לתעד פגיעה בבעלי-חיים

למה לתעד?

כדי להגן על חיות מפני התעללות ופגיעות שונות, צריך לדעת את העובדות. בידי אנונימוס יש מידע כללי רב על פגיעה ממוסדת בבעלי-חיים בישראל, אולם כדי להשפיע, לעתים קרובות נחוץ מידע מפורט על מקרים ספציפיים. כוח האדם והאמצעים של העמותה עצמה אינם מספיקים אלא כדי לתעד רגעים נדירים בחייהן של מעטות מבין עשרות מיליוני החיות, הסובלות בכל רגע נתון מפגיעת האדם. כל אחת ואחד מאתנו יכול/ה אפוא לסייע לחיות על-ידי עצם התיעוד והעברת המידע לאנונימוס. משעה שהנתונים נאספו, הם יכולים לתרום לשינוי בדרכים הבאות:

• נשמח לפרסם חומר חדש שמתועד היטב בפני למעלה מ-27,000 קוראי "זכויות בעלי-חיים השבוע", נוסף על אלפי חשיפות באתר אנונימוס. חשיפות כאלה מועילות בעיקר כשמדובר בהשפעה ישירה על הרגלי הצריכה של הקוראים. המידע מסייע גם לפעילי העמותה שעוסקים בהסברה לקהל הרחב.
• חשיפה בעיתונות הכללית. לצוות הדוברות של העמותה יש הצלחות רבות בהכנסת מידע עדכני לפורטלים באינטרנט, לעיתונים ולטלוויזיה. כאן מדובר לא רק בחשיפה נרחבת בפני צרכנים, אלא גם בהשפעה על הרשויות ועל חברות מסחריות.
• בסיס לתלונה. במקרה של פגיעה בלתי חוקית שגם חורגת מהערכים המקובלים בחברה (כגון התעללות סדיסטית, גרירת פרה שקרסה או פיזור פגרים מורעלים) המידע יהווה בסיס לתלונה במשטרה, במשרד החקלאות או ברשות הטבע והגנים. משרד החקלאות אף התחייב במפורש לפעול נגד פרקטיקות מסחריות מסוימות, פיטום אווזים, הצמאת עגלי חלב או הפקרת אפרוחים לגסיסה איטית בפחים.
• קידום חקיקה ותקדימים משפטיים. פגיעה המונית ושגרתית על-ידי גופים מסחריים נחשפת בניסיון ליצור דה-לגיטימציה ציבורית לשיטה המקובלת, שתביא בסופו של דבר לאיסור ולאכיפה (למשל: פיטום אווזים בעבר, והובלת כבשים מאוסטרליה או כליאת תרנגולות בלולי סוללות כיום).
• לחץ על חברות מסחריות – בעזרת חשיפה ציבורית במשולב עם לחץ על הרשויות לפעול נגדן (למשל: הטבעת מידע מטעה על אריזות ביצים).

"עגל חלב" בארגז שבו נכלא עד סוף ימיו. צולם בביקור קצר במשק לייכט שבמושב בצרה, בפברואר 2001, באמצעות מצלמה דיגיטלית פשוטה. מאות אלפי אנשים התבוננו בעיניו של העגל הזה, שתמונתו הודפסה, בין היתר, על שער עלון המידע של אנונימוס בנושא הפגיעה בבעלי-חיים במשקים. 

איפה לתעד?

כל אתר שכלואים בו בעלי-חיים מעניין לתיעוד: לול מכל סוג, רפת או מפטמה, דיר, רכב הובלה, חצר משחטה, שוק חי, וכן גן חיות או פינת חי, פינת ליטוף, חנות חיות, מכלאה רשותית או פרטית, אורווה ועוד. לא בכל המתקנים הללו קל להגיע לטווח צפייה וצילום, ובמתקנים מסוימים, כמו לולי פיטום, מדגרות, משחטות ו"בתי חיות" לניסויים, אי-אפשר לתעד מבלי להיכנס לתוך חלל סגור. גם רוב המתקנים האחרים אינם פתוחים לציבור, ותיעוד המתרחש בהם מחייב יצירתיות. עם זאת, רק מעטים מבין המתעללים – אלה המודעים לכך שהם מבצעים עבירות על החוק (כגון מפטמי אווזים כיום) מפגינים עוינות קשה כלפי מתעדים. במקרים רבים ניתן לתעד פגיעה בחיות אף מבלי לקבל את הסכמת האחראים במקום, למשל: מבט מבחוץ לתוך משק המגודר בתיל או במוטות, מעקב בכביש אחר רכב הובלה, גילוי בורות או מכלי אשפה שאליהם נזרקות החיות שמתו במשק; וכמובן – בגני חיות ואתרים דומים מקובל לצלם.

