלפי בעלי-חיים, ולכן אין משתמשים בה לרוב ביונקים, אלא בבעלי-חיים שמחירם זול – עופות ודגים.

מי שאינן עמידות – מתות

השיטה לברירה מלאכותית של חיות עמידות היא פשוטה ואכזרית: מדביקים קבוצה גדולה של בעלי-חיים במחלה קשה, הגורמת למוות מייסר לרובה המכריע. הקבוצה צריכה להיות גדולה דיה כדי שניתן יהיה לברור, מבין מעט הניצולים, פרטים "מוצלחים" מבחינות נוספות. לשם כך חושפים את החיות ששרדו לתנאים קשים, כגון תנאי קור חריפים, הגורמים למותן של חיות נוספות. אולם, מתלוננים החוקרים, שיטה זו היא קשה לביצוע, "בשל מיעוט פרטים שיישארו לטיפוח לאחר החשיפה לעקה"; כלומר, לאחר שמתו רבות כל-כך מן החיות בגלל התנאים הקשים והמחלות, לא פעם נותרות חיות מעטות מכדי להשתמש בהן לצורכי התעשייה.