לחיות בשווייץ
חוק רווחת בעלי-חיים החדש בשווייץ, 2008
החוק הישן
החקיקה להגנת בעלי-חיים בשווייץ היא בין המתקדמות בעולם. החוק המודרני הראשון בתחום זה נחקק ב-1978 ועבר מאז תוספות ותיקונים רבים. החוק המקורי קבע שיש להתייחס לחיות באופן ההולם את צרכיהן, לדאוג לרווחתן ולהימנע מחשיפתן ללא הצדקה לכאב, לפחד, לפציעה או לסבל. נאסר להגביל את תנועת החיות באופן הפוגע בהן, ונאסר "השימוש בסוגים מסוימים של כלובים והחזקת החיות בחשיכה." עוד קבע החוק, שטכנולוגיות להחזקת חיות באופן המוני חייבות לעבור בדיקה ואישור על-ידי הרשויות, על חשבון מגישי הבקשה. סעיף נוסף קבע שהרשויות עשויות לממן מחקר על התנהגות בעלי-חיים ורווחתם. כל ההוראות הללו כלליות למדי, אולם הרשויות החקלאיות התייחסו אליהן ברצינות הראויה, ותוך שנים מעטות הגיעו למסקנה שכלובי סוללה בתעשיית הביצים מהווים הפרה של החוק. לתעשיית הביצים הוקצבה תקופת מעבר, וב-1992 הפכה שווייץ למדינה הראשונה בעולם שאסרה את השימוש בכלובי סוללה.
כבוד היצורים
שווייץ פיתחה בהדרגה תפיסות מתקדמות נוספות, בעקבות משאלי עם (בשווייץ ניתן לעקוף את הפרלמנט ולהעלות סוגיות ספציפיות למשאל עם, בתנאי שהתקבלה תמיכה מספקת לעניין). כך נקבע ב-1992 תקדים עולמי כאשר בחוקת המדינה נרשם סעיף, המורה לממשלה לקבוע תקנות בעניין השימוש בחומר גנטי, תוך התחשבות "בכבוד (W?rde) של יצורים". המושג "כבוד", שוודאי מצלצל מוזר בהקשר זה באוזניהם של דוברי עברית, שימושי יותר בשווייץ על רקע אתיקה ותיאולוגיה אירופית ומקומית; אולם גם שם נתון המושג לפרשנויות רבות. הסעיף המהפכני בחוקה קיבל ביטוי מהוסס גם בחקיקה מאוחרת יותר.
כבוד הקופים
בראשית שנת 2007 הופסקו בציריך שני ניסויי מוח בקופי מקק, לאחר שוועדת ההערכה המחוזית קבעה שהניסויים פוגעים בכבוד הקופים. יש להדגיש: נימוק הוועדה לא היה גרימת סבל, אלא פגיעה בכבוד. הניסוי כלל הצמאת קופים במטרה לכפות עליהם לבצע פעולות מסוימות תמורת גמול של שתייה. הוועדה קבעה ששיטה זו של כפייה באמצעות שלילה ותגמול פוגעת בכבוד הקופים – והשירותים הווטרינריים עצרו את הניסוי.
שלא כמו בישראל ובמדינות רבות אחרות, בשווייץ קובע החוק (מאז 1978) שהערכת הניסויים תבוצע על-ידי ועדה עצמאית; בראש הוועדה בציריך מכהן פילוסוף, קלאוס פטר ריפה (Rippe). בדיקת הבקשות לניסויים אמורה לכלול הערכה של עוצמת הפגיעה בחיות לעומת מידת התועלת לאנשים. השירותים הווטרינריים הם שמחליטים לבסוף אם לתת אישור לביצוע הניסוי – ולרוב הם פועלים לפי חוות-דעתה של הוועדה. במקרה הקופים, החוקרים עתרו נגד ההחלטה. בית-המשפט הכריע לטובת הקופים – אם כי לא מטעמי כבוד, אלא מכיוון שהשופט לא השתכנע שהתועלת הצפויה לאנשים מצדיקה את הפגיעה הצפויה בקופים.