תיעוד גלוי של פרקטיקה שגרתית – גדיעת קרניים – ברפת החלב של קיבוץ גת (ינואר 2002) עורר זעזוע ציבורי בזכות שידור התמונות ב"כלבוטק". בעקבות השידור נערך דיון בנושא בוועדת הכלכלה של הכנסת, והשירותים הווטרינריים קבעו הגבלות על השחתות גוף של בקר (הכריתה הוחלפה בצריבת סודה קאוסטית, וזנבות בקר נאסרו בקיצוץ – בניגוד להיתר לחתוך זנבות צאן). 

מה לתעד?

לעתים קרובות התנאים בשטח אינם מאפשרים תיעוד ממושך באמצעים עשירים, ולחץ הזמן מחייב לדעת מראש במה להתמקד. לכל סוג של ניצול ופגיעה יש מאפיינים מיוחדים משלו, ולכן קריאה מראש במדור המתאים באתר אנונימוס תועיל לתיעוד. לפניכם כמה כיווני הסתכלות ותיעוד כלליים:

• פרטים טכניים: לרשום במדויק את מיקום התצפית והצילומים, התאריך והשעה המדויקת של כל אירוע.
• כמה שטח (וגובה בכלובים) יש לחיות לנוע בתוכו? כמה מהצילומים צריכים לתפוס את גבולות הכלוב או המכלאה עם החיות בפנים, באופן שימחיש עד כמה אפשר לנוע שם. במידת האפשר כדאי למדוד את הכלוב/המכלאה.
• תנאי קיום בסיסיים נוספים: רמת הזמינות והנגישות של מים ומזון לכל החיות בכלוב/המכלאה; חשיפה ללא מחסה לשמש (בעיקר בקיץ) או לגשם ולרוח (בעיקר בחורף); מצע רטוב ומטונף בהפרשות והיעדר מקום מרבץ נקי; סירחון, אבק או לחות גבוהה; שלוליות במכלאה; יריעות מתנופפות; רצפה לא נוחה (סורגים, בטון חשוף וכו'); חסימת אור יום, או תאורה מלאכותית ללא מחסה בערב ובלילה; חשיפה מתמשכת לרעשים לא טבעיים (גנרטור, שערי מתכת נטרקים וכו'); חשיפה מתמשכת להטרדות מצד בני-אדם מזדמנים; בליטות מסוכנות בגדר המכלאה או בסורגי הכלוב.
• סימנים למצב גופני ירוד: כחישות או שומן-יתר; צליעה, הליכה לא יציבה או הימנעות מהליכה; הפרשות מהעיניים, האף או פי-הטבעת; פצעים פתוחים, סימני דם או צלקות; אברים כרותים כגון קרניים ומקור וכן נפיחות או שינוי צבע באזור הגדם; סימני שפשוף או נשירת פרווה/נוצות; גוף מלוכלך; פערי גודל ניכרים בין חיות בנות גיל אחד.
• התנהגות המעידה על מצוקה: בריחה מבני-אדם המתקרבים בזהירות; התרוצצות רבה וקופצנות; התקפות הדדיות ובעיקר היטפלות לפרט חלש; פה פעור והתנשמות; ניסיונות כרסום, ניקור או ליקוק של עצמים לא אכילים; תנועות חוזרות ללא מטרה – "התנהגות סטריאוטיפית" (סיבובים בכלוב, טלטול ראש, לעיסת סורגים, גלגול לשון, ניקוי עצמי מופרז וכו'); קולניות-יתר.
• סביבה ותברואה: תרופות וכימיקלים הנמצאים בשימוש במשק; ביוב הזורם לשטח פתוח ובמיוחד למקווה מים; גוויות וזבל שהושלכו לשטח פתוח; חולדות וציפורי בר בשטח החיות הכלואות; סכנות לקהל (בפינות חי וכדומה).
• אלימות כלפי החיות: להשיג פרטים מזהים של המתעלל או לצלמו באופן המאפשר זיהוי; במקרה של התעללות בתוך חנות חיות או פינת ליטוף, דרושים פרטים מזהים של האחראי הישיר; במעקב אחר הובלת חיות, לרשום את מספר הרכב וסוג הרכב.
• מקרים פרטיים: לנסות לעקוב אחר חיה מסוימת ולצלם אותה תוך התמקדות במבטה. זהו הבסיס להזדהות רגשית ולעניין עיתונאי.

