בין תנובה לאינדונזיה

חשיפת תנובה

בספטמבר 2012 החל רונן בר מאנונימוס לעבוד במשחטת היונקים הגדולה בישראל, "אדום אדום" של תנובה. ב-6 בדצמבר שודרו ב"כלבוטק" עיקרי הממצאים שאסף בר במשך 19 ימים, ובכלל זה התעללות קשה בעגלים פצועים בניסיון להקימם, גרירת עגלים פצועים וכבשים, שחיטת חיות במתקן ריסון מתהפך ותליית חיות בהכרה. רבות מהחיות שנשחטו ב"אדום אדום" הגיעו לישראל מאוסטרליה, ובחודש יולי אף קיבלה המשחטה אישור שהיא עומדת בהנחיות החדשות של ממשלת אוסטרליה, בעקבות בדיקה שביצעו נציגי חברת המשלוחים החיים האוסטרלית, Elders International.

השינוי המשמעותי ביותר שעשויה החשיפה להניב הוא ירידה בצריכת הבשר, ועל כך מדווחים בינתיים באופן מקומי – ירידה במכירות "אדום אדום." החשיפה עשויה להביא גם שינויים אחרים, הן בישראל והן באוסטרליה. אוסטרליה מנהלת את תעשיית המשלוחים החיים הגדולה בעולם, למרות התנגדותו של ציבור מקומי גדול, ובכלל זה חברים במפלגת השלטון. חשיפות הדומות לחשיפה בכלבוטק עשויות להשפיע על עתיד המשלוחים החיים לא רק לישראל, אלא גם למדינות אחרות. חשיפות כאלה כבר הביאו בעבר לתגובות ממשיות של ממשלת אוסטרליה.

החקירה הסמויה בתנובה קיבלה כיסוי נרחב בתקשורת האוסטרלית והבינלאומית 

מקרה מצרים

התעללות קיצונית בחיות שנשלחו מאוסטרליה תועדה במשך שנים ללא תגובה מעשית מצד הממשלה, עד לחשיפה טלוויזיונית של התעללות קשה במשחטת בקר בקאהיר, בשנת 2006. ממשלת אוסטרליה הגיבה בהפסקה בת 7 חודשים של המשלוחים החיים למצרים. המצרים התחייבו לשמור על רווחת החיות שנשלחות אליהם, וזמן קצר לאחר חידוש המשלוחים תיעד שוב הארגון Animals Australia התעללות קשה בחיות אוסטרליות בקאהיר. בעקבות זאת הופסקו המשלוחים החיים למצרים. ב-2008 התפרסמו ידיעות על חידוש משלוחי הבקר לשם, אך רק למתקן אחד (מפטמה ומשחטה) שנבנה לשם כך. בפועל, חודשו המשלוחים למצרים רק בשנת 2010.

הפסקת המשלוחים החיים למצרים נקבעה אף על-פי שמאות אלפי פרות ופרים נשלחו לשם מדי שנה. לאחר הפסקת המשלוחים החיים, עלה במצרים היקף הייבוא של בשר קפוא.

מקרה אינדונזיה

אינדונזיה היא הלקוחה הגדולה ביותר של משלוחי בקר חי מאוסטרליה. בין השנים 2011-2007, האינדונזים קנו 60% מהבקר החי שנשלח מאוסטרליה – כחצי מיליון חיות בשנה. המסעות הימיים לאינדונזיה ארכו 10-5 ימים, שם פוטמו החיות במשך כ-3 חודשים לקראת המשלוח למשחטות.

ב-30.5.2011 שידרה רשות השידור האוסטרלית (ABC) בתוכנית התחקירים שלה, "ארבע פינות," חשיפה של שיטות השחיטה באינדונזיה. התוכנית התבססה על קטעים שצילמה חוקרת Animals Australia, לין ווייט, ב-11 משחטות בארבע ערים. ווייט תיעדה, בין השאר, דרבון חיות לשחיטה באלימות קיצונית – מכות רצחניות, דחיפת אצבעות לעיני חיות שאינן מצליחות לקום, סיבוב ושבירה של זנבות, וכן שחיטה אטית ללא הימום. שיטת ההרג המקובלת שתועדה היא הפלת הקורבנות בעזרת חבלים, או בעזרת מתקן ריסון שנשלח מאוסטרליה. המתקן, מדגם "מארק 1", הוכרז באוסטרליה כבר לפני שנים כבלתי מתאים לריסון חיות משום שאינו עומד בדרישות המינימום של הארגון העולמי לבריאות בעלי-חיים (גוף שרוב מדינות העולם חברות בו).

