בג"ץ המשלוחים החיים מאוסטרליה, 2005-2003
העתירה
בפברואר 2003 עתרה לבג"ץ עמותת תנו לחיות לחיות, באמצעות עו"ד נדב העצני, נגד המשלוחים החיים. לעתירה שלושה קווי טיעון:
- הסבל הרב שנגרם לבעלי-החיים במשלוחים מאוסטרליה.
- היעדר תקנות להגנת בעלי-חיים בהובלה.
- כללי המכס שמעודדים התעללות בבעלי-החיים: ייבוא עגלים שמשקלם נמוך מרף מסוים פטור ממכס; לפי עדויות מהשטח, יש יבואנים המונעים מזון ומים מהעגלים על הספינה, כדי שבעת שיגיעו לשקילה במעבר הגבול יהיה משקלם נמוך מאותו רף.
תגובת המדינה: זורח ופורח
בחודש מרץ הגישה המדינה תגובה מקדמית מטעמה. המדינה ניסתה להמעיט מסבלם של בעלי-החיים וטענה כי הוא בלתי-נמנע בשל שיקולים "כלכליים", "ביורוקרטיים", "ביטחוניים" ו"אובייקטיביים". בדיון שהתקיים השבוע אמר השופט חשין בביקורתיות לנציגת המדינה: "כשקוראים את העתירה שלהם ואת התגובה שלכם קשה להבין שזה אותו נושא עצמו. אצלכם הכול זורח ופורח ואצלם הכל שחור משחור."
לקראת הדיון
כשבוע לפני הדיון הגישה תנו לחיות לחיות הודעת עדכון לבית-המשפט. העמותה צירפה דו"חות פנימיים של השירותים הווטרינריים. באחד מהם כותב סגן מנהל הלשכה הווטרינרית בבאר-שבע: "אני אישית המלצתי לעצור את הייבוא במיוחד בשל הבקר ובמיוחד בין חודשים מאי - ספטמבר." בדו"חות יש מידע המאשר טענות שונות של הארגונים, כגון אי-ההתאמה של משאיות ההובלה להובלת בעלי-חיים. מחדל חמור במיוחד שחושפת ההודעה נוגע למידע שבידי השירותים הווטרינריים. כך, למשל, לפי נתוני השירותים הווטרינריים מתו שני עגלים בתחנת ההסגר שבצופר (בערבה) במשלוח מסוים. אלא שפעילי אנונימוס ביקרו בצופר באחד מימי המשלוח ותיעדו במקום ארבעה עגלים מתים. אם בבוקר אחד עלה מספר העגלים שמתו בצופר פי שניים על המספר שבידי השירותים הווטרינריים, והמתייחס לכל חמשת ימי המשלוח (חיות עלולות למות גם לפני ההגעה לצופר ובהובלה משם), מה עשוי להיות המספר הכולל האמיתי?