תמונות שזכו לחשיפה רבה בקמפיין נגד פיטום אווזים, מימין לשמאל: הלעטת אווז בכפייה (ציפורי); אווז גוסס מתקשה לנשום כי הכבד המוגדל לוחץ על ריאותיו (בן זכאי); שחיטת דחק של אווז גוסס במפטמה (בן זכאי); אווז מדמם מובל לשחיטה (בן זכאי). כל התמונות צולמו במאי 2001. כיום עוסק צוות אנונימוס בתיעוד הפיטום כהוכחה לעבירות הפליליות שמתבצעות כיום בשלושה משקים בישראל: משק מזל ורן ואחנון בפתחיה, משק ציון ודויד לגזיאל בבן זכאי ומשק יונתן אשתר בשתולים. 

איך לתעד? צילום

כלי העבודה הבסיסיים הם פנקס רשימות ומצלמה דיגיטלית פשוטה (צילומים בטלפון סלולרי בדרך-כלל אינם שימושיים בגלל איכותם הירודה!). לעתים יש צורך גם במשקפת, במצלמה הנושאת עדשה טלסקופית או במצלמה נסתרת זעירה. לצילום בווידיאו יש יתרון עצום על פני צילום סטילס בכל הנוגע לתיעוד התנהגות. תיעוד בווידיאו גם מעלה מאוד את הסיכוי לחשיפה טלוויזיונית של המידע.

לא לחסוך בתמונות! כדאי לצלם המון, ולנפות את התמונות המיותרות רק לאחר תום הסיור. חשוב להתאזר מראש בסבלנות, ובמידת האפשר – לשהות במקום זמן רב. עובדות רבות נחשפות רק לאחר צפייה ממושכת: חלק מהפרטים החשובים הם אירועים נקודתיים, ופרטים אחרים מתגלים רק בהדרגה – בעיקר בהנחה שחיות כאלה אינן מוכרות לך היטב בתנאים מגוונים. כך, עבור מי שאינו מכיר היטב תרנגולות חופשיות, התנהגותן בכלובים עשויה להיראות בהתחלה "נורמלית", ונדרשת סבלנות כדי להתחיל להבחין בקשיים של התרנגולות לעמוד, או בתנועות חוזרות שהיא מבצעת ("התנהגות סטריאוטיפית"). גילוי פרטים אחרים מחייב לארוב למקרה מסוים: פריקת חיות ממשאית בכניסה למשחטה, תרנגולות המנקרות תרנגולת חלשה, עינוי חיות בפינת ליטוף וכדומה.

איך לתעד? כתיבה

פנקס הרשימות הוא כלי תיעוד לא פחות בסיסי ממצלמה, וכאשר שני אנשים יוצאים יחד לתעד – קל לחלק את העבודה בין צילום לכתיבה. תיעוד כתוב של אירועים בזמן אמיתי מספק לא רק רמה גבוהה של פירוט ודיוק שאין אפשרות לשחזר מהזיכרון, אלא הוא גם חיוני לחידוד ההתבוננות. כאשר נותנים לדברים ביטוי במילים, מסתבר על מה כדאי להסתכל: מספר החיות המדויק, מה יש בגוף החיה ובהתנהגותה הגורמים לכך שהיא "נראית רע", מה החיות עושות שמעורר רושם שהן "עצבניות" וכו'. אם אין אפשרות לרשום בשטח, חשוב לרשום מיד כשהסתיים הסיור.

תמונת כלוב טיפוסי בלולי גליקסמן, המקצים לכל תרנגולת שטח קטן מזה של מרצפת בגודל 20x20 ס"מ. התמונה צולמה במושב מישר (פברואר 2001), הוצגה בעלוני אנונימוס ובכלי התקשורת להמחשת סבל התרנגולות בלולי הסוללה, וסייעה להוכיח שאריזת הביצים הפסטורלית של ביצי גליקסמן מעבירה מידע שקרי (האריזה הוחלפה בינתיים עקב מחאת אנונימוס). 