בתגובה לחשיפה, הציע שר החקלאות, ג'ו לדוויג, לערוך חקירה. חברי מפלגתו זעמו, ועד מהרה הכריזה הממשלה על הפסקה זמנית של המשלוחים החיים למשחטות שנחשפו. האוסטרלים לא השתכנעו: 230 אלף איש מיהרו לחתום על עצומה התובעת את הפסקת המשלוחים החיים, מכירות בשר הבקר באוסטרליה ירדו ב-15% וחברי מפלגת השלטון הפעילו לחץ. הממשלה נאלצה להגיב, וב-8 ביוני הוכרז על הפסקת כל משלוחי הבקר החי לאינדונזיה. בעיתונות דובר על הפסקה בת שישה חודשים לפחות, אולם כבר בתחילת אוגוסט חודשו המשלוחים החיים, בחסות הכרזה על הליכים חדשים להבטחת צמצום ההתעללות בחיות, במסגרת "תכנית יצואנים להבטחת שרשרת האספקה" (ESCAS). חידוש המשלוחים לאינדונזיה אינו מלא: במשך למעלה משנה שחלפה מאז, עמד היקף משלוחי הבקר על כמחצית מהיקפו בתקופה המקבילה בשנים קודמות.

כצפוי, הבטחות הממשלה בעניין שינוי באינדונזיה היו מופרזות. האינדונזים אמנם למדו לחשוד במבקרים אוסטרליים במשחטות, אך Animals Australia שלח חוקר אינדונזי לשלוש משחטות בג'קרטה וחשיפת הממצאים שודרה ברשת ABC בסוף פברואר 2012. הארגון מדווח שתיעוד הווידיאו כולל 61 הפרות של ההוראות החדשות, שנקבעו כתנאי לחידוש המשלוחים החיים לאינדונזיה. בין השאר, עובדי המשחטה האינדונזיים ממהרים לבתר את החיות השחוטות לפני שווידאו שהחיה איבדה הכרה. חשיפה שנייה זו עוררה תגובה חלשה יותר, וככל הנראה לא הניבה שינויים בשטח.

עובדי משחטה באינדונזיה מכשילים פר מאוסטרליה בעזרת חבלים ומשכיבים אותו על צדו לקראת שחיטה, על גבי ציוד משחטה אוסטרלי. (צילום: Animals Australia, מרץ 2011) 

תכנית ממשלת אוסטרליה

לפי ממשלת אוסטרליה, כל מה שנדרשו יצואני החיות לעשות קודם לחידוש המשלוחים החיים לאינדונזיה הוא לעקוב אחר החיות הנשלחות לחו"ל, ממקום יציאתן באוסטרליה ועד לנמל שאליו הובלו, ולדווח לרשויות על מצב החיות במסע. בעקבות המשבר, נדרשים היצואנים – כתנאי לקבלת רישיון לייצוא חיות – לספק למשרד החקלאות מידע על כל "שרשרת האספקה" – מהמקור באוסטרליה ועד לשחיטה בחו"ל. לפי תכנית זו, ESCAS, היצואנים צריכים לענות על חמש דרישות:

1. לספק עדות לכך שכל שלבי הייצוא עומדים בסטנדרט בינלאומי מקובל לרווחת בעלי-חיים, דהיינו בהמלצות הארגון העולמי לבריאות בעלי-חיים.
   
2. להפגין שליטה בכל "שרשרת האספקה" (למשל, להוכיח קיומם של נהלים המונעים שליחת חיות לשחיטה במקומות שאינם תחת פיקוח).
   
3. להפגין יכולת לעקוב אחר החיות לאורך כל המסע (וכך, למשל, למנוע ויכוח בשאלה אם התעללות שתועדה בחו"ל היא בחיות אוסטרליות או לא). בקר ובפאלו חייבים באמצעי זיהוי אינדיבידואלי, ואילו בכבשים ובעזים אין דרישה כזו.
   
4. לעמוד בדרישות דיווח על כל משלוח.
   
5. ולקיים בדיקות במתקנים בחו"ל באמצעות בודקים בלתי תלויים.
   

תכנית ESCAS החלה במשלוחים לאינדונזיה באוקטובר 2011, ועד סוף 2012 היא חלה על כל המדינות שאליהן שולחת אוסטרליה חיות. בישראל נכנסה התכנית לתוקף ב-1.9.2012.

