דיג באמצעות רשתות

הרג ללא הגבלה

ניתן לחשוב, כי בהשוואה לחיות אחרות שבני-אדם נוהגים לאכול, הדגים הניצודים בים הפתוח הם ברי-מזל יחסית, משום שהסבל היחיד הנגרם להם הוא בהמתתם. אולם בניגוד לבעלי-חיים אחרים המגודלים בשיטות מתועשות, אין בנמצא כל תקנות המגבילות את אופן הריגתם של דגים, והם מומתים בשיטות האכזריות ביותר. זאת למרות, שדגים מרגישים כאב וחווים פחד בדומה לבעלי-חוליות אחרים.

כאשר מוציאים אותם מהמים הדגיםם נחנקים למוות. עם לכידתם הם מתפתלים ומפרפרים כדי לחמוק, ודגים רבים שנלכדו ברשת או באמצעות קרס נאבקים עד כדי התשה-עצמית, המשתקת אותם במשך שעות. שינוי לחץ האוויר הדרסטי, כתוצאה מהעלאת דגים מעומק הים, עלול לגרום לדימום מהזימים. מישוש הדגים בזמן המיון בעודם חיים פוגע בעורם. העברת הדגים בין מכלים, ריקון המכלים לצורך מיון ועוד, גורמים לשטפי-דם תת-עוריים בבטן, בחזה ובסנפירי הזנב. יש החותכים להם את הזימים ומותירים אותם לדמם למוות. לעתים מחשמלים אותם, ולעתים הולמים בראשם.

לכודים ברשת

הדיג המסחרי האינטנסיבי מתבצע, ברובו, באמצעות רשתות. לרוב אלו הן רשתות הנגררות בסמוך לקרקעית הים על-ידי ספינות, הלוכדות את הדגים במעין שק ומעלות אותם מפרפרים ונחנקים אל הסיפון. האנציקלופדיה לחקלאות ממחישה, עד כמה חמורות הן הפגיעות הנגרמות לדגים ברשתות הדיג:



גופם של דגים המועלים אל פני המים מעומק רב מתעוות ונגרמים להם כאבים עזים. הגוף מתנפח, כתוצאה מהפחתת הלחץ הפתאומית, הגורמת להתפשטות הגז הכלוא בשלפוחית השחייה של הדג. לאחר שמועלים הדגים החיים לספינות, מכסים אותם בכמויות גדולות של קרח או משליכים אותם בצפיפות גדולה למכלי מים, הקופאים לאיטם. דגים רבים קופאים למוות רק לאחר זמן רב. שיטה נוספת בה משמרים הספינות את הדגים היא הקרנת הדגים בקרינה רדיו-אקטיבית.

דיג מסחרי: 53% משלל הדיג בעולם משמש להזנת עופות וחזירים. כשליש משלל הדיג משמש להזנת דגים בבריכות דגים (עמ' 206-7 בדו"ח). בתמונה: דגים שנלכדו באזור קרקעית האוקיינוס באמצעות רשתות-ענק מועלים אל פני המים ובגלל הפרשי הלחץ העיניים פורצות מחוריהן ומערכת העיכול נדחפת החוצה דרך הפה (PETA). 

קורבנות שווא

רשתות דיג ענקיות וצפופות סורקות את קרקע הימים, גורפות כל חלקה, הורסות בתי גידול ופוצעות חיות רבות, שלא נלכדות ברשת. רשתות אלו אינן מתוכננות להבחין בין "הסחורה המבוקשת" לבין בעלי-חיים אחרים. ידוע לרבים, כי לצורך הציד של דגי טונה משתמשים ברשתות, החונקות אלפי דולפינים, החולקים עם דגי הטונה את אזורי המחיה שלהם. פחות ידועה היא העובדה, שכמחצית מן ה"שלל" שנתפס ברשת, מושלך למים או נזרק בחוף, משום שאין לו ערך כלכלי. במקרים רבים גורם "הדיג הפסיבי" להכחדת מינים של בעלי-חיים. גם במקרה שמוחזרים בעלי-החיים למים, נותרים רבים מהם פצועים מחתכי הרשת. אלה ימותו תוך מספר ימים, לאחר שסבלו מדימומים ומכאבים עזים. המגע העדין ביותר של כף יד אנושית פוגע בשכבת המגן של הדג ובקשקשיו, ובמקום החשוף נוטים להתפתח זיהומים. חיידקים הנמצאים בסביבה הימית אינם מזיקים לדגים במצבם הרגיל, אולם בעקבות מגע אדם יגרמו להם דלקות קשות. אלה שישרדו עלולים לסבול מנכות כואבת במשך כל ימי חייהם.