איסור על פיטום עופות מים בקליפורניה
כניסה לתוקף של החקיקה החדשה, יולי 2012
הצעת החוק
בקיץ 2003 פרסמו פעילי זכויות בעלי-חיים חקירה סמויה שנערכה במשק פיטום האווזים Sonoma Foie Gras ("כבד שומני סונומה"), שתיעדה את מצבם הקשה של ברווזים העוברים הלעטה כפויה במטרה להגדיל את נפח הכבד שלהם באופן מלאכותי. בנוסף להליך ההלעטה עצמו, שבו נדחסות לקיבת העופות כמויות מזון עצומות באמצעות צינור מתכת המוחדר לגרונם, חשפה החקירה גם את השלכות התהליך על חיי העופות: הכבד המוגדל לוחץ על אבריהם הפנימיים של הברווזים, והחקירה הראתה, בין השאר, ברווזים שאינם מסוגלים עוד לעמוד וללכת תחת משקלו של הכבד המנופח שלהם, וברווזים הסובלים מפצעים מוגלתיים, שאינם מטופלים.
בעקבות החשיפה הועלתה בסנאט של קליפורניה הצעת חוק, שניסח סנאטור המדינה ג'ון ברטון (כיום, יו"ר המפלגה הדמוקרטית בקליפורניה), לאיסור על הלעטה בכפייה של אווזים וברווזים, ואיסור מכירת מוצרים שהופקו על-ידי פיטום. בסופו של דבר הצעת החוק אושרה על-ידי המושל דאז, ארנולד שוורצנגר, ב-2004. שוורצנגר השמרן, שהסתייג בתחילה מהצעת החוק, שוכנע לתמוך בה בעקבות ידידותו האישית עם הסנאטור ברטון, וכמו כן, על-פי הצהרותיו, כתוצאה מלחץ שהופעל עליו על-ידי ילדיו.
עם זאת, נוסח החוק כפי שאושר על-ידי שוורצנגר עבר מספר שינויים מנוסח ההצעה המקורית שהגיש ברטון, המקלים על המפטמים – ביניהן קביעת תקופת הסתגלות ממושכת של שבע וחצי שנים עד לכניסת החוק לתוקף, שבמהלכה לא יהיה ניתן להגיש תלונות נגד המפטמים ואף יבוטלו תלונות שהוגשו זה מכבר. בעקבות שינויים אלו ניאות לתמוך בהצעת החוק גם גיירמו גונזלס, בעליו של משק הפיטום שנחשף – שנוסח הצעת החוק החדש פטר אותו מכל תביעות אליהן היה יכול להיות חשוף בעקבות החקירה. גונזלס והצהיר שאם לא יימצאו במהלך תקופת ההסתגלות "חלופות הומאנית" לפיטום, יחדול מעיסוקו.
על-אף השינויים שעבר החוק לטובת המפטמים, הוא עדיין היווה תקדים משמעותי בכך שהוא כלל בתוכו גם איסור על מכירת כבד של אווזים וברווזים מפוטמים. מבין החוקים המגבילים התעללות בבעלי-חיים במשקים נדיר מאוד למצוא כאלה האוסרים גם על הסחר במוצרים שהופקו באמצעות התעללות.
המפטמים מגיבים
בתחילת יולי 2012 הסתיימה סוף-סוף תקופת ההסתגלות, והאיסור על פיטום ועל מכירת מוצרי פיטום נכנס לתוקף. עם זאת, המאבק על החוק אינו מסתיים כאן, שכן פעילות מצד ארגונים להגנת בעלי-חיים עדיין נחוצה הן כדי לוודא שהחוק נאכף, והן כדי לשמור שלא יבוטל. קואליציה של מסעדנים ומפטמי ברווזים נוצרה במטרה להיאבק בחוק, ביניהם גם גונזלס, בניגוד חד להצהרתו בעבר שיתמוך בו. עתירה לבית המשפט העליון של קליפורניה הוגשה בדרישה לבטל את החקיקה. בנוסף, מספר מסעדות הצהירו שלא יכבדו את החוק, או שינצלו פרצות בחוק במטרה לעקוף אותו: האיסור הוא על סחר בכבדים מפוטמים, אבל לא על אחזקתם או חלוקתם בחינם.