עניין הכבוד בחוק השוויצרי ממשיך להתפתח. באפריל 2008 הגישה "ועדת האתיקה על ביוטכנולוגיה לא אנושית" של הממשלה דו"ח בנושא "הכבוד של ישויות חיות בהתייחס לצמחים: התחשבות מוסרית בצמחים בפני עצמם". הדו"ח קובע שפגיעה שרירותית בצמחים היא פסולה מבחינה מוסרית, ושעיקרון השמירה על כבודם פוסל התערבות במנגנון הרבייה של הצמחים. יתכן שיהיה למסקנות אלה ביטוי בחקיקה בעתיד.
חפצים דוממים ויצורים חיים
למרות ההיבטים המהפכניים בחוק השוויצרי, רק בשנים האחרונות הכיר החוק בבעלי-חיים כיצורים חיים ומרגישים. קודם לכן הם נחשבו בחוק כעצמים דוממים. ארגונים להגנה על חיות הצליחו להעלות למשאל עם שאלות על הכרה חוקתית בחיות בתור יצורים חיים. יוזמת הארגונים הצליחה – לפחות בחלקה. ב-1.4.2003 נכנס לתוקף חוק חדש, המכיר בחיות בתור יצורים חיים. החוק כוון בעיקר ל"חיות מחמד", וקבע מספר הוראות המכירות ברגישות ובצרכים של החיות, וביניהן:
- בצוואה, ניתן לחייב את יורשיך לטפל בחיות שתחת חסותך.
- כאשר זוג נפרד, החלטת שופט תקבע מי יקבל את החיות שהיו בטיפול בני-הזוג; ההחלטה תינתן לפי טובת החיה.
- אדם שאיבד חיה יוכל לתבוע את החזרתה רק במשך חודשיים לאחר האבדה (החוק הקודם איפשר לתבוע את החזרת החיה לאחר חמש שנים – תוך התעלמות מהסתגלות החיה לביתה החדש).
- במקרה שמישהו גרם נזק מכוון או הרג חיה, יכול "בעליה" לתבוע את הפוגע על נזק רגשי (ולא על נזק כלכלי בלבד). בעניין זה מתלונן ארגון ההגנה על חיות הוותיק והגדול במדינה, "הגנת בעלי-חיים שוויצרית" (STS) על זלזול בית-המשפט בחוק.
2008: חיות חברתיות ועוד
ב-23.4.2008 התקבלה גרסה חדשה של החוק לרווחת בעלי-החיים בשווייץ. המדובר במסמך באורך כ-170 עמודים, שייכנס לתוקף ב-1 בספטמבר, אם כי סעיפים רבים כוללים תקופת מעבר ממושכת.
חידוש גדול הוא הוראות בעניין חיות ממינים רבים מאוד, שהוגדרו בתור "חיות חברתיות". החוק החדש קובע שיש להתחשב בצרכים החברתיים שלהן, ולפיכך אם החיה מוחזקת ללא אפשרות להתרועע בקביעות עם חיה אחרת מהמין הביולוגי שלה, אפשר לתבוע את האדם המחזיק בחיה בעוון התעללות.
החוק כולל התייחסות מהפכנית לדגים, תוך הזכרת מחקרים חדשים על יכולתם לחוש כאב. מיני דגים שונים נכללים תחת ההגדרה של "חיות חברתיות". מעבר לכך, דייגים חובבים (המשתמשים בחכות) יצטרכו לעבור על חשבונם קורס על שיטות הומאניות לתפיסת דגים – מדובר בכ-275,000 דייגים כאלה ברחבי המדינה. הנוהג של לכידת דגים במטרה לשחררם למים כשהם פצועים – נאסר. מעתה חייבים הדייגים להרוג מיד את הדג שתפסו באמצעות מכה במכשיר קהה. השימוש בקרסי דיג משוננים נאסר, וכך גם השימוש בפיתיונות חיים. ובחזרה ל"חיות מחמד" – כל אקווריום בשווייץ חייב מעתה לכלול קיר אטום, ויש חובה לאפשר לדגים לחיות בתנאי תאורה מחזורית של יום ולילה. הרג דגים בבית מותר רק בעזרת כימיקלים מסוימים.
