ביצה שוויצרית

מחוקקים לאט ובטוח

בתחילת חודש ינואר 2003, נאסרה בכל האיחוד האירופי הכנסת כלובי סוללה חדשים לשימוש - אלה הם הכלובים הזעירים, אשר משמשים לכליאת תרנגולות בתעשיית הביצים. איסור כולל על השימוש בכלובים אלה נכנס לתוקפו בהדרגה והושלם בינואר 2012. חלוצת השינוי היא שוויץ: תהליך הוצאת הכלובים משימוש החל שם כבר בשנת 1981, ומאז ינואר 1992 אין עוד מחזיקים עופות בכלובי סוללה בכל המדינה. בישראל, יש להזכיר, מגיעות כ-99 אחוזים מכלל הביצים מתרנגולות הכלואות בכלובי סוללה, ואין התפתחות בתחום החקיקה.

במקום סוללות

חוק רווחת בעלי-החיים השוויצרי אינו מסתפק בהצהרה "יבוטלו כלובי הסוללה!" אלא מגדיר הגבלות מפורטות, ואלו הן העיקריות שבהן:

• לכל תרנגולת יינתן שטח רצפה שאינו נופל מ-800 סמ"ר. זה פחות ממה שנדמה ברגע הראשון - בסך הכל זהו שטח של שתי מרצפות 20x20 סנטימטרים - ועדיין מדובר בשטח הגדול כפליים בערך מן המקובל בכלובי סוללה.
• לתרנגולות תהיה גישה לתיבות קינון חשוכות, כלומר, לקופסאות שלתוכן יכולה התרנגולת להיכנס כדי להטיל בפרטיות יחסית. לשם השוואה, בכלובי סוללה פולט גופה של התרנגולת את הביצה בעל כורחה באור מלא על גבי רשת, בין שאר התרנגולות - מקור למצוקה עצומה לתרנגולת, השואפת להטיל לבד, במסתור ובתוך קן.
• לתרנגולות תהיה גישה למקלות שאפשר לעמוד עליהם, או שהרצפה תהיה עשויה מפסי עץ שעליהן תוכל התרנגולת לסגור את כף רגלה באופן טבעי. לתרנגולות יש דחף לישון על ענפי עצים שהמקלות אמורים להחליף; בכלובי הסוללה, לא זו בלבד שאין לתרנגולת אפשרות לעמוד גבוה, אלא כף רגלה מונחת תמיד על רשת ברזל המכאיבה לה והגורמת פציעות ועיוותים ברגל.

הדרישות הללו מותירות את משק הביצים השוויצרי מתועש לחלוטין. אולם הן גם מקֵלות במידה ניכרת על התרנגולות, בהשוואה לצינוקי-הסוללות.

ניסיונות ברווחה יחסית

דרישות החוק השוויצרי פותחות בפני הלולנים שפע של אפשרויות מימוש. העשור שחלף מאז ביטול כלובי הסוללה מהווה במידה רבה תקופת ניסיונות - כיצד לעמוד בדרישות החוק ולהישאר "יצרן" רווחי. בסקר שפורסם בשנת 2000 בכתב-עת בינלאומי של תעשיית העופות נמנו למעלה מחמישים שיטות להחזקת תרנגולות לפי החוק: החופש היחסי פותח אפשרויות רבות, בהשוואה לאחידות שמשליטים כלובי הסוללה. שיטות מסוימות, של "כלובים מועשרים", כבר נפסלו לפני שנים לאחר שהסתבר שאינן עומדות בדרישות החוק. המילה "העשרה" היא מושג מפתח בתחום רווחת בעלי-החיים - היא נשמעת מצוין, אך משמעותה היא שהחיות יוחזקו בתנאים מגבילים מאוד, בתוספת מעט אביזרים שאמורים להעסיק אותן. בכלובים המועשרים בשוויץ הסתבר שמאחר שלא סופקו לתרנגולות שטחים לפעול בפרטיות (לאכול, להתנקות, לעשות אמבט-חול וכדומה), עדיין נותר מתח רב בין תרנגולות דומיננטיות לשכנותיהן החלשות, וכתוצאה מכך נפוץ ניקור פרטים חלשים וקניבליזם, בנוסף למחוות של מצוקה כגון "התפלשות" ברשת, בהיעדר חול פנוי להתפלש בו.

