10 תחנות בדרך להמבורגר - האם זה שווה את הטעם?

1. הרגע הראשון של החיים

היום הראשון בחייו של עגל זכר הנולד ברפת חלב הוא גם אחד הימים הטראומתיים בחייו – ובחייה של אמו. מיד לאחר ההמלטה, כשהאם הטרייה מסיימת ללקק את העגל מנוזלי הלידה, הם מופרדים זה מזו לתמיד. ההפרדה והמחסור בקשר אימהי הם חוויה קשה עבור העגל, אשר גועה ומגלה סימני מצוקה במשך ימים ארוכים.

2. כליאה בבידוד

לאחר ההפרדה מאמם. עגלים נכלאים בתאים צרים ומבודדים, שבהם הם בקושי מסוגלים לזוז. בתקופה זו, הקריטית כל כך, בה כל גור זקוק למגעה הצמוד והמרגיע של אמו, העגלים אינם זוכים לינוק, לגעת, לתקשר ולשחק עם אף יצור חי אחר (ולעתים אפילו לזוז) דבר שיפגע ברווחתם ובתפקודם גם בהמשך חייהם.

3. איפה החלב של אמא?

במקום ליהנות מהחלב של אמא שלהם, העגלים נאלצים להסתפק במזון נוזלי (על בסיס אבקה ומים) מדליים או מתקני יניקה. זאת על מנת שלא "יבזבזו" את החלב היקר של אמם, אשר מיועד לצרכנים האנושיים.

4. השחתות גופניות

כדי להתאים את העגלים לחיים במפטמה, וכדי שיהיה קל לזהותם, רפתנים משחיתים את גופם במספר דרכים. הם מחוררים את אוזניהם כדי לתלות עליהם מספרי זיהוי, ואת ניצני הקרניים שלהם הורסים באמצעות משחה מאכלת וצורבת (אשר לעיתים גולשת אל מעבר לניצני הקרניים ופוגעת באברים נוספים). חלק מן העגלים אף עוברים סירוס, ללא הרדמה או משככי כאבים.

5. לאחר הבידוד: העברה למכלאות צפופות

לאחר תקופת הבידוד, העגלים מועברים למכלאות פיטום, על מנת שיעלו מהר ככל שניתן במשקלם. מכלאות אלו לרוב צפופות ומאפשרות רק מרחב תזוזה מוגבל, וכן נמצאות במצב סניטרי ירוד.

6. פיטום, פיטום, פיטום

המזון שניתן לעגלים במפטמות הוא עתיר אנרגיה, ונועד לגרום להם להעלות מהר במשקל, גם במחיר מחלות וצליעות. המזון המרוכז גורם לשלשולים, התייבשות, בעיות קואורדינציה ולדלקות בטלפיים וברגליים. לפי דו"ח מבקר המדינה, עגלים לבשר בישראל מואבסים מדי יום ב-1.5 עד 3 ק"ג צואת עופות - דבר הגורר התפרצויות מחלות ותמותה - אך מאפשר לתעשיית הבשר לחסוך בהוצאות ולמקסם רווחים.

7. לחיות בגוף מעוות

כתוצאה מברירה מלאכותית, וכן מהפיטום, עגלים נוטים לצבור משקל רב תוך חודשים ספורים. כתוצאה מכך, נוצר עומס רב על השלד, שגורם לצליעה ובעיות כרוניות ברגליהם. בעיות הרגליים מחמירות כתוצאה מהתבוססותן בהפרשות שמנוקות רק לעתים רחוקות.

8. הובלה כסחורה

הובלה היא חווייה קשה שעגלים עוברים מספר פעמים בחייהם. השהות במשאיות הצפופות, הדחיסות המחניקה והטלטולים במהלך הנסיעות גורמים לעגלים מתח וחרדה, ובמהלכם נמנעת מהם גישה למים, גם כשההובלה אורכת שעות ארוכות. חלק מהעגלים הנשחטים בארץ מגיעים חיים מאוסטרליה וממספר מדינות באירופה, במסע מפרך שנמשך שבועות ארוכים באוניות הובלה דחוסות ומזוהמות בלב ים, כשרבים אינם שורדים את המסע בגלל התנאים הקשים והתאונות התכופות.

9. אלימות כל הדרך לשחיטה

הדרך מהמשק ועד לסכין השוחט רצופה מצוקות עבור העגלים. ההעמסה למשאיות הובלה, הפריקה האלימה בבתי המטבחיים, ההמתנה במשך שעות או ימים במכלאות בהן עומד ריח הדם וצעקות הנשחטים, ולבסוף הגרירה האלימה אל עמדת השחיטה - כולן מלוות במכות, בעיטות, הפחדות, ושימוש בשוקרים חשמליים, שמופנים לכל עגל המנסה לברוח או מאט את הקצב, ולעתים, כפי שתיעדנו לא פעם - גם ללא מטרה ברורה, כנגד בעלי חיים הכלואים ללא יכולת להתקדם או שרגליהם נשברו בהובלה.

10. מוות

תוחלת החיים הטבעית של עגל היא 20-25 שנים, אך בתעשייה הוא נשחט לרוב זמן רב בטרם הגיעו לבגרות - כשהוא לרוב כבן שנה. בישראל שיטת ההרג הנפוצה היא כליאה במתקן ריסון מתהפך. בשיטה זו, כולאים את העגל במתקן מתכת מסתובב, וכאשר הוא לכוד במהופך, הוא נשחט בצווארו בעודו בהכרה מלאה. מתחקירים סמויים שערכנו, עולה כי גם שלב זה כרוך בהתעללות קשה, הנובעת בין היתר מקצב העבודה של מתקני הרג תעשייתי כיום.