החוק החדש קובע תנאי מינימום (כגון שטח כליאה מזערי, שאמור לאפשר לחיות תנועה חופשית) להחזקת חיות ממינים רבים, ונותן פירוט נוסף לגבי מספר מינים, כגון חתול, סוס, דגים, כבש ועז. המין שזכה לפירוט הרב ביותר הוא הכלב. לאחר תקופת מעבר של שנתיים, איש לא יורשה עוד להחזיק כלב בשווייץ אלא אם עבר קורס, הכולל מספר פגישות של לימוד עיוני על הצרכים של כלבים, ומספר פגישות של התנסות בהליכה עם כלב והתמודדות עם אתגרים נפוצים. החינוך הוא לב החוק החדש – לא רק מטפלי כלבים ודייגים, אלא כל אדם המטפל בחיות במסגרת מקצועו, ובכלל זה חקלאים ומובילי חיות, יצטרך מעתה לקחת קורס על הטיפול הראוי בחיות. במקביל לכך, השירותים הווטרינריים השיקו קמפיין אינפורמטיבי על החזקה נאותה של חיות בית.
החוק כולל התייחסויות מעטות למדי לחיות בחקלאות, עם שני איסורים משמעותיים:
- חקלאים לא יורשו לקשור לאורך זמן סוסים, כבשים ועזים. (איסור על החזקת חיות כשהן קשורות באופן קבוע נקבע כבר בשנת 2001).
- חקלאים לא יורשו להחזיק חזירים ופרות על קרקע קשה (כגון בטון).
הקלון השוויצרי: ציד חתולים
שווייץ היא המדינה האחרונה במערב אירופה שמתירה ציד חתולים וסחר בפרוותם. ירי בחתולים חופשיים, וכן בחתולי בית שהתרחקו 200 מטר מהבית, הוא חוקי לחלוטין, וכך גם הסחר בפרוותם; רק ייבוא הפרוות נאסר בשנת 2006. זאת למרות האיסור שנקבע באיחוד האירופי (ששווייץ אינה חברה בו) על ייצוא (וייבוא) פרוות חתולים וכלבים, החל מ-31.12.2008.
חתולים הם "חיית המחמד" הנפוצה ביותר בשווייץ, אולם ציד רחב היקף של חתולים חופשיים וחטיפת חתולי בית על-ידי ציידי פרוות הם תופעה נפוצה – רבבות קורבנות בשנה, לפי נתוני הארגון SOS Chats. התעשייה משגשגת על בסיס האמונה הטפלה, שפרוות חתול מקלה על כאבי ראומטיזם. הציד מתקיים באופן מחתרתי וללא טיפול רשותי ראוי, כאשר ההרג והסחר החוקיים מסווים ביעילות את הפעילות העבריינית. היעלמות של מאות חתולים בכפרים בצרפת ליד גבול שווייץ עוררה גל של מחאה בינלאומית ומקומית. בסוף שנת 2007 הצליחו צוותי טלוויזיה משווייץ ומצרפת להשיג הוכחות מצולמות (במצלמה נסתרת) לסחר בפרוות חתולים על-ידי פרוונים, שהכחישו קודם לכן כל קשר לכך. אחת הסוחרות אף תועדה באומרה שנהוג לאכול את בשר החתולים לאחר פשיטת הפרווה. תחת הלחץ הציבורי, בפברואר 2008 הצהירה הממשלה שהיא תאמץ חוק האוסר כל סחר בפרוות חתולים. אולם החוק החדש שהתקבל באפריל, מתעלם מהנושא.
.jpg)
