בריכה ללא מציל

מקור הרע: הצפיפות

כמו כל יתר משקי החי, עברו בריכות הדגים במהלך עשרות השנים האחרונות תיעוש קיצוני. בעלי הבריכות מצופפים את הדגים עד גבול הרווחיות, כלומר - עד שכל הדגים יסבלו אך רק מיעוטם ימותו, כדברי הספרות החקלאית:

צפיפות הדגים בבריכות הפיטום האינטנסיביות מגיעה ל-70-60 דגים למטר מעוקב - פי 17,500 (!) מן הצפיפות שבאגמים טבעיים. בבריכות ה"אימון", שם מוחזקים דגיגים קטנים, ואפילו בבריכות ה"אחסון", הצפיפות גדולה אף יותר.

• האם דגים מרגישים כאב - ואיך גילו את זה
• איך דגים מתרבים?

על סף חנק

הדגים בבריכות תלויים לחלוטין בחסדי המכונות. כאשר חלה תקלה באחד "המתקנים המתקדמים", לא חולפות יותר מעשר דקות לפני שהמוני דגים מתחילים למות ממחסור בחמצן. אולם גם בתנאים השגרתיים מקשה הצפיפות על אספקת חמצן אחידה לדגים הנמצאים בכל חלקי הבריכה. לפיכך לא נדיר לראות בבריכות דגים חנוקים למחצה, המצטופפים למעלה ומנסים לנשום. אם לא די בצפיפות, הרי שבבריכות מתפתחות במהירות גם אצות כחוליות:

אוכלים זבל

כדי להוזיל את עלות המזון, מאכילים חקלאים רבים את הדגים בפסולת זולה, כולל תוצרי לוואי של מפעלי תעשייה והפרשותיהן של תרנגולות ופרות. בישראל מחזיקים דגים מסוימים למאכל אדם במערכות ביוב, ודגים רבים אחרים - כגון "נסיכת הנילוס" - מיובאים למאכל בישראל לאחר שגודלו בחו"ל במי ביוב. פסולת ממפעלים הנמצאת בביוב, גורמת מחלות הן לדגים והן לבני-האדם האוכלים אותם.

מתעוורים בתוך ביוב

במערכות טבעיות קיימת מערכת אקולוגית מאוזנת, שבה מפרקים חיידקים, אצות וגורמים אחרים את מעט הרעלים שיוצרות הפרשות הדגים. הבריכות האינטנסיביות מונעות ממערכת כזו להתקיים. הדגים מפרישים אמוניה ופחמן דו-חמצני, אשר בהימצאם במים בריכוזים מסוימים, פוגעים בעיני הדגים וגורמים צריבה כואבת וממושכת, שבמקרים רבים מובילה לעיוורון. עכירות המים פוגעת בזימי הדג ומחלישה אף היא את המערכת החיסונית שלו ואת יכולתו להתמודד עם מחלות. גם רעלים כימיים מצויים בבריכות בכמויות גדולות. הם עשויים להיות מוכנסים במכוון, כחומרי הדברה שמטרתם להשמיד טפילים, או לחדור באקראי עם המים הנשאבים, למשל, מנחלים המנקזים שפכי מפעלים. חברת "מקורות" מטפלת במים בכלור, שאפילו ריכוזים נמוכים ביותר שלו גורמים סבל רב לדגים.

חולים מצפיפות

הצפיפות העצומה נוטלת מן הדגים את יכולתם להתמודד עם מחלות, שבאופן טבעי לא מסכנות אותם. המערכת החיסונית של הדגים נפגעת קשה מן הצפיפות, הזיהום והמצוקה הנפשית שגורמים תנאים אלה:

הצפיפות גורמת העברה מיידית כמעט של מחלות בלהקה. חטטת, למשל, היא מחלה התוקפת קרפיונים בתנאים של צפיפות מרובה או חוסר חמצן - שתי תופעות שגרתיות בבריכות הדגים המתועשות. היא מאופיינת בנמק ובהופעת כיבים על העור, בניוון הכליות והכבד ולעיתים בדימומים בכל הגוף.

מתים מקור

דגים שאינם מורגלים בתנאי האקלים של ישראל, אך מוחזקים בה בבריכות (למשל: האמנון הטרופי), סובלים ממחלות בעיקר בחודשי החורף, אז נגרמת תמותה בקנה-מידה המוני, בעיקר לדגי אמנון צעירים. הם מתים כתוצאה משיבוש מנגנוני הוויסות בגופם מטפילי מעיים, ומחוסר תנועה הנגרמת בשל הקור:

התקפת טפילים

עם הצפיפות מתפשטים הטפילים. הם פוגעים בעיקר בקרפיונים, באמנונים ובקיפונים - הדגים הנפוצים ביותר במדגה הישראלי. דגים שנפגעו מטפילים מאבדים ממשקלם ונראים תשושים. מספר טפילים גדול על דג עלול לגרום לו אנמיה ומוות. טפילים מסוגים מסוימים הורסים את רקמות הזימים וגורמים הפרעות נשימה קשות. לא נדיר לראות בבריכות אינטנסיביות דגים רבים, שטפילים גרמו בעורם פצעים פתוחים, נפיחות ודלקות בעור ובזימים. הצפיפות הגוברת חושפת את הדגים לטפילים, שבעבר לא נודעה להם חשיבות רבה. בעלי הבריכות מוזהרים, שמצוקת הדגים עלולה לפגוע ברווחיהם:

תקיפה הדדית

הצפיפות בבריכות המתועשות מביאה את הדגים (בדומה לעופות הכלואים בצפיפות) להתנהגות תוקפנית ואלימה, כפי שמדווח בספרות החקלאית:

הרג איטי

אל מכלי ההובלה מועלים הדגים באמצעות רשתות, הגורמות להם כאבים ודימומים. דגים שנותרו בבריכה לאחר המשלוח - מושמדים ברעל. לצורך הובלתם, דוחסים את הדגים בצפיפות אדירה, כשהם ממש מהודקים גוף אל גוף, ומובילים אותם כך במשך שעות במכליות מים. הדגים עשויים לסבול ממצוקת נשימה מתמשכת עד הריגתם כעבור שעות ארוכות. בנוסף לכך, נהוג להפחית את פעילותם של הדגים המיועדים למשלוח על-ידי הרעבה וקירור המים. לעתים מובלים הדגים על גבי קרח, והם קופאים לאיטם. יש הנשלחים אל השוק במכלים, ואילו אחרים נעטפים במגבות רטובות, המחזיקות אותם בחיים זמן-מה, במצב של חנק מייסר. מישוש הדגים החיים לצורך מיון, פוגע בעורם. העברת הדגים בין מכלים, ריקון המכלים לצורך מיון וכיו"ב, גורמים לשפכי דם תת-עוריים בבטן, בחזה ובסנפירי הזנב. ישנן מספר דרכים שבהן הורגים דגים לצורך מכירתם, ובניגוד להמתה של בעלי-חיים אחרים בחקלאות, אין שום פיקוח על המתת דגים. דגים מתים מחנק איטי, מפציעות, מתת-לחץ או מקיפאון, ואפילו ממכות חזקות המונחתות על ראשם באמצעות מכשיר קהה או מדימום איטי למוות כתוצאה מחיתוך הזימים.