דיג באמצעות חכות

הקרס: שיפוד בפה

פיהם של דגים הוא המטרה שאליה מכוונים הדייגים את החכות שלהם. הדג נמשך לפיתיון המושחל על הקרס, וכאשר הוא נוגס בו - ננעץ בלועו אנקול מתכת מחודד, המעמיק לחדור לבשר הדג ככל שהוא נאבק להשתחרר. מערכת העצבים של הדג מפותחת למדי ודומה למערכת העצבים של בעלי-חוליות אחרים. ריכוז העצבים הגבוה ביותר בגופו נמצא בפה, ולכן הפגיעה שם מכאיבה לדג במיוחד. בנוסף לכך עלול הקרס להיבלע עמוק יותר, להינעץ במערכת העיכול של הדג ולחורר אותה.

דיג מסחרי

מעטים מאתנו יודעים, שדיג לצרכים מסחריים אינו נערך רק באמצעות רשתות, אלא גם באמצעות "מערכי חכות" - חבל ארוך, שאליו קשורים, ברווחים קצובים, חוטי חכה שבקצותיהם קרסים עם פיתיון. את המערך פורשים על קרקע הים, או מציפים אותו בעומק המים, ושולים אותו לאחר שעות, עם הדגים שנתפסו בו. שיטת המתה זו היא אחת מן האכזריות ביותר בתעשיות המזון: הדג שנתפס בקרס אינו נשלה מן המים ומת מחנק, משום שמערך החכות מושאר זמן רב, כדי ש"יתמלא" כולו בדגים. כך גוססים הדגים הפצועים שעות ארוכות בתוך המים. ניסיונותיהם להשתחרר מחריפים את הפציעה, והם עלולים למות מדימום איטי עוד בטרם נשלו מן המים. כמיליון דגים משווקים למאכל בישראל מדי שנה, לאחר שחוו גסיסה מייסרת זו במערכי חכות. הם אינם הקורבנות היחידים של מלכודות אלו: בקרסים נתפסים גם המוני דגים קטנים ודגים אחרים חסרי ערך כלכלי. דגים אלה לא יגיעו למסעדות ולרשתות השיווק, אך ייסוריהם מהווים חלק בלתי נפרד מתעשיית הדיג, המספקת את דגי המאכל לצרכנים.

דיג "ספורטיבי"

אנשים המתייחסים לדיג כאל בילוי פנאי, עושים זאת כמעט תמיד באמצעות חכה וקרס. את הדג לא נוהגים הדייגים להרוג בדרך-כלל, אלא משאירים אותו מפרפר ונחנק לאיטו בדלי או בסל, בין דגים גוססים אחרים. דייגים חובבים מסוימים מתענגים על הלכידה בלבד והם נוהגים להשיב למים דגים שעלו בחכתם, אולם לדגים ששפתיהם נפצעו אין בכך תועלת. כעבור שעות או ימים ימותו רובם מאיבוד דם או מרעב. לעתים עלול דג קטן, הנתפס בקרס החכה, להפוך בעצמו לפיתיון חי. הקרס נקרע מפיו ומוחדר שוב לגופו או לפניו. אחר כך מוחזר הדג למים כשגופו פצוע והוא מחוסר יכולת לברוח ולהתחמק מטורפים. עד למותו צפוי לו מאבק מתיש וחסר סיכוי בקרס הנעוץ בגופו.

קורבנות שווא

מדי יום מדווחים צוללנים ודייגים בחופי ישראל על בעלי-חיים ימיים, שנצפו מתייסרים וגוססים לאיטם כתוצאה מקרסים שהושלכו לאחר שימוש לים, או שניתקו מחוט הדיג אליו היו מחוברים. לא רק דגים נפצעים ומתים מן הקרסים, אלא גם צבי ים ועופות. בצילומי רנטגן שנעשים לחיות בר ולחיות "מחמד", שמתו ללא סיבה נראית לעין, מתגלים לעתים קרסי חכה הנעוצים בוושט או בקיבה. קרסים מושלכים, הננעצים בבשרם של דגים וחיות ימיות אחרות מבלי להרוג אותן, נותרים לעתים נעוצים בבשר, והם מסבים לבעלי-החיים כאב ממושך.

מאבק בדיג חכות

ארגונים שונים לזכויות בעלי-חיים משקיעים מאמץ מיוחד במאבק בדיג באמצעות חכות. בשנת 1981 הוקם בבריטניה ארגון נגד דיג (The Campaign for the Abolition of Angling - CAA), המרכז את מרב מאמציו במאבק בדיג "ספורטיבי". באתר הארגון ניתן לקרוא על יכולת הסבל של דגים, על הסבל שגורם הדיג לדגים בדיג מסחרי ו"ספורטיבי", ועוד: anti-angling.com . בארצות-הברית יצא לפני כחצי שנה ארגון זכויות בעלי-החיים הגדול בעולם ( People for the Ethical Treatment of Animals-PETA) בקמפיין חוצות נגד דיג "ספורטיבי" תחת הסיסמה: "אם לא היית עושה את זה לכלב, למה לעשות את זה לדג?". באתר של הארגון מידע רב על הנזק שגורמות תעשיות הדיג והמדגה לדגים, לבעלי-חיים אחרים, לסביבה ולאוכלי הדגים: fishinghurts.com .

דיג באמצעות חכות עורר גם את סלידתו של חתן פרס נובל לספרות, יצחק בשביס-זינגר. בשביס-זינגר, צמחוני מוצהר מטעמי מוסר, תיאר בספרו "שונאים סיפור אהבה" מזח דייגים, אשר לידו חולף גיבור הרומן (עמוד 191):