בשר חי: המדינה מיהרה להגיב
המדינה מודיעה בתשובתה לעתירה כי מעולם לא הודתה שנגרם לחיות סבל בהובלה. היא מודה כי נתקלים בקשיים מסוימים, אולם
וכלום אין "אחוזי התמותה הנמוכים" מבוססים על אותם נתונים ממש, שהוכחו כמופרכים? וזו משמעותם של "אחוזי תמותה": עגל שהושלך לצד המכלאות בצופר ודם מפעפע באפו; עגל שתועד שוכב חסר אונים במשאית, ושבקושי החזיק את עצמו לאחר שפועל משך אותו בכוח לתנוחת ישיבה; עגל אחר שצולם - חי או מת - שכוב על קרקעית משאית הנוסעת לעזה, וחבריו דורכים עליו בארגז הצפוף… אולם בלשון התגובה מדובר בלא יותר מאשר "בשר חי":
אין כמראה עיניים
דיון ראשון בעתירה התקיים ב-27.10.2003 בפני השופטים חשין, פרוקצ'יה ונאור. איך מביאים לאולם בית-המשפט המרווח והמואר את עולמן של ספינות המוות הצפופות והמזוהמות? בתום טיעוניו הציג עו"ד העצני סרט וידאו בן שלוש דקות, עם קטעים שנערכו מתוך החשיפות של תוכנית הטלוויזיה האוסטרלית "60 דקות": ההובלה במשאיות בתוך אוסטרליה (ללא מרחב לרבוץ בו למנוחה, ללא מים, ללא מזון); ההעמסה לאוניות; הצפיפות והזוהמה באוניות עצמן; המוות המיוסר מחום וממחנק, כשהאוורור אינו מספיק בתנאי האקלים הקשים של המזרח-התיכון. הסרטון כולל גם קטעי וידיאו שצילמו פעילי אנונימוס במסוף הערבה: פועלים במעבר הגבול מכים את הכבשים באלימות כדי לדחוס עוד ועוד מהם במשאית, מטילים אותם באוויר ממשאית אחת למשאית אחרת, גוררים אותם ברגליהם או בועטים בהם כדי שיקפצו ממשאית גבוהה לנמוכה יותר, ומריצים אותם ממשאית למשאית על פני משטח שיש בו רווח, שהכבשים מועדים בו.
משהו שאי-אפשר להגן עליו
קשה במיוחד היה למדינה להגן על המחדל שבאי-התקנת תקנות בנוגע להובלת בעלי-חיים, כמעט תשע שנים לאחר חקיקת חוק צער בעלי-חיים ושלוש וחצי שנים לאחר שחוברה טיוטת תקנות. עורכת-הדין של המדינה טענה לעומס עבודה בלשכה המשפטית במשרד החקלאות, וכמעט איבדה את נשימתה בקריאת רשימת המטלות של הלשכה. השופט חשין לא התרשם: "אז תעשו outsourcing" אמר. הוא הזכיר את העתירה של ח"כ פורז (כיום שר הפנים) משנת 1999, שדרשה התקנת תקנות לפי חוק צער בעלי-חיים. "מה נעשה מאז?" שאל, "מה הותקן?" חשין ודאי ידע, שהותקנו רק תקנות פיטום האווזים שנפסלו בידי בג"ץ, והתקנות בדבר בעלי-חיים במופעים. נציגת המדינה השיבה: "מזיכרוני, הנושאים שנשארו פתוחים הם הובלה והחזקה." חשין העלה נושא נוסף שנותר פתוח: "לגבי האפרוחים שנזרקים ונחנקים למוות. זה דבר נורא ואיום. מה נעשה?" נציגת המדינה ניסתה להסביר מדוע תקועות תקנות ההמתה. כשהפרקליטה הבטיחה לקדם את התקנות, ניסתה השופטת נאור לגשש: אם לא ניתן להתחייב למועד מסוים, אולי לפחות לסדר גודל של זמן? ד"ר עודד ניר, מנהל השירותים הווטרינריים, ניסה להגן על עמדת המשרד. השופטת פרוקצ'יה התערבה בדבריו: "ובכל זאת, למה אין תקנות?" "אדוני מגן על משהו שאי-אפשר להגן עליו," סיכם השופט חשין.
התוצאה
בסיום הדיון הוציאו השופטים צו על-תנאי בהתאם למבוקש בעתירה, למעט הבקשה שמשרד החקלאות יבטל היתרי ייבוא קיימים. בעניין זה אין אפשרות להוציא צו מבלי לשמוע את דברם של בעלי ההיתרים. לא מדובר בפסק-דין סופי. משמעות ההחלטה היא שתנו לחיות לחיות עמדה בנטל שלה להראות שהטיעון המשפטי כנגד התנהלות המדינה בעניין הוא ממשי, וכעת מוטל על המדינה להצדיק את מעשיה או לתקנם.