אין ספק שעל הנייר, דרישות ESCAS נראות מבטיחות הרבה יותר מהדרישות הקודמות. אולם חלק ניכר מהן מהווה לא יותר מדרישה מסוחרי בעלי-החיים להתעסק ביותר ניירת מאשר בעבר. משרד החקלאות האוסטרלי אוסף כעת דו"חות על מצב החיות במפטמות ובמשחטות, אבל אינו שולח לשם מפקחים משלו. אמינות הדיווח תלויה לחלוטין בסוחרים, מתוך ניגוד אינטרסים זועק לעין. את הבודקים ה"בלתי תלויים" שולחים הסוחרים, והם שמעבירים את המידע למשרד החקלאות.

החקירה הסמויה שערך רונן בר במשחטת תנובה כבר המחישה עד כמה עלולים הליכים אלה להיות חסרי ערך – הבודק שנשלח לתנובה ביולי לא דיווח על כל ליקוי מלבד שער חורק. קשה לדעת אם עובד משרד החקלאות היה עושה עבודה רצינית יותר, אך אין ספק שעובד בלתי תלוי באמת היה מאתר ליקויים נוספים. מעבר לכך, בר תיעד תופעה ידועה ומוכרת ביחס לביקורים גלויים של מפקחים – עובדי המשחטה מקבלים הוראה לפעול לפי הנחיות הפיקוח כ"הצגה" למפקח, ולכן גם המפקח המסור ביותר אינו יכול לגלות כיצד פוגעים בחיות במשחטה באופן שגרתי.

מקרה פקיסטן

החשיפה ממשחטת תנובה הגיעה לאוסטרליה כשהדי המקרה האחרון בפקיסטן בקושי דעכו. המקרה החל בספטמבר, כשמשלוח של כ-21,000 כבשים לבחריין נדחה שם לאחר שמעט מהכבשים התגלו כחולים בפרצית מדבקת. שלטונות פקיסטן הסכימו לקבל את המשלוח, אולם אז טענו שהכבשים נגועים בסלמונלה ובאנתרקס. הטענה הופרכה לאחר מכן, אולם ב-16 בספטמבר הורתה ממשלת פקיסטן להשמיד את כל הכבשים. שוטרים הגיעו למפטמה שבה נכלאו הכבשים, סילקו את אנשי החברה שמחזיקה במפטמה, ו-10,000 כבשים הומתו בשיטות מאולתרות. מאוחר יותר חוסלו שאר הכבשים. מישהו במקום צילם חלק מההרג, והצילומים הגיעו לתכנית "ארבע פינות" באוסטרליה, ששודרה בראשית נובמבר. בצילומים נראים אנשים מכים את הכבשים, גוררים אותם, הורגים אותם בחיתוך הצוואר בתנועות ניסור באמצעות סכין קהה, ומשליכים כבשים לבור; למחרת, חלק מהכבשים בבור נראו נושמים עדיין בין המתים.

בתגובה להרג ולחשיפה, הפסיקו הסוחרים באופן וולונטרי לשלוח חיות לפקיסטן ולבחריין, לפרק זמן לא מחייב. ממשלת אוסטרליה לא עשתה דבר מלבד הבטחת חקירה. יש לציין שהמשלוחים החיים לבחריין נערכו תחת תכנית ESCAS כבר במרץ 2012, ובפקיסטן התוכנית "הושלמה ב-99%" לפי עדות חברת Wellard ששלחה את הכבשים.

כבשים מאוסטרליה שנטבחו בפקיסטן בשיטות מאולתרות, ספטמבר/אוקטובר 2012. (צילום: Animals Australia) 

מבט לעתיד

הבטחת "חקירה" נוטה להיות דרכן של ממשלות להימנע מפעולה. הבטחות כאלה ניתנו בעקבות החשיפה במשחטת תנובה. הפעולות הממשיות שהתפרסמו נערכו בישראל בלבד: החרמת שוקרים חשמליים, מוטות וחבלים על-ידי הרשויות – ציוד שכמובן ניתן להחליפו בקלות ובזול; והודעת תנובה על השעיית העובדים שנתפסו במצלמתו של בר, התפטרות מנהל המשחטה, התקנת מצלמות במשחטה והכשרת העובדים בקורס. מכל הצעדים האלה, רק התקנת מצלמות עשויה להבטיח פיקוח משמעותי על התנהגות העובדים, אולם רק אם הצפייה בצילומים פתוחה למפקחים חיצוניים.

