הונגריה: כלוא כמו ציפור

רווחת בעלי-חיים?

הונגריה וצ'כיה הן המדינות ה"אירופיות" ביותר שהצטרפו לאיחוד האירופי במאי 2004. הונגריה קידמה שינויים בתעשיות המזון מהחי כדי לעמוד בתקנים של האיחוד. החוק החדש לרווחת בעלי-חיים פורסם בהונגרית בלבד; בעיתונות העולמית סוכם הנושא באופן סמלי: בעניין הדרישות האירופיות להיגיינה ולבטיחות המזון ביקשה הונגריה דחייה לשנת 2005, ואילו בעניין רווחת בעלי-החיים היא ביקשה דחייה לארבע שנים נוספות. בפרסומים חקלאיים הונגריים הפונים למערב אירופה נשמט נושא רווחת בעלי-החיים, אף-על-פי שבתעשיות החקלאיות במערב אירופה כבר נהפך מזמן לחלק מהרטוריקה החקלאית.

גם בשטח ספק אם השתנה משהו; התחום שנחשף יותר מכל לעיניים זרות הוא ההובלה של יונקים על פני מזרח אירופה, והונגריה נחשבת עדיין למדינה שאין בה כל פיקוח על מצב החיות. בשנת 2000 נערך באוניברסיטת מרכז אירופה מחקר על הובלת בעלי-חיים בתוך הונגריה, והחוקרת התקשתה ביותר להשיג מידע לנוכח סירובם של הנוגעים בדבר לשתף פעולה איתה. אולם המחקר אישר את הידוע זה מכבר, שהחיות סובלות צמא, רעב, תשישות, הזנחה, פגיעות שונות, פצעים ושברים – ואין בהונגריה גורם שיעצור זאת. אמנם קיימת פעילות לרווחת בעלי-חיים בתוך הונגריה (לפחות 9 ארגונים העוסקים בחיות בחקלאות), אך השפעתה לא ניכרת.

מורשת הקומוניזם

שלטון הקומוניזם בהונגריה החל לאחר מלחמת העולם השנייה. תחת שלטון זה עברו בעלי-החיים לחיות בתנאי תיעוש גוברים, במשקים גדולים יותר ויותר. עוד טרם נפילת הקומוניזם נערכה רוב העבודה החקלאית לא בניהול הממשלה אלא בניהול קואופרטיבים גדולים. על פני הדברים, קץ השלטון הקומוניסטי הביא לחיות תועלת רבה: המגזר החקלאי שהופרט הצטמק במהירות בשליש; המחירים עלו, וההונגרים ויתרו על חלק ניכר מבשר החזיר והבקר שנהגו לאכול (צריכת בשר עופות לא השתנתה במידה ניכרת). כתוצאה מכך פחות חיות נולדו לסבול במשקים: בין 1988 ל-1998 ירד מספר הפרות והפרים במדינה ב-44%, ומספר החזירים ירד בשליש.

הפרטה ותיעוש גובר

החלפת המשטר הביאה להחלפת הבעלות בתעשיות החקלאיות, עם השלכות הרסניות על גורל החיות לטווח ארוך. אומנם לא נערכה בהונגריה פלישה כוחנית של תאגיד חקלאי זר כפי שקרה בתעשיית בשר החזיר בפולין, אך מחצית מעסקי עיבוד הבשר בהונגריה כבר נתונים בשליטת משקיעים זרים. תעשיית תרנגולי ההודו ההונגרית הורגת 9-8 מיליון עופות בשנה, והיא נתונה כמעט כולה (90%) בידי משקיעים זרים. ההונגרים מעודדים השקעות זרות בבקשם לתעש את המשקים החקלאיים – ולייצא. גם עיניהן של חברות מקומיות גדולות נשואות לתיעוש ולייצוא.

דוגמה למפעל חקלאי מקומי ענק היא חוות בבולנה (Babolna TETRA KFT). זוהי חווה שנוסדה ב-1789 ועסקה בהרבעת סוסים, בתנאים שנחשבו לטובים. לאחר מלחמת העולם השנייה עברה החווה לגידול המוני של תרנגולות וחזירים בצפיפות: אפרוחים שנשלחו ממוסקבה ונועדו לשחיטה בגיל 49 יום, וחזירים ש"יולדו" בניתוח קיסרי והועברו לתנאים סטריליים בשעה שגופות אימותיהם נשלחו לייצור נקניק. ב-1990 נהפכה בבולנה לחברת מניות והתמחתה בעופות לבשר: 60 מיליון תרנגולים בשנה נשחטים בחווה, מזנים "יעילים" שמקורם בחברות ה"טיפוח" הגדולות בעולם. החווה שולטת בעקיפין על 13% מכלל השטח החקלאי במדינה, והיא שולחת אפרוחים לגידול ובשר קפוא לרוסיה, לדרום אמריקה ולסעודיה. היא גם מספקת בשר עופות למקדונלד'ס במזרח אירופה.