מערכות ללא כלובים

השיטות שזכו להכרה בקרב הלולנים בשוויץ הן מגוון של מערכות (aviary systems, "לולי מעוף") ללא כלובים הכוללות שילוב של שטח סגור ושטח פתוח. לפי נתוני הסקר משנת 2000, יותר ממחצית המערכות כוללות סככה מאווררת מחוץ ללול, שם יכולות התרנגולות לבלות בחורף כשהן מוגנות מגשם. ליותר ממחצית התרנגולות בשוויץ יש גישה לחצר פתוחה, שם הן יכולות להתרחק כמה עשרות מטרים מהלול ולחפש מזון בעשב. בתוך הלול, כמעט לכל התרנגולות בשוויץ יש גישה לקרקע עם רֶפֶד (מצע של קש, נסורת וכדומה). מתכנני הלולים מפגינים יצירתיות בעיצוב מתקנים המשלבים חיסכון במקום עם ניסיון לענות על צורכיהן הבסיסיים של התרנגולות. למשל, במערכות מסוימות מתקינים עבורן מוטות לעמידה במספר מפלסים; כך יכולים הלולנים לאכלס תרנגולות רבות בשטח קטן, באופן יחסי, כאשר כל העופות זוכים במקום גבוה לעמוד בו. הצפיפות עדיין רבה - 8.5 עד 12.5 עופות למטר רבוע (לולי סוללות צפופים פי שניים-שלושה). אם יש לעופות גישה לחצר, הצפיפות שם קטנה הרבה יותר. תיבות ההטלה שניצבות בלול אינן מיועדות לציפור אחת, בדרך-כלל, וחלקן אף מיועדות לעשרות ציפורים - הרחק מהאידיאל של פרטיות בקינון.

צפיפות = אלימות

בתוך הלולים הצפופים וההמוניים (אלפי תרנגולות בלול, בעוד שמטבען הן מותאמות לחיי להקה קטנה) נותרות התרנגולות עצבניות גם מבלי שיהיו כלואות בכלובים, ואפילו כאשר עומדת לרשותן חצר פתוחה. במחצית מן הלולים שנסקרו בשוויץ, הבחינו הלולנים בתרנגולות המנקרות את שכנותיהן; ב-10% מהלולים הביא הניקור למות אחוז אחד מהתרנגולות בחודש. "פתרונות" נפוצים לבעיה זו הם קיטום (חיתוך) המקור והחלשת התאורה בלול - שיטות המוכרות גם בלולי הסוללה בישראל. אולם מסתבר שגם התקנת מוטות לעמידה - שיטה שאינה יכולה להתקיים בלולי סוללה - מפחיתה את האלימות בלול, כי לעופות יש יותר מקום לברוח אליו ולהירגע.

חופש ומוות

לחיים המשלבים צפיפות-אוכלוסין עם מרעה בשטח הפתוח יש חסרונות. בלולים שבהן יש לתרנגולות גישה לחצר פתוחה מתות רבות מהן (בהשוואה ללולים סגורים) כתוצאה מחשיפה רבה יותר לטפילים, למחלות ולקור, ואפילו לטורפים. לשיעור התמותה יש גם גורם גנטי - תרנגולות לבנות, למשל, מתות פחות מתרנגולות חומות. יש להעיר, שלפי נתונים מדנמרק אחוזי התמותה בלולים אורגניים גבוהים יותר במידה ניכרת - ללא שימוש בכימיקלים כדי להילחם במחלות, תרנגולות רבות חולות ומתות.

אפילו משתלם כלכלית

בניגוד לדימוי שמנסים נציגי הלולנים בישראל לצייר למשקי הביצים האלטרנטיביים, בשוויץ מסתבר שהם מתחרים בהצלחה, מבחינה כלכלית, בכלובי הסוללה. החוקרים החקלאיים מקפידים לציין שאין הבדל משמעותי בשיעור ההטלה בין תרנגולות שיש להן גישה לחצר לבין תרנגולות הכלואות בלול בלבד. ההצלחה הכלכלית של האיסור על כלובי הסוללה באה לידי ביטוי גם בכך, שמאז כניסת האיסור לתוקפו עלה שיעור הביצים שנקנו מתוצרת מקומית. זוהי עובדה משמעותית, שכן נציגי משרד החקלאות בישראל נוהגים להתנגד לכל רפורמה של רווחת בעלי-חיים בטענה שהרפורמה תייקר את התוצרת המקומית ותביא להצפת השוק במוצרים מיובאים. הצרכנים השוויצריים מוכנים לשלם מחיר גבוה עבור הביצים השוויצריות המיוחדות, ואילו הממשלה אינה מותירה את השינוי הכלכלי בידי הצרכנים בלבד: הלולנים מקבלים מענקים עבור כל תרנגולת שזוכה ביציאה לשטח פתוח.

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 65, 27.9.2002.