בתוך הסערות שעוברת תעשיית המשלוחים החיים, ב-15 בדצמבר התפרסמה בעיתונות האוסטרלית הודעה על בנייה מתוכננת של שלוש משחטות, במפרץ הפרסי ובצפון אפריקה, בידי שותפות ירדנית-אוסטרלית. עם הקמת המשחטות בסוף השנה הבאה, מצפה חברת Livestock Shipping Services, ששלחה בשנה שעברה מיליון כבשים ו-165,000 פרות ופרים אל מותם בחו"ל, להגדיל את היקף המשלוחים החיים שלה ב-30%.

עם זאת, בתמונה הכוללת התעשייה עומדת בסימן צמצום. לאחר גדילה משמעותית החל משנות ה-70 של המאה ה-20, בעשור האחרון ניכרת ירידה בהיקף המשלוחים החיים: מ-6.8 מיליון חיות בשנת 2001 עד עד 2.9 מיליון חיות ב-2010. המקרה האינדונזי, ועוד יותר ממנו המקרה המצרי, מוכיחים שתחת לחץ ציבורי ופוליטי חזק, ממשלת אוסטרליה עוצרת משלוחים חיים. עצירת המשלוחים לישראל אינה צריכה להיות קשה יותר, ולו מכיוון שמדובר בנתח קטן יותר משוק הייצוא האוסטרלי: בשנים האחרונות, תפס הייצוא לישראל רק 8% מהיקף המשלוחים החיים של בקר מאוסטרליה, ו-2% מהיקף משלוחי הכבשים.

נטיית ממשלת אוסטרליה היא לעצור משלוחים חיים כמוצא אחרון בלבד, ולהסתפק בדרישות מהתעשייה להבטיח שיפורים מסוימים בהובלה, במפטמות ובמשחטות. אם להאמין לדו"ח של ועדת מומחים בראשות ביל פארמר, שהוגשה לממשלה בסוף אוגוסט 2012 בעקבות המשבר באינדונזיה, הרי שמאז משבר הקורמו אקספרס (ספינת הובלה שנספו בה אלפי כבשים בקיץ 2003) נערכו תיקונים משמעותיים בכמה היבטים של המשלוחים החיים. ספק אם האופטימיות של דו"ח פארמר מציאותית, כי הדו"ח מבוסס ברובו על דיווחים מטעם התעשייה.

רבים באוסטרליה – לא רק בציבור הרחב אלא גם בפרלמנט – דורשים מהממשלה לסגור את תעשיית משלוחים חיים. תחת זאת הם מציעים לשחוט את החיות בתוך אוסטרליה ולייצא בשר קפוא לחו"ל – ענף שהוא ממילא גדול פי כמה מענף המשלוחים החיים. תומכי גישה זו מגבים את הצעתם ביתרונות כלכליים לאוסטרלים. שינוי כזה, אם יתקבל, בהחלט לא יציל את קורבנות תעשיית הבשר ממוות, אך יחסוך מהם את ייסורי ההובלה הממושכת בספינות. ככל הנראה, גם הטיפול בחיות לקראת הריגתן באוסטרליה פחות אלים בדרך-כלל מהמקובל במזרח התיכון ובדרום מזרח אסיה.

יתכן שהחשיפה ממשחטת תנובה לא תעורר שינוי מדיניות ישיר באוסטרליה. אך הניסיון מראה, שהלחץ הציבורי המצטבר שמעוררות חשיפות כאלה, מניב שינוי בסופו של דבר. באוסטרליה כבר זיהו, שאחד מהעגלים שצילם רונן בר עזב את נמל הייצוא האוסטרלי ב-19 בפברואר, ובכך נסתם הגולל על הניסיון להתנער מאחריות בטענה שהחיות שצולמו אינן אוסטרליות. במקרה שהאוסטרלים יסתפקו הפעם בהידוק נהלי הפיקוח העצמי, החקירה הסמויה הבאה תחשוף, מן הסתם, בפעם המי-יודע-כמה, שפיקוח עצמי אינו עובד ואין תקנה למשלוחים החיים. בינתיים, הציבור בישראל ובאוסטרליה ילמד איך הופכים בעלי-חיים לחתיכות בשר, וההחלטה האישית של צרכנים להפסיק לקחת בכך חלק תהיה התוצאה המבורכת ביותר של מאמצי החשיפה.