החוק זוכה להתנגדות גם מחוץ לקליפורניה: בכתבה בערוץ France 24 נשמעו טענות נגד החוק הקליפורני מטעם התאגדות מפטמי האווזים בצרפת (מדינה שבאופן חריג באירופה עדיין לא אסרה על פיטום אווזים, ולמעשה קיבעה את מעמדו בחוק כ"חלק מהמורשת התרבותית הצרפתית"): "זה יוצר דעה קדומה ענקית לתדמית שלנו... האיסור לא צפוי להשפיע עלינו מסחרית, אבל הוא גורם לנו להיראות רע. אחרי הכל, קליפורניה היא מדינה הקובעת מגמות שלשאר העולם יש נטייה לעקוב אחריהן." מספר עסקים בצרפת הצהירו שיכריזו חרם על יין מתוצרת קליפורניה בתגובה לאיסור על מכירת כבד אווז, אך לצעד כזה לא צפויות להיות השלכות כלכליות משמעותיות.
יש לקוות שדעת הקהל השלילית נגד פיטום אווזים וברווזים תעזור לשמור על האפקטיביות של החוק כלפי מתנגדיו. בנקודה זו יש מקום לאופטימיות, שכן קליפורניה היא בין המדינות המתקדמות יותר ביחס לבעלי-חיים בארצות הברית: היא הייתה המדינה הראשונה בארצות הברית שקיבלה על עצמה, בעקבות משאל עם שנערך בנושא ב-2008, חקיקה שתאסור על השימוש בכלובי סוללה בתעשיית הביצים (מספר מדינות נוספות הלכו בעקבותיה מאז, וכיום עומדת על הפרק הצעת חוק לאיסור השימוש בכלובי סוללה בכל ארצות הברית). המדינה קבעה תקדים נוסף כשקיבלה ב-2010 הצעת חוק שתאסור אף על ייבוא של ביצים המגיעות ממשקים שאינם עומדים בסטנדרטים הקליפורניים המינימליים לאחזקת תרנגולות.
מספר עיריות בקליפורניה חתמו על הצהרות המגנות פיטום אווזים וברווזים, ביניהן לוס אנג'לס, סן דייגו, סן פרנסיסקו, ועיריית מערב הוליווד (המתקדמת מאוד ביחסה לבעלי-חיים. העירייה העבירה מספר הצעות חוק לטובת בעלי-חיים, ביניהן גם החלטה תקדימית לאסור על הסחר בפרוות בתחומה). רק מיעוט קטן מאוד של מסעדות בקליפורניה הגיש כבד אווז, גם לפני כניסתה לתוקף של החקיקה בתחום, וכמה רשתות קמעונאיות גדולות הכריזו שיחדלו ממכירת כבד אווז בעקבות לחץ צרכני שהופעל מצד ארגונים להגנת בעלי-חיים, ביניהן רשתות הסופרמרקטים Safeway ו-Target.
נראה שגם הנאבקים נגד החקיקה מודעים לדעת הקהל החזקה בנושא, ומנסים לפעול בצורה שתצניע את המשמעות של המטרה שאותה הם מקדמים: כך, למשל, הארגון העיקרי הפועל לשינוי החוק בחר לקרוא לעצמו בשם המטעה במכוון " the Coalition for Humane and Ethical Farming Standards" ("הקואליציה לסטנדרטים חקלאיים הומאניים ואתיים"), והמכתב לדוגמה שהם מציעים לכתוב למחוקקים קליפורניים נפתח בהצהרה שיש לדאוג לרווחת האווזים והברווזים. רק בפסקאות הבאות מצהירים הכותבים שהחוק הקיים, האוסר על הלעטת העופות בכפייה, "הלך רחוק מדי" – בלי לציין במה בדיוק, או מהן האלטרנטיבות שהם מציעים לו.
מנגד, לצד היומרה הריקה מתוכן להציג חזות של דאגה לרווחת בעלי-חיים, יש בקרב הנאבקים בחקיקה גם כאלו המציגים יותר בגלוי את אדישותם כלפי הנושא. כך, למשל, התבטא בכתבה של סוכנות הידיעות "Associated Press" ראסל ג'קסון, אחד המסעדנים הקליפורניים הפועלים נגד החקיקה:
ג'קסון אמנם לא מדייק בעובדות: העלייה הקיצונית במשקל של תרנגולי-הודו היא יותר תוצאה של הרבעה בררנית לשינוי התכונות הגנטיות שלהם, ופחות תוצאה של פיטום (ובוודאי לא של הלעטה כפויה, כפי שנהוג לבצע באווזים וברווזים); אך הוא צודק בטענה שגם בעלי-חיים אחרים בתעשיית המזון סובלים מהתעללות. יש לקוות כי הציבור הקליפורני לא יראה בכך תירוץ להתעלמות מסבלם של האווזים והברווזים, אלא להיפך, סיבה להרחבת המודעות וההתנגדות גם לצורות נוספות של התעללות בבעלי-חיים המנוצלים למטרות תעשייתיות.
.jpg)
