השר שמיר נגד בעלי-החיים
כיצד השר האחראי על חוק צער בעלי-חיים פועל נגד רווחת בעלי-החיים?
במקרים רבים, תפקיד שר החקלאות ניתן לנציג מגזר הקיבוצים או המושבים – כך היה במקרה של שני שרי החקלאות שכיהנו במהלך הכנסת הקודמת, שלום שמחון ואורית נוקד. דבר זה עלול ליצור ניגודי אינטרסים: כך, למשל, השר שלום שמחון קידם את תכנית הרפורמה בתעשיית הביצים, שבמסגרתה יושקעו 300 מיליוני ש"ח מכספי הציבור בבניית לולי כלובים חדשים להחזקת תרנגולות בתעשיית הביצים – כשבין הנהנים הראשונים מהתכנית יהיו שני אחיו של שמחון, המחזיקים בעצמם בבעלות על לולי ביצים.
שמיר נגד האווזים
הכנסת הנוכחית היא הכנסת הדלה ביותר אי-פעם בייצוג לבני מושבים וקיבוצים, ובשונה מקודמיו, שר החלקאות החדש, יאיר שמיר, אינו בעל רקע חקלאי. למרות זאת, במה שנוגע להגנת בעלי-חיים, הוא מוכיח את עצמו כגרוע לא פחות מקודמיו – אם לא יותר. לפני מספר שבועות, סקרנו כאן את התנגדותו של שמיר להצעת החוק החדשה למניעת יבוא כבד של אווזים וברווזים שעברו פיטום בכפייה – התנגדות שבעקבותיה עוכבה ההצבעה על הצעת החוק, על אף שאושרה על-ידי ועדת השרים לענייני חקיקה. בינתיים הסיר שמיר את התנגדותו (לאחר פעילות מחאה נרחבת כנגדו), אבל ההתנגדות הפתיעה לרעה אפילו ביחס למשרד החקלאות. בעוד שניתן לצפות שמשרד החקלאות יגן על אינטרסים של תעשיות חקלאיות ישראליות, גם על חשבון רווחת בעלי-החיים, במקרה זה שמיר אפילו לא הגן על אינטרסים חקלאיים ישראליים (מכיוון שבישראל בכל מקרה פיטום אווזים אסור) אלא על האינטרסים של חקלאים הונגריים (מהם מייבאים את כבד האווז הנמכר בארץ). למעשה, התנגדותו לחוק אף פעלה נגד האינטרסים של חקלאים ישראליים, שייבוא כבד אווז רק מגדיל את התחרות בה הם נתונים.
שמיר נגד שאר בעלי-החיים
ב-11.7.2013 פורסם ראיון עם שמיר בג'רוזלם פוסט. המראיינת, שרון יודסין, לא נמנעה מלשאול את השר גם שאלות הנוגעות לאכיפת חוק צער בעלי-חיים. התשובות שנתן שמיר בראיון מציירות תמונה עגומה לגבי תפקודו הצפוי כשר האחראי על החוק: בין השאר, הצהיר כי הוא לא רואה בעיה בהמשך כליאת תרנגולות בכלובים קטנים, אפילו במידה כזו שאינה מאפשרת להן לפרוש את כנפיהן למלוא אורכן. כשנשאל בנוגע להצעת החוק למניעת ייבוא כבד אווז, שמיר הגדיל והוסיף כי הוא מתנגד גם להצעת החוק להגבלת ייבוא של מוצרי פרוות, וטען שהגבלות על ייבוא עלולות להוביל לסנקציות נגד ישראל. טענה זו מתעלמת מכך שהגבלות על ייבוא מטעמי הגנת בעלי-חיים אינן תקדימיות, ונפוצות בחקיקה ברחבי העולם: לדוגמה, הצעת החוק נגד ייבוא כבד מפוטם לישראל מבוססת על חקיקה דומה שכבר התקבלה ונכנסה לתוקף בקליפורניה, ולא הובילה לשום סנקציות נגד המדינה. גם הגבלות על ייבוא מוצרי פרווה קיימות במקומות רבים בעולם: למשל, באיחוד האירופי התקבלה החלטה נגד הסחר בפרוות כלבי-ים, הניצודים באופן המוני בקנדה. במספר מקומות בעולם אף נאסר כליל על סחר במוצרי פרווה (ביניהם עיריית מערב הוליווד, ובדבלין, בירת אירלנד). האיחוד האירופי קיבל גם חקיקה למניעת ייבוא מוצרי קוסמטיקה שנוסו על בעלי-חיים, וחקיקה דומה התקבלה גם בישראל.
נושא נוסף אליו התייחס שמיר, הוא הירי בכלבי בר משוטטים. בעבר ניתנה לפקחי רשות הטבע והגנים יד חופשית לחלוטין לירות בכלבים על-פי שיקול דעתם. השר הקודם להגנת הסביבה, גלעד ארדן, שינה מצב זה כשהורה לעצור את הירי. דרישה זו עוררה נגדו את התנגדות משרד החקלאות (על אף שבאופן רשמי, הירי מתבצע בשם "מאבק בכלבת", חיסול כלבי בר מועיל גם לאינטרסים של חקלאים). בעקבות לחץ מתוך משרד החקלאות, גובשה בסופו של דבר פשרה, על-פיה יותר ירי בכלבי בר תחת תנאים מגבילים, שמטרתם לצמצם את הפגיעה בהם למינימום, ולא באופן בלתי-מוגבל, כפי שהתקיים בעבר. למרות הפשרה שהושגה, שמיר טען בכתבה שברצונו שהסמכות להחליט על ירי בחיות בר תהיה נתונה באופן בלעדי בידי משרד החקלאות, ללא התערבות מצד המשרד להגנת הסביבה.
משרד החקלאות למתעללים: היזהרו לא להיתפס!
דוגמה מובהקת לניגוד האינטרסים המובנה בין תפקוד משרד החקלאות לבין השמירה על חוק צער בעלי-חיים, ניתן לראות במכתב שנשלח לאחרונה מהשירותים הווטרינריים במשרד החקלאות לבעלי ומנהלי רפתות בארץ, ונחשף בטור שפרסם בנושא אביב לביא ב"העין השביעית":
כלומר, משרד החקלאות מתריע את המתעללים בבעלי-חיים לא על עצם ההתעללות שלהם – אלא על הסיכון שהם לוקחים בכך שההתעללות הזו תתועד על-ידי פעילים לזכויות בעלי-חיים! כדי להתגבר על ניגוד האינטרסים בין ההגנה על אינטרסים של תעשיות חקלאיות לבין האכיפה של חוק צער בעלי-חיים, יש צורך בשר שיהיה מוכן לגלות התנגדות רצינית למסורת שבה נהג משרד החקלאות עד כה. השר שמיר, כפי שמסתמן, לא מעורר תקווה רבה בתחום זה. הביקורת על הצורך להפריד את הטיפול בחוק צער בעלי-חיים ממשרד החקלאות נותרת גם כיום, רלוונטית כפי שהייתה תמיד.