הישגי ביניים
הלחץ הציבורי והמשפטי כבר מניב פעולות. ביום הדיון התבשרנו על שורה של חידושים שנועדו להפחית במשהו את סבלם של בעלי-החיים המגיעים לישראל מאוסטרליה, ואלה מצטרפים לשינויים אחרים שהונהגו בהדרגה בשנה האחרונה. אלא שבכל השינויים האלה אין די. ההובלות מאוסטרליה הן פוגעניות בהכרח. אי-אפשר להעביר בעלי-חיים חיים מצדו האחד של העולם לצדו האחר מבלי לגרום להם סבל קשה וממושך. אם אי-אפשר למנוע את אכילת בשרם של בעלי-חיים אלה בישראל, אז לכל הפחות יש להמיתם באוסטרליה ולייבא את הבשר, ולא לחשוף אותם למסע ייסורים ממושך שסופו בבית-המטבחיים.
כִתבו לשר החקלאות ובקשו ממנו לפעול להפסקת המשלוחים. כתובתו: שר החקלאות ופיתוח הכפר, ת.ד. 30, בית-דגן 50250. sar@moag.gov.il
לשגריר אוסטרליה בישראל והבהירו לו שכישראלים, איננו רוצים שהקשרים בין מדינותינו יהיו מבוססים על התעללות בבעלי-חיים: The Hon. Tim George, P.O. Box 33801, Tel-Aviv 61337. Fax: 03-6968404.
פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 122, 31.10.2003.
עדכון (מתוך גיליון 135, 30.1.2004)
יוזמת פורז נגד משלוחים חיים
ב-27.1.2004 ביקש מהממשלה שר הפנים, אברהם פורז, לאשר תקנה הקובעת שאסור יהיה לטלטל בים, באוויר או ביבשה בעלי-חיים שמיובאים לארץ במשך יותר משלושה ימים. זאת כדי למנוע את סבלם בעת ההובלה. אם תתקבל ההצעה, היא תמנע משלוחים חיים מאוסטרליה, ומותר יהיה לייבא משם רק בשר של חיות שנשחטו באוסטרליה. ההצעה נמצאת על שולחן מזכירות הממשלה אך עדיין לא הובאה לאישורה.
עדכון (מתוך גיליון 162, 6.8.2004)
איסור על ייבוא דרך עקבה
בכתבה "השירותים הווטרינריים אסרו ייבוא בקר דרך נמל עקבה" (גלובס, 2.8.2004, עמ' 16) מדווחת מיכל רווה שהשירותים הווטרינריים אסרו ייבוא עגלים וכבשים המובלים מאוסטרליה דרך נמל עקבה בשל ריבוי מקרי המוות במעבר הגבול ועקב הסבל שנגרם לבעלי-החיים בהמתינם שעות וימים בחום ובשמש, ללא מי שתייה. הייבוא אמור להתחיל להתבצע מעתה דרך נמל אילת. בכתבה לא הוזכר גורם מרכזי שעודד את השירותים הווטרינריים לעסוק בבעיה לאחר שנים של התעלמות: העתירה העומדת נגד המשלוחים החיים בבג"ץ והצו-על-תנאי שהוציא בג"ץ נגדם.
עדכון (מתוך גיליון 233, 16.12.2005)
בג"ץ פסק: סחבת במשרד החקלאות
ב-14.12.2005 פסקו שופטי בג"ץ, דורית בייניש, אדמונד לוי ואסתר חיות, בעתירת תנו לחיות לחיות נגד המשלוחים החיים. השופטים נזפו במשרד החקלאות על הסחבת והעיכוב שנמשכים מזה 11 שנים בהתקנת תקנות להובלת בעלי-חיים. הוצאות נפסקו לטובת העמותה. משרד החקלאות התחייב להעביר את תקנות הובלת בעלי-חיים "בתקופה הקרובה" לאישור הממשלה, אולם בעקבות פיזור הכנסת האישור יתמהמה. לפסיקה אין השלכות מעשיות מיידיות על המשלוחים החיים.