שיחות עם עובדים

הביקור הקצר שלך במתקן החקלאי (או גן החיות, החנות וכו') יכול לחשוף הרבה, אך אין תחליף לידע שניתן להשיג באמצעות שיחה עם עובד ותיק במקום. ההמחשה הבולטת לכך היא הספר "משחטה" מאת גיל אייזניץ, המסכם ראיונות עם מאות עובדי משחטות. מובן שהקלטת השיחה עדיפה על-פני תיעוד קצרני בכתב או רישום לאחר תום הסיור. כפי שהראתה אייזניץ, מעבר לשאלות המתבקשות בנוגע לתנאי החיים של החיות ושיטות הטיפול בהן, חשוב לנהל את השיחה בידידות ומתוך עניין אמפתי בעובד, במחשבותיו ובקשיים שהוא מתמודד עמם. כדאי לזכור כי גם כשמדובר באדם המבצע מעשים איומים, האחראים לכך הם במידה רבה המעסיק והלקוחות, ואילו העובד רואה עצמו כאדם הנאבק על קיומו. עדיף לדבר עם העובד במהלך עבודתו כדי לחזות בפרקטיקות שגרתיות, לבקש הסבר לפעולותיו ואגב כך לברר בהדרגה מהי משמעותם של שלטים, תכשירים, מכונות, סימונים על החיות ועוד.

במידה שהצלחת לאתר עובד לשעבר במשק, במשחטה, בפינת-חי וכו', ראיון עמו עשוי לחשוף עובדות שהעובדים המועסקים בהווה מנסים להסתיר. ללא צורך לתרץ את מעשיו כיום, ללא חשש מהמעסיק ולעתים תוך מרירות על מקום עבודה גרוע, עובדים לשעבר חושפים עולם שלם של זוועות נסתרות (לדוגמה: "פועל המשחטה מדבר").

עדויות מצולמות לייסורים ולמוות שגורמים המשלוחים החיים מאוסטרליה. מימין: תמונות עוקבות המתעדות את התמוטטותו של כבש מיובש בקומת המשאית העליונה ושל כבש מתנשם בקומה התחתונה (ספטמבר 2002); משמאל: גוויות עגלים שנפרקו מתים ממשאיות ההובלה, שעליהן הועמסו בעודם בחיים, לאחר המסע הממושך בים (מאי 2003). 

זהירות!

חשוב להיזהר מפגיעה בחיות במהלך התיעוד! פחד מפני המתעדים הפולשים גורם לחיות שונות, ובמיוחד לעופות, סבל רב. לכן יש לנוע ליד החיות באיטיות ובשקט, ובתנאים מסוימים להימנע משימוש בפלאש. עופות עלולים להיפגע בניסיונם לברוח בהמוניהם בלול צפוף או תוך התחבטות בדפנות הכלוב. בנוסף לכך, הפצת מחלות היא בעיה ממשית במתקני כליאה המוניים ולכן יש לנקוט באמצעי זהירות, למשל – להימנע מדילוג בסיור אחד ממשק למשק בזוג נעליים שהזדהם.

לאחר החקירה

בתום החקירה יש להעביר לאנונימוס עותק של החומר – ולהתאזר בסבלנות! לא כל חומר מצולם יעניין את אמצעי התקשורת, לא כל תיעוד של הפרת חוק יביא את הרשויות לפעול, ולעתים המידע פשוט חלקי ועמום מדי. לאנונימוס גם אין די משאבים לטפל בכל חומר מתועד, ולעתים תיאלץ להסתפק בעצות לשימוש בחומר בעצמך. אולם החומר שאספת יכול להפתיע. לפעמים רגע החשיפה המתאים של החומר יגיע רק לאחר זמן רב, בכלי התקשורת בישראל, בפני הרשויות וגם בתקשורת בחו"ל.

צילומי הווידאו שתיעדו השמדה שגרתית של 25 אלף אפרוחים זכרים במדגרת פאלק (פתח תקווה, נובמבר 2001) שודרו מספר פעמים במהדורות חדשות בטלוויזיה, והגבירו את המודעות לעינויים ולהרג הכרוכים בייצור מזון מן החי. 

עובדים עם אנונימוס

כל אדם יכול להצטייד במצלמה ובפנקס, למצוא באזור מגוריו מתקן המנצל בעלי-חיים – ולתעד את הנעשה בו. אולם אפשר גם להצטרף לצוות החקירות של אנונימוס. העמותה מבצעת חקירות במתקנים ספציפיים בהתאם לקמפיינים שמנהלת העמותה. כדי להצטרף לצוות, פנה/י לאנונימוס.