10 תמונות מחייו המוסתרים של בעל החיים הנפוץ בישראל
1. להיוולד בתוך תנור
למעלה מ-300 מיליון ביצים מודגרות באופן מלאכותי מדי שנה במדגרות תעשיית בשר העוף בישראל. את הביצים מניחים על מגשי מתכת, בתוך תנורי חימום חשוכים, למשך 21 יום. במשך תקופת הבקיעה, המתרחשת לרוב בשלושת הימים האחרונים, האפרוחים נותרים צפופים במיכלי הפלסטיק, מצייצים ומחפשים לשווא אחר אמם, ולא מקבלים כל מים או מזון.
2. חפץ בפס ייצור
לאחר הבקיעה, מועברים האפרוחים אל פס ייצור לצורך מיונים, שם ממתינה להם חוויה מטלטלת במיוחד. הם מוסעים על גבי מסילות מהירות, מושלכים ממסוע אחד לאחר וממוינים לקבוצות, בעודם נאבקים שלא להחליק, למעוד או להירמס.
3. החלשים לפח
על פסי הייצור במדגרה נערכת סלקציה קפדנית, שמטרתה לסנן אפרוחים פגומים, חלשים, או כל אפרוח שעלול לגדול בקצב אטי מהנדרש על ידי התעשייה. כיוון שאפרוח הוא הרכיב הזול ביותר בלול (בהשוואה למזון, תרופות, חשמל וקרקע הנדרשים לגידולו), מעדיפה תעשיית הבשר לסלק כל אפרוח אשר גידולו אינו צפוי להיות רווחי ביחס לכמות הבשר שתופק ממנו. האפרוחים שמסוננים מושלכים לארגזים ושקיות, משם הם מופנים להרג מהיר באמצעות טחינתם או מעיכתם בחיים - או להרג אטי בגסיסה אטית במכולות אשפה, לצד קליפות הביצים.
4. העברה אל לולי ענק
האפרוחים ששרדו את כל התלאות והמיונים במדגרה, מובלים בארגזים אל לולי פיטום אטומים, שם ייכלאו למשך ששת השבועות הבאים. אולם הסלקציות נמשכות. מספר פעמים ביום עוברים פועלים עם דלי, שקית פלסטיק או שק - ומשליכים לתוכם לא רק את המתים - אלא גם את כל מי שנראה מפגר בגדילתו, פצוע או חלש מכדי להגיע לשחיטה (ואז כל המזון והתרופות שיצרוך עד מותו "יתבזבזו").
5. לחיות בגוף מעוות
התרנגולים מאולצים לגדול במהירות כפולה פי 4 ויותר מקצב הגדילה הטבעי באמצעות שילוב של עיוות גנטי וזרזי גדילה. על מנת למקסם את הרווחים, פיתחה תעשיית העוף גזעים של תרנגולים שלא רק גדלים במהירות חולנית, אלא גם שאיברים מבוקשים (על ידי צרכני הבשר), כגון החזה, גדלים במהירות למימדים עצומים (ביחס לשלד, למשל). בנוסף, המזון אותו הם אוכלים מכיל זרזי גדילה אנטיביוטיים, אשר מאיצים עוד את גדילתם. חוסר הפרופורציה שנוצר בגופם גורם לכך שרגליהם מתקשות לשאת את גופם ועצמות הירך מתעקמות עד כדי נכות, לקשיים וכשלים בתפקוד הלב והריאות, למיימת, למצוקת נשימה, ועוד.
6. הישרדות
תנאי המחיה הקשים בלולים הופכים את ההישרדות לאתגר. הצפיפות היא על סף יכולת השרידה - וקצת מעבר לו - 15-20 תרנגולים למטר רבוע. התרנגולים נאלצים לדרוך זה על זה כדי להגיע למזון ומים, כאשר החלשים נדחקים לאחור. הזוהמה הולכת ומצטברת, שכן ההפרשות אינן מנוקות לעולם במהלך כל חיי התרנגולים. האוויר בלולים רווי אדי אמוניה שמקשים על הנשימה וגורמים לפגיעות בעור ובעיניים - לעיתים עד עיוורון. הקרקע שעליה הם חיים, המכילה נסורת וקש, מזדהמת מהפרשותים, וצוברת עם הזמן חיידקים, פטריות וטפילים, שהמגע איתם יוצר כוויות, פצעים, דלקות ומחלות. מעל 18 מיליון תרנגולים בישראל בשנה אינם עומדים בכך - ומתים עוד לפני שליחתם לשחיטה.
7. רעב, צמא ואלימות
היממה הטראומתית בחייהם של התרנגולים נפתחת בהרמת כלי האוכל (ולאחר מכן גם השתייה) אל מחוץ להישג מקורם. הסיבה? האוכל לא יספיק להפוך לבשר, אז חבל לבזבז. לאחר יממה, פושטים פועלים על הלול בלילה, ומתחילים לרדוף אחרי העופות המבוהלים ולתפוס אותם בכנפיהם או ברגליהם, מספר עופות בכל יד, ולדחוס אותם באגרסיביות לתוך כלובי הובלה צפופים על גבי משאיות, תוך גרימת נקעים, שברים ופציעות.
8. המסע האחרון
במשאיות ההובלה שוררים חום, מחנק ולחות חמורים, עקב הצפיפות הרבה שבה כלואים יחד אלפי עופות. טלטולי הדרך ומזג האוויר מחריפים את פציעותיהם ומצוקתם. במשחטה פורקים את הכלובים מהמשאית אל מתחמי ההמתנה. העופות נאלצים להמתין בכלובים הצפופים ללא מים ומזון למשך שעות ארוכות, ובמקרים רבים אף כיממה! כך למשל תיעדנו תרנגולים ממתינים 19 שעות בכלובים לשחיטתם במשחטת זוגלובק. כשהוצאו מהכלובים הם כבר היו במצב מתקדם של גסיסה.
9. טבח על סרט נע
המשחטה היא מקום רועש ומפחיד עבור התרנגולים שנכלאו כל חייהם בלול הסגור. לאחר ההמתנה המייסרת ישלפו פועלי המשחטה את העופות מן הכלובים במהירות, לעתים תוך תלישת עברים שנתפסו בסורגי הכלוב. השוחט משסף את צוואר התרנגולים בעודם בהכרה מלאה, וזורק אותם לגסוס בדליי מתכת. גם כאשר השחיטה מבוצעת לפי הנהלים ודרישות ההלכה, העופות אינם מתים מיד, וגוססים לעתים במשך דקות ארוכות, בשל זרימת דם למוח מכלי דם היקפיים.
10. התחלה חדשה: מוצר ללא עבר
החיים אוזלים מבעל החיים המפרפר ונאבק על עוד נשימה. גוף הופך גופה. ודווקא אז, לפתע פתאום, מתחילים להתייחס אליו בהתחשבות שהגוף החי לא היה יכול אפילו לחלום עליה. אם בהובלה למשחטה מתים מיליון תרנגולים בשנה בגלל שאין אפילו מאווררים שיכניסו אוויר אל בין הכלובים החנוקים, הרי הגופות כבר זוכות להסעה במזגן. ארוזות בעטיפות ניילון, נטולות רגליים וראש, מהגופה מורחק כל זכר לכך שהייתה פעם בעל חיים שעבר גיהנום כדי להפוך לשניצל. ומעל הניילון, קרטון צבעוני מאוייר, ועליו תרנגולת מחייכת בשביעות רצון.