המשקים הביתיים

התיעוש הוא רק חלק מהסיפור ההונגרי. במדינה עדיין נפוצים מאוד משקים חקלאיים ביתיים קטנים. בסוף שנות השמונים סיפקו משקים אלה כמעט שליש מהתוצרת החקלאית של המדינה. מאז פחתה חשיבותם, אך יש להם עדיין תפקיד חשוב בחיי התרנגולות: מתוך 3.4 מיליארד הביצים שצורכים ההונגרים בשנה, כמיליארד ביצים הוטלו במשקים ביתיים על-ידי תרנגולות המתקיימות בתנאים כפריים מסורתיים (נתונים אלה מתייחסים ל-1998). סופן של תרנגולות אלה הוא שחיטה לבשר. מסיבה זו מנצלים ההונגרים לגידול הביתי זנים שיש בהם "פשרה" בין הטלה מוגברת ובין גדילה מוגברת, כלומר אלה הם עופות בריאים יותר מהמקובל בתעשיות המתמחות בבשר או בביצים בלבד.

אינטגרציה במשק העופות

לא כל 14 מיליון ה"מטילות" בהונגריה חיות בתנאים אלה. מחציתן כלואות בצפיפות רבה בכלובי סוללה הערוכים בקומות, לעיתים רבבות תרנגולות במשק – וכמובן כולן מזנים שעברו עיוות תורשתי להטלה מוגברת (ויש גם תרנגולות רבות החיות במכלאות ללא כלובים). אולם שיא התיעוש קיים בתעשיית בשר התרנגולים: מגמת הייצוא בתעשייה זו החלה כבר בשנות השישים, בשליטת חברות ענקיות המנהיגות בהדרגה "אינטגרציה אנכית": חברה אחת שולטת בכל שלבי ה"ייצור" – מגידול המזון לעופות, עבור בגידול האפרוחים וכלה בשיווק גופותיהם המעובדים. כצפוי, תחת משטר כלכלי זה הלולים מתועשים, סגורים וצפופים, והתרנגולים נמנים עם הזנים הממהרים ביותר לגדול – ולסבול ממבנה גופם, שעוות במתכוון.

אווזים

גאוות משק החי ההונגרי היא האווזים, אשר "כמעט נחשבים לחיה 'קדושה'" בהונגריה, לדברי אתר הסברה חקלאי הונגרי. ה"קדוּשה" מתבטאת בכך שההונגרים אוכלים אווזים, מייצאים שרידי אווזים – ומענים כ-7 מיליון מהם בשנה (ועוד 12-10 מיליון ברווזים. הנתונים מ-1998). האווזים נמנים עם זנים שנבררו בהונגריה, שם קיים מחקר גנטי מפותח באווזים. קיימים עשרה זני אווזים המיועדים לבשר, ועוד 6 זנים שניצולם העיקרי הוא להגדלת הכבד.

הונגריה היא יצואנית כבד האווז הגדולה בעולם – בעיקר לצרפת. כבר ב-1902 הוקם בה מפעל לייצור כבד אווז, וב-1938 הכניס הייצוא 20% מערך הייצוא ההונגרי בכלל. ערכו היחסי ירד מאז במידה ניכרת, אולם מכיוון שפרנסתן של 30,000 משפחות תלויה כיום בייצור כבד אווז, קשה לסגור את התעשייה הזו. האיחוד האירופי קבע תקופת מעבר ממושכת ביותר – 15 שנים – כדי לתת להונגריה ולצרפת אפשרות לסגור את תעשיות הפיטום או לשנותן באופן מהותי. אומנם לא מדובר בחוק מפורש, ולכן עתיד האווזים בהונגריה נראה עגום.

נוצות

האווזים בהונגריה עוברים לא רק פיטום קטלני אלא גם תלישת נוצות מחרידה, עבור תעשיית הפוך – שאף היא מיועדת לייצוא וכן לייצור שמיכות, כריות ומעילים. בסוף שנות ה-80 חשף הארגון הבריטי Beauty Without Cruelty בפני העולם צילומי וידיאו של תעשיית המריטה ההונגרית. הפועלים מרימים את האווזים בנוצות גבם, ונהוג לקשור את רגליהם אל גבם כדי למנוע מאבק. הפועל תולש בחוזקה את נוצות גופו של האווז, אשר נאבק בשארית כוחותיו. אווזים רבים מותחים שרירים או שוברים עצמות במהלך המאבק. לפי הצפיפות של תאי העצב סביב בסיס הנוצה והעומק שבו היא נטועה בגוף, אפשר להקביל תלישת נוצות לתלישת שערותיו של אדם בבת-אחת, אלא שבאווז מדובר בנוצות העוטות את כל גופו. התלישה נמשכת כמה דקות, הכאבים נמשכים ימים רבים, והתהליך שב מספר פעמים בחיי האווזים, עד ששוחטים אותם. ההצטרפות לאיחוד האירופי נראית כמקור של תקווה לאווזים, אולם בינתיים האיחוד לא הציב בפני הונגריה שום דרישה משמעותית.

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 156, 25.6.2004.